המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות / אריה ולדמן

אמרו חז"ל: "האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דברכות " (ב"ק ל'., ופירוש ר"ח שם). ופירשושם שכוונת חכמים, שכל הרוצה לדקדק במצוות - עליו להקפיד לברך כראוי את ברכות הנהנין. בקיאות והתמצאות בכל פרטי הדינים של הברכות אינם דבר של מה בכך, ולא בכדי שיבחו רבנן את רב הונא בר רב זביד על שהיה "בקי בברכות" (ברכות לח'.).

תחום עיסוקינו המהווה ענף מרכזי בחלק ההלכתי של נושא הברכות, משופע בפרטי דינים, ואין ביכולתנו להקיף את כולו, אלא לנסות לעמוד על עיקרי הדברים.

לשלושה סוגים עיקריים נחלקו הברכות: ברכות המצוות, ברכות הנהנין וברכות ההודאה (הכוללות את ברכות השבח). לכל סוגי הברכות הללו - בין שחיובן מדאורייתא ובין מדרבנן - הפליאו חז"ל לקבוע מטבע לשון[1] הכולל בצורה קבועה ותמציתית כמה אבני יסוד ממחשבת היהדות, שחכמים ראו לנכון לשלב בברכה. לכל ברכה מבנה יסודי המשותף לכל הברכות, ופרטים המיוחדים לה.

נעמוד תחילה על המבנה היסודי של הברכות:

1. פתיחה ב"ברוך"[2].

2. פנייה לקב"ה בגוף נוכח - "אתה"[3].

3. הזכרת שם ומלכות - "ה' אלוקינו מלך העולם" [4].

4. גוף הברכה.

5. חתימה בברוך - מעין הפתיחה[5].

לשם קיצור, יקראו מעתה הפרטים המיוחדים לכל ברכה - טופס הברכה, והפרטים המצויינים בכל הברכות (פתיחה, שם ומלכות, וכדו') - תורף הברכה.

השינויים במטבע שטבעו חכמים בברכות יכולים להיות בשני אופנים:

א. טעות בהתאמת הברכה - המברך ברכה בנוסח שתיקנו חכמים אך לא במקומה המתאים. למשל: ברך על הפת "שהכל נהיה בדברו", במקום "המוציא לחם מן הארץ".

ב. טעות בנוסח הברכה - המברך ברך ברכה מתאימה אך שינה מן הנוסח שתיקנו חכמים. למשל: ברך על הפת "ברוך המקום מלך העולם שברא פת זו", במקום "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ".

דנו תנאים בדינו של המשנה מן המטבע, בשני האופנים שהזכרנו. דינו של הטועה בהתאמת הברכה נמצא במשנה בברכות:

"ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה - יצא. ועל פירות הארץ בורא פרי העץ - לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל נהיה בדברו - יצא". (פרק ו' משנה ב')

הכלל שקבעה המשנה הוא פשוט: אדם שהחליף ברכה פרטית בברכה כללית - יצא, ואדם שהחליף ברכה כללית בברכה פרטית שאינה מתאימה - לא יצא. ונחלקו אמוראים בדינו של אדם שברך "שהכל נהיה בדברו" על פת או יין - האם יצא או לא:

"'ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו - יצא'. איתמר: רב הונא אמר - חוץ מן הפת ומן היין, ור' יוחנן אמר - אפילו פת ויין". (דף מ':)

בהמשך למחלוקת אמוראים זו מביאה הגמרא ברייתא הדנה בשינוי מן הסוג השני שהזכרנו - שינוי בנוסח הברכה:

"ראה פת ואמר כמה נאה פת זו, ברוך המקום שבראה - יצא. ראה תאנה ואמר כמה נאה תאנה זו, ברוך המקום שבראה - יצא. דברי ר"מ. ר' יוסי אומר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות - לא יצא ידי חובתו".

