שנים שהם אחד / אסף כהן
בגמרא בכתובות דף ח. מסופר:
"לוי איקלע לביה רבי בהלוליה דר' שמעון בריה. בריך חמש (ברך מלבד ברכת היין עוד חמש ברכות, והשמיט את ברכת יוצר האדם). רב אסי איקלע לבי רב אשי בהלוליה דמר בריה. בריך שית (הוסיף על ברכת היין ועל החמש שברך לוי גם את ברכת יוצר האדם)."
ומנסה הגמ' לומר:
"לימא בהא קמיפלגי דמר סבר חדא יצירה הואי ומר סבר שתי יצירות הואי (מ"ד חדא יצירה ברך רק אשר יצר ומ"ד שתי יצירות ברך גם יוצר האדם)."
ומסיקה: "לא דכולי עלמא חדא יצירה הואי, מר סבר בתר מחשבה אזלינן ומר סבר בתר מעשה אזלינן, כי הא דרב יהודה רמי, כתיב 'ויברא אלקים את האדם בצלמו' (בראשית א' כ"ז), וכתיב 'זכר ונקבה ברא אותם' (בראשית ה' ב') הא כיצד? בתחלה עלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף נברא אחד".
לגמרא זו שתי מקבילות, בעירובין י"ח. ובברכות ס"א., ולבד מהשינוי בשם מרא דשמעתא, ש בכתובות הוא ר' יהודה ובשתי הגמרות האחרות ר' אבהו, ישנם הבדלים גם בפסוקים הנדרשים:
בכתובות אל מול "זכר ונקבה בראם" (פרק ה') מוצג "ויברא אלוקים את האדם בצלמו" (פרק א').
בערובין - אל מול אותו פסוק מוצג "בצלם אלקים ברא אותו" (המשכו של אותו פסוק מפרק א').
בברכות אל מול אותו פסוק מוצג "כי בצלם אלוקים עשה את האדם" (פסוק מפרק ט').
שלשת הפסוקים השונים מתייחסים אמנם כולם לבריאת האדם בצלם אלקים, המלמדת לדעת המקשן על בריאת אדם אחד ולא על בריאת זכר ונקבה נפרדים. אולם, אם זו הקושיא, מדוע לא הובא הפסוק בפרק א' כסותר את עצמו, "בצלם אלקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם אותם", פסוק שלכאורה מציג את הסתירה בצורה חדה וברורה?!
ועוד הרי הסתיררה אינה מתייחסת אך ורק לבעיה הלשונית, אלא לשני התאורים השונים המובאים בתורה - בפרק א' מתוארת בריאת זכר ונקבה מלכתחילה ובפרק ב' מסופר שקודם נברא זכר ואחר כך נבראה ממנו הנקבה. ואם כן היה מתאים להביא פסוק מפרק א' המבטא את הבריאה הכפולה ("זכר ונקבה ברא אותם") ומולו פסוק מפרק ב' שברור ממנו שמתחלה נברא האדם יחידי ("לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו")?!
כמו כן יש להבין כיצד הבינה הגמרא את המחלוקת בהוה אמינא, "חדא יצירה" או "שתי יצירות", ומה נשתנה במסקנה, כשהבינה שלכולי עלמא "חדא יצירה", אלא שחולקים אם "בתר מחשבה אזלינן" או "בתר מעשה אזלינן" ויש גם להבין את מחלוקת רש"י ורשב"ם בתוספות בשאלת ההקבלה בין המחלוקת אם "חדא יצירה" או "שתי יצירות" למחלוקת רב ושמואל בגמרא (ערובין י"ח.) אם אדם נברא פרצוף (רש"י - חלקו לשנים, שהיה זכר מכאן ונקבה מכאן) או זנב (רש"י - זנב היה לו לאדם הראשון ונטלו ממנו וברא את חוה). שהרי לכאורה, שיטת רש"י פשוטה ומובנת, מ"ד "חדא יצירה" הוא אותו מ"ד פרצוף, ומ"ד "שתי יצירות", הוא אותו מ"ד זנב, ולא ברורה שיטת תוספות ההפוכה, למרות שהיא מוכחת מהגמרא בעירובין.
מסקנת הגמרא - "בתחילה עלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף נברא אחד" - מניחה שהיה שינוי בין התכנון המקורי לבין הצורה שבה התבצעו הדברים. הנחה זו מוכרת לנו ממספר מקומות שכנראה יש להם מכנה משותף.
בפסיקתא רבתי מופיע המדרש המפורסם על שינוי שם "אלקים" המופיע בפרק א' לשם "ה' אלוקים" הופיע בפרק ב'. ומסביר המדרש "שהיה הקב"ה מבקש לבראות את העולם בדין ולא היה יכול בשביל מעשה הצדיקים ומבקש לבראותו ברחמים ולא היה יכול בשביל מעשה הרשעים. מה עשה? שיתף שניהם, מידת הדין ומידת הרחמים וברא את העולם, שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים", מדרש שעליו מקובל לבנות החילוקים העיקריים שבין תאור הבריאה בפרק א' לתיאורה בפרק ב'. ושוב ההנחה היא שבפרק א' מתוארת התכנית, רצונו המקורי של הקב"ה, ובפרק ב' מתואר הביצוע, הבריאה כפי שיצאה אל הפועל.
