חוויה או דיוק / אהרן ארנד

רגילים אנו ללמוד תלמוד בבלי מתוך מהדורת דפוס וילנא [1]. בעלי הדפוס שבוילנא - האלמנה והאחים ראם - הוסיפו לכרך האחרון של הש"ס "אחרית דבר", ובמאמר - תוספת זה תיארו מספר דברים: ההפתקאות שעברו על המדפיסים במהלך הדפסת הש"ס, הסיבה שהניעה אותם להדפיס מחדש את הש"ס, יתרונות ש"ס זה על פני המהדורות הקודמות, שמות עוזרי המדפיסים, וכן שמות כתבי היד מהם נלקחו הנוסחאות השונות. תוך כדי תיאור חשיבות ההדפסה הזו הם כותבים: "ארבעה עשר מגיהים מומחים חכמי התורה ומהם גדולי ישראל יגעו בתיקונו". ואכן שיבושים רבים של כתבי יד ודפוסים ישנים תוקנו במהדורה זו, ואף על פי כן ישנם עדיין שיבושים רבים אף במהדורה זו.

בשנים תרכ"ז - תרמ"ז הוציא ר' רפאל נתן נטע רבינוביץ (להלן ררנ"ר) 15 כרכים של ספריו - "דקדוקי סופרים", ררנ"ר בדק את כתב יד מינכן, כתב היד השלם היחיד של התלמוד הבבלי, והשווה בין כת"י זה לבין הדפוס שהיה לפניו, וכאשר מצא שינוי ציין אותו. בנוסף לכך כתב הגהות - "דברי סופרים" - המופיעות בתוך ספר "דקדוקי סופרים", והם - "נוסחאות שונות מדפוסים הראשונים מגמרא משניות ועין יעקב וקצת מקומות הערות לברר את הנוסחא הישרה על פי דברי הראשונים ז"ל ועל פי שיקול הדעת הישר" [2]. הוא הוציא "דקדוקי סופרים" לסדרי זרעים, מועד ונזיקין ולמסכתות זבחים ומנחות. תוך כדי עיסוקו בהכנת ד"ס למסכת חולין נפטר, וכרך זה הושלם לאחר 8 שנים בידי ר' חנוך ארנטרוי. אך גם עם סיום כרך זה לא נשלמה המלאכה, שכן סדר נשים, סדר קדשים (פרט למסכתות זבחים מנחות וחולין), וסדר טהרות נשארו ללא ד"ס. עם פטירת ררנ"ר המשיכו לעסוק בבדיקת כתבי היד והדפוסים. בשנת תש"ג יצא ד"ס על מסכתות נדרים ונזיר על ידי הרב מרדכי אריה היימאן, מפעל מצומצם יותר מספרי ררנ"ר, שכן בספר זה ישנה השוואה רק בין נוסח הדפוס לנוסח כת"י מינכן ואין כלל השוואה לכת"י ודפוסים אחרים. בשנת תשכ"ו הוציא פרופ' מאיר שמחה פלדבלום במתכונת המזכירה במעט את מתכונת ררנ"ר. החל משנת תשל"ב מציאים לאור חברי מכון התלמוד הישראלי השלם מסכתות מסדר נשים עם שינויי נוסחאות ועד כה הוציאו את מסכת כתובות (תשל"ב, תשל"ז), מסכת סוטה (תשל"ז, תשל"ט), 6 פרקים ראשונים ממסכת יבמות (תשמ"ג, תשמ"ו) ו-4 פרקים ראשונים של מסכת נדרים (תשמ"ה). אי אפשר שלא להזכיר כאן את קונטרס "העקוב למישור" שיצא לאור ע"י ר' דוד קאהן (ברוקלין תשמ"ג) ומטרתו - "לתקן טעויות הדפוס של הש"ס הוצאת וילנא", ספר זה עוסק בעיקר בטעויות דפוס ברש"י ובתוס'. מתוך סקירה קצרה זו [3] אפשר לראות שלרוב מסכתות הש"ס ישנם כיום ספרים המביאים את חילופי הגירסאות על פי כת"י ודפוסים ישנים.

