טיבה וטבעה של תפילת הנעילה / הרב משה טרגין
מבוא
יום כיפור שבמובנים רבים הנו ייחודי, נחתם בתפילה אחת: נעילת שערים המסמלת את סיומו של היום הקדוש בשנה.
תפילת הנעילה מבטאת ניסיון נוסף, של "הרגע האחרון", לעתור לפני הקדוש ברוך הוא ולבקש ממנו שהשנה הבאה עלינו לטובה תהא שנת ברכה והצלחה. ועם זאת, טבעה המדויק של תפילה זו טעון עיון, כפי שנראה להלן.
הגמרא דנה בטיבה המיוחד של תפילת הנעילה אגב דיון במסגרת הכללית של תפילה. הגמרא (יומא פז, ע"ב) מביאה מחלוקת בין רב ושמואל:
מאי 'נעילת שערים'?
רב אמר: צלותא יתירתא,
ושמואל אמר: 'מה אנו, מה חיינו'.
לדעת רב, הנעילה היא בעצם תפילה נוספת של "עמידה", כשאר תפילות השנה, שהמבנה שלה זהה לשאר תפילות השנה: שבח, בקשה והודאה.
לעומתו, סבור שמואל, שעיקרה של תפילת הנעילה הוא בהוספת פרק נוסף של וידוי, בלי להוסיף "תפילה" נוספת לסדרו של יום.
ללא ספק, רב ושמואל נחלקים בעצם טיבה וטבעה של תפילה זו: האם יש לראותה כתפילה "עצמאית", ברייה חדשה בפני עצמה, או שמא עלינו לראותה רק כהרחבה של סדר התפילות הרגיל? לדעת שמואל, הנעילה אינה אלא הרחבה של מסגרת הוידוי הקיימת, שכוללת פרק נוסף של וידוי.
לעומת זאת, לדעת רב ביסוד הנעילה עומד הצורך לתפילה חדשה לגמרי, ומכאן הצורך בתפילת "עמידה" נוספת. כדי לבסס עמדה זו, טוען רב שבנסיבות מסוימות – לדוגמא, כאשר אדם אומר את התפילה לאחר השקיעה במקום עובר לה – היחיד עשוי להיפטר מתפילת "מעריב". במקרה זה, תפילת הנעילה שכוללת את כל מרכיביה של התפילה הרגילה מהווה, בנסיבות אלה, תחליף לתפילה הרגילה.
תפילת הנעילה ומספר הקרואים לעלות לתורה
הגמרא דנה בטיבה של תפילת הנעילה גם בהקשר אחר. במסכת מגילה (כב, ע"א) נדונה סוגיית מספרם של העולים לתורה תוך הצבת הירארכיה מסוימת בין המועדים השונים. למודל הבסיסי של שלושה קרואים, נוספים במועדים מיוחדים קרואים נוספים, לפי מידת קדושתו של יום. כך, לדוגמא, נוספת בראש חודש "עליה" נוספת, שמבטאת את ה"מוסף" שקרב בו. ביום טוב מוסיפים שני קרואים, כדי לסמל הן את קורבן ה"מוסף" שלו, הן את איסורי המלאכה שנתייחדו לו. השבת ניצבת בראש הסולם עם שבעה קרואים.
הגמרא דנה במספר הקרואים בתענית ציבור (שבתקופת התלמוד, נתחייבה בתפילת "נעילה" משלה, בדומה ליום הכיפורים). במובן מסוים, מודה הגמרא, אין מקום להוספת קרואים ביום זה שהרי אין בו קורבן "מוסף" משלו:
איבעיא להו: תענית ציבור בכמה?
ראש חודש ומועד דאיכא קרבן מוסף ארבעה, אבל הכא דליכא קרבן מוסף לא, או דילמא הכא נמי איכא מוסף תפילה?
תא שמע: בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה. הא בתענית ציבור - שלושה!
אימא רישא: בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלושה. הא תענית ציבור – ארבעה!
אלא מהא ליכא למשמע מינה.
מכל מקום, הגמרא דנה בשאלה האם אותו "מוסף תפילה" של תענית ציבור, קרי: תפילת הנעילה (כך, לפחות, לדעת הרמב"ן) מספיקה כדי לחייב בעליית קרוא נוסף לתורה.
ניתן להבין דיון זה כמתייחס לאופייה הבסיסי של תפילת הנעילה. אם אנו רואים אותה רק כ"הרחבה" של סדר התפילה הרגיל, אין מקום להוספת עולה נוסף לתורה. התענית, כשלעצמה, אינה שונה מיום רגיל: בכל אחד מהם יש שלוש תפילות, אלא שבתענית מורחבת מעט מידתן בהוספת קטע נוסף. ממילא, אין מקום להוספת קרואים ביום התענית.
מנגד, אם נראה בתפילת הנעילה תפילה "חדשה" לגמרי, שהיא בבחינת חי הנושא את עצמו, נוכל בנקל להבחין בין תענית ציבור ליום רגיל, וממילא יש מקום לשקול הוספת עולה נוסף לתורה.
מקור תפילת הנעילה
ניתן לחדד את שאלתנו באמצעות התחקות אחר מקור תפילת הנעילה. הירושלמי דברכות (פ"ד ה"א), מבקש להציע שני פסוקים כמקור לתפילה זו. האחד, מישעיהו (א, טו) והאחר משמואל (שמ"א א, יב). כל אחד מהם מבטא את מעלתו של ריבוי התפילה, מעבר לסטנדרד הרגיל.
