חטא דוד ובת שבע / שמואל דוד

סיפור המעשה: מלחמה מתמשכת בין ישראל לבני עמון. יואב, שר הצבא וכל גבורי דוד (כולל אוריה החיתי, בעלה של בת שבע) במלחמה. דוד לא יצא למלחמה זו והוא יושב בירושלים. דוד מתהלך על גג ביתו ואורה את בת שבע רוחצת[1] הוא שולח מלאכים להביאה אליו. לאחר החטא היא חוזרת לביתה. זמן מה לאחר מכן היא מודיעה לדוד שהיא הרה. דוד אינו מעונין כמובן, שהחטא יתגלה[2] ומשום כך הוא מורה לאוריה לבוא אליו מהמלחמה. לאחר שדוד שואל על מצב המלחמה הוא משחרר אותו אל ביתו תוך כוונה שעל ידי כך לא יוודע שבת שבע הרתה שלא מבעלה.

אוריה אינו הולך לביתו. הוא שוכב פתח בית המלך עם כל עבדי המלך. דוד עושה כל שביכלתו על מנת שאוריה ירד לביתו, אך זה מסרה, וכך מספר זאת הכתוב:

"ויאמר דוד לאוריה רד לביתך ורחץ רגליך, ויצא אוריה מבית המלך ותצא אחריו משאת המלך, וישכב אוריה פתח בית המלך את כל עבדי אדניו ולא ירד אל ביתו. ויגדו לדוד לאמר לא ירד אוריה אל ביתו ויאמר דוד אל אוריה: הלוא מדרך אתה בא. מדוע לא ירדת אל ביתך? ויאמר אוריה אל דוד: הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות ואדני יואב ועבדי אדני על פני השדה חנים ואני אבוא אל ביתי לאכל ולשתות ולשכב עם אשתי, חיך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה, ויאמר דוד אל אוריה שב בזה גם היום ומחר אשלחך. וישב אוריה בירושלם ביום ההוא וממחרת. ויקרא לו דוד ויאכל לפניו וישת וישכרהו, ויצא בערב לשכב במשכבו עם עבדי אדניו ואל ביתו לא ירד" (שמואל ב י"א)

בראותו כי אוריה אינו הולך לביתו על אף כל הפצרותיו ותחבולותיו, מחליט דוד כי הברירה היחידה שנשארה לו היא להרוג את אוריה. וכך הוא מצוה את יואב: "הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה ושבתם מאחריו ונכה ומת". יואב מבצע את המשימה (אם כי כנראה משום שהשתדל שלא ירגישו שהדבר נעשה בכוונה, נאלץ יואב לערוך קרב באופן שנהרגו גבורים נוספים יחד עם אוריה).

נעיין כעת בגמרות הדנות בפרשה זו:

"וכי תימא מעשה שהיה מפני מה לא אסרוה? (רש"י: את בת שבע על דוד). התם אונס הוה ", כלומר לבית שבע לא היתה ברירה, היא נאנסה, ואנוסה אינה אסורה. "ואיבעית אימא כי הא דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו דכתיב : 'ואת ערובתם תקח ' מאי ואת ערובתם - דברים המעורבים בינו לבינה." (כתובות ט.) לפנינו, אם כן שתי דעות ואחת מהן טוענת שדוד אמנם חטא. אלא שהסיבה לכך שבת שבע לא נאסרה עליו עולמית שהרי אשת איש ששכתב עם זר - אסורה לבעל ולבועל) היא משום שהיתה אנוסה.