הגמרא מנסה לתלות את המחלוקות זו בזו: "נימא רב הונא דאמר כר' יוסי, ור' יוחנן דאמר כר' מאיר!". אולם הגמרא דוחה זאת: רב הונא יכול לסבור גם כר' מאיר, כיוון שהמברך 'כמה נאה פת זו, ברוך המקום שבראה', למרות ששינה את הנוסח שתיקנו חכמים, בכל זאת הזכיר פת בברכתו, וכיוון שהשינוי אינו משמעותי - טוען ר"מ שיצא, אולם המברך "שהכל נהיה בדברו" על פת או יין, לא הזכיר פת כלל, ולכן יודה ר"מ שלא יצא. וכן ר' יוחנן יכול לסבור גם כר' יוסי, שהרי ר' יוסי טוען שהמברך 'כמה נאה פת זו, ברוך המקום שבראה' - לא יצא משום ששינה את הנוסח שקבעו חכמים, אבל אם ברך שהכל על פת ויין הרי למרות שטעה, בכל זאת בירך ברכה שתיקנו חכמים - ולכן גם ר' יוסי יודה שיצא.

ראינו, אם כן, שאין קשר הכרחי בין שני המחלוקות, ומי שפוסק שהטועה בהתאמת הברכה - יצא, איננו חייב לפסוק שהטועה בנוסח הברכה יצא, ולהיפך.

לעניין גוף המחלוקת בין ר"מ לר' יוסי, מקור המחלוקת נמצא בתוספתא ברכות, בהבדלי לשון מן הנוסח בבבלי:

"ר' יוסי אומר: אפילו ראה את הפת ואמר ברוך אשר ברא את הפת הזו, כמה היא נאה - זו ברכתה. ראה את התאנים ואמר - ברוך אשר ברא את התאנים הללו, כמה נאין הן - זו ברכתן. ר' יוסי אומר - כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים לא יצא". (פ"ד ה"ה)

נראה בפשטות שהדיון עוסק באדם ששינה את נוסח ברכות הנהנין. ר"מ טוען שכל מי ששינה מן המטבע - יצא בדיעבד, ור' יוסי חולק. יש להבהיר מהם השינויים המופיעים בברכה שבדברי ר' מאיר, ובאיזה מהם נקודת המחלוקת בין התנאים. לשם כך נשווה ברכה זו לברכת הפת שתקנו חכמים: "ברוך המקום אשר ברא את הפת הזו, כמה היא נאה". לעומת: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ".

אנו מבחינים במספר הבדלים:

א. הבדלים בתורף הברכה:

1. שם ומלכות - בברכה שבתוספתא לא מוזכרים שם ומלכות. אמנם בנוסח שבבבלי נזכר שם שמים בברכה - "ברוך המקום[6] שבראה", אולם לא נזכרת מלכות. קשה להניח שר' מאיר ור' יוסי נחלקו בעניין הזכרת שם ומלכות בברכה, שהרי זו מחלוקת אמוראים בבבלי:

"אמר רב: כל ברכה שאין בה הזכרת השם - אינה ברכה. ור' יוחנן אמר - כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה". (ברכות מ':)

והגמרא לא קישרה את שתי המחלוקות. נוסף לכך, דרכן של משניות וברייתות לנקוט רק את טופס הברכה ולהשמיט את תורף הברכה[7], ואין לראות בהחסרת שם ומלכות חיסרון מכוון.

אולם יש מן הראשונים שבעקבות גירסת הבבלי, בה מוזכר שם ולא מוזכרת מלכות - רצו לראות את מח' התנאים כמחלוקת בעניין הזכרת מלכות בברכה (עיין בספר ההשלמה). לדבריו: ר' מאיר טוען, שהזכרת מלכות אינה מעכבת, ור' יוסי חולק. ודבריו אינם נראים, מן הסיבות שהזכרנו למעלה[8].

2. המילה "אתה" - בברכה שבתוספתא חסרה הפניה לקב"ה בגוף נוכח: "אתה". גם חיסרון זה אינו נראה כנקודת המחלוקת בין התנאים, כיוון שהדבר נתון במחלוקת אמוראים בירושלמי (פ"ט ה"א): "רב אמר - צריך לומר אתה, ושמואל אמר - אין צריך לומר אתה". לכן אין להניח שהמחלוקת בתוספתא עוסקת אף היא בשאלה זו[9].

