מנחה גדולה או מנחה קטנה, מה עדיף? / הרב שמואל דוד

א. תמיד של בין הערביים

בברייתא (ברכות כו:) מוזכר כי קיימות שתי אפשרויות של תפילת מנחה:

ואיזו היא מנחה גדולה? משש שעות ומחצה ולמעלה. ואיזו היא מנחה קטנה? מתשע שעות ומחצה ולמעלה.

הכיצד ישנם שני גוונים לתפילה אחת? תשובה לכך יש לחפש בתחילת פרק חמישי של מסכת פסחים (נח.), שם שנינו:

תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה. בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה... חל ערב פסח להיות בערב שבת - נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה.

והגמרא מבררת:

מנא הני מילי (- שתמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה) ? אמר רבי יהושע בן לוי: דאמר קרא (במדבר, כ"ח, ד) : 'את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים'. חלקהו לבין שני ערבים: שתי שעות ומחצה לכאן ושתי שעות ומחצה לכאן ושעה אחת לעשייתו. מתיב רבא: בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה... ואי סלקא דעתך בשמונה ומחצה דאורייתא,היכי מקדמינן ליה? אלא אמר רבא: מצותו דתמיד משינטו צללי ערב. מאי טעמא? דאמר קרא: 'בין הערבים', מעידנא דמתחיל שמשא למערב. הלכך, בשאר ימות השנה, דאיכא נדרים ונדבות, דרחמנא אמר (ויקרא, ו', ה) - 'עליה חלבי השלמים', ואמר מר: עליה השלם כל הקרבנות כולם, מאחרינן ליה תרתי שעי ועבדינן ליה בשמונה ומחצה. בערבי פסחים, דאיכא פסח אחריו- קדמינן ליה שעה אחת ועבדינן ליה בשבע ומחצה. חל ערב פסח להיות ערב שבת, דאיכא נמי צלייתו, דלא דחי שבת - מוקמינן ליה אדיניה בשש ומחצה.

אף על פי שמפשט הגמרא משמע, לכאורה, שרבא דחה את דברי רבי יהושע בן לוי, פשוט, שניתן לחלוק על הנחתו של רבא. והלוא כשם שהקשה כיצד ניתן להקדים את הקרבת התמיד, כך אפשר להקשות על דברי רבא, כיצד ניתן לאחר את הקרבת התמיד! אם כן, כפי שרבא פירש שהתורה אמרה שזמן התמיד בשש שעות ומחצה ואפשר לאחרה, כך ניתן לומר שזמנה בתשע שעות ומחצה,ואפשר להקדימה. לפיכך נראה, כי היות שקיימים שני פירושים ל"בין הערביים" - האחד, שפירושו נטיית צללי ערב משש שעות ומחצה ולמעלה, והפירוש האחר, חלקהו לשני ערבים, היינו מתשע שעות ומחצה ולמעלה, נוצרו שני זמנים של תפילת המנחה: האחד, על פי האפשרות הראשונה, והוא מנחה גדולה, והאחר, על פי האפשרות השניה, והוא מנחה קטנה. בדומה לזה פירש המאירי שם:

אף על פי ששחיטת התמיד בכל השנה כשהוא בשמונה (- שעות) ומחצה, תקנת חכמים היא כמו שביארנו, מכל מקום יש בה סמך מן התורה, והוא שנאמר 'ואת הכבש השני תעשה בין הערבים', והיה לו לומר 'בערב', על הדרך שאמר 'בבקר', אלא בא ללמד שנחלק את הערב לשני ערבים... ומכל מקום אינו אלא אסמכתא בעלמא... ומן הדין כל שמחצי שעה שביעית ולמעלה ערב הוא,וחכמים תיקנו באיחורו מן הטעם שזכרנו וסמכוה מן המקרא. ועל אותו סמך קבעו זמן תפילת מנחה קטנה לתשע שעות ומחצה.

נוסף על ההסבר הראשון שהצענו, ששני סוגי תפילת המנחה נובעים משני ההסברים ל"בין הערביים", ניתן להעלות גם הסבר אחר, שהיות שהיו שני זמנים של הקרבת תמיד של בין הערביים, האחד בתשע שעות ומחצה והאחר בשש שעות ומחצה, נוצרו שני זמנים מקבילים לתפילת המנחה. ואם תאמר, והלוא שני ההסברים הינם היינו הך, וכי מה ההפרש בין ההסבר ששני הזמנים מקבילים לשני הפירושים ל"בין הערביים" או שהם שני זמנים של הקרבת תמיד של בין הערביים? אין זה כך! אם קיימות שתי אפשרויות הסבר לביטוי "בין הערביים", אין סיבה להעדיף הסבר זה על חברו. אבל אם קיימים שני זמנים להקרבת התמיד, כיון שהקריבו כל יום רק קרבן אחד של בין הערביים, ודאי יש לומר שזמן הקרבן הוא העדיף, ולפיכך, מנחה קטנה עדיפה על פני מנחה גדולה, משום שאפשרות ההקרבה של תמיד של בין הערביים בשש שעות ומחצה היא נדירה ביותר. עיין ברמב"ם (הלכות תפילה, פ"ג ה"ב), שלמד את זמן התפילות (של מנחה) מזמני הקרבנות:

כבר אמרנו שתפילת המנחה - כנגד תמיד של בין הערביים תיקנו זמנה. ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה, תיקנו זמנה מתשע שעות ומחצה, והיא הנקראת מנחה קטנה. ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטים את התמיד בשש שעות ומחצה, אמרו, שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה - יצא, ומשהגיע זמן זה - הגיע זמן חיובה, וזו היא הנקראת מנחה גדולה.

