אתרוגי ט"ו בשבט / דב כהן 

קיים קשר מיוחד בין יום ט"ו בשבט לבין האתרוג. קשר זה בא לידי ביטוי במנהגים שונים:

א. "המנהג שהאתרוג שיצאנו בו ידי מצווה מטגנים אותו אחר סוכות ואוכלים אותו בט"ו בשבט" מנהג זה קיים הן אצל החסידים [1] והן אצל הספרדים [2].

ב. בקהלות ספרדיות מסוימות נהוג לומר תיקון ליל ט"ו בשבט, התיקון מופע בספר בשם "פרי עץ הדר".

ג. וממנהגי החסידים: "קיבלנו מרבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר יפה ומהודר שיזמין השי"ת בעת המצטרך למצווה..." (בני יששכר לחדש שבט מאמר ב' אות ב)

מה עניינו המיוחד של אתרוג דווקא בט"ו בשבט?

תכונות מסוימות באתרוג קיימות אף בחודש שבט:

"אתרוג שווה... ולירק בדרך אחד, שבשעת לקיטתו עישורו דברי רבן גמליאל"   (ביכורים ב', ו)

והטעם לכך:

"מה ירק דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו, אף אתרוג דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו"   (קידושין ג.).

  אתרוג גדל על כל מים כירק בניגוד לגורן ויקב הגדלים על רוב מים (ראש השנה יד.)

"'רוב מים' הם הם מי גשמים שרוב זרעים גדלים על ידם.

'על כל מים' אף על השאובין שדולין ומשקין אותן תמיד כעניין שנאמר: (דברים י"א) 'והשקית ברגלך כגן הירק',   סתם גן ירק דרכו בהשקאה", (רש"י, ראש השנה יד.)

הפסוק, המופיע ברש"י שם, מוסבר בפירושו על החומש (דברים   י"א י'-יב) כחלק מפרשה המדברת בשבח ארץ ישראל. שיבחה של הארץ, לפי שיטתו של רש"י, הוא, שאין צורך בעמל האדם להשקאת שדותיו, אלא, הוא ישן על מיטתו, והקב"ה משקה את אדמתו. לעומתו הרמב"ן (שם) רואה באותה פרשה אזהרה, אם בני ישראל יחטאו יימנע מהם הגשם, שהרי ארץ ישראל תלוייה תמיד בדרישת ה'.

אולם, ניתן להסביר את הפסוק כתרוויהו, זכו-הבטחה, כרש"י, לא זכו, והתנהגו שלא כהלכה, אזהרה, כרמב"ן. אכן, כך נראית דעת הרשב"ם:

  "כי הארץ הזאת טובה מכל הארצות לשומרי מצוותיו ורעה מכל ארצות ללא שומרם, כי הארץ אשר אתה בא שמה איננה כארץ מצרים שאין צריכים למטר ובין טובים ובין חטאים, בטורח השקאת שדותיהם יש להם לחם. אבל ארץ ישראל, אם אתם שומרים המצוות עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחריתה".

נראה, שאף להסבר הרמב"ן קיימת בפרשה זו נקודת שבח - הצורך התמידי בבקשת מים גורם לצורך בתפילה תמידית, וממילא קשר קבוע עם הקב"ה, שכן מפורסם מה שביארו בחסידות [3] בהסבר עונשו של הנחש, 'ועפר תאכל כל ימי חייך' (בראשית ג', יד), שמשמעות העונש היא   שפרנסתו של הנחש תיהיה מצוייה בכל מקום, ומתוך כך לא ייצטרך לבקש מזונותיו מהקב"ה, ויהיה מנותק ממנו.

נחזור לאתרוג. אתרוג זקוק ל'כל מים' - להשקאה מלאכותית, וממילא מצבו גרוע מאילנות אחרים - אין בו את זכות ההבטחה המיוחדת של גידול ללא עמל, הקיימת, לפי רש"י, בשאר גידולי ארץ ישראל, ומאידך, יש לו את הגריעותא הקיימת לרמב"ן, שהרי עדיין זקוק הוא לגשמים. מצד שני, זוהי גופא מעלתו. אתרוג צריך תפילה מיוחדת על המים, וכתוצאה מכך נוצר גם קשר מיוחד עם הקב"ה.