לפי הדעה השניה היתה בת שבע מותרת לדוד מסיבה אחרת. מדוע אין בעל דעה זו מסכים לדעה הראשונה? אין אנו מוכרחים לומר שהסיבה לכך היא האמת ההסטורית שכל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו, שהרי מפורש יוצא מהראיה שהובאה לעיל שיתכן מצב, בו לא ימסרו היוצאים למלחמה גט לנשותיהם ויהיה צורך לקבל מהם את הגט בחזית, ובודאי שהיו אנשים שלא מסרו גט לנשותיהם קודם שיצאו לקרב[3]. על כן יתכן שאמורא זה פשוט אינו מסכים להחשיב את בת שבע כאנוסה שהרי יכלה לסרב לבא. ואף אם תאמר שדינה כמו נערה המאורסה שנמצאה בשדה שאף אם לא צעקה אנו דנים אותה כאילו צעקה, נדמה שבמלך ישראל וביתו, היה מי שישמע וימחה, לו התנגדה. מכל מקום הדבר ברור שיש כאן מחלוקת, ומאן דאמר אנוסה היתה לא עסק רק במציאת אפשרות שאשה מותרת לבעל ולבועל. שאלת הגמרא נסבה על דוד והוא השיב לשאלה ודעתו היתה כנראה שאמנם דוד חטא באשת איש ואף אחד לא קם וצעק לעומתו שכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה.

עתה נבוא לבאר את הדעה השניה : כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו, אם הכוונה לגט כפשוטו[4], אזי אין זה ברור במה חטא דוד. יתכן כי הכותבים גט לנשותיהם מצפים מהן שלא תתחתנה ושהן תשמרנה להם אמונים, אולם הם מוכרחים להביא בחשבון אפשרות שהאשה אכן תתפתה[5]. ואף-על-פי שגם אם הם היו חייבים להביא זאת בחשבון, היינו מצפים מדוד מלך ישראל שלא ינצל אפשרות כזו, וגם על כן תיתכן עליו תרעומת[6], אבל לא כזו שבעטיה "ישלם את הכבשה ארבעתים " - בארבעה בנים. גם המשל שהמשיל לו נתן אינו מתאים לנמשל לפי הסבר זה, שהרי שם מדובר על גנב ממש שעונשו הוא "חמישה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה" (משפטים כ"א, לז )[7]. ועוד - אם בת שבע היתה אמנם מגורשת, לשם מה הוצרך דוד לגרום להריגת אוריה והלא יכול היה לקחת את בת שבע כדת וכדין: ועוד - לשם מה שלח דוד את אוריה לביתו (ועל ידי זה הוא גורם בודאי לחטא), ממה הוא פחד?[8] משום כך כנראה מסביר רש"י (שם): גט כריתות כותב לאשתו - שאם ימות במלחמה יהא גט מים כתיבתו, והרי מת אוריה במלחמה. אם כן, לפי דבריו, אין זה גט מושלם, אלא גט בתנאי שימות. אולם הסבר זה קשה אף הוא, שהרי הדין הוא שהכותב גט לאשתו בנוסח "הרי זה גיטך מהיום אם מתי" הרי היא כאשת איש לכל דבריה (גיטין עג : ושם מחלוקת ועי' היטב) ואם כן עדיין לא תורצה השאלה כיצד היתה מותרת בת שבע לדוד, והריאפילו לאחר מות אוריה התברר שבאותה שעה שקודם מותו היא היתה אסורה לדוד, וכיצד אם כן נשאה אחר כך?[9] מחלוקת זה בין רש"י לתוספות באה לידי ביטוי בגמרא הבאה:

"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים. מנא לן? מדדרש רבא:...אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ. ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות [10], אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה? ואני אומר להם: מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא, אבל המלבין את פני חבירו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא" (בבא מציעא נח:-נט.).

ויעוין היטב: אותם תלמידי חכמים שאלו את דוד על עונשו של הבא על אשת איש ולא על ספר אשת איש. להם לא היה ספק, וגם דוד לא ענה להם שהם מוציאי שם רע, אולם כאשר ר' יוחנן לומד מדרשה זו הוא לומד שנוח לו לאדם שיהא על ספק אשת איש. מכל מקום לא ברור מהו ספק אשת איש לפי תוספות. בשלמא לרש"י היינו ספק שהרי ספק אם יחזור אוריה אם לא, אבל לתוספות שהיו אלה גרושים ודאיים, מהו ספק וצ"ל שדוד לא ידע אם אמנם גרשה שהרי ודאי היו עושים זאת בצינעא (תוספות שם).

הגמרא החשובה בנידון:

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר (שמואל א יח ): ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה ' עמו וגו' [11]. אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו? אלא מה אני מקיים (שמואל ב יב ) 'מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע' - שביקש לעשות ולא עשה." (שבת נו.)

