לע"נ חברנו אהרל'ה פרידמן ז"ל

מצות ישיבה בסוכה / ישי קולומבוס

א.

לגבי אופי מצות ישיבה בסוכה יש משנה בפ"ב (סוכה) דף כח: הטוענת:

"כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי".

ובהמשך הגמרא (שם כ"ח:) מפרטת הברייתא את משמעותו של כלל זה:

"היו לו כלים נאים - מעלן לסוכה, מצעות נאות - מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה".

הגמרא שואלת למקור הדין: "מנא הני מילי?" וענה: "דת"ר 'תשבו כעין תדורו מכאן אמרו חכמי וכו'".

הסבר הלימוד: מה שכתוב "בסוכת תשבו שבעת ימים" אין הכונה דוקא לישיבה פיזית בפועל (לעמת עמידה), אלא לישיבה שמשמעותה התעכבות, שהיה, דירה כמו "ואשב בהר" (דברים ט' ובפרש"י).

וצריך לשבת - לדור בסוכה כשם שעושים זאת בבית.

ב.

אכן מהרמב"ם (הל סוכה פ"ו הי"ב) אפשר להבין שהכונה לישיבה דוקא, שכך כותב הרמב"ם:

"כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך קודם שישב "אשר קדשנו במצוותו וציונו לישב בסוכה", ובלילי יו"ט הראשון מברך על הסוכה ואחר כך על הזמן ומסדר כל הברכות על הכוס. נמצא מקדש מעומד ומברך "לישב בסוכה" ויושב ואחר כך מברך על הזמן. וכזה היה מנהג רבותי ורבני ספרד לקדש מעומד בליל ראשון של חג בסכות כמו שבארנו".

משמע שכל זמן שעומד בסוכה, עדיין לא קיים את מצות ישיבה בסוכה, והברכה היא "עובר לעשייתן" כדין, אבל בישיבתו הפיזית בסוכה הוא מקיים את המצוה ומשמע שעל ישיבה זו אפשר גם לברך.

הראב"ד משיג על הרמב"ם במקום ותמה מדוע אי אפשר לברך גם בישיבה, כיון "שהישיבה עצמה אינה אלא על דעת אכילה וכל זמן שאינו אוכל - עובר למצוה הוא באמת".

כלומר: אין הבדל בין עמידה לישיבה, אלא שנהגו לא לברך "לישב בסוכה" אלא על אכילה המציינת קביעות.

1. המשמעות הפשוטה - ישיבה פיזית, ולכן גם מברכים על סתם ישיבה.

2. המשמעות המורחבת - שהות, דירה, ואז כוללת מצות ישיבה בסוכה כל אותן פעולות הנעשות בבית.

ג.

בגמרא ובראשונים אנו מוצאים השלכות רבות לכלל ההלכתי "תשבו כעין תדורו" הן לחפצא והן לגברא. לחפצא - אפיה החיצוני והפנימי של הסוכה עצמה. לגברא - האנשים המחויבים בסוכה, המצבים והפעולות שחיבים לעשותם בסוכה.

ההשלכות לחפצא:

1. כבוד והדור של הסוכה כבית דירה - כך משמע מהברייתות והגמרות בפרק שני (כ"ח: - כ"ט.):
"היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה... אמר רבא מאני משתיא במטללתא, מאני מיכליא בר ממטללתא (כלי שתיה בסוכה, כלי אכל מחוץ לסוכה)".
לפי רש"י "מאני מיכלא" הכוונה לכלים מלוכלכים וסוכה צריכה להראות כיפה בחדרי הבית ולא כמטבח. לפי תוספות "מאני מיכלא" הכוונה אפילו לכלים נקיים אלא שמקומם בדרך כלל במחסן, וסוכה צריכה להראות כבית דירה ולא כמחסן.

2. עשית הסוכה באופן שיכול לגור שם בצורה הנורמלית כבדירה רגילה - כותב המרדכי (סי' תש"מ):

"ואם עשאה מתחלה במקום שמצטער (מחמת ריח, ליסטים וכיו"ב) אינו "כעין דירה" שיוכל לעשות שם כל צרכיו".

