בעניין ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" / יונתן ברויאר
א. בגמרא שבת קל"ז נאמר: "תנו-רבנן המל אומר אקב"ו על המילה; אבי הבן אומר אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". בתוד"ה 'אבי הבן' שם מובאת דעת רשב"ם שהופך את הגירסה בברייתא, ומקדים ברכת אבי הבן - להכניסו, ורק אחר-כך ברכת המל - על המילה. וכך גם הנהיג למעשה.
שתי קושיות על הגירסה בברייתא גרמו לרשב"ם לשנות את הגירסה:
א. 'להכניסו' משמע להבא ולכן לא ייתכן לברך להכניסו אחרי מעשה המילה. אם-כן הבעייה היא מצד הנוסח שנראה סותר ונוגד את העובדה שכבר נעשתה המילה.
ב. בעייה כללית בברכת המצוות: כל המצוות מברך עליהן 'עובר לעשייתן' ואילו כאן מברך רק לאחר המילה.
ר"ת החזיר את המנהג לקדמותו שהמל מברך תחילה ואחריו מברך אבי הבן.
את קושיית הרשב"ם הראשונה - בעיית הנוסח - מתרץ ר"ת בכך שלומד אחרת את הסוגייה בפסחים ז. ויוצא ש"להכניסו" משמע גם לשעבר. את הקושייה השניה מתרץ ר"ת בקבעו - שכל הכלל 'עובר לעשייתן' שייך רק כשהמברך עצמו עושה את המצווה.
אם-כן בין לרשב"ם ובין לר"ת שמענו, שברכת 'להכניסו' היא ברכת המצוות, והמצוה היא המילה שנעשתה כבר ונחלקו אם בעינן עובר לעשייתן, או לא.
ב. ה'כסף משנה' (הלכות ברכות פי"א הי"א) בעניין פסק ההלכה לגבי נוסח ברכת המצוות ב'למד' וב'על', אומר בסוף דבריו: "ואסיקנא, והלכתא... וכיון שכך למדנו דכל היכא דהוי לשעבר, אי-נמי שעושה אותה לאחרים אף-על-פי שהיא להבא מברך עליה ב'על'. וכשעושה אותה לעצמו והיא להבא מברך ב'למד', ולכן המל את בנו מברך 'למול את הבן' וכמו שכתב רבינו".
ה'כסף-משנה' קובע כאן כלל: לברכה המנוסחת ב'למד' יש צורך בשני תנאים:
1. שיהא המברך עושה המצווה.
2. שיהיה להבא. כלומר הברכה נאמרת לפני עשיית המצווה.
כך מסביר ה'כסף-משנה' את ההבדל, לדעת הרמב"ם, בנוסח ברכת המילה; כשהמוהל מברך, מברך - 'על המילה', ואב שמל מברך - 'למול'. אך מה יאמר ה'כסף-משנה' לגבי ברכת 'להכניסו' הכתובה ב'למד'? לכאורה הרי אין זו מצווה שעושה מעצמו (אלא המוהל מל) וגם אינה להבא - שהרי מברך לאחר המילה?!
ג. הרמב"ם (הלכות מילה פ"ג ה"א) אומר:
"המל מברך קודם שימול אקב"ו על המילה... ואבי הבן מברך בא"ה אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. מצוה על האב למול את בנו יתר על מצוה שמצווין ישראל שימולו כל ערל שביניהן. לפיכך אם אין שם אביו אין מברכין אחריה ברכה זו. ויש מי שהורה שיברכו אותו בית-דין או אחד מן העם ואין רשאי לעשות כן".
הראב"ד השיג "מסתברא כמאן דאמר בית-דין או מיוחד שבעם מברך. ונהגו אצלנו שהסנדיקוס מברך".
מה שורש המחלוקת בין הרמב"ן לראב"ד? ומה כוונת הרמב"ם בדבריו "מצוה על האב... יתר על המצוה שמצווין ישראל", מהו "יתר מצוה"? ואם כוונתו למעלה איכותית וחיובו של האב עדיף וחזק מחיוב העם, בבחינת קדימות, מדוע בדליכא אב לא יברך אחד מהעם, שאף הם מצווין באותה מצוה?!