ב. הבדלים בטופס הברכה:

בברכה שבדברי ר"מ חסרות מספר מילים מטופס הברכה שתיקנו חכמים: בברכת הפת חסרות המילים "המוציא לחם מן הארץ", ובברכת התאנה חסרות המילים "בורא פרי העץ". את מקומן תופסות המילים "אשר ברא את הפת הזו", או "אשר ברא את התאנה הזו".

אם אמנם עוסקת המחלוקת בנקודה זו, יש להבין מדוע מחייב ר' יוסי את המברך לחזור ולברך דווקא בנוסח שתיקנו חכמים, בגלל שינוי שלכאורה אינו נראה מהותי.

לכך שתי תשובות עיקריות, שביניהן הבדל עקרוני:

האחת טוענת שר' יוסי רואה בחיסרון הנ"ל שבטופס הברכה - פגם מהותי, ולכן פוסק שעליו לברך פעם נוספת (ייתכן שהסיבה לכך היא שר' יוסי דורש לברך את הבורא באופן כללי על היותו "מוציא לחם מן הארץ", או "בורא פרי העץ", ולא לברכו באופן ספציפי על הפת המונחת לפניו, והרי הברכה שבתוספתא היא רק על הפת שלפניו: "ברוך המקום דברא פת זו").

התשובה השנייה טוענת, שאמנם אין בחיסרון הנ"ל פגם מהותי בברכה, אך לדעת ר' יוסי כל שינוי - בין אם מהותי ובין אם לאו - פוסל את הברכה. לדעתו, אין להיות גמישים לשינויים בברכות ויש לקבוע באופן חד משמעי: "כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות - לא יצא"! תשובה זו מתקבלת יותר על דעתנו, וזאת משום שתשובתו של ר' יוסי על דברי ר"מ איננה תשובה עניינית, אלא מתייחסת כללית לכל השינויים בברכות, וקובעת כלל ברור בנושא.

לסיכום - הבאנו כמה אפשרויות להבנת מחלוקת התנאים בעניין אדם שבירך "ברוך המקום שברא פת זו". למסקנה, האפשרות הנראית ביותר היא שמחלוקתם עוסקת בעניין המשנה בטופס הברכה שינוי שאינו מהותי. ר"מ טוען שיצא, ור' יוסי טוען שלא יצא.

דומה, ששורש המחלוקת טמון בהבנת מטרתם העיקרית של חכמים, כשקבעו מטבע לברכות. ר"מ הבין שחז"ל קבעו את מטבע הברכות כדי להקל על האדם בנוסח "מתוקן הלשון וצח המליצה"[10], וכדי לאפשר לכל אדם לברך את בוראו ללא צורך להתמודד עם קשיי מלאכת הניסוח. לפי זה אין כל פסול בברכה שהאדם בחר לנסח בעצמו, כל עוד הזכיר בה את כל הפרטים ההכרחיים. ולכן, לדעת ר"מ - יצא ידי חובתו בברכה זו. לעומתו, ר' יוסי סובר שמטבעות הברכות נועדו להגביל את האדם בכמה תחומים:

א. שלא ירבה בשבחים לקב"ה[11].

ב. שלא יחסיר פרטים יסודיים בברכה - כמו שם ומלכות וכדו'.

לכן, לדעת ר' יוסי, כדי לחנך את האדם לברך דווקא במטבע שתיקנו חכמים, אין להתיר כל שינוי בנוסח הברכות, וכל המשנה מן המטבע - אפילו שינוי לא מהותי, לא יצא ידי חובתו.

