עליו וממנו

מתוך דברים שכתב, ומתוך הספדים ומכתבים עליו

עליו

היה אדם בעל לב טוב... עירני מאוד לצרתו של האחר... אוזנו הייתה קשובה... מארגן את כל הדרוש לסיוע.

היה חברותא שאיתו אי-אפשר היה לגלוש לשיחות סרק. הוא היה נער רציני, יסודי ומעמיק. יתר על כן, הוא בלט בנימוסיו הטובים ובאישיות שיש בה איפוק, חוש מידה, הגינות ואחריות...

הייתה לו יכולת לראות מורכבות ולהכיל אותה... הוא ניחן ביכולת להיות קשוב לדעות שונות, לא להיבהל מהן, בלי לבטל את דעתו של האחר...

היה מופת, מגדלור לשאת אליו עיניים ולכוון מטרה לאורו, בניקיון כפיים, באהבת האדם ובדאגה לו, בחברות וביחס מכבד לכול, בעמל התורה ובקיום מצוות בשמחה, ובענווה...

אדם צדיק ואהוב וישר ונקי ועניו וצנוע... אנחנו יכולים להודות לקב"ה שזכינו לראות אדם כמוהו במחיצתנו. החשיבה שלו ישרה כל כך, מלאת אמונה, חשיבה של אדם שעושה הרבה חסד וחושב בעין טובה על כל הסובבים אותו.

היה יושב ולומד תורה... יכול להיות שהבית היה מלא רעש והמולה, אך הוא היה יושב מול הגמרא הפתוחה, שני מרפקיו על השולחן, שתי אצבעותיו לוחצות על תנוכי אוזניו פנימה, והוא לא היה שומע שום דבר מהמתרחש סביבו... העולם יכול היה להתהפך אבל אבא למד!

היה ישר כסרגל... צריך למדוד את הסרגל לפיו...

תמיד שימש ה'קול השפוי'... תמיד היה מין אמת מידה להתנהגות נכונה ולאמירת דברים נכונים, דברים ישרים בלי פחד...

אילו כל המזרוחניקים היו כמו עמוס גם אני הייתי מזרוחניקית.

הלכנו שבי אחר אישיותו הערכית, הצנועה והשלמה. הוא היה בשבילנו התגלמות האדם האדיב, הג'נטלמן, שלשונו - גם בשעה שהיינו צעירים ונחפזים - תמיד הייתה נקייה... אף שייחודי היה בהתנהלותו, היה מקובל מאוד על חבריו ועל כל מי שהכירו...

כששאלתי אותו: 'מה המטרה שלך בחיים?' ענה: 'לתקן עולם במלכות שדי'...

כל אדם נוצר לתפקיד מסוים, ולכן זמנו להיוולד דווקא בזמן מסוים, אני מרגיש שהוא ידע את תפקידו ותרם לעולם בכל המערכות: האישיות, המשפחתיות והחינוכיות, כל מה שהתבקש ממנו. אחד מהתפקידים בזמן הגאולה הוא העיסוק בתורת ארץ ישראל, וגם בזה הוא מילא את הציפיות ממנו. חבל על דאבדין, הוא חסר לנו בלימוד, בתבונתו ובידיעותיו, וגם במידותיו ובכל אישיותו ובחברות העמוקה האמיתית שנמשכה שישים שנה...

היה דייקן גדול בכל הליכותיו, דקדוק 'יקי', בעיקר דקדוק במצוות. דייקנות מביאה בכנפיה, פעמים רבות, גם קפדנות מסוימת, אך הוא היה נעים הליכות, נוח לבריות ואהוב עליהן, ולא פחות מכך, נוח לשמיים. הנהגתו בדרך של 'מקל נעם' ו'דברי חכמים בנחת נשמעים' הייתה בוודאי תולדה של עבודת המידות שלו על עצמו, אך היה בה פן טבעי וזורם, הנובע מאישיות נעימה ומתוקנת בעצמותה. אולי היה זה התלמוד הירושלמי שבו הגה, שהשפיע עליו מרוחם של 'תלמידי חכמים שבארץ ישראל המנעימים זה לזה בהלכה', ואולי דווקא נעימותו הרבה היא שמשכה אותו לעסוק בעיקר בלימוד הירושלמי.

