ממש לא! / הרב יעקב מדן *

בגיליון קודם הבעתי את חיבתי לסגנונו הביקורתי, השנון, הרהוט והמשעשע של חברנו ר' יוסף קלמנוביץ. הדברים אמורים גם לגבי מאמרו האחרון (דף קשר 1118), 'סוף העולם שמאלה'.

ולגופם של דברים: לא נכחתי בתלת שיח שהיה בחנוכה בנושא 'חובות המדינה', ונאמנים עלי דבריו של המחבר על מה שנאמר שם. עם זאת לא אסתיר את תמיהתי על כך ששלושת ידידיי שהשתתפו בפאנל נמצאו בדעותיהם בתחום שבין מרץ לחד"ש כלשון הזהב של המחבר, והביאו אותו למסקנה, שלדבריהם אין מקום בתורת ישראל לפחות מהשקפת עולם טוטליטרית המשתייכת לשמאל הקיצוני. שהרי לא כך אני מכיר את שלושת הרבנים הנזכרים.

בהערת אגב אעיר על שיוכה הפוליטי של השקפת העולם הנידונית כאן למקום שהקצה לה המחבר. המפד"ל והאיחוד הלאומי הגישו בשלוש הכנסיות האחרונות הצעות חוקים חברתיים הרבה יותר ממרץ ומחד"ש גם יחד. תנועת בני עקיבא ונוער יש"ע במסגרותיו השונות עסקו בפעילויות חברתיות בעיירות הפיתוח, בטיפוח אתיופים ושכבות אוכלוסיה נזקקות אחרות הרבה יותר מנוער השומר הצעיר והנוער העובד והלומד גם יחד. הטענות שנטענו נגד הנוער שלנו, שמלבד ארץ ישראל השלמה אין לו דבר בסולם ערכיו, מעולם לא היו נכונות. עוד אעיר על מפלגת חד"ש שהמחבר הזכירה לטובה, שאני עובד היום מול ח"כ מטעמה, שמאלני קיצוני שבקיצונים, חה"כ דוב חנין, על חוק השבת. אני - בעיקר בשל קדושת השבת והוא - בעיקר בשל הבשורה הסוציאליסטית הטמונה בה. מסקנותינו לגבי החוק המתגבש לא רחוקות מאוד זו מזו, ויש גם שיתוף פעולה.

* * *

נשוב לענייננו. כאמור, לא נכחתי בדיון הנזכר על חובות המדינה. אך את בית המדרש החברתי ואת ארגון 'במעגלי צדק', שיצא עליהם קצפו של המחבר, אני מכיר היטב. הייתה לי הזכות להסתפח אל הצוות שהקים אותם יש מאין. וכאן דבריו של המחבר לענ"ד אינם מדוייקים! תנועת 'במעגלי צדק' חותרת למשהו הרבה יותר צנוע מאשר 'השלטת הצדק החברתי' כלשון הזהב הנזכרת. היא חותרת להבאת קורטוב של צדק חברתי לחוקי סדום ועמורה השולטים בכלכלה הישראלית בכלל ובמערכת יחסי העבודה בפרט. שלא כתנועות הסוציאליסטיות שהמחבר השווה אותה אליהן, תנועת 'במעגלי צדק' אינה עושה זאת דרך קרבתה למפלגת השלטון ולמנעמיה, אלא דווקא דרך התחרות ההוגנת בשוק החופשי. התנועה חילקה 'תו חברתי' שהוא מעין 'תעודת הכשר' למקומות שיעמדו בקריטריונים שהציבה למפעלים ולעסקים. דרישותיה היו בתחום היחס לעובדים, הגישה לנכים ולמוגבלים אחרים וכדומה. בית עסק אינו חייב לקבל את התו החברתי, אך התנועה עשתה פרסומת, שתשכנע את בתי העסק, שהענקת התו משתלמת להם. אני אישית נמצא במחלוקת החברתית בארץ, באגף הימני- הקפיטליסטי המתון, ובאגף זה מעוניינים בהתערבות מצומצמת ביותר של הממשלה בתהליכי הכלכלה, ומאמינים בו על פי הניסיון בכל מה שממשלת ישראל שולחת בו את ידיה, שעדיף כך, ודי לחכימא! אך דווקא בשל חוסר רצוננו בהתערבות ממשלתית, אנו מאמינים שעל האנשים לגרום לשוק החופשי להיות אכזרי פחות כלפי העובד, ולהתחשב בו יותר. צמצום ההתערבות הממשלתית, ובעיקר כשהתערבות זו גובה בכל מקום דמי תיווך גבוהים במיוחד עבור הממשלה, מפלגות השלטון ומקורביהן, אין פירושו השלמה עם חוקי סדום השולטים בשוק.