והנה, ידועים דברי ה'חזון איש' זצ"ל שכתב לפני למעלה מ- 40 שנה [4] :

"...וכמעט שלא ראיתי תועלת להגיע אל האמת על ידי הגירסאות שנחפשים מהגניזות, רק כולם תועלת לעוות משפט ולקיים את האמת, וראוי היה לגונזם, שההפסד יתר על השכר".

אך נראה שדעתו היתה כעין דעת יחיד בעולם התורני: גדולי הדור בתקופת ררנ"ר שיבחו את הלה על הוצאת ספריו - ד"ס. רי"ש נתנזון בעל שו"ת "שואל ומשיב" כתב בהסכמתו לספר ד"ס:

"...כי הוא יהיה לנו לעינים לעמוד על עומק כוונת הש"ס על פי הגירסות החדשות הנמצאות שם, גם בחילוף שמות התנאים והאמוראים ומאוד שמח לי בזה...".

ר' יעקב עטלינגר, בעל "ערוך לנר", כתב בהסכמתו:

"...אשר ברוב שקידתו, מחשכים האיר, בהעתיק מש"ס ישן נושן, נכתב שנת ק"ג כל שינויי הנוסחאות... למען הכיר המקומות שנפלו טעויות ואשר יתורצו בזה כמה קושיות, גם עמדה לו חכמתו נהיתה בעזרו רוב בקיאותו להוציא לאור ספונים מטמונים יקרים כפנינים בהעירו על כל המקומות בדברי הראשונים מהם נראו שהיו לפניהם הגירסות הישנים עליהם יסדו פירושיהם ומהם נבעו פסקיהם".

ר' אברהם שמואל סופר, ה"כתב סופר", כתב בהסכמתו לספר ד"ס:

"...ולספר יקר תפארת מלאכתו הנפלאה ותועלת המחברת אך למותר כי כל המבין יבין מדעתו...".

הסכמות נוספות קיבל ררנ"ר מר' יצחק אלחנן ספקטור, ר' שלמה קלוזר ור' שמעון סופר. אף בימינו כתב הגר"ש זוין זצ"ל על חשיבות הנוסח המדוייק [5].

במהלך עבודתו הארוכה, נאלץ ררנ"ר לבאר מספר פעמים מהי חשיבות מפעלו. כבר בעיסוקו בבדיקת כת"י מינכן בשנת תרכ"ד פירסם חיבור בשם "עלים למבחן" המכיל מספר דוגמאות של הבדלי נוסח משמעותיים בין כת"י מינכן לבין נוסח הדפוס, והוא נועד להראות כיצד עוזר נוסח כת"י מינכן בפתרון בעיות בהבנת הגמרא, וכלשונו שם: "למלאת רצון מרעי ואוהבי אשר ביקשו ממני להגיד להם מה טוב הנמצא בהש"ס המפורסם בשם ש"ס פפערשא (מינכן)", החיבור "עלים למבחן" הוצא מחדש על ידי א.ש. הלוי בקובץ "ארשת" ג' תשכ"א (עמ' 391-376). בהקדמתו לד"ס כרך א' בשנת תרכ"ח חזר והדגיש ררנ"ר את חשיבות העיון בכת"י ובדפוסים ישנים, וכך כתב (בעמ' 17):

"...והנה השינויים בתיבות רבו למאוד לאלפים ולרבבות, רובן אינן מעכבין והמה כהגהות הב"ח, ומהם אשר נוסחת הדפוס מתוקנת ומבוררת ועוד מהם אשר נוסחת הדפוס היא האמיתית ונוסחת הכת"י מוטעית, אך יש בהם עשיריה וגם המה ירדו לאלפים אשר הם קילורין לעינים והדברים מאירים ושמחים כנתינתן מסיני...".

ועוד כתב שם (עמ' 19):

"ובהרבה מקומות פלפלו אחרונים ומהם דברים שהניחום בצ"ע והרואה בדפוסים הראשונים יראה כי לא קשה ולא מידי והדברים נוחים וישרים".

