א.
בדף הקודם התחלנו לעסוק בשאלת חובת העני: האם עליו לחזר על הפתחים כדי שיהיה לו כסף לקנות חפצי מצוה? האם עליו למכור את כסותו? התמקדנו בעיקר בדין 'מוכר כסותו' שנאמר בארבע כוסות וחנוכה, ובמחלוקת האם זהו דין מיוחד שנאמר במצוות פרסום הנס או עקרון שנכון לכל המצוות. בדף זה נתמקד בע"ה יותר בשאלת החובה לחזר על הפתחים ונשוב תחילה בקצרה על חלק מהמקורות שנוגעים לכך שלמדנו בדף הקודם. כפי שראינו, הירושלמי בפאה מלמד שאדם אינו חייב לחזר על הפתחים כדי לקיים מצוה (פאה א, א):
דתני רשב"י אומר גדול היא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקדוש ברוך הוא יותר מכבודו, נאמר [שמות כ יב] כבד את אביך ואת אמך ונאמר [משלי ג ט] כבד את ה' מהונך ממה את מכבדו ממה שיחננך מפריש לקט שכחה פיאה מפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני וחלה ועושה סוכה ולולב ושופר ותפילין וציצית ומאכיל את העניים ואת הרעבים ומשקה את הצמאים אם יש לך אתה חייב בכולן ואם אין לך אין אתה חייב באחת מהן, אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם בין שיש לך הון בין שאין לך הון כבד את אביך ואת אמך ואפילו אתה מסבב על הפתחים.
וכך פוסקים רבים בעקבותיו, ולמשל האליה רבה (כה, א):
גרסינן בירושלמי דפאה [פ"א ה"א] דאין מחויב לחזור על הפתחים כדי לקנות תפלין וציצית.
אולם, מצד שני בארבע כוסות המשנה לימדה שגבאי הצדקה נותנים לעניים ארבע כוסות אפילו מן התמחוי, ורבנו יחיאל הסביר את החידוש (תוספות רבנו פרץ פסחים צט:):
לכן נראה לה"ר יחיאל דמיירי שיש לו מזון ב' סעודות, ואמרינן מי שיש לו ב' סעודות לא יטול מן התמחוי, ואם לא בשביל ד' כוסות לא היה נזקק ליטול מן התמחוי, קמ"ל דיזדקק לתמחוי בשביל ד' כוסות, שיתנו לו גבאי צדקה אפילו מן התמחוי. וכן משמע בירושלמי דאמר ר' חייא בן יורדן לפי שאין ערב לו לאדם ליקח מן הקופה של צדקה וכאן אפילו מן התמחוי.
גם בנר חנוכה, עולה מדברי הרמב"ם שעני חייב לחזר על הפתחים (רמב"ם מגילה וחנוכה ד, יב):
מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק.
השו"ע כותב כדברי הרמב"ם, והמשנ"ב מסביר את המילה 'שואל' (תרעא, ג):
שואל – על הפתחים או מוכר כסותו או משכיר עצמו אבל אינו מחוייב בכל זה רק בשביל נר אחד בכל לילה.
מהו אפוא היחס בין הדברים? בדף הקודם נפגשנו עם דברי הרב המגיד לפיהם במצוות פרסומי ניסא מחמירים יותר ובהן עני מחויב למכור כסותו או לחזר על הפתחים (שם):
נראה שלמדו ממה שנתבאר פרק ז' מהלכות חמץ ומצה שאפילו עני שבישראל לא יפחות מד' כוסות והטעם משום פרסומי ניסא וכל שכן בנר חנוכה.
כפי שראינו בדף הקודם יתכן שהמקור לחילוק זה בדברי הגמ' עצמה שחילקה בשיטת רבי עקיבא בין ארבע כוסות לכבוד ועונג שבת (פסחים קיב.):
לא נצרכא אלא אפילו לרבי עקיבא, דאמר: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות – הכא משום פרסומי ניסא מודה.
זוהי אפוא התשובה לקושיה מארבע כוסות ונר חנוכה: במצוות פרסום הנס מחמירים יותר ובהן צריך לחזר על הפתחים.
ב.
הרמב"ם כותב דברים דומים לדבריו בחנוכה, 'אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק', גם בהדלקת נרות שבת (שבת ה, א):
הדלקת נר בשבת אינה רשות אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק, ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה… אלא חובה, ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת, אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת.