כבר מדבריו אלה ברור, שעיקר תפילת המנחה היא מנחה קטנה, שזמנה מקביל לזמן הקרבת התמיד שבכל יום; ואילו לגבי מנחה גדולה כתב לשון של דיעבד, שהמתפלל בזמן זה יצא, ולא לכתחילה, כמו שכתב גבי מנחה קטנה שתיקנו זמנה אז. לפיכך, הסיק הרמב"ם מסקנה נוספת (שם ה"ג) :

נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה, והאחת רשות. והורו מקצת הגאונים שאין להתפלל רשות אלא הגדולה. וכן הדין נותן, מפני שהיא כנגד דבר שאינו תמיד בכל יום.

אכן, גם אם נקבל שזמן תפילת מנחה נקבע על פי זמן הקרבת תמיד של בין הערביים ]וכפי שעולה מן הגמרא (ברכות כו:) גבי "אסמכינהו רבנן אקרבנות", דמשמע שם שהסמיכו את זמני ההקרבה על זמני הקרבנות[, ניתן לומר שהיות שזמן הקרבת התמיד הוא משש שעות ומחצה, בזה יש להתחשב, ואין להתחשב בדחיית זמן הקרבת התמיד מחמת "אילוצים טכניים" לתשע שעות ומחצה. כך עולה מתשובת הרי"ף (סימן ש"כ), שנשאל על סיבת זמן תפילת מנחה גדולה והשיב: "לפי שתפילות - כנגד תמידים תקנום, והתמיד של בין הערביים מכי ינטו צללי ערב, והוא משש שעות ולמעלה, שהיא מנחה גדולה שנתקנה במקום תמיד של בין הערביים". ולדבריו ניתן להתפלל גם לכתחילה מנחה גדולה.

נמצא כי:

אם נפרש שזמן מנחה הוא "בין הערביים" - נתון זמן תפילת המנחה במחלוקת האמוראים בהסבר הפסוקים (אם הכוונה לחלקו לשני ערבים, ומנחה קטנה עדיפה; או למכי ינטו צללי ערב, ומנחה גדולה עדיפה).

אם נפרש שזמן מנחה הוא כנגד תמיד של בין הערביים - נתון זמן תפילת מנחה במחלוקת ראשונים, אם להעדיף את הזמן שנתנה תורה, ומנחה גדולה עדיפה (רי"ף) ; או להעדיף את הזמן שבו מקריבים התמיד של בין הערביים, ומנחה קטנה עדיפה (רמב"ם).

ב. תפילת המנחה עד הערב

במשנה (תחילת פרק רביעי במסכת ברכות) נחלקו תנאים בעניין סוף זמן תפילת מנחה. תנא קמא סבר, שזמנה עד הערב; ורבי יהודה אמר: עד פלג המנחה. הגמרא (כז.) דנה בשאלה כפי מי נפסקה ההלכה:

נחזי אנן, מדרב מצלי של שבת (-ערבית) בערב שבת מבעוד יום, שמע מינה הלכה כרבי יהודה. אדרבה! מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו (-ערבית) עד אורתא, שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה.

כלומר, הגמרא לומדת ממנהג האמוראים בתפילת ערבית, שאם התפללו אותה קודם החשכה, משמע שזמן תפילת מנחה הסתיים קודם לכן. אם הקפידו להמתין עד חשכה, משמע שזמן תפילת המנחה מסתיים רק אז; וקשה, וכי למה הביאו ראיה מזמן תפילת ערבית של אמוראים, כלום לא יכלו להביא ראיה מזמן תפילת המנחה שלהם, שאם התפללו עד הערב ודאי הלכה כחכמים, ואם הקפידו לסיים את תפילת המנחה, קודם פלג המנחה ודאי סברו שהלכה כרבי יהודה. ואם כן קשה, מדוע למדה הגמרא רק ממנהגם בתפילת ערבית, ולא ממנהגם בתפילת מנחה?

שמא יש לומר, כי האמוראים נהגו להתפלל מנחה גדולה, ולכן לא היה מקום ללמוד על סוף זמן המנחה אלא ממנהגם לגבי תחילת זמן תפילת ערבית. ומכאן קצת ראיה שמנחה גדולה עדיפה על מנחה קטנה.

מאידך גיסא, הלוא בגמרא אין הכרעה במחלוקת רבנן ורבי יהודה גבי סוף זמן תפילת מנחה, אלא "דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד", וכתב על כך בהגהות מיימוניות (על הרמב"ם שם) - "כבר נהגו כל ישראל כרבנן להתפלל מנחה עד ערב". נמצא, כי אף שבגמרא משמע קצת שהאמוראים התפללו תפילת מנחה מוקדם, המנהג בתקופת הראשונים היה שתפילת מנחה ממשיכה עד מאוחר.ממילא, אין ראיה שמנחה גדולה עדיפה, ושמא אף להיפך, יש להוכיח מכאן שנהגו להעדיף להתפלל מנחה קטנה.