והנה כל המצוי ב"עולם הישיבות" יודע, שכמעט ואין נעזרים בספרות זו. יתכן שהסיבה לכך היא משום שבעולם זה לומדים את התלמוד הבבלי מתוך חוויה ומתוך הרגשה של התעלות והתרומממות הרוח, ומתוך הידבקות בשכינה המתגלמת בתושבע"פ, ולשם כך נעזרים בניגון [6] ובנדנוד [7] תוך כדי הלימוד. וישנה תחושה שעיסוק בכת"י ובדפוסים ישנים הוא עיסוק בדברים טפלים המפריעים לחוויה ולתחושת ההתעלות. אך דומה שלכל הפחות יש להבחין ולומר: אכן, יתכן שעיסוק ממושך בגירסאות מפריע לחוויתיות, אך אינו דומה העוסק כל ימיו בגירסאות לעוסק בהן רק בשעה שהוא נתקל בקושי מסויים ואינו מצליח להתגבר עליו בדרך אחרת. כל מי שנתקל פעם בקושי כזה וניסה זמן רב לפותרו וללא הצלחה, ולבסוף מצא פתרון בעזרת גירסה שונה, יודע איזו הרגשה נפלאה היא זו - הרגשה העוזרת לחזור ללימוד ה"רגיל" ביתר שאת וביתר עז.

הבה נדגים בדוגמא קצרה עד כמה חשוב העיון בכת"י ובדפוסים ישנים:

במסכת ביצה דף י"ב: מביאה הגמרא תוך כדי משא ומתן, את דברי רבא: "...אמר רבא מי קתני שהורמו מהיום ושנשחטו מהיום, שהורמו קתני ולעולם שחיטתן מאמש", מבאר שם רש"י: "מי קתני - מתניתין בין שהורמו ונשחטו מהיום ולעולם שחיטתן מאמש אבל בהנך דנשחטו ביום טוב מודו". דברי רש"י אינם ניתנים לקריאה. בש"ס וילנא על הגיליון עצמו הגיהו, ולפי ההגהה שם דברי רש"י הם כך: "מי קתני - מתניתין בין שהורמו ונשחטו מהיום, שהורמו מהיום קתני ולעולם שחיטתן מאמש אבל בהנך דנשחטו ביום טוב מודו". לפי ההגהה נוספו המילים - "שהורמו מהיום קתני" וכעת מובנים דברי רש"י. והנה המגיה לא ראה את דפוס ונציא משנת רפ"ב, שהוא מהדפוסים הראשונים של התלמוד, שכן על פי דפוס זה ניתן ליישב את דברי רש"י ללא הוספת מלים. יש להקדים שבדפוסים הראשונים של התלמוד לא היה מושג של "דיבור המתחיל" בדברי רש"י, דהיינו לא היתה נקודה אחרי תחילת הדיבור כפי שיש בדפוסים שלפנינו. היו רק נקודתיים בסוף כל דיבור ודיבור. דבר נוסף האופייני לכתבי היד ולדפוסים הישנים הוא קיצורי מלים, כגון במקום לכתוב "מתניתין" נמצא פעמים רבות "מתני'" [8]. נעתיק כעת את דברי רש"י כפי שהם כתובים בדפוס ונציא: "מי קתני מתני' בין שהורמו ונשחטו מהיו': ולעולם שחיטתן מאמש אבל בהנך דנשחטו ביום טוב מודו:" בדפוס ונציא היו נקודתיים לאחר המילה "מהיום", ואם כך אין צורך להגיה דבר שכן המלים "ולעולם שחיטתן מאמש" הם ציטוט דברי הגמרא על ידי רש"י, ולא חלק מביאור רש"י לגמרא, ועל ידי כך מתיישבים הדברים יפה. מעיון נוסף בדפוס ונציא ניתן גם להבחין מה היתה הסיבה לכך שבמשך השנים נעשו שני הדיבורים הללו של רש"י לדיבור אחד ארוך ובלתי מובן. המלה "מהיום" לא נכתבה במלואה אלא בקיצור: "מהיו' ", ומיד לאחריה נכתבו הנקודתיים. המדפיסים האחרונים חשבו שהנקודתיים הם ה- 'מם' הסופית של המלה "מהיום" ואת ה-" ' " שנמצא מעל האות ו' לא ראו.

נסיים בדברי הראי"ה קוק [9] :

"כשהנשמה מתקשרת באורה העליון של תורה, נעשים כל הפרטים הקטנים חביבים חיבת נשמה, וחשק התורה מתפשט על כל אות ואות מדקדוקי תורה ודקדוקי סופרים וכל הרחבותיהם והסתעפויותיהם".

---