סוכת שלום / הרב יהודה שביב

א. סוכות ממש או ענני כבוד

סוכות שאנו מתקינים לקראת החג ויושבים בהן כל ימות החג, על שום מה?

מפרשת התורה:

"בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת (מג) למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' א-להיכם" (ויקרא כ"ג, מב-מג).

לאלו סוכות נתכוון הכתוב? נחלקו בדבר תנאים:

"ענני כבוד היו - דברי רבי אליעזר. ר' עקיבא אומר: סוכות ממש עשו להם" (סוכה י"א ע"ב).

אף בפשט הכתוב נחלקו פרשנים. בעוד רש"י ורמב"ן מבינים סוכות כענני כבוד - "ענני כבוד - לשון רש"י והוא הנכון בעיני על דרך הפשט" (לשון רמב"ן) הרי לדעת רשב"ם וראב"ע פשט המקרא סוכות - סוכות ממש.

לכאורה שאלה עיונית שעניינה הימים ההם ומאי דהוי הוי, וודאי אין צורך להכריע ביניהם[1] ועם זאת מצינו הכרעה בפוסקים:

"והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם, הם ענני כבודו שהיקיפו בהן לבל יכם שרב ושמש" (טור ושו"ע תרכ"ה).

מסתבר שחשוב הדבר למעשה, כהבהרת הב"ח:

"...שסובר דכיון דכתיב "למען ידעו..." לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה.ולכן באר לפי הפשט דעיקר הכוונה בישיבת הסוכה שיזכור יציאת מצרים... שצריך שיכוון בשעת ישיבת הסוכה הטעם המכוון במצוה".

אם אכן נתבעת הכרעה מדוע זה הכרענו כרבי אליעזר, והלוא במחלוקותיו עם רבי עקיבא מקובל לפסוק כרבי עקיבא?[2] אין זאת אלא שנסמכו הטור והשו"ע על הגירסה שב"תורת כהנים" שם מולפת השיטה: לרבי אליעזר סוכות ממש ולרבי עקיבא, ענני כבוד[3].

הפייטנים אף הם נטו אצל שיטת ענני הכבוד ופייטו:

"טילול עננים אזכרה, בכל דור ודור אזכירה" (יוצר ליום א').
"יופי עננים סכרת על גאולים, חופת כבודך פרשת עליהם להיות סלולים" (מערבית ליום ב').
"עמוסיו סכך בעננים כאוהל, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" (יוצרות ליום ב').

ב. סוכות לפרט, ענני כבוד לכלל

באמת, לבד מן הנפקא מינה שהוזכרה לעיל[4], הרי הפרש רעיוני בין שתי הדעות, וההפרש בשתים:

1. סוכות ממש יש בהן הגנה מפני פגעים שונים אך עדיין אינן מקנות תוכן חיובי. הגנה יש בהן השגחה אין, ואילו בענני כבוד הרי לבד מן הערך ההגנתי שבהן, עוד להן ערך חיובי, הרי הן ביטוי להשגחה אישית מיוחדת על ידי הקב"ה כביכול.

2. סוכות ממש עניינן התגדרות פרטית והתכנסות משפחתית. כל משפחה בסוכתה שלה, ואילו ענני כבוד מקיפים את העם כולו יחדיו.

לדרך זו ניתן היה לומר אכן אלו ואלו דברי א-להים חיים[5]. סוכות ממש למשפחות[6], ולכלל ישראל סוכה אחת כללית - ענני כבוד.

ג. מפעלו של אהרן

הפרש נוסף: סוכות ממש מעשה ידי אדם הם ואילו ענני כבוד הרי הם "שלוחים" שמימיים. באמת אף הם תולדת מעשי אנוש. שלא הקיפו ענני כבוד את העם אלא משנקבע שלום ורעות בתוכם. משהפכו להיות עם אחד מאוחד, באו העננים וסוככו על אחדות זו וחתמו הרעות בהקפם. זהו שהשמיעו חכמים בכמה מקומות כי בזכותו של אהרן הקיפו ענני הכבוד את מחנה ישראל.

"כל זמן שהיה אהרן קיים, היה עמוד הענן מנהיג את ישראל" (תוספתא סוטה פי"א, א').

" 'וישמע הכנעני מלך ערד' - מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד" (ראש השנה ג.).

אהבת שלום של אהרן, אהבת הבריות ועשית שלום ביניהם הם הם ענני כבוד פנימיים וכהד שמיימי כנגדם הקיפו ענני כבוד מבחוץ והגנו על ישראל.[7] נמצינו למדים כי בהכרעה הלכתית נעוצה קביעה בדבר אופיה של הסוכה, כסוכת שלום מאחד כל ישראל.