ד. נצא לדון במעמדה של ברכת להכניסו:
1. ברכת להכניסו היא ברכת המצוות על מצוות המילה. אם כך מתעוררות בעיות - 'עובר לעשייתן', ונוסח להבא.
-רשב"ם מכוח הקושיות הפך את הסדר.
ר"ת פתר את הבעיות כנ"ל: את בעיית הנוסח מסביר ר"ת לפי הסוגייה בפסחים (ז.) שב'למד' שפיר משמע גם לשעבר.
לגבי בעיית "עובר לעשייתן" אומר ר"ת שבעינן עובר לעשייתן רק בעושה המצוה, וכאן האב מברך והמוהל מל.
פתרון נוסף מופיע ברא"ש: מברך אמנם לאחר מילה אבל קודם פריעה, וקיי"ל 'מל ולא פרע-כאילו לא מל'. לכן קודם פריעה שפיר מיקרי 'עובר לעשייתן'.
2. ברכת להכניסו היא ברכת המצוות אבל עניינה בנוסף למילה זו, גם במצוות מילה העתידיות.
3. אין זו כלל ברכת המצוות, אלא ברכת השבח.
שתי הגישות האחרונות מופיעות ברא"ש ובתוס'-רא"ש בשם ר"ת, ובמקור בספר הישר:
"ואור"ת ז"ל דברכה זו אינה דוקא על מילה זו שנעשית עכשיו קאי, אלא מודה ומשבח להקב"ה שציווה לעשות מצוה זו כשתבוא עוד לידו, ותיקנו לה מקום לגלות ולהודיע דזאת המצוה נעשית לשם הקב"ה לא לשם מורנא ולא לשם הר גריזים".
ר"ת אמנם שוזר את שני הטעמים במשפט אחד, אבל בהחלט ניתן לפצל משפט זה לשתי הגישות הנ"ל.
4. תיתכן גם גישה רביעית: אמנם היא ברכת המצוות, אבל אין עניינה של הברכה מילה זו דוקא, ואף לא מילות העתידיות, אלא על פי המשמעות הרחבה של המילים "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" ומהי דרכו של אברהם ובריתו - "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית י"ח, יט).
נראה שזו דעת האבודרהם (מובא בב"י סימן רס"ה): "כתב האבודרהם: ברכה זו (להכניסו) נתקנה מפני שהאב מצווה על בנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה ולהשיאו אשה לרמוז שמהיום ואילך מוטלות עליו מצוות אלו".
ה. לפי הסבר 4 מובן הנוסח להבא, ומיירי בעושה המצווה עצמו, מכיוון שהאב מצווה על חינוך הבן וכו', וזה יתבצע בעתיד. מעתה, נוכל ללכת בשיטת ה'כסף-משנה', שנוסח 'למד' קיים רק בעושה המצווה ולהבא. (אמנם ה'כסף-משנה' עצמו הלך בדרך אחרת בהלכות מילה פ"ג ה"א "ואע"ג דכל הברכות מברך עליהן 'עובר לעשייתן', שאני ברכה זו דאינה אלא שבח והודאה בעלמא").
ומחלוקת הרמב"ם והראב"ד שהזכרנו, תלוייה בשאלה זו - דלראב"ד ברכת להכניסו היא ברכת המצוות על המילה הספציפית שבפנינו, ובה שייכים גם כל העם, ולכן אם אין אב - מברך אחד מהעם.
אבל לרמב"ם, (ברמב"ם לא נאמר במפורש שהברכה נאמרת לאחר המילה, אבל ה'כסף-משנה' מדייק כן מכך שהרמב"ם הדגיש ברישא: "המל מברך קודם שימול" ולא נקט לשון דומה אצל ברכת האב, משמע שברכת האב לאחר מילה, כר"ת) הרי זו ברכה על מצוות אחרות ששייכות באב לבדו, ולכן אם אין שם אב אין ראוי שיברך מישהו אחר. ולשון שנקט הרמב"ם "מצוה על האב למול את בנו יתר על מצוה שמצווין ישראל" - לשון 'יתר' איננה תוספת איכותית בחיוב, כדין קדימה בחיוב אלא יתר כמותי שמחוייב במצוות נוספות:
לפדותו, ללמדו תורה ולהשיאו אישה - דברים שאין שייכים בשאר העם.