החידושים לברכות המיוחסים לריטב"א / עזרא שבט  

הספר חידושי הריטב"א למסכת ברכות (הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ח) יצא לאור על ידי הר"מ הרשלר, על פי כתב יד אוקספורד 2361/2, שבו כתוב בקולופון (כותרת), בכתב היד המקורי של הסופר: "ברכות להרב הה"ר אברהם אשבילי", ועל פי כתב יד סמינר, שבו לא מוזכר שם המחבר.

כבר בהוצאה הראשונה של החידושים בסדרת "גנזי ראשונים" [1], שפורסמה כחידושי ר' אברהם אשבילי, העלה הר"מ הרשלר ז"ל אפשרות שאין חיבור זה אלא חידושי הריטב"א עצמו. עיקר ראיותיו היה מהפניותיו של הריטב"א בחידושיו למסכתות אחרות לדברים שכתב על ברכות, הנמצאים בחיבור הזה. לקביעה זו הסכים ר"מ גולדשטיין במבוא לחידושי הריטב"א לעירובין במהדורתו [2]. במבוא להוצאה האחרונה הנ"ל, רשם הרב הרשלר ז"ל כשלושים הפניות כאלו, שלדבריו רובן נמצאות בחיבור שלפנינו [3].

אולם, נראה שקביעה זו אינה מוכחת. אמנם יש מההפניות הנראות כמכוונות לחיבור זה (לפי סימני הרישום של הרב הרשלר שם [מבוא, עמודים 15-12]: ג, ו, ח, ט, י, יג2). אולם, ישנן ראיות שאינן מוחלטות. עלינו להבדיל בין הפניה מפורטת, המזכירה את הנושא המפורט הנדון בחידושי ברכות, שהיא ראיה ברורה, לבין הפניה סתמית, שאין בה אלא איזכור שסוגיה זו מטופלת במקור המקביל שבמסכת ברכות, שאינה ראיה ברורה, שכן בחיבורים רבים מצוי דיון בסוגיה הנידונת, ואין מכאן ראיה שהמדובר בחיבור המבוקש (ראה שם: יג3, טו, יז, יט).

כמו כן, ברשימה הנזכרת ישנם מקורות שאינם הפניות מספרים אחרים, אלא שהמחבר מביא פירוש הזהה לשיטת הריטב"א במקום אחר. שיטה, כמובן, אינה בלעדית, במיוחד בין חכמי ארגון, תלמידי הרמב"ן ותלמידי תלמידיו (ראה שם: ב, ז, יד).

בנוסף לכך, ישנן בחידושי הריטב"א למסכתות אחרות הפניות מפורשות שאין להן מקבילות בחיבור זה. לדוגמה, בפירוש הריטב"א להלכות תענית [4] (ו:): "ובפרק הרואה שקלינן וטרינן טובא בהא, וההלכה שם מקופחת, ויש בה שינוי גרסאות וריבוי פירושים, ושם ביררנוה כל הצורך". לפנינו לא נמצא אלא מאמר קצר על הסוגיה המקבילה (נט:), שאינו מזכיר "שינוי גרסאות וריבוי פירושים" (אמנם הד"ה פותח בלשון "הכי גרסינן", ומשמע שהיו לפני המחבר גירסות שונות). כך מצינו במקרים נוספים (א, ד, ד2, ה, יג, יג4, כא2), שבכולם (פרט לאחרון) נמצא בספרנו מאמר, אך ההפניה מפרטת דברים שאינם לפנינו.

אם היה סופר כתב היד מזהה את המחבר כריטב"א, לא היו בחסרונות אלו רעותא להוציא מן החזקה, אך בנדון דידן, שאין לייחוס זה חזקה דמעיקרא, הבא להוכיח שהמחבר אינו הה"ר אברהם אשבילי, אינו אלא מוציא מחברו, ועליו חובת הראיה המוחלטת.

כל הרגיל בספרי הריטב"א ירגיש מיד, שסגנון הספר שלפנינו שונה משאר ספרי חידושיו. הרבה מהחומר הנמצא בספר הועתק מספרים אחרים, בעיקר מפירוש תלמידי רבנו יונה להלכות ברכות ומפירוש הרא"ה להלכות ברכות. העתקות אלו הן סתמיות, ללא ציון שם המקור. לעומת זאת, בשאר חידושיו נוטה הריטב"א לציין את מקורותיו (לדוגמה, בחיבור הזה מוזכר הרא"ה בשמו פעם אחת בלבד, ואילו בחידושיו למסכת כתובות, המקבילים מבחינת גודלם לחיבורנו, מביא הריטב"א את הרא"ה בשמו או בכינויו שמונים פעם), ואינו נוהג להעתיק אותם, אלא להביאם בלשון עצמו (אפילו את פירושיו הקצרים של רש"י).