ד. הקהל בסוכות

אחת לשבע שנים נתווספה למצוות חג הסוכות, אחת נוספת:

"מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות. בבוא כל ישראל לראות את פני ה' א-להיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך. למען ישמעו..." (דברים ל"א, י-יב).

מדוע דווקא בחג הסוכות? והלוא גם בפסח ובשבועות מתכנסים כל ישראל? מסתבר שיש כאן כמין סיכום לשנת השמיטה כולה. אך אפשר מאד ומצווה זו שעניינה כינוס - קיבוץ כל ישראל על גדוליו וקטניו מתאימה ביותר לחג הסוכות. אחת לכמה שנים מקיפים עצמם ישראל שוב בענני כבוד ומתכנסים יחדיו לקרוא בתורה.

ה. בין פסח לסוכות

בפסח מדגישה התורה: "ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית". (שמות י"ב, ג). מעיקרו בא הפסח כקרבן משפחתי. ואילו בסוכות אומרת התורה: "כל האזרח בישראל ישבו בסכת" (ויקרא כ"ג, מב). מכאן למדה הגמרא: "מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" (סוכה כ"ז:) וראה במגן אברהם סימן תרל"ט סק"כ, הבין דברים כפשוטם[8].

עם ראשית היציאה לחרות יש לחזק הגרעין המשפחתי, בחינת תורת אמך. ברם, בהמשך וביותר לאחר מתן תורה, אם זו של שבועות וביותר זו של יום הכיפורים, מקום להסיר מחיצות אישיות ומשפחתיות, כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת[9].

ו. ברכת לולב אחר עושה השלום

עניין האחדות מוצא ביטויו גם במצוה אחרת של החג מצוות ד' מינים. וכבר העמידו על כך חכמים בכמה אנפין ומהם:

ד' מינים שבלולב... מעכבין זה את זה... וד' שבלולב וארבע שבמצורע מעכבין זה את זה. ד' מינין שבלולב, ב' מהן עושין פירות וב' מהם אין עושין פירות. העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין ושאין עושין פירות יהיו זקוקין לעושין פירות, ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת, וכן ישראל בהרצאה עד שיהו כולן באגודה אחת..." (מנחות כז.).

מעתה מקבלים דברי הגאונים עומק חדש:

"וששאלתם מאי טעמא תקנו ברכות לולב אחר עושה השלום? כך אמרו רבותינו הגאונים זצ"ל: שבעושה שלום ברכת כהנים. מה ברכת כהנים מרצה בין ישראל לאביהם שבשמים, אף ד' מינים שבלולב מרצים בין ישראל לאביהם שבשמים" (אוצר הגאונים סוכה עמוד 54).

משברכו הכהנים וחתמו ב"וישם לך שלום" באה ברכת השלום, ומשבאה זו הברכה או אז מועד נטילת ד' מינים ואיגודם יחדיו.

ז. שלום עולמים

סוכת שלום ואכתי סוכה, עננים מאחדים סוככים ואכתי חוצצים. אם סוככים ומאחד בפני מי הם חוצצים? הוי אומר בפני אומות העולם. אכן הכתוב מדגיש "כל האזרח בישראל ישבו בסכת"[10] אך כל זה כמצב ארעי. לעתיד לבוא יקראו כל האומות לחוג את חג הסוכות. ויהודי היושב בסוכת שלום חייב להכין עצמו לקראת בשורת שלום לכלל העמים, אשר על כן קוראים אז באזניו את דברי זכריה הנביא:

"והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם, ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות ולחג את חג הסכות" (זכריה י"ד, טז).

ביותר נתבעים המצרים להשתתף בזה החג, שהרי יש בו זכר ליציאת מצרים ועשוי היה להתפרש כאילו הא החג להנציח את הפרוד ואת החיץ. לפחות בין המצרים לבין בני ישראל. לכן באה הפניה למשפחות מצרים בפרט (שם פסוק יח). זה חזון של עתיד, אך כבר בהווה יש ביטוי לאופי הכללי המאחד של זה החג. שיחידי הוא מכלל המועדים שבו מקריבים קרבנות גם למען אומות העולם:

"אמר רבי אלעזר: הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות... אמר רבי יוחנן: אוי להם לעכו"ם שאבדו ואין יודעין מה שאבדו, בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליהן ועכשיו מי מכפר עליהן (סוכה נה:).

אם במדבר הפקידו ענני הכבוד בין ישראל לאומות העולם, הנה לעתיד לבוא יתרחבו אלו העננים ויסוככו על כל באי עולם להיותם כולם משפחה אחת החוסה בצילא דמהימנותא.

---

[*] המאמר פורסם גם בקשר תפוצות עלון 4