ג. ייראוך עם שמש

להלן (ברכות כט:) דנה הגמרא בדין העושה תפילתו קבע, שאין תפילתו תחנונים:

אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין דאמרי תרוויהו: כל שאין מתפללים עם דמדומי חמה. דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מצוה להתפלל עם דמדומי חמה. ואמר רבי זירא: מאי קראה? 'ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים' (תהלים, ע"ב, ה). לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה, מאי טעמא? דילמא מיטרפא ליה שעתא.

לפנינו אפוא מחלוקת בין הסוברים שמצוה להתפלל עם דמדומי חמה (והוי ודאי מנחה קטנה!), לבין הסוברים שאין להמתין עד שעה כה מאוחרת. לדעה השניה יש לשאול, כלום התכוונו לומר רק שאין להמתין כל כך, אך עדיין סברו כי יש להתפלל סמוך לשקיעה; או שמא כוונתם לומר שאין להמתין כלל, ויש להתפלל מנחה גדולה?

והנה, מפשט הלשון משמע קצת שכל הסיבה שבמערבא נזפו במתפללים עם דמדומים היא משום החשש שהשעה תיטרף ויעבור זמן התפילה, אבל ודאי לא פסלו תפילה סמוך לכך. נמצא, כי אפילו נתפוס כמו הדעה הסוברת שאין להתפלל עם דמדומי חמה, עדיין מותר ודאי להתפלל מנחה קטנה, ולא עוד, אלא שכך ודאי עדיף, לקיים את הדרשה על הפסוק "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים", וכדי לקיים את דברי המשנה, שלא תהיה התפילה קבע, כי אם תחנונים, וכמו שפירש רש"י - "שאינו מתפלל עם דמדומי חמה; והיינו לשון קבע, תפילתו עליו חוק קבוע לצאת ידי חובה, ואינו מקפיד לחזר אחר שעת מצוה ועת רצון". וכן מפורש בהגהות מיימוניות (שם אות ג) בשם רבנו חננאל: "עכשיו נהגו כל ישראל להתפלל מנחה עד הערב... ואף על גב דלייטי עלה במערבא, הני מילי מאן דמאחר טפי, אבל קודם ביאת שמש כמעט, שפיר דמי". לכן כתב אף בשבלי-הלקט סימן מ"ו: "אף על גב דשעת תפילת המנחה משש שעות ומחצה ולמעלה, מאן דמצלי לה מפלג מנחה קטנה ולמעלה טפי עדיף, ובלבד שלא ידחוק את השעה".

מאידך גיסא, יש מקום לומר, שהיות שהחשש הוא שמא תיטרף עליו השעה ויעבור הזמן, אם כן, ככל שיקדים - עדיף, על מנת שלא לתת כל שיהוי שיעבור הזמן. עוד יש לומר, שמאחר שאינו מתפלל עם דמדומי חמה, עדיף להתפלל מנחה גדולה מטעם נוסף, שדווקא אם מתפלל אז, הוא מראה שהוא מקפיד לחזר אחר שעת המצוה ולעשותה מיד כשמגיע זמנה, וכמו ותיקין בתפילת שחרית.

כך משמע גם בשו"ת הרא"ש (כלל ד' סימן ט), שכתב:

תפילת המנחה זמנה מכי ינטו צללי ערב, דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה... ולפי המנהג שאתם מקריבים (צריך לומר: מתפללים) מנחת חובה ומנחת נדבה, יראה לי, דכיון שהגיע זמן המנחה - לא יתכן שתהיה הראשונה נדבה... ועוד ראיה, מהא דאמרינן אם לא התפלל מוסף עד שהגיע זמן המנחה - מתפלל של מנחה, ואחר כך מתפלל של מוסף. ואף על גב ששתיהם עליו חובה,צריך להקדים תפילת המנחה, כיון שהגיע זמנה. כל שכן אם רוצה להתפלל שתי תפילות, אחת חובה ואחת נדבה, שצריך להקדים החובה.

נמצא, שיתכן שקיימת מחלוקת במסקנת הגמרא, כלום למסקנה נשארה עדיפות ל"ייראוך עם שמש", ורק לא לדמדומי חמה (פשט גמרא, הגהות מיימוניות ושבלי הלקט), או שמא ההסבר דילמא מיטרפא ליה שעתא, מעדיף את זמן מנחה גדולה, או לכל הפחות פירושו שאין עדיפות למנחה קטנה, ולפיכך יתכן שיש עדיפות למנחה גדולה, משום זריזין מקדימין (רא"ש).

ד. היום משתנה על הבריות

סיבה נוספת להעדפת מנחה קטנה, יש למצוא בירושלמי (ברכות, פ"ד תחילת ה"א), שם למדנו מקור חדש או סיבה נוספת לזמני התפילות:

מהיכן למדו שלוש תפילות? רבי שמואל בר נחמני אמר: כנגד שלוש פעמים שהיום משתנה על הבריות. בשחר צריך אדם לומר: מודה אני לפניך ה' א-להי וא-להי אבותי שהוצאתני מאפלה לאורה. במנחה צריך אדם לומר: מודה אני לפניך ה' אל-הי וא-להי אבותי, כשם שזיכיתני לראות החמה במזרח, כך זכיתי לראותה במערב . בערב צריך לומר: יהיה רצון מלפניךה' א-להי וא-להי אבותי, כשם שהייתי באפלה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפלה לאורה.