יש באתרוג גם מן הצד הלאומי, שהרי הוא אחד מארבעת המינים, והעיקרי שבהם מצד עניינו הרוחני ומתוך כך אינו נאגד עמם [4]. ארבעת המינים משולים במדרש (ויקרא רבה פרשה ל', יב) לארבעת סוגי האנשים באומה (בעלי תורה ומצוות, נעדריהם וכו') המאוחדים יחדיו, אלו עם אלו. כמו כן, קשורים ארבעת   המינים לחג   הסוכות   אשר   "כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" (סוכה כז:). נראה, אם כן, שהאתרוג מביע גם את אחדות כל חלקי האומה.

גם קשר מיוחד לארץ ישראל יש בו, באתרוג. הן מצד גידולו על כל מים, נושא אודותיו דיברנו כבר, הן מצד מה שכתב הרמב"ם [5], שאחד הטעמים מדוע נוטלים ארבעת המינים הללו דווקא, הוא משום היותם מצויים בשפע בארץ ישראל, והן מצד הקשר שבין סוכות לבין קדושת הארץ ושמחת פירותיה, עד שמעברים את השנה כדי שיחול חג הסוכות בזמן אסיפת הפירות [6]. קישור נוסף לארץ ישראל עולה בעקבות הספרי המפורסם:

"אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוץ לארץ היו מצויינים במצוות, שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים... הוא שירמיה אומר (ל"א, כ) 'הציבי לך ציונים', אלו המצוות שישראל מצויינים בהם".   (דברים י"א, יח)

ובעקבות דברי הרמב"ן (בראשית כ"ו, ה; דברים י"א, יח; ועוד)

"יסוד קיום כל המצוות כולן מצד עניינן הפנימי והתכליתי הוא רק בארץ..."

  דברים אלו נאמרו אף לגבי מצוות שהן חובת הגוף. מוסיף מרן הרב קוק זצ"ל בעניין זה, בהקדמתו לספרו 'עץ הדר', שהבריח התיכון, המחבר בין המצוות התלויות בארץ למצוות שהן חובת הגוף, הן אותן המצוות, שמצד אחד הן חובת הגוף, ומאידך, הן קשורות לארץ ישראל בתוכנן הגלוי, וממשיך הרב קוק: "המצווה המצויינה שכח הארץ הוא ניכר בה הרבה במצוות הגוף היא מצוות ארבעה מינים..."

מתוך כך נראה שקיים קשר חזק בין האתרוג שהוא העיקרי בארבעת המינים לבין ארץ ישראל.

האתרוג קשור באופן מיוחד גם לבית המקדש, מצוותו מדאוריתא במקדש שבעה ימים ובמדינה יום אחד, משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש, (סוכה פ"ז משנה יב). וכן "אמר ר' אבהו אמר ר"א: 'כל נוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן'..." (סוכה מה.)

יחסים מיוחדים אלו, הקיימים בין האתרוג לבין הקשר לקב"ה, בין האתרוג לבין ארץ ישראל, המקדש ואיחוד עם ישראל, קיימים גם בט"ו בשבט.

הקשר בין ט"ו בשבט לארץ ישראל ברור, שהרי ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות כשהמשמעות העיקרית של דין זה היא לגבי מצוות התלויות בארץ.

גם ממד לאומי קיים בחודש שבט. שנים עשר החודשים הם כנגד שנים עשר השבטים [7]. לפי הסדר המובע בשם האר"י ז"ל, השבט האחד עשר הוא שבט אשר (כעולה מסדר הדגלים, קרבנות הנשיאים ועוד) וכנגדו חודש שבט [8].

המשכן נבנה ע"י בצלאל מיהודה ואהליאב מדן, המקדש ע"י שלמה מיהודה וחירם מנפתלי, והמדרש [9] מדגיש   ששבטים אלו   נמצאים   בשני הקצוות של סולם החשיבות בעם ישראל, נראה, שעומדת   כאן   כוונה לאיחוד   עם   ישראל   כולו   סביב   המשכן, המקדש ובנייתם. ע"י שילובם

של שבטים הנמצאים בשני הקצוות מצד מעמדם. במקביל מופיע במדרש [10], שבנותיו של אשר היו נשואות לכהנים גדולים ולמלכים הנמשחים בשמן זית. מסתבר, שנפתלי ודן עולים בחשיבותם על אשר, שכן אשר היה הצעיר מבין בני השפחות והוא בן שפחת לאה, בעוד דן ונפתלי היו בני שפחת רחל, האהובה. אם כן, עולה, שנישואי בנות אשר עם כהנים גדולים ומלכים היו מאחדים את השבטים השונים במעמדם ומהווים ביטוי עז לקשר בין כל חלקי האומה הישראלית.

