הנה אנוכי כורת ברית* / הרב יאיר קאהן
הספרדים נוהגים לומר סליחות החל מראש חודש אלול. החלק העיקרי שבסליחות הוא הקריאה הציבורית של י"ג מידות הרחמים. אמירת הסליחות מגיעה לשיאה ביום הכיפורים, כאשר היא הופכת לחלק מהותי של התפילה. על ידי עיון במקור אמירת י"ג המידות ודיון במשמעותן, נוכל להגיע להבנה עמוקה יותר של תקופת אלול בכלל, ויום הכיפורים בפרט.
מקור לקריאה הציבורית של י"ג המידות נמצא בסוגיא סתומה במסכת ראש השנה:
"אמר רב יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה ... אמר רב יהודה ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר הנה אנכי כורת ברית" (דף יז:).
איזו סוג תפילה היא אמירת י"ג המדות? איך היא גורמת למחילה אוטומטית? האם זאת סתם לחישה מיסטית? על איזה ברית מדובר? ולבסוף, מה המשמעות של הגילוי המרעיש של רב יוחנן שהקב"ה בכבודו בעצמו קרא כביכול את המידות למשה רבינו?
על מנת להבין את י"ג המידות בתפיסת חז"ל, עלינו לחזור למקורן במתן הלוחות השניים.
בתום ארבעים יום של תפילות ותחנונים, משה רבינו מבקש בקשה נועזת: "הראיני נא את כבודך" (שמות ל"ג,יח). והקב"ה משיבו:
"אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם ויאמר לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי והסרתי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו" (שם, שם, יט-כז).
בעקבות דו שיח זה, משה רבינו עולה שוב להר סיני לקבל את הלוחות השניים:
"ויפסל שני לחת אבנים כראשונים וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני כאשר צוה אתו ויקח בידו שני לוחות אבנים וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה' ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' וגו'" (שם, ל"ד, ד-ח).
למרות שהבנה מדוייקת של פרשה זו רחוקה ממני, ואין בכחי לעמוד על משמעות המונחים הנשגבים "לפני" ו"אחרי", או לפענח משמעות "נקרת הצור" ו"כפי", ניתן בכל אופן לעמוד על נקודה אחת.
משה רבינו מבקש גילוי א-להי- הקב"ה נענה לבקשה זו, אבל רק בצורה חלקית. משה יזכה למפגש א-להי נשגב ועמוק. הוא יביא את היכולת האנושית לגבולה הסופי. משה יצליח להציץ מתוך נקרת הצור אל עבר כבודו האין סופי של קוב"ה.
הקב"ה הבטיח למשה רבינו: "אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך ... הנה מקום אתי ונצבת על הצור".
בעת קריאת י"ג המידות ה' קיים את הבטחתו: "וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה' ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה'...". פתאום מתברר פירושם ומשמעותם של המידות. י"ג מידות אלו, שהם ביטוי למהותו כביכול של השי"ת, הן הקיום של המפגש הא-להי בו זכה בחיר המין האנושי. במעמד זה הציץ משה רבינו מתוך נקרת הצור וראה כביכול את כבוד ה'. רב יוחנן היה נפעם מעומק חוויה נשגבה זו. "אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו". משה רבינו היה שם, יחד עם הקב"ה כביכול, כאשר הוא בכבודו בעצמו גילה את מידותיו. הקב"ה התייצב עם משה שם, אף שהיה מוסתר כביכול בתוך טליתו.
אבל למה בחר רבי יוחנן דוקא ב"שליח ציבור"? האם חסר משל שיכול לבטא את המורכבות של המפגש הא-להי כאשר הקב"ה גם נוכח וגם נסתר? נראה שחז"ל מנסים להביע מסר נוסף: י"ג המידות אינן רק החוויה הדתית הפרטית של משה רבינו, אלא מהוות ברית נצחית שנכרתה בין הקב"ה לכנסת ישראל. "הנה אנוכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות." הלוחות הראשונים נשתברו בעקבות חטא העגל. הלוחות השניים נחרטו במסגרת מידות הרחמים. תוכן הברית היא השראת השכינה בתוך עם ישראל גם אחרי החטא. "ה' ה', אני קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה". גם אחרי ההתרחקות וההתנכרות כאשר נפסקה חומת ברזל בין בני ישראל לאביהם שבשמים ר"ל, כאשר ישובו, ה' שם - אתם. חזרת השכינה לכנסת ישראל היא היא המחילה המובטחת על ידי ברית המידות. קריאת י"ג המידות דורשת מנין המסמל את כנסת ישראל. כאשר שליח ציבור מעוטף בטלית מונה את מידותיו ומהותו של ה', הקב"ה כביכול נמצא. גילוי זה הוא המחילה. זאת הברית שנכרתה, וזאת משמעות המשל של רבי יוחנן. אין בקריאת המידות לחש, או תפילה רגילה. קריאתה מהווה חוויה דתית ומפגש א-להי עם ציבור החוזר בתשובה.
להבנה זו במשמעות אמירת הסליחות ענין מיוחד בתקופת אלול. ביהדות, אירועים מן העבר, אינם רק ציונים היסטוריים של מועדים ותקופות. מאורעות העבר אינם קבורים בחולות הזמן. הם חלק מהוויתינו, חיים ונושמים בתודעתינו, ומעניקים תוכן ומשמעות למועדים. לפיכך, כאשר אנחנו באים להבין ולחוות מועדים וזמנים, מוטל עלינו לחזור בזמן, לנקודת המוצא של אותם תקופות, בכדי לשחזר בזמן הזה את המשמעות והייחודיות של הימים ההם. אם כן, בבואנו לדון בתקופת אלול, עלינו לחזור לאותם ארבעים יום בשנה הראשונה במדבר. מבחינה היסטורית, המפגש של י"ג המידות בין משה רבינו לאין סוף, אירע בתחילת אלול, כאשר משה עלה להר סיני לקבלת הלוחות השניים. המסר נמסר, וברית המידות נכרתה עם כנסת ישראל רק ביום הכיפורים. באותו יום קיבל העם את הלוחות השניים, ובני ישראל זכו לכפרה. באותו יום עם ישראל ראה ביראה ובהתפעלות את קרנות אור המפגש הא-להי על פני משה רבינו. על ידי האור הזה, זכה העם כולו בחווית ההתגלות של הלוחות השניים בזעיר אנפין.
בכל שנה ושנה ביום כיפורים, הקב"ה מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו בית ישראל. לפי חז"ל עיצומו של יום מכפר לשבים (עיין רמב"ם תשובה א', ג). יום כיפור הוא יום מפגש א-להי בין כנסת ישראל לאביהם שבשמים, הן מבחינה היסטורית והן מבחינה מהותית. בזמן הבית, מפגש זה עמד בלב עבודת יום הכיפורים, כאשר הכהן הגדול נכנס לפני ולפנים. מפגש זה, הבא לידי ביטוי על ידי י"ג המידות, מהווה מקור לסליחה ולטהרה של עם ישראל גם בימינו. "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם לפני ה' תטהרו".
"אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים".
* התפרסם גם בדף קשר גיליון 619, ובעלון שבות בוגרים גיליון י"ב .