לפי הסבר זה, במנחה מודה האדם על שזכה לראות חמה במערב, ומשמע, שתפילתו היא כאשר השמש נמצאת במערב, והיינו מנחה קטנה. ואמנם קיימת גירסה שונה, עיין בפני-משה, שבמקום "כך זכיתי לראותה במערב", גרס - "כן תזכני לראותה במערב", ומשמע שמתפלל מנחה גדולה, והחמה עדיין אינה במערב. אלא שלפי זה נראה, שגירסתו אינה "מודה אני לפניך", אלא "יהי רצון מלפניך". ועוד, שאף לפי גירסתו יתכן שמתפלל מנחה קטנה, אך הוא מבקש לזכות לראותה במערב ממש. וכך נראה יותר, שהרי לדעתו האדם חושש מהאפלה, וממילא הוא מתפלל שהמעבר אל החשכה יעבור בשלום. נמצאנו למדים, כי לפי הגירסה שלפנינו, שהיא גם המסתברת, עיקר זמן תפילת מנחה הוא בזמן מנחה קטנה. אך לפי גירסת הפני-משה, ניתן לפרש בשתי האפשרויות:גם לטעון שהפירוש האמיתי הוא שמנחה קטנה עדיפה, וגם לפרש כך שמנחה גדולה עדיפה.

ה. כנגד הקטורת

בירושלמי שם מובאת דעה נוספת באשר לזמן תפילת המנחה:

אמר רבי יוסי: לא הוקשה תפילת המנחה לתמיד של בין הערביים אלא לקטורת, מה טעם? 'תכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב' (תהלים, קמ"א, ב) ; צא שעה אחת לעיסוקו, ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה.

לפי טעם זה, ודאי שעיקר זמן תפילת המנחה הוא מאוחר, בשעת מנחה קטנה. ראיה זו כתב הגהות מיימוניות שם בשם רבנו חננאל, וכן כתבו התוספות (ברכות כו:, ד"ה עד פלג המנחה) בדעת רבי יהודה. לפיכך עולה לנו, כי לפי רבי יהודה ורבי יוסי העיקר הוא מנחה קטנה.

ו. תפילות אבות תיקנום

עוד יתכן, כי מאחר דאמרינן (ברכות כו:) "תפילות - אבות תיקנום" יש ללמוד את זמני התפילות מהאבות. ובמסכת יומא (כח:) למדנו: "צלותיה דאברהם מכי משחרי כתלי", ופירש רבנו חננאל: "תפילת האבות כולם, לא הזכיר אברהם אלא מפני שהוא העיקר. ומכי משחרי כתלי לכולי עלמא היינו בשעה השביעית", ונמצא, שתפילת מנחה של האבות היא מנחה גדולה. אך יש לדחות, משום שמסקנת הגמרא היא "תפילות - אבות תיקנום, ואסמכוה רבנן אקרבנות", והיינו שאת זמן התפילות קבעו חכמים על פי הקרבנות. אם כן, יתכן שהאבות התפללו מנחה בצהריים בזמן מנחה גדולה, אך חז"ל קבעו כי הזמן העדיף הוא בשעות היותר מאוחרות, כלומר - מנחה קטנה. אך היות שהאבות התפללו בצהריים, לא יכלו חכמים לומר כי זמן זה אינו טוב,אך היה בכוחם לקבוע כי מנחה קטנה עדיפה[1].

ז. סיכום

נראה אפוא כי כמעט מכל הסוגיות עולה כי מנחה קטנה עדיפה, ולא עוד, אלא שגם מהרי"ף ומהרא"ש לא משמע אחרת. הרי"ף נשאל מדוע מתפללים מנחה משש שעות ומחצה ולמעלה, והוא השיב על פי הסוגיה במסכת פסחים, והוסיף, שאם לא התפלל מיד בזמנה בשש שעות ומחצה - זמנה עד הערב, וכן, שאם התפלל מנחה גדולה רשאי להתפלל מנחה קטנה רשות; אך אין להסיק מדבריו שמנחה גדולה עדיפה. גם הרא"ש התייחס לשאלת שתי תפילות המנחה, אחת חובה ואחת נדבה, וכתב, שבאופן טבעי קודם כל מתפלל חובה, ורק אחר כך רשות (בניגוד לרמב"ם, שסבר שרשאי להתפלל רשות עוד קודם שהשלים חובתו). אך אין ללמוד מכאן כי לדעתו אם מתפלל רק תפילת מנחה אחת, עדיף להתפלל מנחה גדולה. ולא עוד, אלא שאם היה סובר כן, צריך היה לכתוב שמתפלל מנחה גדולה חובה, משום שהיא העיקר; ולא כתב כן, אלא נימק את דעתו שיתפלל מנחה גדולה חובה, רק משום שתמיד יש למלא את החובה קודם לרשות. נמצא, אם כן, שאדרבה, יש להוכיח, שאף הרא"ש סובר שמנחה קטנה עדיפה, אם מתפלל תפילה אחת בלבד.

ח. זהר

האחרונים ציטטו את לשון זהר חדש לפרשת חיי שרה, שם כתוב:

כיון דנטה שמשא ונחתא לסטר מערב הא כדין הוא צלותא דמנחה, וכבר פנה היום ואתו צללי ערב ואתער דינא קשיא בעלמא.