רעיון מקורי להבנת המחלוקת בין ר"מ ור' יוסי מביא ה"תוספתא כפשוטה" (ברכות פ"ד ה"ה). לדעתו, המחלוקת איננה עוסקת בדינו של המשנה בנוסח הברכה, אלא באדם שבירך ברכת הראייה על פת נאה, ומיד לאחר מכן אכלה. כך מובנת תוספת המילים: "כמה נאה פת זו", שנראו לכאורה מיותרות להבנת גוף המחלוקת. דין ברכה הראויה על אוכלים נאים מופיע בירושלמי:

"א"ר יוסי: כך אורחיה דבר נשא - מי חמי פת נקייה ומימר - ברוך דברא הדין חיטתא ". (נדרים סוף פ"ו)

ומשמע שכך הייתה דרכם של בני אדם לרך על ראיית פת יפה, וכן בתוספתא (ברכות פ"ו ה"ד ) מצויה ברכה על בריות נאות ואילנות נאים. לפי הסבר זה, מחלוקת התנאים היא בעצם בשינוי מהסוג הראשון שהזכרנו - טעות בהתאמת הברכה. ר"מ אומר שהמברך ברכת ראייה במקום ברכת האוכלין - יצא בדיעבד, ור' יוסי חולק[12].

לסיכום האמור עד כאן:

שינוי במטבע הברכה כולל שני סוגים עיקריים של שינויים, הנחלקים למקרים שונים:

א. טעות בהתאמת הברכה:

1. ברכה כללית במקום ברכה פרטית: "בורא פרי האדמה" במקום "בורא פרי העץ".

2. ברכה כללית ביותר במקום ברכה פרטית ביותר: "שהכל" על פת ויין.

3. ברכת הראייה במקום ברכת האוכלין : "כמה נאה פת זו..." במקום "המוציא".

ב. טעות בנוסח הברכה:

1. שינויים בתורף הברכה - החסרת שם ומלכות, פתיחה וחתימה שלא כראוי, ועוד.

2. שינויים בטופס הברכה - "אשר ברא פת זו" במקום "המוציא לחם מן הארץ".

לאחר בירור מהותי של שינוי במטבע הברכה, נעסוק במקורות המרחיבים את הנושא. שלושה מקורות מרכזיים בבבלי קשורים באופן ישיר ועקיף לנושא שלנו.

1. בנימין רעיא:

בבבלי בהמשך לסוגיית שינוי המטבע מובא המקרה הבא:

"בנימין רעיא כרך ריפתא ואמר - ברוך מריה דהאי פיתא. אמר רב - יצא. והאמר רב: כל ברכה שאין בה הזכרת השם - אינה ברכה? דאמר בריך רחמנא[13] מריה דהאי פיתא [14] . והא בעינן שלוש ברכות? מאי יצא דקאמר רב - נמי יצא ידי ברכה ראשונה. מאי קמ"ל? אע"ג דאמרת בלשון חול? תנינא - ואלו נאמרין בכל לשון: פרשת סוטה... וברכת המזון. אצטריך: סד"א, הני מילי דאמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון קודש, אבל לא אמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון קודש - אימא לא, קמ"ל ". (דף מ':)

לפני שנדון ביחס בין מקרה זה לנושא שלנו, נברר מהי כוונת הגמרא במילים: "יצא ידי ברכה ראשונה". רש"י (ד"ה "ידי ברכה ראשונה"), מבין שהכוונה היא לברכת הזן (שהיא "ראשונה" מבין ארבע ברכות המזון). הרא"ש (סימן כג') מבין שהכוונה היא לברכת המוציא (שהיא "ראשונה" בכך שהיא לפני המזון). נקודה זו היא בעלת חשיבות לענייננו.

בסוף הדין מקשה הגמרא על דברי רב: "מאי קמ"ל?", ומתרצת שרב השמיע לנו שהמברך ברכה בנוסח שונה מזה שתיקנו חכמים - יצא; משמע שרב פוסק שהמשנה בטופס הברכה - יצא.

לדעת רש"י שמדובר בברכת הזן, הרי שיש מקום להבחין בין ברכת בנימין רעיא לשאר הברכות, שהרי מדובר בברכה מדאורייתא, והתורה לא הקפידה על נוסח הברכה, ולכן המשנה מן הנוסח - יצא. אבל בברכות דרבנן ייתכן שחכמים הקפידו על שינוי הנוסח. אולם לדעת הרא"ש, שמדובר בברכת המוציא - שהיא ברכה מדרבנן, הרי שיש כאן פסק מפורש שהמשנה בטופס הברכה - יצא.