בדין, הדברים עומדים האחד אל מול השני, ומציאות שני הדברים סותרים העומדים זה מול זה ("צדיקים" מול "רשעים") אינה מאפשרת קיום העולם. ומצאנו תופעה דומה בפרשת בריאת המאורות. (אם כי שם שני השלבים כתובים באותה פרשה בפרק א'):
בגמרא בחולין ס. מקשה ר"ש בן פזי "כתיב 'ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים' וכתיב 'את המאור הגדול ואת המאור הקטן', אמרה ירח לפני הקב"ה - רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה לכי ומעטי את עצמך" ומקור הדברים כנראה בפרקי דרבי אליעזר - "ברביעי חיבר שני המאורות הגדולים לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה ושוין בגבה ובתארן ובאורן, שנאמר את שני המאורות וגו'. נכנס תחרות ביניהם, זה אומר לזה אני גדול ממך וזה אומר לזה אני גדול ממך. מה עשה הקב"ה? הגדיל את האחד והקטין את השני" גם כאן, בתחילה היו שני נבראים מקבילים ושווים, והעולם לא יכול היה להתקיים בעימות החזיתי שביניהם ועל כן הופרדו ונוצרו שינויים שגרמו להבדלים בתפקוד ולפעמים במעמד.
רעיון דומה, אם כי לא שוה בדיוק, מצינו לגבי חטא הארץ, בבראשית רבה. "ולמה נתקללה (הארץ)? ר' יהודה בר' שמעון אמר שעברה על הצווי, שכך אמר לה הקב"ה תדשא הארץ דשא וגו', הפרי נאכל והעץ אינו נאכל" רצה הקב"ה שכל המציאות תהיה שוה ומאוחדת ונוצר הבדל בין אמצעים למטרות.
על פי הקשר זה נפרש גם את סוגייתנו. הקב"ה רצה לברוא עולם שבו יוכלו שני מלכים להשתמש בכתר אחד, ולא עלה הדבר יפה, והוצרך לברא כולם שבו רק אחד דומיננטי. ברור אם כן מדוע לא הקשו מהפסוק בפרק א' שבו מובע רעיון הפוך - תחילה "בצלם אלקים ברא אותו" (אחד) ואחר כך "זכר ונקבה ברא אותם" (שנים). לכן בתחילה, כלומר בתכנון עלה במחשבה לברוא זכר ונקבה שוים בכל, שיחד יהוו התגלות של המושג השלם, אדם, שנברא בצלם אלקים האחד. אבל, לבסוף, נברא רק הזכר והנקבה הצטרפה אליו מאוחר יותר, כאשר מבחינת הגילוי החיצוני שלה, מבחינת ביטויה בהנהגת העולם - היא פחותה מהגבר, כפי שמצינו במקביל בלבנה. אמנם, יש לציין - מבחינת החשיבות הפנימית שלה - מסתבר שהיא עדיפה על הגבר, בדומה ללבנה שעדיפה על החמה, כפי שממשיכה הגמרא בחולין ואומרת שמהבחינה הפנימית חשיבות הלבנה גדולה יותר שהרי ישראל מונים ללבנה.
ואף על פי כן, לא הספיק מיעוט זה שנתמעטה הנקבה, וכיוון שגרמה חוה להחטיא את אדם נגזר עליה במפורש "והוא ימשול בך" - מעין הדברים שאמר הקב"ה ללבנה על פי המדרש.
נמצא אם כן, שבתחילה עלה במחשבה לבראות שנים שהם אחד, ולבסוף נברא אחד שהוא למעשה שנים.
ולפי זה המחלוקת אם האדם פרצוף נברא או זנב נברא היא באמת בשאלה זו - האם נברא אחד שיש בו שנים, או שזו היתה רק המחשבה והתכנון בתחילה אבל לבסוף נבראו שנים - אחד ועוד אחד, ואינם שוים. וברור לפי זה פשט הגמרא לשיטת רשב"ם המוכיח מהגמרא בעירובין שסברת "בתחילה עלה במחשבה" היא למ"ד זנב ולא למ"ד פרצוף.
ומבואר שבתחילה העמידה הגמרא את מחלוקת לוי ורב אסי במחלוקת זו, ולבסוף מסקנת הגמרא שלכולי עלמא זנב נברא אלא שהמחלוקת היא לפי מה מברכים לפי המחשבה או לפי העשיה.
מדוע לא הובאו בגמרא פסוקים מפרק א' ומפרק ב'. יתכן שהגמרא רצתה להוכיח שהאדם נברא אחד דוקא מהעובדה שנברא בצלם ומשמעות הדברים שמעובדת היות האדם נברא בצלם נגזר שיברא האדם אחד (בין אם אחד ממש, בבחינת הקבלה מסוימת לאחדות הבורא כפי שמופיע בפרק א', ובין אם אחד שהם בעצם שנים אלא שאחד מהם ראשון, כפי שמופיע בסוגיתנו). כך הופכת הסתירה לסתירה מהותית ולא רק סתירה בין התאורים. אלא שעובדת היות האדם נברא בצלם אינה מופיעה כלל בתאור הבריאה בפרק ב', ועל כן נדד הדרשן בחיפושיו אחר פסוק הולם למקומות שונים.