וכך פוסק בעקבותיו השו"ע (אור"ח רסג, ב):
אחד האנשים ואחד הנשים, חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת; אפי' אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא.
והנה, הדלקת נרות שבת אינה מצוות פרסום הנס, ובכל זאת אדם חייב לחזר על הפתחים כדי לקיימה, ומכאן שהחובה לחזר על הפתחים רחבה יותר! וכך שואל הביאור הלכה (תרנו, א):
ואגב אעורר פה במה שהיה קשה לי על מה שהעתיקו הע"ת והא"ר בסימן כ"ה ראיה מירושלמי שאין מחוייב לחזור על הפתחים כדי לקנות תפילין וכדומה שאר מצות והלא קיימא לן דעל נר חנוכה וד' כוסות צריך לשאול על הפתחים כדי לקיימם אף שהם רק מצות דרבנן וכ"ש בענינינו. ואפילו אם תאמר דמשום פרסומי ניסא תקנו רבנן כן, מה יענה בהא דקיימא לן לעיל בסימן רס"ג ס"ב דלנר שבת שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק הנר שזה בכלל עונג שבת הוא, והלא עונג שבת הוא רק מצוות עשה מדברי קבלה כמו שנאמר וקראת לשבת עונג ותפילין ושופר וכהאי גוונא הוא הכל מ"ע של תורה.
מהי קושיית הביאור הלכה מהחיוב לחזר על הפתחים לצורך נרות שבת?
בעקבות קושיה זו, מתמודד הביאור הלכה עם הירושלמי ומפרש אותו אחרת (שם):
ומה שהביאו ראיה מירושלמי הנ"ל, לכאורה לאו ראיה היא בשנדקדק על לשון הירושלמי דקאמר ועושה סוכה ולולב שופר ותפילין וציצית, מאי לשון ועושה דקאמר היה לו לומר לומר ויושב בסוכה ונוטל לולב ותוקע בשופר ולובש תפילין וציצית, וע"כ נלענ"ד דהירושלמי אזיל לשיטתו דאיתא שם בברכות פ"ט הלכה ג' העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה… העושה לולב לעצמו אומר ברוך אקב"ו לעשות לולב… וכן חושב שם מזוזה וכמה מצות, הרי דסובר הירושלמי דעשיית המצות הוא מצוה בפני עצמה מדמברך עליה (ועיין במנחות דף מ"ב ע"ב בתוספות דהירושלמי חולק בזה על הגמרא שלנו) ואינו יכול לפטור עצמו במה שיקנה תפילין או סוכה מחבירו במעותיו, ולזה קאמר הירושלמי דענין זה לא חייבתו התורה לעשות בעצמו הסוכה וכן ליקח קלף ולעשות מזוזה ובתים ופרשיות כי אם כשיש לו, אבל אם אין לו לא חייבתו התורה בזה לחזור אחר עצים לסוכה וקלף לתפילין וכהאי גוונא אלא קונה במעותיו תפילין ומזוזה שעשו אחרים וכן בסוכה וכל המצות, דהעשייה אינה אלא הכשר, אבל עצם המ"ע ללבוש תפילין וכן כהאי גוונא בקיום שאר המצות מזה לא פטרתו התורה כלל שהוא חוב המוטל על גופו ולא גרע מנר של שבת ונר חנוכה וד' כוסות דמוכר כסותו כדי להשיגם.
מהי כוונת הירושלמי לפי הביאור הלכה? באיזו חובה הוא עוסק?
הביאור הלכה מחדש שלדעת הירושלמי האדם מצווה להכין בעצמו את חפצי המצוה. הוא לומד זאת מדברי הירושלמי שמברכים ברכת המצוות על עשיית חפצי מצוה. הפטור מחיזור על הפתחים, 'אם יש לך אתה חייב בכולן ואם אין לך אין אתה חייב באחת מהן', נאמר להבנתו דווקא ביחס לחובה זו של הכנת חפץ המצוה, ולא ביחס למצוה עצמה.
חזור ולמד שוב את הירושלמי ופרש אותו לפי הביאור הלכה. הקשה על פרשנות זו!
ג.
רבותינו האחרונים התקשו בדבריו, וכך כתב ר' אשר וייס (מועדים חנוכה עמ' פז):
וכתלמיד הדן לפני רבותינו הגדולים בקרקע, דבריו תמוהים בעיני, דאם כל הירושלמי בפאה דאם אין לו פטור מלעשות סוכה שופר ותפילין, אבל לעולם חייב לסבב על הפתחים לקיים עיקר מצות סוכה ותפילין וכדו' בכל המצוות, מאי חומרא דכבוד אם ואם והלא דינה כדין כל המצוות כולן.