הפסוק כולו (שמואל ב' י"ב, ט-י):

"מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעינו - את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון. ועתה - לא תסור חרב מביתך עד עולם, עקב כי בזתני ותקח את אשת אוריה החתי להיות לך לאשה."

והגמרא ממשיכה לדרוש את כל הפסוק תוך צידוד בזכותו של דוד:

"את אוריה החתי הכית בחרב - שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת [12]. ואת אשתו לקחת לך לאשה - ליקוחין יש לך בה. דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו".

ובאמת שהנביא קשה בפני עצמו: היתכן ? היתכן כי התוכחה היא על הריגת אוריה, על לקיחת בת שבע לאשה, ולא נאמרה מלה על החטא הראשון?

וצריך לומר שאמנם כן. חטא הערוה - אין הנביא מוכיח עליו. הוא חטא פרטי ויכול יצרו של אדם להתגבר עליו. הנביא מוכיח רק על העול המתמשך שנעשה בעזרת שרביט המלוכה שבידי דוד - הריגת אוריה ולקיחת בת שבע לאישה.

עתה נבוא להסבר הגמרא: ברור גם לר ' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן שדוד חטא, והרי הם בעצמם אומרים שהוא חטא בכך שלא הביא את דינו של אוריה לפני הסנהדרין, ובהמשך הגמרא אומר רב שדוד קיבל לשון הרע. האם חכמי הגמרא לא ידעו שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא? ואם כן מה פשר שאלתם, אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו? ועוד לפי רש"י, מה התירוץ שכתב לה אוריה גט והלא מדובר בגט על תנאי, וקדם שנתקיים התנאי הרי היא בספק אשת איש ואסורה לדוד, ובודאי חטא? אלא כך צריך להסביר את הגמרא: כל האומר שדוד חטא בכך שנשא את בת שבע לאחר מות אוריה, שהרי היא היתה אסורה לו מדין אסורה לבעל ולבועל, אינו אלא טועה, כי אפשר חטא בא לידו והוא שרוי בו כל העת ושכינה עמו? זה לא יתכן. אבל אדם שחטא ואחר כך עשה תשובה, כלום לא תשרה עליו שכינה?

גמרא זו מקבילה, אם כן, לגמרא בכתובות (הנ"ל) שהקשתה מפני מה לא אסרו את בת שבע על דוד. שם הגמרא השיבה בשני תירוצים: א. אנוסה היתה. ב. שכל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו. כאן הביאה הגמרא רק את התשובה השניה.

כעת נבין היטב את ענין גט הכריתות. אנו נלך כאן בדרכו של רש"י שהיה זה גט על תנאי. כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו - שאם ימות במלחמה יהא גט מיום כתיבתו. ואף שבינתיים היא אשת איש ואסורה היתה לדוד, מכל מקום לאחר שאוריה מת איגלאי מילתא למפרע שהגט קיים משעת כתיבה וממילא היתה בת שבע מותרת לדוד אחר שאוריה נהרג (קודם לכן היא היתה באמת אסורה עליו. ואין הכי נמי דוד חטא). וכמו שראינו לעיל לא חששו חז"ל גם מלומר שהיה במעשה בת שבע חטא של ספק אשת איש וכפי שמופיע בגמרא במסכת יומא (כ"ב:): "דוד בשנים מאי נינהו ? דאוריה והסתה, והא איכא נמי מעשה דבת שבע (רש"י: שבא עליה)? התם איפרעו מיניה דכתיב ואת הכבשה ישלם ארבעתים...[13]. על כן גם נאמר: "נח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין את פני חבריו ברבים". שהרי ביאת שתיהן אסורה, אלא שאי אפשר לומר נוח לו לאדם שיבא על אשת איש ממש שהרי הוא אוסרה לבעל ולעצמו והולד ממזר וכמה מכשולים כרויים לפניו?! לכן אמר ספק אשת איש. בזאת תתורץ לנו קושיה חמורה נוספת: כיצד שלח דוד את אוריה לביתו והרי הוא כבר בא עליה וכעת - כל עוד אוריה חי היא ודאי אסורה (אם היה זה גט על תנאי) גם לזה וגם לזה (שהרי לא יתכן שתהיה מותרת לשניהם) ואם כן כיצד שולח דוד את אוריה אל ביתו?