רבים מן האחרונים נטו ללמוד מכאן, שקיימת עדיפות למנחה גדולה. ונוראות נפלאתי, והלוא לא נאמר שם כי אם שזמן הדינים הקשים וזמן תפילת המנחה מתחיל מהזמן בו פונה השמש למערב, אך לא נאמר שם, ולו ברמז, כי מנחה גדולה עדיפה על מנחה קטנה, או שרצוי להתפלל מנחה בצהריים, הוא עת מנחה גדולה. ואדרבה, אף על פי שאין אתנו יודע עד מה, נראה לי להציע כי דווקא על פי הזהר, שטעם תפילת מנחה הוא כדי להתגבר על הדינים הקשים, יש עדיפות למנחה קטנה, כי אז מתגברים הדינים לקראת הערב, ויש לעמול על מנת לשככם ולפייסם.

ט. חילוק בין עדיף לבין לכתחילה

מהרמב"ם עולה ברור כי תפילת מנחה קטנה היא לכתחילה, ותפילת מנחה גדולה - רק בדיעבד. לפי שכתב שם (שם, פ"ג ה"ב) :

לפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה, תיקנו זמנה מתשע שעות ומחצה... ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטים את התמיד בשש שעות ומחצה, אמרו, שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה - יצא.

היינו, תיקנו זמנה כנגד תמיד של כל יום, אך לא יכלו לבטל את המתפלל קודם לכן, משום שזמן הקרבת התמיד קודם, והא ראיה, שבערב פסח הקריבו את התמיד מוקדם יותר.

אלולי דמסתפינא הייתי אומר, שהואיל ועיקר זמן התמיד הוא משש שעות ומחצה, ורק משום ריבוי הקרבנות נדחה זמן הקרבתו, אי אפשר לקרוא שם למתפלל בשעה שהוא עיקר זמן התמיד (מנחה גדולה) - תפילה שבדיעבד. ועל כן נראה להציע בכוונת הרמב"ם, שאפשר להתפלל מנחה גדולה אף לכתחילה, אלא שמנחה קטנה עדיפה לנו, משום שלמעשה בשעה זו נהגו להקריב קרבן תמיד של בין הערביים בדרך כלל. אם כן, תיקנו זמנה במקביל לזמן הקרבן בדרך כלל, והוא במנחה קטנה, אבל המתפלל בזמן מנחה גדולה יצא, ורשאי להתפלל כן אף לכתחילה, אך עדיף במנחה קטנה.

כמו כן, לעיל הוכחנו מדברי הרי"ף והרא"ש, שלא נאמר בהם שמנחה גדולה עדיפה על מנחה קטנה, אך נראה, שיש ללמוד מהם שאפשר להתפלל מנחה גדולה אף לכתחילה. כך משמע מפשט הגמרא בכל מקום, שכתבה שזמן מנחה משש שעות ומחצה ולמעלה, ולא כתבה שזה רק בדיעבד. ואף הסובר להתפלל עם דמדומי חמה, לא נקט אלא לשון "מצוה להתפלל עד דמדומי חמה" - עדיפות שאינה דוחה את האפשרות לתפילת מנחה גדולה אף לכתחילה. וכן משמע מדברי הזהר, הנזכרים לעיל, שזמן מנחה הוא משש שעות ומחצה לכתחילה. כך גם פשוטה יותר להבנה סוגיית הגמרא לעניין תפילת האבות, שאי אפשר להפוך זמן זה לזמן דיעבד. דודאי דאם אבותינו נהגו להתפלל מנחה גדולה, לא ניתן לומר שבתפילה זו יוצאים ידי חובה רק בדיעבד. חז"ל רק קבעו שקיימת עדיפות למנחה קטנה, כי כך (בזמן זה) נהגו להקריב (וכמו שכתבו שבלי הלקט והגהות מיימוניות, וכמו שעולה מן הירושלמי וכמו שנהגו העולם להתפלל מנחה עד הערב, וערבית אחר צאת הכוכבים). כך למד גם הבית-יוסף מדברי הטור והרא"ש: "מדברי רבנו נראה דזמן מנחה לכתחילה הוא משש שעות למחצה ולמעלה. וכן נראה מדברי תשובת הרא"ש שכתב רבנו בסימן שאחר זה" [2].

י. מסקנות להלכה

בשולחן ערוך (סימן רל"ג סעיף א') פסק:

מי שהתפלל תפילת המנחה לאחר שש שעות ומחצה ולמעלה - יצא, ועיקר זמנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה.

משמע, כי זמן מנחה גדולה הוא רק בדיעבד. לפי דבריו נראה:

א. אם יכול להתפלל מנחה קטנה, אל יתפלל מנחה גדולה.

ב. אם נמצא במצב בו אם יתפלל מנחה גדולה יוכל להתפלל בציבור, ואם ימתין למנחה קטנה יאלץ להתפלל ביחיד, הרי שכיון שתפילה בציבור היא מצוה מן המובחר, ואילו מנחה גדולה היא בדיעבד, עדיפה מנחה קטנה שהיא לכתחילה, אף שאינה מן המובחר, על מנחה גדולה, שהיא מותרת רק בדיעבד (וכך נפסק, ששחרית אחר הנץ ביחידות, עדיפה מתפילה קודם הנץ בציבור,משום שתפילה לכתחילה עדיפה על תפילה בדיעבד אף שיש בה ציבור).

אולם לפי רוב הראשונים, הסוברים, שאף על פי שעדיפה תפילת מנחה קטנה, רשאי להתפלל מנחה גדולה לכתחילה, הרי שהדין הוא:

א. אם יכול להתפלל מנחה קטנה, אל יתפלל מנחה גדולה.