ושוב הערת אגב: גם בעניין חוקי הכשרות אני מאמין גדול בשוק החופשי בלא התערבות ממשלתית או חוקתית מיותרת. את המאמצים לחקיקת חוקים לא יעילים, הנראים לכאורה כ'הישגים דתיים' יש להפנות לשוק החופשי ולשכנעו שכדאי לו לשמור על הכשרות. ואכן בשנים האחרונות הלכו גורמים דתיים בדרך זו, והביאו להכשרת מטבחים ומפעלי מזון גם בקיבוצים ששם ה' נעדר מהם כבר שלושה דורות!

דברים דומים יש לי לומר על בית המדרש החברתי. למדנו שם מפי נערי האוצר הקפיטליסטים את סודות המשק, הריבית על האשראי, הגירעון הרצוי וחוק ההסדרים. אך שמענו גם הרצאה מפי גמלאי של האוצר, שלאחר שפרש מעבודתו הקפיטליסטית, הקים קרן להלוואות ללא ריבית לשיקום משפחות שנפלו, קרן שהחלה בעשרים אלף שקלים, והיום היא עומדת על חמישים מיליון, וללא התערבות ממשלתית. שמענו גם על שועי עולם כמו נוחי דנקנר, שרי אריסון (וגאיידמק), המקדישים לא מעט מכספם לרווחת הקהילה שלא דרך מפלגות השלטון, ועוד.

* * *

והערה אחרונה: מדבריו של חברנו ר' יוסף הבנתי (ואולי בטעות), שהנחת המשק לפעול כפי שהוא, בלא מאבק על ערכים חברתיים היא סוד היוזמה הפרטית והמשק הלא- סוציאליסטי. היא גם כל מה שאמור להיות ימינה ממרץ ומחד"ש. ולא היא!! פעם שלישית אומר, הנחת המשק בלא מאבק על ערכים חברתיים היא סדום ועמורה, ולא פחות מכך. התעמקתי מעט בפרשת עובדי הקבלן ובסחיטתם של אנשים קשי יום החייבים להביא מינימום לחם לביתם ומוכנים בשל כך לכל עבודה ולכל שכר. ראיתי את אלו, שאם הם שוהים זמן בשירותים דקה יותר מן המוקצב להם, מנכים להם ממשכורתם כפלי כפליים מזמן היעדרותם, ואין להם בפני מי להתלונן. ראיתי סטודנטיות צעירות הנאבקות על שכר מינימום כזבניות וכמלצריות, וחייבות לשלם לאדוניהן על כל פגם שנגרם שלא באשמתן, בכסף מלא ממשכורתן המעטה. ראיתי מאבטחים שסיכנו את חייהם עבור משכורת מינימום ופחות ממנה, ובעת שנפגעו ממחבל שבלמו בגופם, רצו אחרי הרוח בבקשת תשלומי פיצויים הוגנים. ראיתי אימהות חד הוריות הנאלצות לעבוד למינימום מחייה שבעה ימים בשבוע בעמידה (ולא חלילה, בישיבה) ליד הקופה, ונאלצות להפקיר את ילדיהן הקטנים לחסדי הרחוב בעת עבודתן בשבת ובחול, בעת ששועי העם מבלים בקניית מותרות עם ילדיהם. אני מחזיק בכיסי סיפורים מסמרי שיער על אנשים בני חמישים ה'טוחנים צעירות' אצל מעסיקים בני שלושים החיים על חשבון עבודתם של אלו. מדובר באנשים שאינם יודעים להתלונן ואינם יודעים את זכויותיהם, ואם לא יהיה מי שייאבק על כך, דוגמת ארגון במעגלי צדק, אנו נגיע למצב קשה מזה שמתאר הנביא עמוס בדבריו 'על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים'.

כאמור, לא הייתי בפאנל הנזכר, ואיני יודע על מה דובר שם. אך ככל שזה נוגע לבית המדרש החברתי ולתנועת מעגלי צדק ולביקורתו של המחבר עליהם, לעיתים נדמה לי שמחבר המאמר לא בדיוק עושה את ההבדל בין יוזמה חופשית המניעה את גלגלי המשק לבין ניצול מחפיר וציני של מצוקותיהם ותמימותם של אנשים שהחיים לא פינקו אותם. מאבק על זכויות מינימאליות של עובדים ועל הכנסת עוד אנשים למעגל העבודה אינו סוציאליזם נוקשה ולא קומוניזם רך. הוא אנושיות פשוטה. הקב"ה יבוא עמנו חשבון אם לא נדאג לה.