ההשלכות לגברא:

1. הגברא שחיב בסוכה -
הגמרא מעלה "הוא אמינא" שגם נשים יתחייבו בסוכה - מה דירה - איש ואשתו, אף סוכה - איש ואשתו" (כ"ח).
ואף שלהלכה נשים פטורות מסוכה כיון דהוי מצות עשה שהזמן גרמא, כתבו הפוסקים ש"טוב להחמיר להיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת" (שו"ע או"ח תרל"ט ס"ב בהג"ה).

2. פעולות בגברא -
צריך לבצע בסוכה את כל הפעולות שרגילים לבצען בבית - אכילה, שתיה, טיול, שינה, לימוד (הברייתא בדף כ"ח: שהובאה לעיל).

ד.

לגבי הפעולות שחייבים לבצען בסוכה אנו מוצאים הבדלים בין פעולות ומצבים שונים וכן מחלוקות של תנאים ואמוראים.

1.

לגבי פעולות או מצבים שקשה להתמודד עמם בסוכה יותר מאשר בבית עקב השוני האובייקטיבי - אין לגביהם חיוב סוכה. דבר זה גם נלמד מ"תשבו כעין תדורו" - כשם שבדירתך לא היית נשאר במצב כזה, כך גם בסכתך אין עליך חיוב להשאר.

דוגמאות:

א. "חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה" (משנה כ"ה). אפילו חולה שאין בו סכנה, כיון שהשהות בחוץ אינה נוחה לחולה (וגם בביתו לא היה נשאר אם השהות שם לא היתה נוחה לו).

ב. "מצטער פטור מן הסוכה" (גמרא כ"ו.) -
ומסביר התוספות (כ"ו ד"ה "הולכי דרכים") אליבא דרבא: "וכן מצטער דפטרו לעיל מן הסוכה היינו מ"תשבו כעין תדורו" דאין אדם דר במקום שמצטער".

ג. לימוד בעיון - לפי רבא (כ"ח:) "מקרא ומתנא במטללתא ותנוי בר ממטללתא", ומעמידה זאת הגמרא בלמוד בעיון (אליבא דרש"י ותוספות). ומסביר התוספות (ד"ה "ומשנן"): לפי שצריך מחשבה ורוחב אויר החסרים בסוכה.

ד. גשמים - משנה כ"ח: "ירדו גשמים, מאימתי מותר לפנות? משתסרח המקפה". צריך לציין שבגשמים מלבד הפטור מסוכה יש גם ממד של גרוש - "משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו ואמר לו: אי אפשי בשמושך"?

2.

פעולות ארעי שאין דרכן להעשות דוקא בבית אין חיוב לעשותן בסוכה. למשל: א. "אוכלין ושותין ארעי חוץ לסוכה" (משנה כ"ה.) ב. לפי הסבר הר"ח בגמרא כ"ח: - לימוד ארעי של שנון ("למגרס בעלמא") מותר מחוץ לסוכה.

3.

לגבי פעולות רגילות (שאין לגביהן בעיה אובייקטיבית) הנתונות לבצען ע"י שיקול דעתו של האדם באופן סובייקטיבי, ישנה מחלוקת תנאים בין ר' אליעזר לחכמים, ויסודה במשנה כ"ז.:

"ר' אליעזר אומר: י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה, וחכ"א: אין לדבר קצבה חוץ מלילי יו"ט הראשון של חג בלבד".

ובגמרא מסבירים טעמיהם של שני הצדדים:

"מ"ט דר' אליעזר? "תשבו כאשר תדורו" - מה דירה, אחת ביום ואחת בלילה, אף סוכה, אחת ביום ואחת בלילה. ורבנן - כדירה, מה דירה, אי בעי - אכיל, אי בעי - לא אכיל, אף סוכה, אי בעי - אכיל, אי לא בעי - לא אכיל".

לפי ר' אליעזר, מה שעושים בבית בדרך כלל - חייבים לעשות בסוכה. אם בבית נוהגים לאכול שתי סעודות ביום (אם כי לפעמים אדם אינו סועד מסיבות כלשהן), הרי בסוכה חייבים לאכול שתי סעודות ביום.

ואין ר' אליעזר מחמיר דוקא באכילה, אלא לגבי כלל דיני ישיבה בסוכה:

1. לר' אליעזר: "אין יוצאין מסוכה לסוכה" (כ"ז:) - כשם שאין אדם מחליף דירתו בכל יום.

2. וכן: "אין עושים סוכה בחולו של מועד" (כ"ז:) כיוון שצריך לעשות סוכה הראויה לשבעה ואסור להחליף סוכתו בכל יום.

