ילדותו ובחירתו של משה / בני גזונדהייט

שלושה אירועים קצרים מילדותו של משה מתוארים בספר שמות בפרק ב' (יא-יט). לאור סיפורים אלו, ותוך השוואתם לפסוקים אחרים המתארים את חייו של משה, ננסה לנתח את הקווים המרכזיים באישיותו של משה הצעיר. בנוסף, נבדוק את המילה המנחה "איש" בפרק ב' ואת משמעותה באישיותו של משה.

"איש מצרי מכה איש עברי מאחיו" - המפגש הראשון (פסוקים יא-יב)

ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול.

למרות חינוכו בבית המלך המצרי אין משה מתנכר לעמו. עובדת היותו בבית המלך אינה מרחיקה אותו מעמו אלא דווקא גורמת לו לפעול לטובת אחיו[1], ואף האירוע הראשון המסופר לנו על משה הצעיר מתאר את זיקתו האדוקה לאחיו[2]. הוא אינו מסתובב בבית פרעה בחברה האצילה של המלכים, בה הוא גדל, ואף אינו מתפעל מבנייני הפאר של מלכי מצרים, אלא רגיש הוא לסבלם של אחיו המשועבדים - "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם". הוא מתרשם מהניגוד החברתי בין המצרים והעברים ורואה את "המכות" של אחיו המשועבדים - "וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו".

חוש הצדק "לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יט, יח) מחייב אותו לעזוב את בית פרעה ולרדוף אחרי הצדק:

אולי סבב ה' זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים הלא תראה שהרג המצרי בעבור שעשה חמס והושיע בנות מדין מהרועים בעבור שהיו עושים חמס להשקות צאנם מהמים שדלו[3]. (ראב"ע, שמות ב', ג)

התכונות האלה מסגלות אותו להיבחר על ידי "אלהי העברים" (שמות ג, יח). דווקא משה, אשר התרשם בצעירותו מ"המכות" של המצרי וכתגובה הכהו - "מכה איש עברי מאחיו...ויך את המצרי..." - הוא אשר ראוי להביא את עשר "המכות" על מצרים, כדי להוציא את עם ישראל משיעבוד מצרים.[4]

ראוי לשים לב לדיוקים הלשוניים הבאים:

* שלוש פעמים כתוב "וירא" כנגד שלוש פעמים שראו את משה: "ותרא אתו כי טוב הוא... ותרא את התבה בתוך הסוף... ותפתח ותראהו את הילד". משה מודע, כביכול, למעמדו המיוחד, בהשגחה המיוחדת מצד משפחתו ובת פרעה, ובעקבות כך הוא "רואה" את חובתו להחזיר טובה לעם ישראל.[5]

* "וירא כי אין איש" - אין לפרש את המילים, שמשה פחד מעונש על ידי משקיפים אחרים, אלא פירושו שמשה לא מצא אנשי צדק, אשר מוכנים היו להתערב ולעזור לעשוקים, ולכן פעל בעצמו. כך משמע גם מפסוקים אחרים, אשר יש בהם מעין חיקוי לפסוק בשמות פרק ב':

ישעיה מא, כו-כח: "מי הגיד מראש ונדעה ומלפנים ונאמר צדיק אף אין מגיד אף אין משמיע אף אין שמע אמריכם. ...וארא ואין איש ומאלה ואין יועץ ואשאלם וישיבו דבר".

ישעיה נט, יד-טז: "והסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד כי כשלה ברחוב אמת ונכחה לא תוכל לבוא. ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל וירא ה' וירע בעיניו כי אין משפט. וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרעו וצדקתו היא סמכתהו. וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו..."

