* את הדברים שמעתי מפי מו"ר הרב ד"ר יהודה גרדוול בשוכבו על ערש דווי, כשבועיים לפני פטירתו, בכ"א בסיון תשנ"ח. פירושו משקף את מקוריותו הפרשנית ואת גישתו המוסרית להבנת התורה. יהי רצון שיתקיים בו מאמרו של רבן שמעון בן גמליאל: "אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהן הן זכרונן" (ירושלמי שקלים ב, ה). יהי זכרו ברוך. - בני גזונדהייט.

[1] השאלה מנוסחת על פי הפסוקים בשמות לב, יב; ובצפניה ג, יג.

[2] ראה סנהדרין צא, ע"א, ובמדרש בראשית רבה סא, ז; ראה גם בספר היובלים מח, יח, ובדברי פילון האלכסדרי בתוך "חיי משה", ח"א, 25.

[3] ראה את הדיון Despoiling the Egyptians in VT Vol 18, 1968, 450-457.

[4] ראה סקירת פירושים אחרים בעיונה של נחמה ליבוביץ "שאילת הכלים" בתוך "עיונים חדשים בספר שמות", ירושלים, ההסתדרות הציונית העולמית, תשל"ח, עמוד 135-129.

[5] רס"ג, רבינו חננאל ורשב"ם על שמות ג, כב; יא, ב. ואכן מצאנו במקרא את השורש "שאל" במשמעות של מסירת "מתנה גמורה וחלוטה... זהו עיקר פשוטו ותשובה למינים" (רשב"ם שמות ג, כב):

[6] תלמוד בבלי פסחים קיט, ע"ב. דרשת חז"ל על פי מל"א יד, כה.

[7] חזקוני (ג, כא): "לא תלכו ריקם - כי הם יעניקו לכם ג' מינים כסף וזהב ושמלות לקיים 'יצאו ברכוש גדול' דוגמת הענקת עבד צאן גרן ויקב". בדומה אף פירש בנו יעקב בפירושו, וראה למטה מקבילות לשוניות ל"ריקם" בהקשרים שונים.

[8] ספורנו (ג, כב): "אף על פי שתקבלו הכל מהם דרך השאלה, ותהיו חייבים להחזיר, הנה תקנו אחר כך את הכל בדין, ברדפם אחריכם להלחם בכם ולשלול את שללכם…כמנהג בכל מלחמה".

[9] רלב"ג (ג, כא): "ואז אתן את חן העם בעיני מצרים בדרך שיתעוררו המצרים להשאיל להם כלי כסף וזהב ושמלות שישאו עמם במדבר במקום אשר ילכו שם לזבוח לה' כדי שיתקשטו לפני ה' לתת לו כבוד… והנה היה זה מן היושר האלהי כי המצרים עבדו בהם בפרך בזולת שכר וסבב השם יתע' שישאילום מה שיתכן שיהיה בו גמול מה לישראל על עבודתם". - ואכן בני ישראל הביאו זהב וכסף לבניין המשכן (שמות לה).

[10] אברבנאל: "ובזה יהיה לישראל שכר חלף כל כלי בתיהם הכבדים אשר יעזבו בבתיהם לשכניהם וזהו אומרו ונצלתם את מצרים שיהיה לכם התנצלות גדולה לפני כל מי שיגנה פועל זה מפני שכבר עזבתם אצלם כל נכסיכם וגם מפני השעבוד שנשתעבדו בכם ואין התנצלות גדולה מזו…". פירושו של האברבנאל מתאים בהחלט למציאות בה הוא חי, בדור של גירוש ספרד.

בדומה כתב גם המלב"ם: "שבלכתם מן הארץ יבקשו מאת שכניהם וגרי ביתם שהם יקחו להם בתיהם וכלי ביתם ובעבור שווי דמי הבתים יבקשו מהם כלי כסף וכלי זהב שנוחים לשאת אתם בדרך ובזה ונצלתם את מצרים שתצילו מדי מצרים את רכושכם באופן זה שלא תלכו ריקם בפחי נפש".

[11] כך פירש בנו יעקב שם: "ומכיון שאין המצרי מרחיק ראות ולא היה משאילם על פי יזמתו לכן מצווה ישראל לעודדם לכך ולומר להם נעזבכם כרעים נשאל מאתכם מתנה בעת פרידה זו" (תרגומה של נ. ליבוביץ שם).

[12] הנצי"ב ועוד.

[13] שד"ל בהרחבה בפירושו על אתר. ניתן אולי לחזק את דעתו עפ"י המקבילה בדה"ב כ, כה: "וינצלו להם לאין משא", וראה בכל ההקשר שם.

[14] פעמים מספר נקרא יעקב עבדו של לבן: בראשית כט, טו כ כה כז; לא, ו.

[15] ושים לב: בהגדה של פסח "ארמי אבד אבי" מתפרש דווקא על יעקב בהיותו עבד בבית לבן.

[16] בלשון המקרא איפוא "ניצול" פירושו לא עושק ודיכוי, כמו בעברית של ימינו.

[17] ראה גם בראשית לט, כא: "ויתן חנו בעיני שר בית הסהר. ויתן שר בית הסהר ביד יוסף את כל האסירים".