3. ובדומה לכך: "אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חברו" (כ"ז:) - כשם שאין אדם באופן קבוע בבית חברו.
העולה משיטת ר' אליעזר הוא שסוכה בחג הסוכות צריכה להיות ביתו הקבוע היחיד של האדם, וחובה עליו לעשות שם כל שרגיל לעשות בביתו.
חכמים לעומתו לומדים את ההשוואה לדירה לקולא: פעולות שיכול להמנע מלעשותן בבית - יכול להמנע מלעשותן גם בסוכה ב"שב ואל תעשה"[1].

4. ע"פ גישת חכמים הלומדים את "תשבו כעין תדורו" לקולא לגבי פעולות בשב ואל תעשה, מרחיבות הברייתות (המובאות בדף כ"ו) את הקולא גם לגבי מצבים של "קום עשה":
"ת"ר הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה... הולכי דרכים ביום ובלילה פטורים מן הסוכה ביום ובלילה".
ומסביר התוספות (דיבור המתחיל "הולכי דרכים"): "כל זה נפקא מ"תשבו כעין תדורו" שכשם שאדם בביתו אינו נמנע מלצאת לדרך".
בפשטות, משמע שהפטור חל רק על אדם במצב של תנועה, אבל כשהוא במצב של מנוחה, הרי הוא מתחייב בסוכה ("הולכי דרכים ביום -... בלילה חייבים). אלא שאנו מוצאים בגמרא (שם) מחלוקת גם לגבי אדם במצב מנוחה, שמבטל בקום עשה מצוות סוכה: "שומרי גנות ופרדסים פטורים בין ביום ובין בלילה". שואלת הגמרא: "וליעבדו סוכה התם וליתבו?" (שהרי הם נמצאים כל הזמן באותו מקום?)
- "אביי אמר: תשבו כעין תדורו" (אין דרך לעשות שם סוכה)
- "רבא אמר: פרצה קוראה לגנב" (אם ישב במקום אחד יבוא הגנב ממקום אחר ויקח).
"מאי ביניהו? איכא ביניהו דקר מינטר כריא דפירי" (שהפרות מכונסים במקום אחד והשומר יכול לשבת שם. אין בעיה של "פרצה הקוראת לגנה" אבל עדיין יהיה פטור מצד "תשבו כעין תדורו").
מסביר רש"י את סיבת הפטור לאביי:
"'תשבו כעין תדורו' - כדרך שהוא דר כל השנה בבית והזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה עם מטותיו וכלי תשמישו ומצעותיו, וזה אינו יכול להביאן שם מפני הטורח".
ולכאורה קשה: האם טרחא בעלמא מהווה פטור למצוות עשה דאורייתא? אלא צריך לומר שלרש"י אביי יוצא מדין ה"חפצא" של סוכה הצריכה להיות כעין דירה (כולל מטות, מצעות וכו') ועל פי זה הוא בונה את הדין לגברא, - אדם אינו צריך לדאוג לעצמו לסוכה, אם במצב מקביל, לא היה דואג לעצמו לדירה (כולל תשמישיה). לעומתו, רבא אינו מרחיק לכת כל כך בלימוד לקולא של "תשבו כעין תדורו", וטוען שאדם הנמצא במצב סטטי אינו יכול לבטל מצות סוכה בקום עשה.

יתכן שמחלוקת זו בין רבא לאביי קשורה במחלוקת אחרת ביניהם: האם סוכה דירת עראי בעינן או דירת קבע בעינן. בפרק ראשון (דף ב'.) מסביר רבא את טעמם של חכמים מדוע "סוכה גבוהה למעלה מכ' אמה פסולה":
"ורבא אמר מהכא: 'בסוכות תשבו שבעת ימים'. אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי -... עד כ' אמה דאדם עושה דירתו דירת ארעי כי עביד לה דירת קבע נמי נפיק".
אביי מקשה שם על הסבר רבא, ומשמע משם ומדף ז': ("אמר אביי: רבי ור' יאשיה... כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן") שאביי סובר שסוכה דירת קבע בעינן.
הנפקותות ממחלוקת זו הן בעיקר לגבי אופן הסוכה עצמה (גובה, שטח, דפנות). אך יתכן שישנה נפקא מינא גם לגבי חיוב הישיבה בסוכה: אם "סוכה דירת ארעי בעינן" - אזי יוצא שיש חיוב סוכה גם במצב בו אין אפשרות של מגורי קבע. אותו שומר פרות אמנם לא היה בונה שם דירת קבע אבל אם היה באפשרותו לדאוג לדירת ארעי (בורגנין), היה דואג. לכן נחייבו בסוכה אליבא דרבא. לעומת זאת לאביי: "סוכה דירת קבע בעינן: ואדם לא מתחייב בסוכה, אם לא היה דואג שם לעצמו לדירת קבע.