"שני אנשים עברים נצים" - המפגש השני (פסוקים יג-יד)

למרות הסכנות יוצא משה אל אחיו שוב ביום השני. משה לא הוכיח את המצרי בדברים, כי נוכח שלאור התנאים הפוליטיים במצרים אין סיכוים לשינויים מדיניים,[6] אך לגבי אחיו העברים יש מקום ליישם את המצוות שבין אדם לחבירו: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יז-יח).[7] לפיכך אף המשפט הראשון בתורה, היוצא מפיו של משה, הוא תוכחה לשני אנשים עברים, המנוסחת בשאלה קצרה של שלוש מילים בלבד: "למה תכה רעך". בסופה מודגשת הרגשת האחווה "רעך", אשר מבליטה את מרכזיותה של מצוות "ואהבת לרעך כמוך"[8]. יש לציין שמשה אמנם פונה לרשע ישירות, אך אינו קורא לו "רשע", אלא מחפש איתו את ההידברות ,על פי העיקרון הבא: "באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיתו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש" (יחזקאל ג, יח).

תשובתו החצופה של הרשע הפחידה והבריחה את משה למדין, שם הוא נושא את בתו של יתרו לאישה. יתרו, אשר ידע ככל הנראה את סיבת בריחתו של משה למדין, נפגש עם משה גם לאחר יציאת מצרים. עצתו הטובה למשה (שמות יח, כא) מורכבת מאותן מילים כמו תשובתו של אותו רשע במצרים:

עקב חוש הצדק, צריך היה משה לברוח, אך עתה יתרו מצדיק, כביכול, את גישתו ומתרגם אותה לטובה במציאות הנוכחית, בכדי להקים מערכת שיפוטית מסודרת בעם ישראל בדורות הבאים.

"ויבאו הרעים ויגרשום" - המפגש השלישי (פסוקים יז-יט)

ניתוח לשוני של הפסוקים הבאים חושף לפנינו קשרים רבים בחיי משה:

1. כיוסף, אף משה מתחתן עם בת כהן של עם אחר, ומתוך היכרותו מקרוב את תרבותם של עמים אחרים, זוכה משה לתת לעם ישראל את התורה, לשם הייעוד של "סגולה מכל העמים... ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו).

2. "ויגרשום" - משה ברח ממצרים וגם בעתיד יגורש מבית פרעה. הוא הכיר היטב את גורלם של המגורשים, ואולי גם שמו של בנו בכורו - "גרשם" - רומז לכך מבחינת הצליל והעניין.

3. "ויקם משה ויושען" - גם אחרי שנזקק לברוח ממצרים, משה אינו מתייאש מחוש הצדק שלו וממשיך להציל עשוק מיד עושקו, ומידת הצדק מאפיינת איפוא את חייו.[9] אף ה', במעין הקבלה, מושיע את ישראל מיד מצרים.

4. הצאן והרועה הם בדברי הנביאים משל לעם ישראל ולמנהיגיו, ולפי הבנה זו משה מוכיח כביכול את תכונותיו כמנהיג בדאגתו לצאנם של בנות יתרו.

5. "איש מצרי הצילנו מיד הרעים" - משה "הציל" את צאן בנותיו של יתרו, קורא לבנו השני אליעזר, על שם הצלתו מחרב פרעה (יח, ד) ולאחר יציאת מצרים אף מספר ליתרו על הצלת עם ישראל ממצרים בידי ה'. לאור זה מובנת תגובתו של יתרו: "ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים" (יח, י).

6. יתרו מביע דאגה למשה בשאלתו - "למה", כשם שמשה ברח ממצרים עקב שאלה של "למה" והוא מזמין את משה לאכול לחם[10]. ומשה יחזיר לו טובה לעתיד - אף הוא יזמין אותו לאכול לחם עם כל זקני ישראל ויבקש ממנו לא לעזוב אותו ואת עם ישראל.

שלושת המאורעות הראשונים בחיי משה

בשני מישורים בולט המבנה ההגיוני בשלושת הסיפורים:

יחס ישראל והאומות: צדקותו של משה מתחילה בדאגה לישראל המשועבד במצרים, אך גם היחסים הפנימיים בתוך עם ישראל מושכים את תשומת ליבו. עשיית צדק בין עמים אחרים אף היא חובה וייעוד של מנהיג ישראל.