בנחלת אשר מרובים הזיתים, וכך ציינוהו יעקב ומשה בברכתם [11]. הזית הוא משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל [12]. שמן הזית משמש בבית המקדש [13], למנורה ולשמן המשחה, ועם ישראל נמשל לזית בכמה מקומות - "זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך". (ירמיהו י"א טז) [14]. יתרה מזאת, עלה הזית שהביאה היונה לנח מוסבר בגמ': (עירובין יח:) "'רבונו של עולם יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלויין ביד בשר ודם". כאתרוג גם הזית מביע רצון וצורך להסתמכות תמידית וקרובה לקב"ה, ואי הזדקקות ליד בשר ודם [15].

ייתכן למצוא רמז לדברים בפרק קל"ג בתהילים:

"שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד ( - איחוד כל חלקי האומה) כשמן הטוב על הראש [16] יורד על הזקן זקן אהרן (-שמן שבא מאשר קשור לאהרן הכהן) כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם ציווה ה' את הברכה..." (קשר למקדש, לכהונה, לעם ולארץ)

עד כה מצאנו כמה נקודות דמיון בין עניינו של חודש שבט ושבט אשר שכנגדו לבין האתרוג, כגון: הסתמכות וקירבה לקב"ה, איחוד כל חלקי האומה והקשר לארץ ישראל ולמקדש.

  זווית נוספת קיימת בחודש שבט.

"ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש... הואיל משה באר את התורה הזאת... (דברים א' ג-ה).

תחילת ספר דברים נאמרה בראש חודש שבט. ספר דברים הוא המקשר בין תורה שבכתב לבין תורה שבעל פה, (כגון שאפילו למאן דלא דרש סמוכין בעלמא במשנה תורה דריש [17] ) וכבר האריכו בכך רבים [18], ואכמ"ל. הזית, שכאמור לעיל מאפיין את שבט אשר המקביל לחודש שבט, קשור אף הוא לתורה:   "הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה שנאמר 'ויקחו אליך שמן זית זך'" [19] (ברכות נז.) וכן: "ויאמר אלה שני בני היצהר   העומדים על אדון כל הארץ" (זכריה ד' יד) ובראשית הפרק (שם ג) "ושנים זיתים עליה" ודורשת הגמ' (סנהדרין כד.)

"'יצהר' - אמר ר' יצחק אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שנוחין (גירסת הב"ח שמשמנין) זה לזה בהלכה כשמן זית, 'ושנים זיתים עליה' אלו תלמידי חכמים שבבל שמרורין זה לזה בהלכה כזית" [20].

עיין עוד בבני יששכר (מאמר א' לחודש שבט) שהאריך בקשר שבין מזל חודש שבט, דלי, לבין התורה והקשר שבין השמן לבין חכמה המשרתת את התורה.   ומצד שני, האתרוג, הגמ' אומרת: (שבת פח.) "למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע". ובתוס' שם: (ד"ה פריו) "הקשה ר"ת... ומפרש דתפוח היינו אתרוג­'וריח אפיך כתפוחים' (שיר השירים ז', ט) מתרגמין כריחא דאתרוגא". נראה, שקיים קשר גם בין האתרוג לבין קבלת התורה.

קשר נוסף, 'אתרוג' בגימטריה (עם הכולל) - 'תורה' (עיין משמרת שלום)

"ומה נעים הרמז במספר 'אתרוג' המצטרף עם שלשת המינים לתרי"ג, ככל מצוות כולן - 'מצוות ה' דא אתרוג' (זוהר חדש כי תשא נ"ד ב) המעורר את הרעיון על יקרת ערך כללותו הנפלאה (ועיין 'תולעת יעקב' פרק סוד ד' מינים ד"ה כתיב) אע"פ שלמעשה כולם מעכבים זה את זה" (מרן הרב קוק זצ"ל בהקדמה ל'עץ הדר' עמ' ג).

אף הידיעה, ש'פרי עץ הדר' הוא האתרוג, באה מתוך שילוב תורה שבכתב ותורה שבעל פה, מתוך שיש בידנו פירוש מקובל מפי משה רבנו, ובגמ' חפשו רמז לדבר בכתוב [21].

