מכתב לחזית / הרב יהודה עמיטל[1]

בס"ד, ח"י באלול תשס"ב

לכל תלמידינו היקרים בצה"ל, בכל מקום שהם,

שלום וברכה ונועם ד' עליכם!

"פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ כי אני א-ל ואין עוד" (ישעיהו מ"ה).

קריאה זו מופנית לכל באי עולם. באשר לישראל אנו קוראים בתורה: "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כד' אלוקינו בכל קראנו אליו" (דברים ד').

הגמרא במסכת ר"ה (יח.) בהתייחסותה להיענותו של הקב"ה לקריאתנו אליו, עומדת על ההבדל בין צבור ליחיד. באשר לצבור נאמר "בכל קראנו אליו", כלומר, תמיד ובכל מצב. לעומת זאת באשר ליחיד נאמר: "דרשו את ד' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב". משמע שלא תמיד ובכל מצב אלא דוקא בהמצאו, ובהיותו קרוב. והגמ' שואלת "ביחיד אימת"? פירש"י: "ביחיד אימת מצוי לו דכתיב בהמצאו". אמר רבה בר אבוה, "אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ". כלומר, בימים אלה הקב"ה מצוי וקרוב גם לדרישתו וקריאתו של יחיד.

ימים אלה הכוללים את ר"ה ויוה"כ והימים שביניהם, מאופיינים מאז ומקדם ע"י התכנסויות בצבור וברוב עם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. גם "יחידים" רבים, אשר במשך כל ימות השנה נשארים הם ביחידיותם ורחוקים מן הצבור, רגילים לבא בימים הנוראים להשתתף בתפילות הצבור בבתי הכנסת.

מי הם אפוא אותם יחידים הדורשים את ד' בימים אלה כיחידים דווקא? דומה שחז"ל ראו ברוח קודשם מצבים לדורות, בהם יחידים הדורשים קרבתו יתברך יהיו נאלצים לשפוך שיחם לפני אביהם שבשמים, כיחידים. וזאת ללא אפשרות של הצטרפות למנין, ולו גם מצומצם, עאכו"כ למנינים גדולים בבתי מדרש בין עמודי דגרסי.

חברים ותלמידים יקרים! אתם העוסקים בימים אלה במשימות ביטחוניות בכל מיני צורות ומצבים, למען עמנו וערי אלוקינו בכל אתר ואתר, יש לכם זכות כפולה ומכופלת. מצד אחד, כיחידים הקב"ה מצוי וקרוב אליכם, ומצד שני, יש לכם הזכות של צבור שהקב"ה קרוב אליו בכל קראנו אליו. וזאת מן הטעם הפשוט, שהרי אתם פועלים כשליחי צבור במשימותיכם הביטחוניות. הקב"ה ינצור יגן וישמור עליכם מכל צרה וצוקה.

חברים יקרים! כמונו כמוכם, בחזית ובעורף, בשדה ובבית המדרש, יודעים אנו ומרגישים כמה שמחים היינו להתראות בבית מדרשנו בימים נוראים אלה. אך, אל יפול רוחכם. הקב"ה יצרף את תפילותיכם עם תפילותינו בבית המדרש וישמע צעקתנו יחד עם תפילות כל בית ישראל, ונזכה להושע ולהפקד בפקודת ישועה ורחמים לנו ולכל ישראל.

בברכת כתיבה וחתימה טובה, בידידות וברחימו,

שלכם,

יהודה עמיטל


[1] פורסם בדף קשר, בגיליון 877.