מצות שמירה במקדש / הרב יהודה שביב

א. כפילות בתורה

פעמיים מופיע בתורה עניין שמירת המקדש.

לראשונה בפרשת "במדבר":

"וידבר ה' אל משה לאמר: הקרב את מטה לוי והעמדת אתו לפני אהרן הכהן ושרתו אתו.

ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה לפני אהל מועד לעבד את עבדת המשכן

ושמרו את כל כלי אהל מועד. ואת משמרת בני ישראל לעבד את עבדת המשכן...

ואת אהרן ואת בניו תפקד ושמרו את כהנתם והזר הקרב יומת." (ג', ה-י)

פעם שנייה בפרשת קורח. לאחר חרדתם של ישראל "כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות האם תמנו לגוע" אמר הקב"ה לכהנים:

"ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש... וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אליך וילוו עליך וישרתוך, ואתה ובניך אתך לפני אהל העדת ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל, אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימתו גם הם גם אתם, ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד לכל עבדת האהל וזר לא יקרב אליכם..." (יח, א-ד)

כבר תמהו ראשונים ('מושב-זקנים' על התורה ופירוש החזקוני) לפשר הכפילות, והעלו שאין כאן אמירה חדשה, אלא היא היא האמירה שנאמרה משכבר למשה, ועתה נוכח תלונת העם, ציווהו הקב"ה שיאמר לאהרן וישמיע לישראל, שמשכבר נקבע פתרון למצוקתם, ויהיו כהנים ולויים שומרים מפני התקרבות יתר של זרים.

ב. כפילות במשנה

גם במשנה בא עניין השמירה פעמיים, בריש מסכת תמיד ובריש מסכת מידות.

בריש תמיד שנינו:

"בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש; בבית אבטינס, בבית הניצוץ ובבית המוקד. בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות והרובים שומרים שם, בית המוקד כיפה... וזקני בית אב ישנים שם..."

מעין זה שנינו בריש מידות, אך שם נוספה גם שמירת הלויים:

"בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש; בבית אבטינס... והלויים בעשרים ואחד מקום; חמשה על שערי הר הבית, ארבעה - על ארבע פינותיו מתוכו, חמשה - על חמשה שערי העזרה, ארבעה - על ארבע פינותיה מבחוץ ואחד בלשכת הקרבן ואחד בלשכת הפרוכת ואחד לאחורי בית הכפורת."

מצינו מקבילות רבות במשניות במסכתות שונות, ורבות הן המקבילות בין תמיד למידות [1]. אלא שכאן ההקבלה אינה שלימה, שכן רק שמירת הכהנים הוזכרה כאן וכאן ואילו שמירת הלויים באה רק במסכת מידות.

כפילות זו שמצאנוה גם בתורה שבכתב וגם בתורה שבעל פה, אפשר ותוסבר בעקבות עיון במהותה של מצוות השמירה.

ג. רמב"ם: תכלית השמירה - כבוד המקדש

מה עניינה ותכליתה של השמירה? - מבהיר הרמב"ם בספר המצוות:

"מצוה כב, היא שציונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד לכבדו ולרוממו ולגדלו. והוא אמרו לאהרן 'ואתה ובניך אתך לפני אהל מועד' רוצה לומר אתם תהיו לפני תמיד. וכבר נכפל זה הציווי בלשון אחר והוא אמרו 'ושמרו את משמרת אהל מועד'. וכתוב בספרי ואתה ובניך אתך לפני אהל מועד - הכהנים מבפנים והלויים מבחוץ. רוצה לומר לשמרו וללכת סביבו [2], ובמכילתא (= היינו ספרי זוטא) אמרו:

'ושמרו את משמרת אהל מועד' - אין לי אלא בעשה, בלא תעשה מניין? תלמוד לומר 'ושמרתם את משמרת הקודש' הנה נתבאר לך ששמירת המקדש מצות עשה. ושם נאמר; גדולה למקדש שיש עליו שומרים. אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרים לפלטרין שאין עליו שומרים..."