ב. כיון שאף תפילת מנחה גדולה היא לכתחילה, עדיף להתפלל מנחה גדולה בציבור על פני מנחה קטנה ביחיד (בשניהם קיים מצוה מן המובחר, ותפילה בציבור מכריעה את הכף, כמו שעל פי רוב האחרונים עדיפה תפילה בציבור אחר הנץ, על פני תפילה ביחיד בהנץ).

ויש להעיר, כי המשנה-ברורה שם דן בשאלת העדיף בין מנחה גדולה בציבור למנחה קטנה ביחידות, וכתב, שבמקרה זה "לכולי עלמא מותר להתפלל לכתחילה משש שעות ומחצה ולמעלה". אך לפי דברינו אין הדבר מוסכם וברור, כי לדעת מרן עדיפה מנחה קטנה ביחיד, משום שמנחה גדולה היא בדיעבד בלבד. וכמדומה לי, שהיות שקיבלנו הוראות מרן, כך יש לפסוק לעדות המזרח,שעדיף להתפלל מנחה קטנה ביחידות. אלא דיש לדחות ולומר, שאילו ידע מרן מתשובת הרי"ף להתיר מנחה גדולה אף לכתחילה, היה ודאי פוסק כמותו, שהרי כך פסק אף הרא"ש, והלכה כשני עמודי הוראה. ולא עוד, אלא על פי האמור לעיל, אף את הרמב"ם ניתן להסביר כך, שלא התכוין שמנחה גדולה היא בדיעבד, כי אם שעדיפה מנחה קטנה. לכן נראה כי להלכה ודאי עדיפה מנחה גדולה בציבור ממנחה קטנה ביחיד.

יא. סעודה קודם מנחה

במסכת שבת (ט:) שנינו:

לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו - אין מפסיקים.

ניתן להציע שני טעמים לאיסור זה. הטעם האחד - שמא ימשך בעיסוקו וישכח מלהתפלל, והטעם האחר, שאף אם אין חשש זה קיים, זריזין מקדימים למצוות, וחביבה מצוה בשעתה, ואין להתחיל עשייה חשובה קודם תפילה. ואף בטעם זה קיימים שני ניסוחים: האחד חיובי, כאמור לעיל, משום שחביבה מצוה בשעתה, וזריזין מקדימים למצוות. על פי זה, יתכן לאסור כמעט כל עשייה, ואפילו אכילת עראי. אך יתכן גם ניסוח שלילי, שכן אם הוא דוחה את התפילה, מראה הוא בכך זלזול בה, שאינו רץ לקראתה, אלא מקדים לה מעשים אחרים. ועל פי זה נאסור רק עשייה יותר חשובה, וכגון דווקא אכילת קבע, שלא כל הקדמת דבר אחר לתפילה מתפרשת בזלזול.

בגמרא שם מתקיים דיון:

הי סמוך למנחה? אילימא למנחה גדולה - אמאי לא, האיכא שהות ביום טובא? אלא סמוך למנחה קטנה, 'אם התחילו אין מפסיקין', תיובתא דרבי יהושע בן לוי... לעולם סמוך למנחה גדולה, ובתספורת בן אלעשה... ולא לאכול בסעודה גדולה... רב אחא בר יעקב אמר: לעולם בתספורת דידן. לכתחילה אמאי לא ישב? גזירה שמא יישבר הזוג... ולא לאכול סעודה קטנה לכתחילה.אמאי לא? דילמא אתו לאמשוכי.

לדעת רב אחא בר יעקב, הטעם ברור - שמא ימשך בסעודתו, שיעבור זמן תפילה. לעומת זאת, לפי התירוץ הראשון ניתן לומר גם את הטעם שמא ימשך, ולטעון שהוא דווקא בסעודה גדולה; או (וכך נראה יותר מלשון הסוגיה) שלפי התירוץ הראשון טעם האיסור הוא מהותי יותר, וקשור בסדר הקדימויות לפי שתי האפשרויות שהזכרנו; או משום שזריזין מקדימים, ואינם מתחילים סעודה גדולה קודם תפילה (מה שאין כן סעודה קטנה, שהואיל והיא קטנה, אין חשים כל כך לאחר את התפילה ולקיימה לאחר הסעודה) ; או משום שיש זלזול בתפילה אחר סעודה גדולה.

והנה, לגבי פסק ההלכה ניתן לחשוב בשני מישורים. לפי המישור האחד אנו פוסקים כסוגייתנו, ולפיכך יש אף כאן שתי אפשרויות:

א. הלכה כלישנא קמא, וקודם מנחה גדולה, אסורה רק סעודה גדולה ומותרת סעודה קטנה (וקודם מנחה קטנה אסורה אפילו סעודה קטנה).

ב. הלכה כרב אחא בר יעקב, ואפילו סעודה קטנה אסורה קודם מנחה גדולה, וכל שכן סעודה גדולה (וכל שכן שאסורות סעודה קטנה וגדולה קודם מנחה קטנה).