וסופר בברייתא (סוכה מח:) שכשכהן צדוקי, אשר אינו מאמין בקבלת תושבע"פ, ניסך את המים על רגליו רגמוהו כל העם באתרוגיהם, ונתפרש הדבר כמין חומר זרקו את האתרוגים בפניו -   אם אין אתה מאמין בתושבע"פ מנין לך מצוות אתרוג? [22] (מעיינות ב' עמ' 79) כתב 'השפת אמת' [23] :

"...ובוודאי יש לכל המינים חלק ושורש בתורה, דיש תורה ומצוות חוקים ומשפטים והם ה-ד' חילוקים, כי התורה עיקרו הטעם, ומצוות בחינת הריח, ומשפטים טעם וריח, וחוקים רמז לערבה. ואלו המינים ממש נמצאו בבני ישראל שהוא בחינת תושבע"פ שיש גם כן תקנות וסייגים מכל אלה המינים, ונמצא מנהג ישראל תורה...והד' עניינים שנרמז בפסוק "ה' מסיני בא... משעיר...מרבבות קודש' (דברים ל"ג ב) בוודאי רומז גם כן על ד' מינים הנזכרים לעיל, תורה ומצוות חוקים ומשפטים והם ארבעת הפירושים, פרד"ס, שבתורה".

לאור כל האמור לעיל, ט"ו בשבט, היום המרכזי בחודש שבט, חודש שקשר מיוחד יש בו לתורה, למקדש, לעם ישראל, לארץ ישראל ולנושאי פרנסה מיוחדים המצביעים על קשר קרוב לקב"ה, קשור הוא לאתרוג, שגם בו מוצאים אנו עניינים מיוחדים אלו.

מה עוד, שמצאנו בספרים [24], שאדם זוכה באתרוג לפי מדרגתו הרוחנית [25]. ולפיכך דווקא ט"ו בשבט, שיש בו פנים רבות כל-כך - ובל נשכח "כי האדם עץ השדה" - נראה, שמיוחד הוא לתיקון דברים אלו, לתפילה על אתרוג בפרט ועל מעלתו הרוחנית של האדם בכלל.

וכתב ב'בני יששכר' [26]

  "'ראש השנה לאילן' לא אמר 'לאילנות' כמו באינך (-'למלכים', 'לרגלים', בלשון רבים) יש לרמז מה שקיבלנו מרבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר, יפה ומהודר, שיזמין השי"ת בעת המצטרך למצווה, כי הנה זהו היום אשר עולה השרף באילנות והוא כפי הזכות של כל אחד מישראל. הנה מה טוב ומה נעים שיתפלל האדם ביום ההוא ראשית יסוד הצמיחה שיזדמן לו הש"י לעת המצטרך את ה'פרי עץ הדר'. והנה תפילתו תעשה פירות, וזה שרמז התנא באמרו לשון יחיד לאילן להורות על האילן המיוחד המבואר בתורה למצווה".

אף אנו נאמר, האילן המיוחד, המופיע במשנה, מזכיר לנו את העץ המיוחד, עץ הדעת. ומצינו:

  "מה היה האילן שאכל ממנו אדם וחווה... ר' אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג', ו) 'ותרא האשה כי טוב העץ למאכל' אמרת צא וראה איזהו שעצו נאכל כפריו ואין אתה מוצא אלא אתרוג" [27]. (בראשית רבה סוף פרשה ט"ו).

ייתכן, שדווקא האתרוג, שהוא היחיד שנברא כפי שתוכנן העולם מעיקרו - 'עץ פרי עושה פרי'-   טעם העץ כטעם הפרי. (בראשית רבה פרשה ה' ט), דווקא בו חטא אדם הראשון ונפל ממדרגתו, ואולי סמל יש בדבר למצב הירידה שהיה קיים לאחר חטא האדמה. מכאן שבתפילה על האתרוג יש גם, אולי, מעין תפילה על העתיד לבוא מתוך ציפייה לשוב למצב הקודם לחטא אדם הראשון ולחטא האדמה, לאותו עולם שעלה במחשבה תחילה, עולם שבו טעם העץ כטעם הפרי.

אף באכילת האתרוג אפשר שיש רמז לכך [28] וכדמצאנו ב'מי השילוח': (פרשת בראשית)

  "'ויצוו ה' אלוקים את האדם לאמור מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל' לעתיד כשיתוקן חטא אדם הראשון אז יהיה צירוף הפסוקים: 'מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב', ואחר­כך, 'ורע לא תאכל' היינו, שהטוב באילן ייאכל רק הרע לא ייאכל, והש"י יברר כי לא אכל, רק הטוב, והחטא לא היה רק לפי דעתו כקליפות השום ולא יותר" [29].