בעל שבט הלוי, הרב ווזנר, הוסיף להקשות מפשטות הירושלמי (ד, סד):
בעניותי הוא פי' שאי אפשר לאומרו בירושלמי דמדקאמר מפריש פאה וכו' ומ"ע וחלה ועושה סוכה ולולב וכו' מאכיל העניים והרעבים וכו' אם יש לך אתה חייב בכל אלו ואם אין לך אין אתה חייב באחת מהן משמע להדיא דלענין עיקר חיוב קאי דבאין לו פטור דומיא הפרשת תרומה ולהאכיל העניים… אבל שיטת הירושלמי לא משמע כן אלא בכל אופן אין צריך לחזור על הפתחים.
המנחת אשר מוסיף להקשות על עצם הנחת הביאור הלכה שלדעת הירושלמי האדם מצווה להכין את חפצי המצוה בעצמו. הביאור הלכה למד זאת כאמור מכך שלפי הירושלמי מברכים על כך ברכת המצוות, ור' אשר חולק ומקשה (שם):
ועוד דהיכן מצינו מצוה לעשות תפילין ושופר וציצית וכדו', ובשלמא בסוכה יש אומרים דעשיית הסוכה הוי מצוה וכדמשמע בדברי רש"י במכות דף ח', וכתיב חג הסוכות תעשה לך, אך תפילין ושופר וציצית מאי איכא למימר… ומה שנתחדש בירושלמי בברכות אינו דיש מצוה לעשות סוכה תפילין וכו' אלא דיש ברכה על הכנת החפצא דמצוה. ובאמת אין כל פגם במי שיושב בסוכת חבירו ומניח תפילין של חברו ואין בזה ביטול מצוה כלל, אלא דמ"מ העושה סוכה ותפילין מברך לשיטת הירושלמי על עשיית עצם החפצא והכשרתה למצוה.
מהן הקושיות על פרשנותו של הביאור הלכה לירושלמי?
הביאור הלכה הגביל את פטור הירושלמי לחובת הכנת חפצי המצוה בלבד. אולם, שואלים רבותינו, אם אכן לכך כוונת הירושלמי אז מהי משמעות ההנגדה בין שאר המצוות לכיבוד אב ואם, 'אם יש לך אתה חייב בכולן ואם אין לך אין אתה חייב באחת מהן, אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם בין שיש לך הון בין שאין לך הון כבד את אביך ואת אמך ואפילו אתה מסבב על הפתחים'. הרי גם בשאר המצוות אדם חייב במצוה עצמה בין שיש לו ובין שאין לו, והוא פטור רק מהדין הצדדי של הכנת חפץ המצוה, דין שלא שייך בכיבוד הורים? אלא ודאי שהירושלמי פוטר מעצם חיוב המצוה, ומובנת ההנגדה בין כיבוד הורים לשאר המצוות. שבט הלוי מוסיף ושואל מההשוואה בין מתנות עניים וצדקה לסוכה ושופר ותפילין – כשם שבמתנות עניים וצדקה ותרומות ומעשרות פטור מעצם המצוה, כך גם בסוכה ושופר ותפילין!
ד.
הקושי בפרשנות הביאור הלכה משיב את השאלה למקומה: מה בין שאר המצוות שבהן העני פטור מלחזר על הפתחים ובין ארבע כוסות, נרות חנוכה ונרות שבת? ראינו לעיל את הטענה שבמצוות פרסומי ניסא החמירו יותר, אך איך נסביר את החומרה בנרות שבת? גם להן דין מיוחד? מדוע? חלק מרבותינו הסבירו שאכן מוכרחים לומר שגם מצוות הדלקת נרות שבת היא מצוה חריגה בחומרתה. האור שמח טען שהרמב"ם למד זאת מהגמ' שאומרת שנרות שבת עדיפות על נרות חנוכה (אור שמח שבת ה, א):
מהא דאמרו פסחים קי"ב ע"א דאף על גב דאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, בכל זאת בד' כוסות משום פרסומי ניסא לא יפחתו לעני יעוי"ש, ואמרו (שבת כג, ב) דנר ביתו עדיף מנר חנוכה, אף על גב דבנר חנוכה הוי פרסומי ניסא, שלום ביתו עדיף, כ"ש דמשום שלום ביתו שואל על הפתחים, וברור.