2. בבלי בפרק הרואה

מספרת הגמרא:

"רב יהודה חלש ואיתפח, על לגבי רב חנא בגדתאה ורבנן. אמרי ליה: בריך רחמנא[15] דיהבך ניהלן, ולא יהבך לעפרא. אמר להו - פטרתון יתי מלאודויי ". (דף נד':)

במקרה זה מדובר בברכת הגומל, שהיא מדרבנן, ומשמע שהמשנה בטופס הברכה - יצא.

3. מקום שאמרו להאריך - אינו רשאי לקצר:

במשנה בברכות נאמר:

"בשחר מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתיים לפניה ושתיים לאחריה. אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך - אינו רשאי לקצר, לקצר - אינו רשאי להאריך. לחתום - אינו רשאי שלא לחתום, שלא לחתום - אינו רשאי לחתום". (פרק א' משנה ד')

נחלקו המפרשים בפירוש המילים "מקום שאמרו להאריך - אינו רשאי לקצר, לקצר - אינו רשאי להאריך". בכך יש שלוש שיטות מרכזיות:

א. שיטת הגאונים: להאריך ולקצר בטופס הברכה.

הגאונים הבינו את המשנה כפשוטה - "ברכה ארוכה" היא ברכה ארוכה במילותיה, דהיינו - שיש הרבה ענינים בברכה, "וברכה קצרה" היא ברכה שנזכרים בה עניינים מועטים. לדעתם המשנה פוסקת שאין להוסיף או להחסיר פרטים בטופס הברכות (עיין באוצר הגאונים, חלק התשובות, עמוד 28). יש להדגיש, שלפי הגאונים המשנה אינה אוסרת על האדם לומר את הברכה בלשונו, אלא רק אוסרת להוסיף או להחסיר עניינים בתוכן הברכה[16].

ב. שיטת הרשב"א : לפתוח ולסיים בברוך.

"ונ"ל דמאי דקתני מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וכו' לאו למימרא שאינו רשאי לקצר ולהאריך בנוסח הברכה כלומר לרבות ולמעט במילותיה, דא"כ היה להם לתקן נוסח כל ברכה וברכה במלות מנויות ובעניינים ידועים ולהשמיענו כל ברכה וברכה בנסוחתה, וזה לא מצינו בשום מקום, ולא אמרו אלא המילות שיש הקפדה בהן... כמו "ברית" בברכת הארץ או "מלכות בית דוד" בבונה ירושלים וכיוצ"ב, אבל בשאר נוסח הברכות לא נתנו בהן חכמים שיעור... ואין ההקפדה אלא בפתיחה ובחתימה, שברכה הפותחת וחותמת בברוך היא הנקראת ארוכה ואין רשאי לקצרה, היינו לפתוח ולא לחתום או לחתום ולא לפתוח..." (הרשב"א בחידושיו בדף י"א)

לפי פירושו "ברכה ארוכה" היא ברכה הפותחת וחותמת בברוך, וברכה קצרה היא ברכה הפותחת בברוך ואינה חותמת בברוך ולהפך[17].

ג. שיטת ר"ת: להאריך ולקצר בטופס הברכות בהן נאמר במפורש כיצד לנהוג[18].

ר"ת טוען שבכל הברכות מותר להאריך ולקצר בטופס הברכה חוץ מאותן הברכות, בהן אמרו חכמים בפירוש לא לשנות את מטבע הלשון ואלו הן[19]: ברכת הפירות וברכת המצוות וברכת הזמן וברכה אחרונה שבברכת המזון ובקריאת שמע - בהן מקצרים. ובברכות יום כיפור וראש השנה (מלכויות זכרונות ושופרות) ובברכות התעניות שבעמידה - מאריכים. באלו בלבד אמרה המשנה שאסור להאריך בקצרות ולקצר בארוכות.

היוצא מכל האמור לעיל לענייננו: משנה זו עוסקת אמנם בברכות קריאת שמע, אולם לענין החיוב לומר את הברכות במטבע שתיקנו חכמים אין הבדל בין ברכות אלו לשאר ברכות. לדעת הגאונים פוסקת המשנה שאסור לשנות מתוכן כל הברכות שתיקנו חכמים, ולדעת ר"ת איסור זה מוגבל לברכות מסויימות בלבד. הרשב"א הבין שהמשנה אוסרת לשנות בפתיחה או בחתימה של הברכות. למעשה, לפי כל השיטות אין במשנה איסור לברך את הברכות במילים שונות מאלו שתיקנו חכמים, כל עוד המברך שומר על המבנה והתוכן היסודיים של הברכה.