בכך באו לידי ביטוי רוחב הידיעה שלו, אופק המחשבה שלו, הדייקנות בפסיקת ההלכה... תמיד היה זהיר שלא ללכת לחומרה יתירה... תמיד היה עונה בסבר פנים יפות...

ר' אברום שפירא זצ"ל, הרב הראשי בעבר, ראש ישיבת מרכז הרב, העריך מאוד את עבודתו... וציפה שדבריו יתפרסמו במהרה.

במשך שנים רבות, ב'ימים נוראים' היה קורא בתורה בישיבת מרכז הרב. רבים אמרו שהקריאה המיוחדת שלו הותירה עליהם רושם מיוחד וקולו מהדהד באוזניהם.

פרצנו לרצועה בנחל עוז, במקום שנקרא היום 'מעבר קרני', הצנחנים הרגליים היו במצוקה, והכוח שלנו שעט לכיוונם. יחידת הטנקים שנעה מימיננו נכנסה לשדה, שהתברר שהיה ממוקש. פיצוצים מלמטה, הפגזות ממול, טנק בוער, טנק מתפוצץ, אנשים מוכי הלם מוצאים החוצה...
ואז קם עמוס, נעמד בזחל"ם, וקורא בקול רם את ה'תפילה לפני היציאה לקרב', שחיבר הרב גורן, הכוללת את שמע ישראל, בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך... עמוס לחץ על המע"ד במכשיר הקשר: 'לכל הצוותים…' כולם שמעו את עמוס: 'אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא', והשקט הזה, בשעה שעמוס אמר את התפילה הזו נסך בנו ביטחון.

היה לנו אתרוג... והאתרוג הזה שהיו בו תורה ומעשים טובים נלקח מאתנו, מי יכפר עלינו... עלינו למלא את החלל הגדול שנוצר פה.

ממנו

הכרת הטוב

למתפללי בית הכנסת: "רצוני להביע בדרך זו את תודתי על תשומת הלב שזכיתי לקבל מכם, מאז שחליתי, ושאני ממשיך לקבל גם עתה. ברוך השם בשבוע האחרון חל אצלי שיפור ניכר במצב הבריאות ועל כך מודה אני לרופא חולי עמו ישראל, ולכל חבריי וידידיי שהתפללו לבריאותי… ישלח ה' ברכה ובריאות מלאה לכם ולכל בני משפחותיכם."

לילדיו ונכדיו: "אשרינו שזכינו לצאצאים כמוכם. ירבו כמותכם בישראל, בעצם הודינו אישית לכל אחד ואחד… עם כל זאת, מוצאים אנו לנכון לצרף לתודה שבעל פה גם תודה כתובה, …. ישר כוח גדול!"

לאחת מנכדותיו: "…החובה להודות לקדוש ברוך הוא על הכל, גם על הדברים היום-יומיים, גם בתפילה, גם בברכת המזון, ואפילו על הרעה חייב אדם לברך כשם שהוא מברך על הטובה… חזקה עלייך שאת נמנית עם אלה היודעים וזוכרים להודות לקב"ה על הכול, אנחנו בכל אופן מודים לו בכל רגע ורגע על שזכינו בך… ומאחלים לך את כל הטוב שבעולם (כדי שיהיה לך על מה להודות…)"

עידוד לנכד צעיר כשראה בצערו:

"… לכולנו קשה לדעת שתפילתנו למען רפואתה לא נענתה. כאשר מישהו יקר לנו חולה במחלה שקשה להתרפא ממנה, מוטלות עלינו כמה מצוות, מצוות ביקור חולים, עידוד ועזרה לחולה ולמשפחתו ותפילה למען החולה. אנחנו משתדלים ועושים כל מה שביכולתנו לעשות, גם להתפלל בכוונה, אך איננו יכולים לדעת מראש שהתפילה אכן תיענה. ה' שומע תפילה בוודאי ובוודאי, כפי שאנו אומרים שלוש פעמים ביום: 'כי אתה שומע תפילת עמך ישראל ברחמים' ה' שומע תמיד את התפילה, אך לא תמיד מתמלאות בקשותינו. בואו נזכור מה אמר מלך נינווה כששמע שעירו עומדת להיחרב: 'אולי יתעשת האלוקים לנו ולא נאבד' (יונה א', ו') אולי, אבל לא בוודאי. לנו בני האדם, אין דרך להבין מתי נענה הקב"ה לתפילה ומתי אין הוא נענה: 'הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו' (דברים כ"ח, כ"ט), אין הדבר אומר שלא צריך להמשיך להתפלל, עכשיו אתם צריכים להתפלל שיהיה לכולם הכוח להתגבר על הצער הגדול…"

 

דברי חיזוק ואמונה

עידוד לנכד צעיר כשראה בצערו: "… לכולנו קשה לדעת שתפילתנו למען רפואתה לא נענתה. כאשר מישהו יקר לנו חולה במחלה שקשה להתרפא ממנה, מוטלות עלינו כמה מצוות, מצוות ביקור חולים, עידוד ועזרה לחולה ולמשפחתו ותפילה למען החולה. אנחנו משתדלים ועושים כל מה שביכולתנו לעשות, גם להתפלל בכוונה, אך איננו יכולים לדעת מראש שהתפילה אכן תיענה. ה' שומע תפילה בוודאי ובוודאי, כפי שאנו אומרים שלוש פעמים ביום: 'כי אתה שומע תפילת עמך ישראל ברחמים' ה' שומע תמיד את התפילה, אך לא תמיד מתמלאות בקשותינו. בואו נזכור מה אמר מלך נינווה כששמע שעירו עומדת להיחרב: 'אולי יתעשת האלוקים לנו ולא נאבד' (יונה א', ו') אולי, אבל לא בוודאי. לנו בני האדם, אין דרך להבין מתי נענה הקב"ה לתפילה ומתי אין הוא נענה: 'הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו' (דברים כ"ח, כ"ט), אין הדבר אומר שלא צריך להמשיך להתפלל, עכשיו אתם צריכים להתפלל שיהיה לכולם הכוח להתגבר על הצער הגדול…"

לבני המשפחה: "… אנו מאמינים ש'חפץ בנו ה" (במדבר י"ד, ח'), ועל כן נהיה מסוגלים להגשים סיסמה זו 'בלב אמיץ בעזרת ה", בתחומי חיינו הגשמיים והרוחניים, ואלה הם גם איחולינו לכם ביום חגנו: יהי רצון שיאמץ לבכם להתעלות, לעלות ולהעלות…"

לאחת מנכדותיו: "כבוגרת בעלת אמונה בה', אנו מאחלים שתדעי לאמץ לתודעתך את כל עיקרי האמונה של דתנו, ושתהיי נכונה לעשות את כל המעשים המתחייבים מהם, ואז, כידיו של משה רבנו תהיינה ידייך אמונה, דהיינו חזקות ויציבות, בכל אשר תעשי עד מאה ועשרים…."

חסד

לאחת מנכדותיו: "… אם נמשיל את מעשי האדם למילות שיר, נוכל להמשיל את דרכי העשייה ללחן, בשוותן ערך מוסף למעשים. לא הרי מעשה חסד הנעשה 'ככה סתם', או חלילה בפנים זועפות, כמעשה חסד המלווה במאור פנים."