עניין השמירה איפוא - גדולה, כבוד ורוממות לפלטרין, למקדש, לא שמירה מפני אויב ומתנכל [3], שמירה כנגד, אלא שמירה שכולה חיוב. כיוצא בזה כתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פח' ה"א):

"שמירת המקדש מצוות עשה, ואע"פ שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים. שאין שמירתו אלא כבוד לו. אינו דומה פלטרין שיש לו שומרים לפלטרין שאין לו שומרים".

היות תכלית השמירה כבוד ורוממות, יש בה כדי להסביר השמטת מצות השמירה ע"י הרס"ג והבה"ג במניין המצוות שלהם. אפשר שלדידם מצוה זו היא פרט ממצוה כוללת של מורא מקדש [4].

ד. שמירת המקדש - דין בגברא או בחפצא?

אלא שאם זה עניינה של המצוה היה צורך לקבוע שמצוה זו זמנה תמיד - ביום ובלילה. אכן כך אומר המפרש למסכת תמיד:

"היו עליות... בעליות על מקום גבוה כדרך שומרי עיר וכל שומרי עיר בין ביום בין בלילה לא היו ישנים ועשרים וארבעה שומרים בעשרים וארבעה מקומות נפקא לן בגמרא שצריך לבית המקדש שהיו שומרים יום ולילה".

גם מדברי הראב"ד המודפסים בדף כט. עולה שהיתה שמירה ביום, וגם בפירוש הרא"ש מצינו שזמנה של המצוה יום ולילה:

"שימור זה אינו משום חישוב גניבה, דאין עניות במקום עשירות, אלא גזירת הכתוב הוא דכתיב ושמרו. וגם כבוד המקדש שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה כדכתיב ביהוידע 'ושמרתם את משמרת הבית מסחי'".

לפי זה שמירה האמורה במקדש היא במשמעות של התכוננות מתמדת - מעין האמור אצל יעקב השומר בליבו חלומו של בנו - "ואביו שמר את הדבר" (בראשית ל"ז, י"א) [5] או "ועלי שמר את פיה" (שמואל א' א', י"ב), ובכלל זה שמירת תורה ומצוות שמצינו מספר פעמים במקרא.

מעתה מדוע מדגיש הרמב"ם שהשמירה היא רק בלילה -

"ושמירה זו מצוותה כל הלילה" [6] (פ"ח, ה"ב).

נראה שזה ההפרש בין הרמב"ם לבין הראב"ד והרא"ש.

לרמב"ם הרי זה דין בחפצא, במקדש, שיהיה לו כבוד, שלא יהיה ריק מבני אדם. אשר על כך ביום שהמקדש כולו אומר כבוד, בעבודה הרבה הרוחשת בו למין עלות השמש עד השקיעה, אין צורך בשומרים [7]. לא כן לרא"ש, לדידו הרי זו - מצוה בגברא שלא יסיחו בני ישראל דעתם מהמקדש. לכך יש צורך להפקיד אנשים שיהיה זה כל תפקידם לשמור ולא להסיח דעת. העובדה שבני אדם מצויים וגם עובדים במשך היום אין בה די. יש לייחד לשמירה בני אדם שכל עיסוקם בכך.

מצאנו אם-כן מחלוקת הראשונים:

לרמב"ם, לרבינו שמעיה ולחינוך [8] מצוות השמירה רק בלילה. למפרש לראב"ד ולרא"ש - בין ביום ובין בלילה [9].

האחרונים הציעו ראיות אחדות.

הרש"ש בדבריו למסכת מידות מקשה לשיטה המחייבת שמירה יומם ולילה:

"ולי קשה עליו, דהרי ג' מקומות דכהנים ילפינן מקרא דאהרן ובניו שומרים [10], ואם כן היאך אפשר שיהיו שומרים ביום, הלוא היו צריכים לעבוד עבודה וזולתם לא היו כהנים!"