אכילת האתרוג יש בה מעין אכילת עץ הדעת, אך בצורתה המתוקנת והמתקנת למפרע, את חטא אדם הראשון. והאריכו בחסידות, (פרי צדיק לר"ח שבט ולט"ו בשבט ושם משמואל לשבת ור"ח שבט) בעקבות דברי ספר יצירה "המליך אות צ' בלעיטה... וצר בהם דלי בעולם ושבט בשנה וקורקבן בנפש", שזמן חודש שבט מיוחד להכניס קדושה באכילה, כמו שאמר הכתוב 'צדיק אוכל לשובע נפשו'. ה'שם משמואל' מקשר זאת לשבט אשר (השבט שכנגדו חודש שבט) ולשמן, שכשם שבזית יש עניין של התהפכות, שהרי זית מבטא שכחה לעומת שמן זית המבטא חכמה, כדלעיל. כך גם חודש שבט הוא הזמן להתהפכות עניין האכילה משורש החטא לתחילת הקדושה. וב'פרי צדיק' לחודש שבט האריך בנושא זה אודות חודש שבט כזמן הכנסת הקדושה באכילה, ותיקון זוהמת הנחש שבאה ע"י האכילה, ותיקון זה בא ע"י אור תושבע"פ, שכן, לדעתו, ימי חודש שבט הם ימי סליחות השובבי"ם זמן מיוחד לתיקון האכילה ופגם הברית. ומסיים הפרי צדיק:

"וכן בחודש הזה, שהעסק לתקן האכילה שיהיה בקדושה, בט"ו בשבט ראש השנה לאילן, והיינו שכשנזכה לתקן האכילה שיהיה בקדושה ואז יתרפאו גם   האילנות כמו   שהיה קודם קלקול אדם   הראשון, (כמ"ש בבראשית רבה פר' י"ב) ולכן אוכלים מפרי האילן ומברכים עליהם, לתקן אכילת הפירות שיהיה בקדושה, וכן יהי רצון שנזכה לתקן האכילה שיהיה בקדושה ולתקן כל פגם הראשון..."

לגבי משמעות "טעם העץ כטעם הפרי" כותב הרב קוק באורות התשובה [30] :  

"בתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו. כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית ראויים היו להיות מוחשים בחוש נשמתי באותו הגובה והנועם שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים אותה, אבל טבע הארץ, התנוצצות החיים, ולאות הרוחניות כשהיא נסגרת במסגר הגופניות, גרם שרק טעמו של הפרי של המגמה האחרונה, האידאל הראשי, מורגש הוא בנועמו והדרו, אבל העצים הנושאים עליהם את הפרי, עם כל נחיצותם לגידול הפרי, נתעבו ונתגשמו ואיבדו את טעמם. זהו חטא הארץ שבעבורו נתקללה כשנתקלל גם האדם על חטאו. וכל פגם סופו לתיקון. על-כן מובטחים אנו בברור שיבואו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה, וטעם העץ יהיה כטעם הפרי, כי תשוב הארץ   מחטאה   וארחות   החיים   המעשיים   לא יהיו גורמים לחוץ בעד הנעם של האור האידאלי, הנתמך בדרכו על ידי אמצעים הגונים, המחזיקים אותו ומוצאים אותו מן הכח אל הפעל" [31].

*   *   *

"אמר ר' ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא [32] : בזכות 'ולקחתם לכם ביום הראשון' (ויקרא כ"ג) אני נגלה לכם ראשון ופורע לכם מן הראשון ובונה לכם את הראשון ומביא לכם את הראשון. אני נגלה לכם ראשון זה הקב"ה דכתיב: (ישעיה מ"א) 'אני ה' ראשון' ופורע לכם מן הראשון זה עשו הרשע דכתיב: (בראשית כ"ה) 'ויצא הראשון אדמוני' ובונה לכם את הראשון זה בית המקדש דכתיב: (ירמיה י"ז) 'כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו' ומביא לכם את הראשון, זה מלך המשיח דכתיב ביה (ישעיה מ"א): 'ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן'" (ילקוט שמעוני פרשת אמור תרנ"א)

---