גלות וגאולה

לאחד מנכדיו: "דור דור והתלבטויותיו, דור דור והחלטותיו. ודאי מודע אתה לנושאים הקשים שבעניינם היו בני הדורות הקודמים לך צריכים לקבל החלטות. אשריך שחי אתה במדינת ישראל העצמאית…"

לאחד מנכדיו: "בתקופתנו עבר עם ישראל שנים קשות מאד של הסתר פנים. אשרינו שזכינו גם לראות ימי מאור פנים. קמה מדינת ישראל, עולים באו ארצה מכל קצות תבל, ירושלים הולכת ונבנית ועוד כהנה וכהנה. זכינו שהתקיים בנו האמור במגילת אסתר: 'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר…' (אסתר ח', ט"ז)"

לחברי הקיבוץ הדתי: "מיקום הסנהדרין בלשכת הגזית שאצל המזבח, הוא עניין מהותי. חברי הסנהדרין זכו להשראה עליונה, עקב שכנותם למזבח ה', ובכך קוים בהם 'אלוקים ניצב בעדת אל בקרב אלוקים ישפוט' (תהילים פ"ב, א'), וכבר דרשו חכמים: 'מניין שהייתה סנהדרין גדולה אצל המזבח? שנאמר: "ולא תעלה במעלות על מזבחי" (שמות כ', כ"ב), וסמוך ליה: "ואלה המשפטים".' כולנו עורגים ל'ואשיבה שופטיך כבראשונה' (ישעיהו א', כ"ו), לסנהדרין המקורית, לסנהדרין שאצל המזבח, ולא לסנהדרין שגלתה. ומאחר שכך, חייב אתה להתאבל, ובאותה מידה, על לשכת הגזית כעל מזבח ה' ההרוס, ואבל על אלה כלול באבל על ירושלים, אשר המתאבל עליה זוכה ורואה בשמחתה…"

פרט וכלל

לכבוד הולדת אחת מנכדותיו: "… רשאים אנו לפרש כי בהכללת הביטוי 'למען יאריכון ימיך' במצוות כיבוד אב ואם, ביקשה התורה להדגיש את החשיבות של קיום מצוות כיבוד אב ואם. אין כאן "פיתוי" למתן שכר מצווה גבוה אישי, למי שמקיים מצוות כיבוד אב ואם, יש כאן דרישה מדור הבנים להיות נאמנים למסורת שאבותיהם מנחילים להם. יש לנו אפוא בפרשה דרישה כפולה דו-כיוונית: כבוד למסורת אבות מצד הצעירים, ומצד המבוגרים – טיפוח תחושת מחויבות בעיצוב הדמות הרוחנית של הדור הבא אחריהם. מילוי שתי המשימות גם יחד הוא ערובה לאריכות ימים, ומיותר לומר כי אני מתכוון לאריכות ימים של ישיבת ישראל בארצו."

לימוד תורה

לאחד מנכדיו: "אני מבקש להדגיש … שיהי רצון שתהיה לומד תורה באהבה. איך לומדים תורה באהבה? זה רחוק מלהיות פשוט. לא תמיד הנושא הנלמד מרתק. דרושה הרבה סייעתא דשמיא כדי ללמוד באהבה, ולסייעתא דשמיא בעניין זה אנו מתפללים בברכת החודש "ותתן לנו … חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים", ומידי יום ביומו כוללים אנו ב'ברכת התורה' בקשה מיוחדת: "והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו…" אנא עשה שדברי התורה יהיו ערבים לנו. אך לא די בתפילה על כך, יש לגלות לב פתוח ונכונות ללמוד תורה, או אז יש סיכוי שאהבת התורה, המתנה ממרום, אכן תיספג בליבנו

. לאחד מנכדיו: "סקרנות והתעניינות מרובה הן מידות רצויות, אך טמונה בהן גם סכנה. סקרנות יתרה, אפילו בלימוד תורה, עלולה להיות מסוכנת. יש תכנים, בעיקר בתורת הנסתר, שאין ללומדם כל עוד לא התבגר האדם והספיק לרכוש לעצמו בסיס איתן בתורת הנגלה, ויש תכנים בתורה שרק אישיות תורנית גדולה רשאית להזדקק להם…"