שאלה זו קשה גם לשיטה ששמרו רק בלילה. הגע בנפשך, שלושת הכהנים היחידים שומרים כל לילה, בכל הלילה - כיצד אפשר להם לעבוד ביום? [11]

ה. תכלית השמירה - מניעת כניסת זרים

באמת, עצם בקשת טעם למצוות השמירה תמוהה. הלוא כמעט מפורש בתורה שהשמירה באה למנוע מזרים מהיכנס למשכן. שהרי המצוה בפרשת קורח באה כמענה לתלונת העם "כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות"!

ואכן הגר"א בפירושו לריש תמיד אומר:

"האי שמירה מפורש בסדר קורח, משום שלא יכנס זר בתוכו".

ואת שאלת הגמרא "מנא הני מילי" הוא מסביר:

"נראה לי דפריך בבית המקדש, כיון דהשערים מסוגרים למה לי שמירה".

כלומר טעם זה הפשוט בכתוב אינו מסביר השמירה בבית המקדש בלילה. לשמירה בלילה יש לבקש מקור נוסף בכתוב. והוא - "והחונים..." ולגבי מקור זה נתווכחו כנראה הראשונים אם טעם השמירה מפני כבוד, משום היסח הדעת או סתם גזירת הכתוב.

אכן הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג סימן מ"ה) מזכיר שני טעמים.

"ואמנם היות השמירה והסיבוב [12] סביב למקדש תמיד הוא לכבד אותו ולפארו, ושלא יהרסו הסכלים [13] גם כן והטמאים אליו ולא בעת האנינות וכל מי שלא רחץ גופו".

ו. כפילות הכתובים - שני אופני השמירה

נראה איפוא, בעקבות הצעתו של בעל 'עזרת-כהנים' (ב'בני-יוסף' עמוד 89) שהכפילות בכתוב - פעם בפרשת במדבר ופעם בפרשת קורח - באה כנגד שני העניינים שבשמירה. שמירה הנזכרת בפרשת במדבר תחילה לא באה לתכלית מסויימת כל שהיא, אלא כל כולה לכבוד, למעלה ולרוממות. אך לאחר שנשמעו הדברים הנרגנים של העם "האם תמנו לגווע" חזרה התורה על מצוות השמירה והפעם הועידה לה יעוד נוסף-שמירה מפני התפרצותם של זרים ושאינם ראויים להיכנס אל הקודש.

ואכתי יש לדון, מדוע לא הזכירו הראשונים (הרמב"ם בהלכות ובסה"מ והרא"ש) גם טעם השמירה [14] מפני זר? נראה מהרמב"ם שהשמירה לבל יכנס זר וטמא היא סעיף מהעניין הכללי של גדולה וכבוד, שהרי כך הוא ממשיך ומסביר במורה:

"ומכלל הדברים המביאים להגדיל המקדש ולפארו עד שיגיע לנו יראה ממנו - שלא יבוא לא שיכור ולא טמא..."

נמצא שההקפדה והזהירות מהכנסת שאינם ראויים למקדש היא מכלל המעלה מהכבוד וכבר אמר הרמב"ם קודם שהמעלה והכבוד הם תכלית השמירה.

מעתה אפשר לומר כך. בלילה, כשאין דרכם של בני אדם להיכנס - וביותר בבית עולמים כשהשערים ננעלים - כל עצמה של השמירה גדולה וכבוד, "אינו דומה פלטרין שאין עליו שומרים לפלטרין שיש עליו שומרים". לכן לרמב"ם עיקר שמירה בלילה. לעומת זאת ביום, אולי אין צורך בשומרים, שהרי הכהנים והלויים מצויים בעבודתם והיא אומרת גדולה וכבוד, אף היא כמכרזת באזני זרים וטמאים לבל יהרסו אל המקום אשר הם אסורים מגשת אליו.