לפי דברינו - אמת ויציב: דוד חטא באשת איש וניסה לחפות[14] על חטאו[15]. כאשר לא עלה הדבר בידו, אז עלה במחשבתו להרוג את אוריה ולגרום לכך שבדיעבד תהיה בת שבע מותרת לו לאחר מות אוריה. ולולי דמסתפינא הייתי אומר שזו דעת רש"י. שהרי בגמרא גופא מוכחת שיטתנו: דיונו של רבי (שהוא בהתאם לפסוק) אינו נוגע כלל לחטא הראשון של דוד עם בת שבע. הוא עוסק רק בהריגת אוריה ולקיחת בת שבע אשתו לאישה. ומדוע רבי לא אומר מילה לזכותו של דוד באשר לחטא הראשון? אלא ודאי משום שכאן אין לו מה להפך בזכותו. דוד חטא ושב בתשובה שלמה.

וברש"י - ד"ה "דוד חטא": "בבת שבע קודם שקיבלה גט" אין הכוונה כמו שהבינו התוספות שמדובר על החטא הראשון אלא כוונת רש"י היא לומר שביקש לקחתה לאישה קודם שקיבלה את הגט. אלא שאת זאת הוא לא עשה[16] משום שבינתיים הספיקה בת שבע לקבל את הגט. וראיה לכך מסכת יומא שם שואלת הגמרא והא איכא מעשה דבת שבע אין רש"י מפרש שהכוונה לחטא לקיחתה אלא "שבא עליה" משום שבלקיחתה מבואר כאן בגמרא שלא היה חטא, וממילא שם שכתוב שחטא (בהנחה שאין מחלוקת בין הגמרות) צריך לומר שמדובר על החטא הראשון. ממילא נופלות גם כל הקושיות של תוספות כאן. הגט נתקבל לאחר שאוריה ביקר, ומעולם לא חזר אוריה לאחר מכן. כמו כן לא הפריעה לרש"י השאלה מה היה דינה של בת שבע באותם הימים עד שמת, שהרי ברור היה לו דוד אמנם חטא אז בספק אשת איש ולא את זאת באה הגמרא לבטל, הסבר הגמרא הוא רק מדוע דוד לא חטא בליקוחיו (וזה מפני שהיו כאן גירושין על תנאי או לפי הגמרא בכתובות מפני שהיתה אנוסה). על ידי כך ניצל רש"י מקושיה חמורה ביותר: כיצד זה אומר דוד לאוריה לרדת לביתו, הרי ודאי שהגט טרם חל ובת שבע היא אשת איש ודוד חטא?! ולפי דברינו יובן היטב דוד חטא בין אם אוריה חזר ובין אם לא, הנפקא מינה היחידה היא הבירור למפרע - שאם אוריה לא יחזור נתברר למפרע שלא היתה כאן אשת איש (אף שהיה כאן איסור ברור) ויש לדוד בה ליקוחין מכאן ולהבא, ואת זאת לא היה לדוד אכפת להפסיד בתנאי שיחזור לשרור שלום בית וגם שלום במלכות.

הסבר זה מיישב תמיהה נוספת: מה היתה התביעה מדוד שהיה לו לדון את אוריה בסנהדרין - הרי לפי רש"י היה התנאי שבגט: אם לא אחזור מהמלחמה, ואם היה דוד הורגו, הגט לא היה חל[17] והיה דוד עובר על איסור אשת איש ואם כן היה שיפוטו של דוד נכון: מוטב שיעבור דוד על איסור קל ואוריה יהרג שלא בסנהדרין מאשר יחטא דוד בעוון כה חמור, ומה תביעת חז"ל מדוד? על פי דרכנו התשובה ברורה: דוד חטא בזה ודאי ללא קשר לגט. תפקיד הגט הוא רק בירור למפרע לעניין אפשרות לקיחתה לאחר מות אוריה, אבל קיום הגט לא היה מציל את דוד מחטא הערוה. ואם כן לא היתה לו סיבה לגרום למות אוריה אלא רק רצונו לשאת את בת שבע לאחר מכן, ומשום כך מובנת התרעומת עליו: היה לך לדון את אוריה בסנהדרין אף שהיית מפסיד על ידי כך את בת שבע.