אפשר שניתן להציע מקור נוסף לתפילת הנעילה. ידועה היא המחלוקת שבין הרמב"ם והרמב"ן בעניין מצוות התפילה. לדעת הרמב"ם, חיוב תפילה אחת ביום הוא מן התורה, ואילו לדעת הרמב"ן מקורה הוא מדרבנן בלבד (ספר המצוות מצוות עשה ה).
לדעת הרמב"ן, לו הייתה תפילה שמקורה שמדאורייתא, הרי שזו הייתה תפילת תעניות ציבור על הצרות. התורה (במדבר י, ט) מזכירה תפילה מעין זו באופן מפורש: "וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם, והרעתם בחצצרות, ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם ונושעתם מאיביכם".
הרמב"ן אינו מרחיב דברים בעניינו של ציווי זה, אך מזכיר שתפילה מסוג זה שונה מסדר התפילות הרגיל, הן לעניין מקורה (דאורייתא לעומת דרבנן), הן לעניין סיבתה ומניעיה (נסיבות מיוחדות לעומת תפילה יומיומית). על בסיס הניחה זו, אפשר שניתן להציע ולומר שכדי להטעים ולהדגיש את ייחודה של תפילת התענית, אנו אומרים בה תפילה מיוחדת, היינו: תפילת הנעילה.
המקורות השונים מציעים תפישה שונה לחלוטין של תפילת הנעילה. הפסוקים שבתלמוד הירושלמי אינם משקפים תפילה "חדשה", אלא הרחבה של סדר התפילות הקיים. כדי לבטא את הצורך המיוחד של תפילה ביום התענית אין אנו משנים את סדר התפילה הרגיל אלא מרחיבים מעט את גבולותיו על ידי הוספת קטעים נוספים לסדר התפילה הרגיל. במובן זה, מהווה הנעילה "ריבוי תפילה", על ידי הגדלת נפחה של התפילה הקיימת.
לעומת זאת, ביסוס תפילת הנעילה על הפסוק שמספר במדבר, יוביל אותנו למסקנה שמדובר בתפילה מיוחדת, עצמאית, המובחנת משאר התפילות במשך השנה , בדומה לעצם חיוב התפילה ביום זה, ששונה במקורו, בטיבו ובטבעו משאר תפילות השנה.
נעילה במוצאי יום הכיפורים
מכאן עלינו לבחון היבט נוסף של תפילת הנעילה: לאיזה יום היא "שייכת"? מהו זמנה של תפילה זו?
התלמוד הירושלמי (ברכות, שם) מציע שתי דעות: לדעת שמואל, זמנה מכוון כנגד ננעילת שערי המקדש, היינו: פלג המנחה; לדעת רב, היא נאמרת בשעת הערב שמש, שעת נעילת שערי שמים. דעתו של רב נראית משונה ביותר: לשיטתו, רוב התפילה נאמרת לאחר שקיעת החמה, כשהתענית כבר נסתיימה. כדי לבחון זאת עלינו לשוב לדיוננו דלעיל בדבר מהותה של התפילה.
אם הנעילה מכוונת להוספת תפילה נוספת, עצמאית, שנועדה להדגיש את המצווה המיוחדת של תפילה ביום התענית, יקשה עלינו מאד להצדיק את אמירתה לאחר שהתענית כבר נסתיימה.
מנגד, אם נראה בנעילה ניסיון להרחבת סדר התפילה הרגיל, נוכל להבין את עמדתו של רב: כיוון שראשיתה נאמרת קודם ש"פנה היום", בטרם ננעלו שערי התענית, אין פסול בהשלמתה לאחר שקיעת החמה. יתר על כן: המשך התפילה לאחר המועד שבו אנו מסיימים אותה דרך כלל, בשאר ימות השנה, מבטא את הצורך הנואש שלנו להמשיך ולהתפלל. חתימת היום בעודנו עומדים בתפילה אינה רק מתקבלת על הדעת, אלא עשויה להיתפס אפילו כאופטימלית.
עמדתו הפרדוקסלית של רב
על אף שניתוח זה עשוי להיראות הגיוני, יש לתת את הדעת לכך שאינו מציע הסבר עקיב לשיטתו של רב. מצד אחד, הוא רואה בתפילת הנעילה תפילה "עצמאית", חי הנושא את עצמו, עד כדי כך שבנסיבות מסוימות היא עשויה לפטור את המתפלל מתפילת ערבית.
מצד שני, הוא קובע את זמן תחילת התפילה סמוך למוצאי היום, בעת "נעילת שערי שמים", כתפילה שאינה תפילה נוספת שנאמרת ביום התענית, אלא כהרחבת סדר התפילה הרגיל. פרדוקס זה מצריך אותנו לשוב ולעיין בשיטתו של רב, כדי לנסות וליישבו.
במאמר זה ביקשנו לבחון את טיבה וטבעה של תפילת הנעילה, תוך התמקדות באופיה: האם מדובר בתפילה עצמאית, או שמא מדובר בהרחבה של סדר התפילה הקיים. בחנו את מקורה של התפילה ואת השאלות השונות שעולות מקביעת זמנה בסדר היום. יהי רצון שהעיון בטיבה של תפילה ייחודית זו, שנאמרת אחת בשנה, יביא אותנו לחוות במלואה את הרגשת ההתעלות וההתקדשות של היום הנורא והקדוש.