ז. גם כפילות המשניות - שני אופני שמירה

שמא זה גם ההפרש בין האמור במסכת תמיד לאמור במסכת מידות. במסכת תמיד דובר רק על שלושת המקומות בהם שמרו הכהנים. ואילו המשנה במידות הוסיפה עוד כ"א מקומות בהם שמרו הלויים. שמירתם של הכהנים מבפנים ודאי לא היתה למנוע בעד זרים מלהיכנס שהרי המשנה מדברת בשמירת הלילה [המשנה סדורה בסדר כרונולוגי - מתחילה בשמירה בלילה, עוברת לתחילת העבודה, ממשיכה בתרומת הדשן ועד גמר הקרבת התמיד ושיר של יום.] ובפנים כשהשערים נעולים. לכן שואלת הגמרא מיד בתחילה "מנא הני מילי". אמנם כבר תמהו רבים מה מקום לשאלה, הלא מפורש בכתוב שהשמירה מפני זרים, אך שמירת הכהנים באותם מקומות ודאי לא באה כדי למנוע כניסה מזרים.

לעומת זאת המשנה במידות מוסיפה את שמירת הלויים שהיתה בשערים ובפינות. שמירה זאת נוספה לה תכלית נוספת, והיא מניעת זרים וטמאים מלהיכנס ולכך כנראה נקבעו גם עמדות השמירה במקומות שנקבעו.

מעתה מיושבת שאלת הרש"ש הנ"ל, כיצד שמרו כהנים ביום ובלילה. כהנים אפשר שלא שמרו ביום כלל שכן שמירתם שלהם אך לכבוד באה, בעת שאין מצויים העובדים, הרי הם עומדים בבית ה' בלילות. לא כן ביום. או אז מסורה השמירה רק בידי הלויים.

ח. האם חובת השמירה תקפה בזמן החורבן?

לבירור עניינה ותכליתה של מצוות השמירה, יש השלכה מעשית והיא נוגעת בשאלה, אם חובת השמירה תקפה גם בזמן שהמקדש חרב.

הרמב"ם לא דן ישירות בשאלה זו. אלא שניתן לכאורה לדקדק מדבריו דקדוק כפול שאין השמירה נוהגת. ראשית מהעובדה שציטט דברי הספרי זוטא - "אינו דומה פלטרין שיש עליה שומרים לפלטרין שאין עליה שומרים". משמע - שומרים צורך פלטרין הם וכשאין פלטרין אין גם צורך בשומרים. שנית מהמצוה הקודמת למצוות השמירה - מצוות מורא מקדש (בספר המצוות - מצוה כא. בהלכות בית הבחירה - פ"ז) שם הדגיש הרמב"ם שמצוות מורא תקפה גם בזמן החורבן, כדרך ששמירת שבת לעולם. אם שם הדגיש וכאן השמיט, משמע שמצוות השמירה אינה קיימת בזמן חורבן [15].

אכן אם נבין כדרך שהוצע לעיל, שהשמירה היא מבטויי המורא והכבוד, אפשר שמה שנאמר שם תקף גם כאן. כדרך שכלל המורא קיים בכל עת, כן גם העולה ממנו היינו חיוב השמירה קיים תמיד.

מאידך בספר החינוך (קפ"ח) מפורש שאין המצוה נוהגת אלא בזמן הבית.

שאלה זאת נידונה על ידי האחרונים. ראש המדברים היה הרב המקובל הרהמ"מ גלבשטיין מירושלים בספרו "משכנות לאביר יעקב" [16], לדידו אכן נוהגת המצוה גם בזמן הזה ויתרה היא על פני זמן הבית, שעתה אף לרמב"ם נוהגת היא גם ביום, שכן שלא כבזמן שהבית על תילו כשנעשית בו עבודה וכולו אומר כבוד ביום, הנה עתה הוא שמם ביום ויש ליתן לו כבוד על ידי שמירה, אמנם מחוץ להר הבית, כדרך שהוא מציע שם. ועל

פי זה מתפרש לו הכתוב בישעיה (ס"ב, ו):

"על חומתיך ירושלים הפקדתי שמרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו".

