הרב יוסף קאפח / הרב יהודה עמיטל

לא אדבר על אישיותו של רבינו הרב יוסף קאפח שכן לא הייתי קרוב אליו בעודו בחיים כך שאוכל לדבר על אישיותו. אני מבקש לדבר על גדלותו כפי שהיא משתקפת מתוך אוצר הספרים שהוציא. בראש ובראשונה יש לעמוד על מיוחדותו. הוא היה יחיד בדורו מזה שמונה מאות שנה. הרמב"ם הוציא את "משנה תורה" והרבה מפרשים קמו לחיבור. הרמב"ם חיבר את ספרו הפילוסופי "מורה הנבוכים" וגם לו קמו הרבה מפרשים. אכן, מאז הרמב"ם לא קם פרשן שיפרש את שני החיבורים כולם: הן "משנה תורה" בשלומותו, הן "מורה הנבוכים" כולו. מבחינה זו היה הרב קאפח יחיד בדורו. היו אנשים גדולים - דוגמת הרב קוק והרב סולובייצ'יק - שהיו להם "עשר ידות" גם במשנה תורה וגם במורה הנבוכים, אך איש מהם לא כתב פירוש לשני החיבורים. הרב קאפח ידע להקיף את שני העולמות. פירושו ל"מורה הנבוכים" הוא פירוש פילוסופי מיוחד במינו. כל הקודמים לו הושפעו מהפילוסופים שחיו אחרי הרמב"ם והדבר ניכר בפירושם. הרב קאפח, לפי התרשמותי, היה בן בית בעיקר בתורות הפילוסופיות שסבבו בעולמו של הרמב"ם: אפלטון, אריסטו, אל-פאראבי.

הרב קאפח היה יחיד בדורו גם מבחינת היקף היבול הספרותי שהוציא מתחת ידיו. קשה לתאר את העושר האצור בו: תרגומיו על ספרי רס"ג, הן חיבוריו הפילוסופיים הן פירושו לתורה. תרגום "מורה הנבוכים", הכוזרי, ועוד כהנה וכהנה. כיוצא בהנה תרגומיו לחיבורים ההלכתיים: פירוש המשנה לרמב"ם, ספר המצוות, ועוד כהנה וכהנה חיבורים מאוצרות חכמי תימן. ההדרת ספרי השו"ת: הראב"ד והריטב"א ועוד. ההדרת "משנה תורה", על עשרים ושלושת כרכיו(!).

וכל זה לפני תקופת האינטרנט והמחשבים. וכפי שכתב במקום אחד: "אין לי לא צוות עוזרים ולא חבר עובדים ולא קבוצת מלקטים ולא ציבור מגיהים ולא איגוד בודקים ולא חבורת מעתיקים כי יחיד ועני אני". את הכל עשה לבד. אכן "יחיד בדורו".

תרגומו לפירוש המשנה הוא מפעל היסטורי. בפעם הראשונה תורגם פירוש המשנה על ידי גאון בתורה, תלמיד חכם. התרגומים הראשונים יצאו מבעלי לשון, אך הם מעידים על עצמם שלא עסקו בסדר טהרות קודם לכן. בהקדמתו לסדר טהרות כותב הרמב"ם שמי שלא קרא את הקדמתו לסדר זה ואינו בקי בה כבקריאת שמע לא יוכל להבין את הסדר.

ולמרות זאת קמו מתרגמים ותירגמו את החיבור, תרגום מילולי אך לא מתוך ידיעת גופי תורה. לא כן הרב קאפח: בקיאותו בכל מכמני תורה הוסיפה לתרגומו ערך סגולי והפכה אותו ליצירה היסטורית.

הוא הדין לספרי הפילוסופיה. לדעת החוקרים תרגומו של ר"ש אבן תיבון הוא מדויק, אך קשה להבנה .בשעתו אמר לי ד"ר יהודה אבן שמואל, מתרגם הכוזרי, שאצל הר"ש אבן תיבון הדגש הוא על הדיוק, ואילו אצלו על המובנות של הטקסט. ברב קאפח, נתקיימו השנים: לדעת חכמי הלשון (ולי אין יד בזה) התרגום הוא מדויק. אך לצד זה הוא בהיר ומובן לכל אחד. על פי עדותו, למד מילדותו, מגיל 8, את פירושי הרמב"ם בשפתם המקורית. תרגומו אינו מבוסס על מילונים אלא על הכרת השפה כשפה חיה. פירוש המשנה נלמד בתימן בשפה הערבית-יהודית, ומכאן ייחודו של התרגום.

הרב קאפח מספר על חיזוריו אחר הנוסח המדויק. הוא מספר שבבית סבו למדו את הרמב"ם מתוך כתבי יד ולא בנוסח הדפוסים המשושב (כשרצו לכנות בור ועם הארץ בתימן בכינוי גנאי, היו קוראים אחריו: "דפוס שכמוך"...). הרב קאפח קיבץ לאוצרו הרבה כתבי יד ועל פיהם פתר הרבה בעיות ופשט הרבה ספקות.

היה לו חלום: לתמצת שלוש מאות ספרים על הרמב"ם, אך בהקדמתו ל"משנה תורה" הוא מתנצל: כוחו לא עמד לו והוא הביא רק כ-270 חיבורים. המעניין בפירושו מוצא בו תקיפות בלתי רגילה להגן על שמו של הרמב"ם. הרב קאפח נלחם בעקשנות עם ה"לחם משנה", משל היה צריך להגן על אהובו הרמב"ם מפני התקפתנו. "במהדורתנו זו אנו מחזירים את הדבר ליושנו, הסיבונו את הגלגל שמונה מאות שנה אחורנית", הוא כותב בהקדמתנו. חלומו הגדול להוציא מהדורה של "משנה תורה" שתשקף את החיבור המקורי, כפי שיצא מתחת ידי הרמב"ם. על-פי עדותו, חכמי תימן לא העיזו ל"תקן" את דברי הרמב"ם או לתלות את השיבוש במעתיק שטעה.

הערותיו לפירושים השונים שההדיר מבוססת על כלל אחד שקיבל, לפי עדותו, מזקני חכמי תימן, והוא הדריך אותו: את דברי הרמב"ם אין צורך לתרץ אלא צריך להבין. בכך השקיע את מרב מאמציו.

עולם התורה חב חוב גדול לרב קאפח, זכר צדיק לברכה. מפעלו ההיסטורי העלה את קרנה של יהדות תימן. לפניו לא היה כמוהו. הקרובים אליו מספרים על פשטותו, אצילותו ועדינותו. עם זאת, המעיין בספריו מתרשם מתקיפותו ב"מלחמתה של תורה".

אנו מרכינים ראש בפני גדולתו המופלאה של הרב קאפח, בפני ספריו הגדולים שהוציא לאור. בחרדת קודש נאמר, כקטנים שבדור, יהי זכרו ברוך!