המישור האחר לגבי פסק ההלכה הוא שאין הלכה לא כלישנא קמא ולא כלישנא בתרא. היות שהוכרחנו לומר שמדובר בסמוך למנחה גדולה, דאי לאו הכי תיהוי תיובתא דרבי יהושע בן לוי, והואיל ובמפורש קובעת הגמרא (ברכות כח:) דלית הלכתא כרבי יהושע בן לוי, אם כן, אין מניעה להעמיד את המשנה בסמוך למנחה קטנה, ולפי זה, קודם מנחה גדולה מותרת בין סעודה גדולה ובין סעודה קטנה. אף לפי מישור זה קיימות שתי אפשרויות:

א. קודם מנחה קטנה אסורה סעודה גדולה בלבד (וכאמור, קודם מנחה גדולה מותר הכל).

ב. קודם מנחה קטנה אסורה אף סעודה קטנה (וכאמור, קודם מנחה גדולה מותר הכל).

התוספות (ד"ה בתספורת) נקטו כאפשרות א' שבמישור הראשון: "נראה דהכי הלכתא, ושרי סעודה קטנה (קודם) מנחה גדולה... ודווקא סעודה גדולה כמו סעודת אירוסין ונישואין וסעודת מילה אסור, ודלא כרב אחא בר יעקב, דאסר אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה, דהלכה כלישנא קמא דסתם לן הש"ס...". לעומת זאת, מרבנו חננאל משמע שפסק כרב אחא בר יעקב,והיינו כאפשרות ב' (במישור הראשון), וכן פסק הרי"ף (ד. באלפס). והנה, בהשקפה ראשונה נראה היה דודאי שהרי"ף יפסוק דסמוך למנחה גדולה אסור, משום שלדעתו אדם מתפלל מנחה גדולה לכתחילה, וסמוך לחיוב זמן תפילה אסור לאדם לעשות מלאכה או לפתוח בסעודה, בין משום שמקדים דבר הרשות לתפילה, ובין מחשש שמא ייטרד, ועל כן אסור אפילו בסעודה קטנה.משום כך, נראה היה שהרמב"ם, שפסק שתפילת מנחה גדולה היא רק בדיעבד, לא יאסור אלא סמוך למנחה קטנה (ולכל היותר יאסור סמוך למנחה גדולה רק סעודה גדולה ורק מחשש שמא יימשך, ולא משום שהגיע זמן תפילה). אך הרמב"ם (פ"ו ה"ה) פסק בזה כמו הרי"ף: "כיון שהגיע זמן מנחה גדולה לא יכנס למרחץ... ולא לאכול אפילו אכילת ע ראי , שמא ימשך באכילה". וקשה, מפני מה אסור, והלוא טרם הגיע זמן תפילה לכתחילה? ויש לומר מחשש שמא ימשך, אסרו אף קודם לזמן תפילה. אך קשה עוד, אם כן אפוא, וכי מה יעשה אדם בהגיע שעה זו? אסורה עליו מלאכה חשובה, אסור לו להיכנס למרחץ ואסור לו לאכול? ועוד, ומה יעשה אדם שתקפו רעב, והלוא הוא אינו רשאי לא לאכול ולא להתפלל[3]!?ונראה, שאף מכאן ראיה לפירושנו לעיל, שאף הרמב"ם מסכים שרשאי להתפלל מנחה גדולה לכתחילה, אלא שעדיפה מנחה קטנה.

במישור השני, דאין הלכה כרבי יהושע בן לוי, פסק רבנו תם בספר הישר (סימן תצ"ג) :

לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה קטנה... לא לאכול סעודה גדולה... דהא קיימא לן דאין הלכה כרבי יהושע בן לוי. ואין אנו צריכים לדחוק משנתנו ולאוקמוה במנחה גדולה, הלכך מוקמינן לה במנחה קטנה ובתספורת בן אלעשה.

נמצא, שמפני דעת התוספות שהלכה כסתם, בחר אף רבנו תם באפשרות זו, אך לא במנחה גדולה, אלא במנחה קטנה. גם בעל המאור (על האלפס, ג:) מסכים שלהלכה אזלינן בהתאם למישור השני, אך הוא נקט כפשט משנה וכרב אבא בר יעקב:

כיון דכולהו טעמי דמפרשינן לה למתניתין... לדרב יהושע בן לוי נינהו, ולא קיימא לן כוותיה... הלכך לא חיישינן, ומתניתין כפשוטה שמעינן לה דסמוך למנחה גדולה אידי ואידי שרי, דהא איכא שהות טובא. וסמוך למנחה קטנה לא יתחילו לא בתספורת גדולה ולא בקטנה, ולא בסעודה גדולה ולא בקטנה, אף על פי שמותר לו לטעום משהו לכתחילה, אבל לסעודה לאיכנס[4].

לכאורה, הצדק הוא עם רבנו תם והרז"ה, דאם אין אנו פוסקים כרבי יהושע בן לוי, מדוע עלינו להידחק במשנה ולהעמידה במנחה גדולה, והלוא ודאי פשוט יותר, גם מצד לשון המשנה וגם מצד הסברה, להעמידה במנחה קטנה? הרמב"ן (מלחמות ה' שם) ענה על כך: "לא כי, אלא כיון דלא אוקמוה בגמרא אוקימתא אחריתי, על כרחין עליה סמכינן ולא פלגינן אנן אאוקימתא דגמרא לאוקמי אוקימתא חדתי מדנפשין". לפיו יש לומר, דהוא הדין אף אם נפרש שהרמב"ם פסק שאין מתפללים מנחה גדולה לכתחילה, אף על פי כן העמידו את המשנה דאסורה סעודה (ושאר מלאכות האמורות שם) סמוך למנחה גדולה, ומטעם שמא ימשך. אך אף על פי כן, כיון שעדיין קשה, דאם כן מה יעשה אדם הרעב, והא אסור לו להתפלל ואסור לו לאכול, כלום נגזר עליו שיישאר רעב שלוש שעות עד זמן מנחה קטנה?! לכן נראה כדאמרן, דאף להרמב"ם מתפלל אדם מנחה גדולה לכתחילה, אך מנחה קטנה עדיפה.