גם לפי רש"י וגם לפי תוספות ניתן גם להסביר את הגמרא האומרת שביקש לעשות ולא עשה כמוסבת על שליחת אוריה לביתו. לפי שיטת רש"י אם אוריה היה חוזר, היתה בת שבע ודאי אשת איש כשבא עליה דוד, ולכן "ביקש לעשות" כי על ידי כך היה יוצא שדוד חטא, "ולא עשה" כי אוריה לא ירד אל ביתו וממילא היתה בת שבע רק ספק אשת איש וכשמת אוריה התברר למפרע שהיא מותרת. ולשיטת תוספות כיון שגירושיה היו מוחלטים, כאשר דוד חטא איתה לראשונה היה זה כקידושי ביאה (על מנת שלא לעשות את בת שבע כזונה: פעם אצל דוד ופעם אצל אוריה), וממילא כשדוד שלח את אוריה לביתו הוא עמד להחטיאו באשת איש.

וביאור הגמרא האומרת שכל האומר דוד חטא כאשר לקח את בת שבע לאחר מות אוריה אינו אלא טועה שנאמר " 'ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה ' עמו' - אפשר חטא בא לידו ועדיין הוא שרוי בו שהרי הוא חי עם אשת איש האסורה עליו, ושכינה עמו" - אלא מה אני מקיים "מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע" - שביקש לעשות ולא עשה. היינו או ביקש לקחתה לאישה קודם שקיבלה גט ובינתיים הגיע אליה הגט והיא היתה מותרת לדוד, או ביקש לחטוא כי כאשר אמר לאוריה ללכת לביתו הרי הוא גורם לכך שחטא הערוב שלו היה עם אשת איש גמורה ולא חטא שהרי אוריה לא הלך.

על פי הסברנו במהלך הגמרא נבין נקודה חשובה הטעונה בירור והיא: מדוע אוריה לא ירד לביתו, הלא שליחי שר הצבא של המלך וודאי היו יושבים בעיר שעות אחדות או יותר, עושים כל צרכיהם ואחר כך חוזרים לחזית, וכי יש בזה פסול? לפי הסברנו הכל שפיר: יש להניח כי רכילות בענייני ניאוף היתה נפוצה בימים ההם במידה לא פחותה מאשר בימינו, יתכן כי אוריה ידע את אשר קרה ומשום כך לא רצה לרדת אל ביתו. הוא לא רצה לתת לדוד את האפשרות להסתלק מלשאת בחטא. הוא יושב עם העבדים בפתח הבית. אלה העבדים שבת שבע עברה על פניהם בבואה בפעם הראשונה לבית המלך, הם המלאכים ששלח דוד לברר מי היא, הם ודאי יכלו לספק מידע לאוריה. כמו כן יתכן שאוריה המריד אותם, זו היתה הסיבה שאוריה לא רצה לרדת אל ביתו. זו גם הסיבה שדוד דן אותו כמורד במלכות, שזו לשון הגמרא הדנה בעניין שליח לדבר עבירה מסכת קידושין דף מג. ברייתא: "האומר לשלוחו צא הרוג את הנפש - הוא חייב ושולחיו פטור. שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא: שולחו חייב שנאמר (נתן הנביא בהוכיחו את דוד על הריגת אוריה): "אותו הרגת בחרב בני עמון".

הגמרא מעלה כמה אפשרויות בהסבר המחלוקת:

1. כפשוטם של דברים. לתנא קמא גם בשליח להרוג אין שליח לדבר עבירה ולשמאי יש שליח לדבר עבירה בכל התורה והמשלח חייב.

2. גם לפי שמאי הזקן אין המשלח חייב בדיני אדם (והוא הדין בהריגת אוריה). שמאי רק טען כי עונשו יהיה כבד בדיני שמים בניגוד לתנא קמא הסובר שגם בדיני שמים לא יחמירו בענשו משום שהוא רק גרם למיתה בעקיפין.