ה.
נפגש לסיום עם פירושו המיוחד של הרב רבינוביץ לדברי הרמב"ם על חיזור על הפתחים בנרות שבת. רבותינו הבינו כאמור שהרמב"ם מחייב לחזר על הפתחים כדי לקנות נרות, ונחלקו במשמעות הדבר: הביאור הלכה הקשה מכך על השיטה שהגבילה את החיוב לחזר על הפתחים למצוות פרסומי ניסא בלבד, שהנה בנרות שבת חייבים לחזר על הפתחים לצורך מצוה שאינה קשורה לפרסום הנס. לטענתו, יש ללמוד מחיוב זה שחייבים לחזר על הפתחים לצורך כל המצוות. אחרונים אחרים הקשו על דבריו, וטענו שגם מצוות נרות שבת היא מצוה מיוחדת וחריגה כנרות חנוכה וארבע כוסות. היד פשוטה הבין אחרת את דברי הרמב"ם בנרות שבת (ה, א):
אלא שזה אינו כי אמרו בשבת קיח, א: "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות", ומשמע שאם אין לו אלא הוצאות סעודה בלבד, לא יחזור על הפתחים כלל אפילו לצורך נר. מעתה מבואר דיוק לשונו הזהב של רבינו. לא כתב שישאל אדם על הפתחים ליקח לו נר. רק אם כבר הוכרח לשאול על הפתחים משום שאין לו מה לאכול, אזי יקח לו גם נר. כך הוא פירוש דבריו: אפילו אין לו מה יאכל ומוכרח לשאול על הפתחים שלא ימות ברעב, מכל מקום יפריש חלק ליקח שמן לנר שבת. ואין צריך לומר שאם יש לו משלו לאכול, ואינו צריך לשאול על הפתחים, ימעט באכילתו כדי ליקח לו נר שבת. אולם אם יש לו רק מעט מאד לאכול משלו, כך שאם יפריש לנר לא יישאר לו כדי אכילה אפילו בצמצום – על זה אמרו: "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות", ובחול העני אוכל בלא נר… השווה הלכות מגלה וחנוכה ד, יב: אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו, ולוקח שמן ונרות ומדליק". זה מקביל למה שנאמר כאן. כיון שהוא זקוק לצדקה לאכול, ישאל גם לנר חנוכה.
חזור והתבונן בדברי הרמב"ם, 'אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת', מהי כוונת הרמב"ם לפי היד פשוטה? מתי אדם צריך לחזר על הפתחים לצורך נרות שבת? כיצד הוא מפרש את דברי הרמב"ם בחנוכה?
לדבריו, הרמב"ם כלל לא התכוון לחייב אדם לחזר על הפתחים לצורך הדלקת נרות שבת או חנוכה. הוא עסק באדם שאין לו מה לאכול ונזקק ממילא לשאול על הפתחים כדי שלא למות ברעב, ומאחר שהוא כבר מבקש צדקה אז עליו לבקש גם למטרות אלו. אולם, אדם שעוד לא התחיל לבקש צדקה, לא חייב לעשות זאת לצורך הדלקת נרות שבת או חנוכה. פירוש זה מאפשר לענות תשובה אחרת על השאלה היסודית שמלווה אותנו, שאלת היחס בין הירושלמי שאומר שאדם אינו חייב לחזר על הפתחים לצורך מצוות ובין דברי הרמב"ם בחנוכה ובנרות שבת: אין מצוות חריגות ובכל המצוות אין חובה לחזר על הפתחים, גם במצוות פרסומי ניסא. הרמב"ם עסק רק באדם שכבר מחזר על הפתחים, וחייב אותו לחזר עוד בשביל המצוות, אך לא באדם רגיל שלא מחזר על הפתחים ומבקש צדקה, אדם שכזה פטור בכל המצוות, גם בארבע כוסות ובנרות חנוכה ושבת.
יש אפוא שלוש דרכים בשאלת חובת חיזור על הפתחים לצורך מצוות – דרכו של הביאור הלכה הסבור שהחובה לחזר על הפתחים קיימת בכל המצוות; הדרך המחלקת בין שאר המצוות שבהן אין חובה ובין מצוות פרסומי ניסא ונרות שבת החריגות; ודרכו של היד פשוטה הסבורה שאדם שלא שואל על הפתחים לא חייב לעשות זאת גם לצורך מצוות פרסומי ניסא ונרות שבת.