נמצינו למדים, כי לפי הנוקטים כמישור השני (רבנו תם, הרז"ה וסיעתם) מותר לסעוד קודם מנחה גדולה גם טרם תפילה. על פי הסוברים כמישור הראשון, שהאיסור חל סמוך למנחה גדולה, יש לחלק בין דעת התוספות ודעימיה, שאסורה רק סעודה גדולה דומיא דסעודת נישואין, וודאי מותר לאכול סעודה של כל יום בזמן מנחה גדולה; לבין דעת הרי"ף, הרמב"ם וסיעתם,שאסרו אפילו סעודה קטנה קודם מנחה קטנה, וצריך עיון אם עדיף להתפלל מנחה גדולה או לאו. והנה, לפי הרי"ף, הסובר שאפשר להתפלל מנחה גדולה לכתחילה, ודאי שיתפלל ואחר כך יסעד. אבל לפי הרמב"ם, אם נסביר בדבריו שאין תפילת מנחה גדולה לכתחילה אלא בדיעבד, כלום עדיף לעבור על איסור דרבנן זה של שמא ימשך בסעודתו ובלבד שיתפלל מנחה לכתחילה,או עדיף להתפלל מנחה גדולה שהיא דיעבד, ובלבד שלא לעבור על איסור אכילה קודם תפילה? ונראה פשוט, שכך עדיף שלא לעבור על איסור מפורש, וכל שכן על פי הסברנו ברמב"ם, שרשאי להתפלל מנחה גדולה לכתחילה.

ברם, עיין רמ"א, סימן רל"ב סעיף ב', שהעיר על דברי המחבר, האוסר לאכול אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה: "רוב העולם אינם נזהרים בכך, ואפילו מסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה. ואולי סמכו על קריאת השמש לבית הכנסת, ולא חיישינן דילמא אתי למפשע", ולפי זה, דאין כאן איסור אלא צד היתר, שוב צריך עיון אם אף על פי כן כדאי להקדים ולהתפלל מנחה גדולה, או שמא יש להתפלל מנחה קטנה? ועיין בכף-החיים בסוף הסימן, שכתב: "מנהג העולם כדברי מור"ם ז"ל, דאפילו סעודה קטנה עושים סמוך למנחה קטנה, מפני שסומכים על מה שיש זמן קבוע לתפילת מנחה להלוך לבית הכנסת, ולא חיישינן דילמא יפשע ולא ילך להתפלל". ואם כך מנהג העולם, גם בעדות אשכנז וגם בין עדות המזרח, וסומכים על השמש או על הזמן הקבוע לתפילת מנחה, נראה בפשטות שעדיף להתפלל מנחה קטנה, כי אין כל איסור בסעודה שקודם התפילה. ועיין עוד בערוך השולחן סעיף י"א, שכתב: "לשיטה זו (רי"ף ורמב"ם) לא מצאנו ידינו ורגלינו בדורנו ובדורות הקודמים שרוב אכילתנו היא אחר חצות. ולהדיא נראה דבכל ישראל לא קיבלו עליהם חומרא זו". ולדבריו איסור אכילה קודם מנחה גדולה לא התקבל, ולכן ודאי שרי לאכול אז, ועדיף להתפלל מנחה קטנה. עוד הוסיף בסעיף י"ח: "סעודה קטנה לא מיקרי רק בהכנה, אבל בלא הכנה הוי אכילת עראי ומותר אפילו בנטילת ידים והמוציא וברכת המזון". והוא עוד פתח להסיר איסור הסעודה קודם תפילת מנחה. ועיין שם בסעיף ט"ו בהסבר נוסף. וכאמור לפי הסברים אלה, עדיפה מנחה קטנה, משום שאין כל איסור סמוך למנחה גדולה.

אף על פי כן נראה, כי היות שסוף סוף ברור כי מחד גיסא, לפי הרי"ף והרמב"ם וסיעתם (רבנו חננאל, רבנו יונה ועוד רבים מן הראשונים), אין לאכול סעודה, ואפילו קטנה, סמוך למנחה גדולה, ולפיהם כל התירוצים והחילוקים דלעיל אינם נכונים. ומאידך גיסא, אין תפילת מנחה גדולה בדיעבד אלא רק לכתחילה, אף לפי הרמב"ם (פרט להבנת המחבר ברמב"ם ולפיספק המחבר עצמו), דאדרבה, עדיף שיתפללו מנחה גדולה ולא יאכלו קודם תפילת מנחה, ואפילו מנחה גדולה.

להלכה (לכולי עלמא) :

1. עדיפה תפילת מנחה קטנה מאשר מנחה גדולה.

2. עדיפה תפילת מנחה גדולה בציבור מאשר מנחה קטנה ביחידות.

3. עדיפה תפילת מנחה גדולה וסעודה לאחריה, מאשר להתפלל מנחה קטנה וקודם לכן סעודה.

---