המדבר בזמן החורבן.

בשאלה זו עסק גם ה'אבני-נזר', (שו"ת, יו"ד סימן תמט [17] ) ולדידו שמירה זו עבודה והרי היא אסורה בטמאי מתים, ולפיכך לא שייכת שמירה בזמננו. בדבריו אלו דן הריע"ז ואסקאוויטש בהערות "אמבוהא דספרי" לספרי זוטא במהדורתו. והוכיח במספר הוכחות שאין שמירה בגדר עבודה אלא בגדר מצוה. לדידו מטעם אחר אי אפשר לה למצוה להתקיים, שעיקר המצוה היא שמירת הכהנים מבפנים, וזו אי אפשר שתיעשה בטומאה. שמירת הלויים אינה אלא נספחת וכשאין עיקר המצוה שייכת אין מקום גם לנספח.

טעם זה - בנוסף לטעמים אחרים - משמש גם את הרי"מ טוקצינסקי בדחיית דברי "המשכנות לאביר יעקב" [18] ראה גם מה שכתב בזה הרמ"נ שפירא בספרו 'הר-הקודש' עמ' ר-רג, הביא דעות אחרונים לכאן ולכאן [19].

ט. שמירה שלילית ושמירה חיובית

נראה כי פוגשים אנו בשתי מגמות שונות. מגמה הרואה בשמירה תפקיד "שלילי" היינו מניעת זרים וטמאים מהיכנס. למטרה זו מיוחדת השמירה בחוץ. מאידך - עיקר השמירה שבפנים עניינה הפוך. לא למנוע רגל מן המקום המקודש, אלא למנוע העדר רגל, לבל יהיה הפלטרין ריק ושומם. זהו כבודו של היכל, שיהיו מצויים בו אנשים בכל עת.

המגמה האחת למנוע נוכחות שאינה ראוייה.

המגמה האחרת ליצור נוכחות ראוייה.

בדרך כלל הודגשה בדיונים על שמירה בזמן הזה המגמה הראשונה, דומה שיש מקום לעורר על השנייה, זו האמורה להתמודד עם התמונה המצויירת בספר הקינות:

"הר ציון ששמם, שועלים הלכו בו" (איכה ה', יח)

משמעות של נוכחות חיובית עולה גם מן הכתוב בישעיה שהוזכר לעיל. וכך נדרש הכתוב במסכת מנחות (פז:):

"כתיב; 'על חומתיך ירושלים הפקדתי שומרים, כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו, המזכירים את ה' אל דמי לכם' מאי אמרי? הכי אמר רבא בר רב שילא 'אתה תקום תרחם ציון' רב נחמן בר יצחק אמר: 'בונה ירושלים ה''. ומעיקרא (גם קודם שנחרב - רש"י) מאי הוי אמרי? אמר רבא בר רב שילא 'כי בחר ה' בציון אוה למושב לו'".

שמירה מלאכית זאת יש בה רק משמעות חיובית מרכזת ואומרת כי בחר ה' בציון. לעת חורבן אין המשמרות בטלים אלא על משמרתם הם עומדים - צופים ומבקשים: אתה תקום תרחם ציון, צופים ותובעים: בונה ירושלים ה'. תובעים כלפי מעלה ותובעים כלפי מטה. שמירה כתזכורת לכל כי בחר ה' בציון ויש להגשים בחירה זאת ולזכות שוב לראות פלטרין על מכונו.

י. "לעבדה - ולשמרה"

ראיית השמירה במקדש כענין חיובי לכתחילאי, והדגשת השמירה בלילה דווקא, מקבילה את מצות השמירה למצות העבודה. עבודה - ביום. שמירה - בלילה. והרי זה מעלה בזכרון את שנצטוה בו אדם הראשון בגן בעדן מקדם [20]

"ויקח ה' אלהים את האדם וינחהו [21] בגן עדן לעבדה ולשמרה" (בראשית, ב', טו)

זה ליחוד וזה לכל העולם כולו.

---