על פי עקרון זה (של השואה למצב המקביל בדירה) נבין כמה פסקי הלכה:
א. פוסק השו"ע על פי הברייתא (או"ח תר"מ, ח'): "הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה..." ומסייג הרמ"א את החיוב "ודוקא כשיוכלו למצוא סוכה" (ובדומה לזה מסייג תוד"ה 'וחייבין' את החיוב: "כשאדם לן בלילה בישוב" - מקום שיש סוכות מוכנות). על פי העקרון הנזכר לעיל מובנות ההסתייגויות של תוספות והרמ"א: גם כשהאדם במצב מנוחה הוא מתחייב בסוכה רק אם במקביל היה שוהה באות וזמן לפחות בבית ארעי (אליבא דרבא), אבל אם היה מוותר על כך והיה ישן בחוץ (כגון שהוא בדרך ולן מחוץ לישוב) הוא יפטר גם מסוכה.
ב. כותב המגן אברהם (תר"מ סקט"ז): "אותן היושבים בחנות, אע"פ שרגילים ברוב הפעמים לאכול ביום שם, מ"מ בסוכות צריכים לאכול בסוכה דומיא דשומרים ביום... אפילו אם דרים חוץ לעיר וחנויותיהם בעיר" - החיוב לאכול בסוכה נובע מזה שבמקביל הם אוכלים בדירת ארעי אחרת - בחנות.

לכאורה יש פרדוקס בדברי רבא: מצד אחד - "כל שבעת הימים אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי (ב'.), ומצד שני - "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו ארעי (כ"ח:)? (וכפי שראינו אין אפשרות לומר ש"סוכה דירת ארעי" נאמר רק לגבי אופי הסוכה עצמה ולא לגבי מצות הישיבה בסוכה).
כדי להסביר זאת נצטרך לנטות קצת מהצדדים ההלכתיים ולראות את ההסברים הרעיוניים של מצות הישיבה בסוכה: התורה מצווה: "בסוכות תשבו שבעת ימים... למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כ"ג). מצד אחד הקב"ה מצווה: צאו עכשיו מדירות הקבע שלכם, בעיצומם של ימי האסיף והשמחה, אל משכנות הארעי, וזכרו שלא תמיד הכל פעל כשורה דרך "טבעית". במדבר הייתם זקוקים לעזרתו של הרב"ה על כל צעד ושעל: הוא דאג לכם לסוכות שיגנו עליכם מחרב ביום ומקור בלילה, והוא דאג לכם למן משמים ולמים מצור החלמיש. לכן אל יגבה לבבכם בראותכם את הצלחתכם, וזכרו בעת שבתכם בסוכות כי הקב"ה הוא הנותן לכם כח לעשות חיל (עיין דברים פ"ח: רשב"ם כאן).
מצד שני מצוה הקב"ה לזכור את הטובה שעשה עם בני ישראל, שלמרות שהיו כל הזמן במצב של נדודים וארעיות הוא דאג להם לקביעות מסויימת - לסוכות.
רבא משלב את שני האספקטים: הסוכה צריכה להיות מספיק ארעית כדי שנרגיש שיצאנו מבית הקבע שלנו[2], אבל בתוך אותה דירת ארעי צריך ליצור תחושה של קביעות לזכור שכן חיו אבותינו ארבעים שנה במדבר ובכל זאת הסתדרו בחסדי ה'.

כפי שראינו יכולה מצות ישיבה בסוכה להצטמצם למינימום של אכילת כזית פת בסוכה בלילה הראשון או להתרחב למקסימום של שהיית האדם בסוכה במשך עשרים וארבע שעות ביממה כל שבעת ימי החג. צריך כל אחד לבחון כיצד הוא יקיים את המצוה על פי רוח התורה וישיבתו שם תהא באמת "כעין דירה".

---