רק בכתובות ובברכות נמצא בידינו פירוש תלמידי רבנו יונה. בכתובות מזכיר הריטב"א את רבנו יונה ארבע פעמים בלבד, ואף לא אחת מן המובאות הללו נמצאת בפירוש תלמידי רבנו יונה שנלקט בשיטה מקובצת [5]. נראה, אם כן, שבכתובות הביא הריטב"א, לא את פירוש תלמידי רבנו יונה, אלא את פירושו של רבנו יונה עצמו [6]. לא ברור, אם כן, האם היה פירוש תלמידי רבנו יונה לפני הריטב"א. אמנם, בפירושי תלמידי רבנו יונה מוזכר רבנו יונה בברכת החיים (נר"ו), ולכן יתכן שנכתבו עוד בתחילת המאה הראשונה לאלף הנוכחי, ואולי אף לפני כן, ואם כן הפירוש היה קיים בימי הריטב"א [7] ; אולם, אין זה מחייב שהפירוש היה לפניו. לא מצוי בידינו ספר אחר מאותה תקופה המביא מפירושי תלמידי רבנו יונה, פרט לפסקי הרא"ש [8]. לעומת זאת, מחבר החיבור הנדון הביא מפירוש תלמידי רבנו יונה לברכות על ימין ועל שמאל, ואף העתיק מילה במילה מדבריהם, עד שסופר כי"א ראה לנכון להשמיט הרבה מן הקטעים הללו [9].

כך גם לגבי מובאות מפירוש הרא"ה. בידינו מצויים פירושיו השלמים של הרא"ה לכתובות [10] ולביצה [11] ופירושיו להלכות אלפסי למסכתות   ברכות, תענית [12], חולין [13] וע"ז [14]. בכל אלו, מעטים מאד המקומות שהריטב"א מביא מחידושי הרא"ה שלפנינו, ורובם המכריע הוא "מפי מורי הרא"ה נר"ו", כלומר מובאות מדברים שבעל פה או ממקור שאינו לפנינו [15]. לעומת זאת, בחיבורנו מרבית המובאות מהרא"ה נמצאות בפירוש הרא"ה לברכות והועתקו ממנו.

מחבר החיבור הזה אינו מכנה את הרמב"ן "רבנו הגדול" אף לא פעם   אחת, בניגוד למצב בכתבי הריטב"א האחרים, שבהם זהו כינויו הקבוע. כך אף לגבי המובאה היחידה מהרא"ה, שאין הוא מכנה אותו בכינויו הקבוע בשפת הריטב"א - "מורי נר"ו".

מכל מקום, יתכן, על פי ההפניות שהביא המהדיר ז"ל, שרבים מהמאמרים הם מדברי הריטב"א, ואולי אפילו הועתקו מחידושי הריטב"א או קוצרו מהם. אין פלא שהמחבר הביא את הריטב"א סתם ללא ציון שמו [16], שהרי גם את המקורות שהעתיק או קיצר מדברי הרא"ה ותלמידי רבנו יונה לא ציין בשמם. לכן, אין מניעה להסיק שהמחבר אינו הריטב"א, אלא אדם המקורב אליו מאוד, ויתכן שמדובר בבנו. על פי זה, יתכן ששמו היה אכן "הרב הה"ר אברהם אשבילי", כפי שזוהה על ידי הסופר, וכפי שפירסם אותו לראשונה הר"מ הרשלר ז"ל.

לכן, אל יתפלא התלמיד אם לא ימצא בספר זה ריכוז של מרגליות וחידושים מקוריים שאנו רגילים למצוא בחידושי הריטב"א, אלא קובץ של פירושים ותוספות מקוצרות, בסגנון המזכיר את החידושים המיוחסים לריטב"א למסכת פסחים [17]. מכל מקום, יתכן שדבריו של הריטב"א עצמו מסתתרים בתוך הספר זה. יש להעיר גם, שיתכן שחיבורו הנעלם למסכתנו הוא על הרי"ף, ולא על הש"ס, כפי שרימז רבנו בחידושיו למסכת נידה (יד:) [18].  

מובן, שאין בדבריי כדי להוריד מגדולתו של הר"מ הרשלר ז"ל, וגם אין כוונתי לכך, ח"ו. לקיחתו לבית המדרש של מעלה בר"ח אייר השתא תשאיר חלל בעולמם של לומדי הש"ס וחוקרי דברי הראשונים. ר' משה דיבב את שפתיהם של עשרות מחכמינו הראשונים, וגרם להם מעין תחיית המתים (ראה ירושלמי שקלים, פ"ב ה"ז). ראוי לומר עליו "משה התעסק בעצמות יוסף", ובמדה שאדם מודד כך מודדים לו, ומי לנו גדול כמשה, שלא נתעסק בו.

---