בכל דרכיך דעהו / הרב עוזיאל פרידליך

אני מקבל את דבריו של נדב וילנר ("אין זה כי אם בית א-לוהים", דף קשר גיליון 1099), בתיאור נקודת המוצא הנכונה לכל החיים. מוקד החיים של היהודי, בין אם הוא בישיבה ובין באוניברסיטה (ואני מוסיף: ובין בכל החיים), "צריך להיות בחווית המפגש המתמשך עם הקב"ה". כלומר, המוקד הוא הקב"ה. אמנם, למוקד זה יכולים להיות ביטויים שונים במהלך החיים.

בישיבה, המשמעות היא יותר מכל בלימוד התורה, בלימוד ובעבודת היראה והמידות. לעומת זאת, עם צאתנו מעולם הישיבה עלינו להשתדל לחיות חיים, שהם מימוש והבאה לידי ביטוי של רצונו יתברך, חיים שמעלים נחת רוח לפניו.

הפירוש המעשי של זה הוא חיים המוּנְחים לפי מה שלימדה אותנו התורה, ולימדונו אבותינו.

נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי (תהילים קט, קה).

הקו המנחה את חיינו צריך להיות הנחיות התורה והנביאים, ויותר מזה - דרכם ואורחות חייהם של גדולי האומה.

מאברהם נלמד חיי יצירה ועשייה, שיש בהם השתדלות לתת כמה שיותר ולקבל כמה שפחות (בתחום הגשמי), ובתחום הרוחני - גם לתת וגם לקבל. מיצחק נלמד את מידת הגבורה, מיעקב את האמת והאיזון. ממשה רבינו את הענווה והקנאות, את החיפוש אחר טובת הפרט, הכלל והאמת. מאהרן נלמד את אהבת השלום ורדיפתו, את אהבת הבריות וקירובן לתורה בדרכי נועם. מיוסף הצדיק נלמד את החוזק ואת גדלות הרוח. מדוד המלך נלמד את מידת קרבת ה', את החיים מול ה', את חיי האדם החי חיי נוכחות אלוקיים, כפי שמשתקף מכל פסוק בספר תהילים: דוד רואה בחייו את הקב"ה, מתפלל אליו בכל עת, מודה לו, ומנסה להבין מה ה' רוצה ממנו. שאיפת חייו של דוד היא "עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב" (קלב, ה). מכאן נלמד לתת תמיד מקום לקב"ה: הן מקום פיזי ממשי - מקדש, והן מקום בליבנו ובלב סביבתנו - "בלבבי משכן אבנה, להדר כבודו".

באותו אופן, עלינו להשתדל ולכוון את התנהגותנו על פי דרכם של גדולי ישראל לדורותיהם, גדולי התנ"ך וגדולי התורה שבעל פה, הלל ורבי עקיבא וכל שאר גדולי ישראל.

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ (דברים י, יב).

עם צאתנו מתחומי בית המדרש, וכניסתנו לעולם החיים המעשיים, שומה עלינו להלך בכל דרכיו, שפי שמגדירים אותם חז"ל. נקיי כפיים, וברי לבב, עושי משפט, אוהבי חסד ומצניעי לכת, שומרי משפט ועושי צדקה, "כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ" (ירמיהו ט, כג), כי באלה חפץ ה'.