חומרת הפשע מהחמור אל הקל: בתחילה מונע משה שפיכות דמים בידיים, אך גם אלימות ועושק "מקצועי" הם נושאים אשר מחייבים התערבותו[11].

"איש" בשמות פרק ב - "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"

מספר פעמים מופיעה בפרקנו המילה "איש" ורמוזים בחזרה זו מסרים חשובים:

"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" (א)

"וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו" (יא)

"ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי..." (יב)

"... והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע..." (יג)

"מי שמך לאיש שר ושפט עלינו..." (יד)

"... איש מצרי הצילנו מיד הרעים..." (יט)

"למה זה עזבתן את האיש" (כ)

"ויואל משה לשבת את האיש" (כא)

למרות הגזירות הקשות נגד ישראל, מקים אביו של משה משפחה[12] וזוכה בשל כך לתואר "איש" (א). משה רואה את המצרי ואת העברי, ולמרות ההבדלים הלאומיים ביניהם, מנסה לראות את הצד האנושי המשותף שלהם, בבחינת "אם אמאס משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי... הלא בבטן עשני עשהו ויכוננו רחם אחד" (איוב לא, יג-טו), ולפיכך מתארת התורה את שניהם באותו הכינוי "איש מצרי... איש עברי" (יא). אך כיוון שמשה לא מוצא במצרים "איש עשה משפט מבקש אמונה"[13], דהיינו - "ויפן כה וכה וירא כי אין איש" (יב), ה"איש" המצרי מאבד בעיני משה את התואר "איש"; משה הורג את "המצרי" ובאופן מכוון אין התורה קוראת לו בשלב זה "איש מצרי" כי אם "המצרי" בלבד (יב). למרות האכזבה האנושית העמוקה מאותו "מצרי", משה מחפש את הצדק ולמחרת הוא יוצא שוב אל אחיו, אל "אנשים עברים". אך הם מתנגדים בתוקף להתערבותו של משה: "מי שמך לאיש שר ושפט עלינו..." (יט) ומשה נאלץ לברוח למדין.

למרות כל האכזבות משה אינו שותק בראותו עושק ואי צדק, שהרי "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" (משנה אבות ב, ה), ואפילו בארץ נכריה מנסה משה להוכיח את בני האדם והוא מציל את צאנן של בנות יתרו. בעקבות זה הוא ראוי לתואר "איש מצרי" בעיניהן של בנות יתרו - "איש מצרי הצילנו מיד הרעים" (יט)[14]. גם יתרו רואה את הערך האנושי של מעשה משה ללא קשר לזהותו הלאומית[15] ודורש בשלומו "למה עזבתן את האיש" (כ) , ובעקבות כך גם משה מכבד את חתנו כ"איש" - "ויואל משה לשבת את האיש" (כא)[16].

בסוף הפרק אנו מוצאים סגירת מעגל - משה הוא בנו של "איש מבית לוי", אשר לא פחד לבנות משפחה בתקופה של גזרות קשות, ואף משה "השתדל להיות איש" על ידי חיפוש הצדק בכל דרכיו.

ואכן, בזכות אישיותו המיוחדת השאיר "האיש משה" רושם חזק על כל הסובבים אותו:

שמות יא, ג: "... גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם."

במדבר יג, ג: "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה."

דברים לג, א: "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו."

מתוך המקבילות התברר שקווים חשובים באישיות של משה קיימים כבר בשחר ילדותו ואשר מלווים ומאפיינים אותו בכל חייו: "חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה." (משלי כב, ו). בעקבות תכונות אלה הוא נבחר להיות רבם של עם ישראל, ובהמשך חייו "אישיותו" המיוחדת באה לידי ביטוי מלא, כאמור במדרש:

ואין איש אלא משה שנאמר 'והאיש משה עניו מכל האדם' (מדרש דברים רבה פרשה ב', ב')[17]