פסק ההלכה:

בבבלי לא נפסקה הלכה במפורש, אולם בירושלמי נפסק מפורשות: "אמר רב יעקב בר אחא בשם שמואל - הלכה כר' מאיר" (ברכות פ"ו ה"ב). וכן פסקו רוב הראשונים: הרא"ש (סימן כ"ג), הסמ"ג (מצות עשה כ"ז), הראבי"ה (ברכות סי' קי"ג), הרשב"א (על ברכות מ:), האו"ז (הלכות סעודה סימן קע"ג) ועוד רבים - שהמשנה בטופס הברכה - יצא, והמשנה בתורף הברכה - לא יצא.

אולם יש מהראשונים שפסקו כר' יוסי:

פסק המאירי:

"העושה נוסח בפני עצמו בין בלשון הקודש בין בלשון חול בין בברכה שלפניו ביו בברכה לאחריו - לא יצא. כגון: מי שאמר 'כמה נאה פת זו, ברוך המקום שבראה', או שיאמר: 'בריך רחמנא מריה דהאי פיתא' וכיוצא בזה. ויש אומרים שיצא בלשון זה ידי המוציא וא ידי ברכה ראשונה מג' ברכות שלאחריו". (בית הבחירה ברכות מ:)

אם כן, המאירי פוסק כר' יוסי - שהמנסח את הברכה בלשונו - לא יצא.

פסק "ההשלמה":

"והלכתא כר' יוסי - משום דלא אדכר בה מלכות, דקיי"ל כר' יוחנן דבעינן הזכרת שם ומלכות. ועי"ל שאפילו הזכרי בה מלכות לר' יוסי - לא יצא, ומיהו בהא לא קיי"ל כוותיה מעובדא דבנימין רעיא …" (על ברכות מ:)

ההשלמה פוסק כר' יוסי אבלא ינו חולק באופן מהותי על שאר הראשונים. לדעתו שינוי בטופס הברכה - אינו מעכב כמו שפסקו רוב הראשונים.

שיטת הרמב"ם:

פסק הרמב"ם בעניינינו אינו ברור ואנו ננסה לעמוד עליו ולבארו. בשני מקומות מתייחס הרמב"ם לנושא:

בהלכות קריאת שמע הוא כותב:

"ברכות אלו עם שאר כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל עזרא הסופר ובית דינו תיקנום, ואין אדם רשאי לפחות מהם ולא להוסיף עליהם. מקום שהתיקנו לחתום בברוך אינו רשאי שלא לחתום, ומקום שהתקיו שלא לחתום אינו רשאי לחתום. מקום שהתקינו שלא לפתוח, אינו רשאי לפתוח, ומקום שהתקינו לפתוח, אינו רשאי שלא לפתוח. כללו של דבר - כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות - ברי זה טועה וחוזר ומברך כמטבע…" (פרק א' הלכה ז')

ובהלכות ברכות הוא כותב:

"ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תיקנום ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה. וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות - אינו אלא טועה. וכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות - אינה ברכה, אא"כ היתה סמוכה לחברתה, וכל הברכות כולן נאמרין בכל לשון והוא שיאמר כעין שתיקנו חכמים, ואם שינה את המטבע - הואיל והזזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה אפילו בלשון חול - יצא". (פרק א' הלכות ה', ו')

אם נשווה את דברי הרמב"ם בשתי ההלכות נעמוד מיד על הסתירה הקיימת ביניהן: בהלכות קריאת שמע פוסק הרמב"ם שהמשנה מן המטבע לא יצא אף בדיעבד ועליו לחזור ולברך, ואילו בהלכות ברכות הוא פוסק שאמנם לכתחילב אין ראוי לשנות מן המטבע, אך אם שינה - יצא בדיעבד ואינו צריך לחזור ולברך! וכבר הקשה על כך הרמ"ך בהשגותיו: "תימה דבהלכות ק"ש כתב - לא יצא וצ"ע". רבים עמדו על פשר הסתירה שבדברי הרמב"ם.