3. כולם מודים שאין שליח לדבר עבירה. המחלוקת נסבה בנוגע לשאלה האם הריגה בכלל זה או לאו. לתנא קמא כן ולפי שמאי לא כי גילה לנו הכתוב שבהרג כן מחייבים את השולח. מדוע אין תנא קמא לומד מהכתוב גבי דוד? מסבירה הגמרא, שלדעתו מסתתרת מאחורי הכתוב הכוונה שדוד לא נענש על הרג אוריה, מאי טעמא ? מאוד במלכות הוה דאמר ליה (אוריה לדוד כאשר דוד שולח אותו לביתו והוא מסרב בטענה): "ואדוני יואב וכל עבדי אדוני על פני השדה חונים ואני אבוא אל ביתי..."

בשתי שאלות ניתן לעסוק כאן:

שאלה אחת - מבחינה פורמלית האם דוד היה חייב בדיני אדם, כלומר בבית דין. התשובה לשאלה זו מעניינת אותנו כדי שנדע האם משפט דוד "את הכבשה ישלם ארבעתם" שנתקיים בו - בארבעת בניו הוא רק על הגזלה - גזלת הכבשה, טביחתה ומכירתה דהיינו חטא בת שבע או גם הריגת אוריה.

שאלה שנייה - בהסבר דברי תנא קמר. בדבריו קיימת טענת הגנה על דוד באשר לרצח אוריה וטענתו היא כי אוריה נרצח במשפט, גזר דינו נחרץ על ידי דוד כמורד. מדוע? במה הוא מרד?

באשר לשאלה הראשונה, הרי שהמחלוקת בברייתא מתפרשת בכמה אפנים בגמרא ולפי חלק מהשיטות אמנם סובר שמאי הזקן שדוד היה יוצא חייב בבית דין על הריגת אוריה. מכל מקום דעת הגמרא ביומא (כב : הנ"ל) שאת עונש הארבעתים קיבל דוד רק על חטא בת שבע, וזה לשון הגמרא שם: דוד בשתים מאי נינהו ? דאוריה ודהסתה והא איכא נמי מעשה דבת שבע? התם אפרעו מיניה דכתיב (שמואל ב יב ) ואת הכבשה ישלם ארבעתים ילד אמנון תמר ואבשלום (ועיין תוספות שם ד"ה 'ששת חדשים'). זה גם פשוטם של דברים שהרי דין ארבעתים הוא על גזלה, טביחה ומכירה ואם כן על חטא בת שבע הוא ולא על הריגת אוריה.

ובאשר לשאלה השניה ישנו בירור בראשונים במה ניתן להאשים את אוריה במרידה:

רש"י: אוריה קורא לשר הצבא יואב בשם אדון "ואדוני יואב" ועל זה אומר רש"י: זהו מרד שקראו אדון בפני המלך. תוספות מקשה עליו: וכי יואב היה מורד במלכות שאסור לקרוא לו אדון, והרי שר צבאו של דוד היה יואב?!

משום כך מביא תוספות שתי שיטות אחרות:

ר' מאיר: המרד היה בכך שאוריה סירב לאכול ולשתות[18].

יש מפרשים: המרד היה בכך שהקדים לומר אדוני יואב קודם המלך דוד, דהיינו שהיה צריך לומר ועבדי אדוני (דוד) ואדוני יואב. אבל גם הסברים אלה אינם מניחים את הדעת, אולם אם נזכור כי דוד אמנם חטא והעם ידע מחטאו וממילא גם אוריה ידע, ושמשום כך הוא סרב לרדת אל ביתו, הרי שהוא ניסה להמריד את העם או לפחות את חבריו הגיבורים נגד דוד. וכי יתכן שאנו נשכב במארבים, נסכן את עצמו למען דוד והוא ישב בירושלים ויתעלל בנו ובנשותינו? ומשום כך דנו דוד כמורד במלכות.

אם כן, על פי הסברנו בגמרא בשבת שלכולי עלמא דוד אמנם חטא בחטא הערוה, אפשר שהובהרה גם הסוגיה במסכת קידושין.

---