לאחד מנכדיו: "כעת לומד אתה תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ואולי גם כמה נושאים במחשבת ישראל. אנו מאחלים לך שבבוא העת תרחיב את לימודיך ותעסוק גם בתורת ארץ ישראל, בתלמוד ירושלמי ובמדרשי הלכה ואגדה, שריח ארץ ישראל שרוי בהם."

תגובה על מאמר שקרא: "… במיוחד מסתייג אני מהסגנון "לא להתחשב בדעתם הכוזבת של כל מיני דוקטורלך ופרופסורלך שאת יצריהם האפלים (!!!) הם מנסים להצמיד למקראות". כך כותבים בבטאון של ישיבה ציונית? האמנם זה סגנון הולם? הנך מכיר אותי משכבר השנים, אף לדעתי יש להסתייג מהרבה מהדברים שנכתבים ע"י אנשי אקדמיה, אך הדבר צריך להיעשות עניינית ובסגנון מכובד, ולא בסגנונו של הכותב, שאינו הולם את מחננו. למותר להדגיש שאני מסתייג מהסגנון "שכל מגמתם היא לגנות את מה שאנו מחבבים". אני חושב שצריך להיזהר בלשון הרע גם כלפי אלה הרחוקים מאתנו. אני מכיר את משנתם של הרבה אנשי אקדמיה שיראתם קודמת לחכמתם, וגם אלה שאין להגדירם כך, גם אם נכון להסתייג מדרך עיונם וממסקנותיהם, חושבני שיש מן הסילוף בקביעה כי מגמתם "לגנות את מה שאנו מחבבים". "האם גם אנחנו צריכים לאמץ את מדרשה של ההלכה "חדש אסור מן התורה"? וכי מגמתו של הרב זצ"ל בתכנית הלימודים שביקש לעצב, לא הייתה לחדש כמה דברים בדרך לימוד התורה? למה להיתפס לסיסמאות שלא מבית מדרשנו?"

חיצוניות ופנימיות

לכבוד הולדת אחת מנכדותיו: "היום משתמשים במילה 'פאר' בעיקר בהקשר חיצוני, אך זו אינה המשמעות במקורותינו. בפיוט 'האדרת והאמונה', מציינים אנו כי 'הפדות והפאר' לחי עולמים. במילה 'פאר' האמורה על יוצר הכול, שאינו גוף ואין לו דמות הגוף, מתכוונים אנו למהות פנימית רוחנית בלתי נראית. אך אין להסתפק בפאר רוחני, פנימי. מותר וצריך שהמהות הפנימית הנעלה של אדם, תבוא גם לידי ביטוי חיצוני. עיקרה של העבודה החינוכית הוא לטפח את האישיות הפנימית שהיא הפאר של כל אדם ואדם."

תורה ומדינה

אל חברי הקיבוץ הדתי: "אף על פי שדבּריה החילוניים של המדינה חוזרים ומצהירים מפעם לפעם כי ישראל היא מדינת חוק ולא מדינת הלכה, מבחינתנו, כיהודים שומרי תורה ומצוות, מקור הסמכות להחלטות הכנסת או להחלטות הממשלה אינו השלטון עצמו, ש"דין מלך לו" (על פי דבריו של הרב קוק ב'משפט כהן'), אלא התורה, המעניקה לגיטימיות למלך. ומאחר שכך, כמו שלגבי המלך נפסק שאם גזר לבטל מצווה מן המצוות אין שומעין לו, כך גם החלטה של הממשלה או של הכנסת העומדת בניגוד להלכה, מבחינתנו אינה מחייבת."

מאמרים עליו וממנו לדמותו ראשי
ספריית אסיף