ה"כסף משנה" על הרמב"ם בהלכות ברכות שם תירץ בהלכות ברכות שם תירץ בפשטות בהלכות קריאת שמע עוסק הרמב"ם בשינוי בפתיחה או בחתימה של הברכה שזהו שינוי בתורף הברכה - ולכן הוא פוסק שהמשנה מן המטבע לא יצא אף בדיעבד. אולם בהלכות ברכות עוסק הרמב"ם בשינוי בנוסח הברכות שזהו שינוי בטופס הברכות - שינוי כזה אמנם אינו רצוי, אך אינו מעכב - ולכן יצא בדיעבד.

אך הגר"א (בשו"ע או"ח סי' ס"ח ס"ק א.) דוחה את ה"כסף משנה" וטוען, שהרמב"ם חזר בו בהלכות ברכות ממה שכתב בהלכות ק"ש. בהלכות ק"ש פסק שהמשנה מן המטבע - לא יצא, אך בהלכות ברכות חזר בו ופסק שיצא. לא ברור מדוע לא מקבל הגר"א את תרוצו של ה"כסף משנה". יתכן שהגר"א הבין מדברי הרמב"ם בהלכות ק"ש שבכל שינוי - אף בטופס הברכה - לא יצא, כיוון שהרמב"ם כתב שם באופן כללי: "כללו של דבר - כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות - הרי זה טועה וחוזר ומברך כמטבע" ולא חילק בין סוגי השינויים[20].

לסיכום - גם לפי ה"כסף משנה" וגם לפי הגר"א - פוסק הרמב"ם שהמשנה בטופס הברכה אך הזכיר ענין הברכה - יצא, והמשנה בתורף הברכה (בפתיחה או בחתימה ובהזכרת שם ומלכות) - לא יצא וחוזר ומברך כמטבע.

פסקי הטור והשו"ע:

כתב הטור: "ואם בירך במקום ברכת המוציא - שהכל נהיה בדברו או שאמר בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא - יצא". (או"ח סי' קס"ז). וכתב ה"בית יוסף" שם:

"ואע"ג דהאי עובדא דבנימין רעיא משמע שלאחר המזון הוה, משמע לרבינו דה"ה אם ברך כן לפני המזון שיצא ידי ברכת המוציא, דמאי שנא מדתניא התם - ראה את הפת ואמר כמה נאה פת זו, ברוך המקום שבראה... דפסקינן בירושלמי כר"מ שיצא".

ועוד כתב הטור:

"ואם לא אמר ברכת הזן ואמר במקומה בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא - יצא ידי ברכת הזן" (שם סי' קפ"ז).

וכן פסק (שם סי' רי"ט) לגבי החייב ב"ברכת הגומל" שאמרו לו - "בריך רחמנא מלכא בעלמא דיהבך ניהלן" וענה אמן - שיצא ידי חובתו. וכן פסק השו"ע (שם קס"ז; י', קפ"ז; א', רי"ט; ד') בכל המקרים הנ"ל. תמוה שאין הטור והשו"ע מזכירים בפסקיהם את הברכה שנזכרה במחלוקת התנאים: "ברוך המקום שברא פת זו", וכבר עמד על כך בעל "ערוך השולחן" שכתב:

"אם ברך על הפת בריך רחמנא מלכא דעלמא מריה דהאי פיתא או אפילו לא סיים פיתא - יצא... אבל אם אמר כמה נאה פת זו, ברוך המקום שבראה - לא יצא! ואף דבירושלמי שם מבואר דגם בכה"ג יוצא, אבל בגמרא שלנו אינו כן וזהו בכלל כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות - לא יצא. כך נלע"ד וצ"ע על הטור והשו"ע שלא הזכירו דין זה". (סימן קס"ז סעיף כ').

לכאורה, אמנם צדק העה"ש בתמיהתו על הטור והשו"ע שלא הזכירו דין זברכת "ברוך המקום שברא פת זו", אולם פסק ההלכה שלו בנושא תמוה ומוקשה; שהרי הוא פסק שאם אמר "בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא " - יצא, ולעומת זאת האומר "ברוך המקום שברא פת זו" - לא יצא, ומהו ההבדל בין שתי ברכות הללו שכל הראשונים הביאום בחדא מחתא21?

יתכן שהעה"ש הבין כמו "ההשלמה" שהחיסרון בברכת "ברוך המקום שברא פת זו" הוא הזכרת מלכות ולכן פסק שמי שברך ברכה כזו על הפת - לא יצא אף בדיעבד. אולם אנו דחינו הבנה כזו וכפי שכותב ה"משנה ברורה":

"משמע בש"ס שאם אמר ברוך המקום מלך העולם שברא פת זו - יצא, ואף שלא נזכר זה (כלומר המלים: "מלך העולם") בדברי ר' מאיר, הוא לא נחית לזה, רק להשמיענו דכיוון שהזכיר מענין הברכה - יצא, אבל גם הוא מודה דבעינן שם ומלכות..." (שם קס"ז ס"ק נ"ג ובשעה"צ שם)

לגבי הטור והשו"ע שהחסירו את דין ברכת "ברוך המקום שברא פת זו" יש לבאר, שהם לא הזכירוה כיוון שזיהו אותה עם ברכת "בריך רחמנא מלכא דעלמא מריה דהאי פיתא", ולא ראו צורך לכפול דבריהם, ואמנם מדברי ה"בית יוסף" שהבאנו לעיל נראה בבירור שלדעתו אין כל הבדל בין שתי הברכות.

סיכום פסק ההלכה:

כפי שציינו, שינוי מטבע כולל שני סוגים עיקריים של שינויים - שינוי בהתאמת הברכה ושינוי בנוסח הברכה. אנו התמקדנו בשינוי בנוסח הברכה, כיון שבנוזא זה רבו חילוקי הדעות. פסק ההלכה המופיע בשו"ע ובנושאי כליו הוא כדלהלן:

*שינוי בהתאמת הברכה:

1. ברך ברכה כללית במקום ברכה פרטית, כגון: בורא פרי האדמה על פירות האילן, או "שהכל" על פת ויין - יצא (שו"ע סימן ר"ו ס"א, וסימן קס"ז ס"י).

2. ברך ברכה פרטית שאינה מתאימה, כגון: בורא פרי העץ על פירות האדמה - לא יצא (שם).

*שינוי בנוסח הברכה:

בתורף הברכה:

1. פתח או חתם שלא כראוי - לא יצא אף בדיעבד ויחזור ויברך כמטבע (רמב"ם הלכות קריאת שמע פ"א ה"ז, וחזון איש כלל ה' סעיף ג').

2. החסיר שם ומלכות - לא יצא ויחזור ויברך כראוי (שו"ע סימן רי"ד)[22].

3. החסיר מילים מרכזיות (כמו "ברית" בברכת הארץ או "מלכות בית דוד" בבונה ירושלים) - לא יצא ויחזור ויברך (סימן קפ"ז סעיפים ג'-ד').

4. החסיר מילים באופן שנשתנה ענין הברכה - לא יצא ויחזור ויברך (חיי אדם כלל ה' סעיף ג' הערה ד').

בטופס הברכה:

1. ברך בנוסח שקבעו חכמים אך בשפה זרה - יצא לכתחילה (שו"ע סימן קפ"ה ס"א, וסימן ק"מ ס"ד).

2. ברך על הפת: "בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא" (או אפילו לא הזכיר פיתא) - יצא בדיעבד (סימן קס"ז ס"י, משנה ברורה ס"ק נ"ב ובבאור הלכה שם).

3. ברך על הפת: "ברוך המקום מלך העולם שברא פת זו" - יצא בדיעבד (שם, משנה ברורה ס"ק נ"ג ובשער הציון שם).

4. ברך במקום ברכת הזן - "בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא " - יצא בדיעבד (סימן קפ"ז סעיף א').

---