עד היכן דברי שמואל? / מנחם ליבטאג

"שמואל כתב את ספרו; והכתיב 'ושמואל מת'? דאסקיה גד החוזה ונתן הנביא" (בבא בתרא טו.)

בפשטות נראה, כי עד "וימת שמואל" (פרק כ"ה) כתב שמואל, ומכאן ואילך מתחילים דברי גד ונתן, במקביל לדברי הגמרא על מחברו של ספר יהושע:

"יהושע כתב את ספרו; והכתיב 'וימת יהושע'?... דאסקיה אלעזר..." (עיין שם).

אך דומה, כי למרות שהתירוצים דומים, שונים הם במשמעותם. בספר יהושע, ברור שכל הספר נכתב ע"י יהושע, ורק מתעוררת בעיה בפסוקים האחרונים של הספר, ועל כך מתרצת הגמרא - "דאסקיה אלעזר..." [1]. ברם, בספר שמואל אין בעיה של השלמת כמה פסוקים בסופו, אלא מדובר על עוד שבעה פרקים בשמואל א', ושמואל ב' כולו.

נראה, כי כוונת הגמרא היא לשלושה מחברים ראשיים - שמואל, גד ונתן, וכן כתוב בדברי הימים א' (פרק כ"ט, כט') "ודברי דויד המלך הראשנים והאחרנים הנם כתובים על דברי שמואל הראה, ועל דברי נתן הנביא, ועל דברי גד החזה".

משמעות הדבר היא, שספר שמואל מורכב מ"מגילות נבואיות" שונות, וסביר להניח שכל סדרת פרקים בעלת מבנה מסודר ("יחידה") שייכת למגילה נבואית עצמאית [2]. אם נמצא בספר שמואל "יחידות" שונות, נוכל להגיד כי יחידה אחת שייכת לנביא אחד, והיחידה השנייה שייכת לנביא אחר.

מטרת המאמר היא לקבוע עד היכן דברי שמואל, ועל פי קביעה זו להבין את מבנה ספר שמואל א' ולתרץ כמה קושיות המתעוררות בכתוב.

ראשית, נקבע את ה"יחידות" השייכות לשמואל הנביא, בעזרת ניתוח הפרקים:

מבנה תחילת ספר שמואל הוא פשוט (ואכמ"ל בניתוחו):

פרקים א'-ז' - שמואל השופט.

פרקים ח'-י"ב - פרשת בקשת העם למלך ומשיחת שאול.

פרקים י"ג-י"ד - מלכות שאול.

שלוש היחידות הנ"ל הן בעלות מבנה ברור, ו"שייכות" לשמואל הנביא.

ננתח את שאר הפרקים בשמואל א':

לכאורה, פרק ט"ו (חטא שאול במלחמת עמלק) קשור לפרקים שלפניו, העוסקים בשאול, ומפרק ט"ז מתחילה סדרת פרקים בנושא שאול ודוד, הפותחת במשיחת דוד (עיין "דעת מקרא" על אתר). לפי זה, גם יחידה זו שייכת לדברי שמואל, וממשיכה עד מות שמואל בפרק כ"ה. מפרק כ"ה משלים נביא אחר את סיפור דוד ושאול.

הבעיה העיקרית בחלוקה זאת, היא הסתירות הרבות בין פרק ט"ז לפרק י"ז (אם שני הפרקים שייכים לאותה מגילה, לכאורה צריכה להיות התאמה בין שניהם). נתייחס קודם לסתירות שבין הפרקים, ואח"כ נעלה הצעה לחלוקה שונה, שתיישב את הסתירות.

הסתירות בין פרק ט"ז לפרק י"ז (נביא כאן רק אחדות מהן):

1. בפרק י"ז (קרב עמק האלה) שאול אינו מכיר את דוד.

"וכראות שאול את דוד יצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר... 'בן מי זה הנער'" (פרק י"ז, נה')

והרי בפרק ט"ז כבר נתמנה דוד למנגן בחצר המלך ולנושא כליו! -

"ויבא דוד אל שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי לו נשא כלים..." (פרק ט"ז, כא')

היתכן ששאול אינו מכיר את נושא כליו? [3] 2. בפרק ט"ז דוד מתואר כאדם מבוגר -

"... הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עימו" (פסוק יח')

ואילו בפרק י"ז דוד מתואר כילד השומר על הצאן בזמן המלחמה, ומביא אספקה לחזית -

"ויאמר שאול אל דוד לא תוכל ללכת אל הפלשתי... כי נער אתה והוא (גלית) איש מלחמה" (פסוק לג')

וגם אחיו מתייחס אליו כילד -

"ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה... נטשת מעט הצאן ההנה במדבר, אני ידעתי את זדנך... כי למען ראות המלחמה ירדת" (פסוק כח')

האם כך מתייחסים לגיבור חיל ונושא כליו של המלך?

3. בפרק י"ז (פסוק יב') מתוארת משפחת דוד:

"ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמנה בנים, והאיש בימי שאול זקן בא באנשים. וילכו שלשת בני ישי הגדולים הלכו אחרי שאול למלחמה, ושם... ודוד הוא הקטן..."

והלא כבר תוארה משפחת דוד בהרחבה בסיפור משיחת דוד בפרק ט"ז, ומדוע, אם כן, לחזור על הדברים?

הפתרון המתבקש הוא להקדים את פרק י"ז [4] . פירוש הדבר, שקרב דוד וגלית (דוד עודנו נער) המתואר בפרק י"ז, קדם לבחירת דוד למנגן, המתוארת בפרק ט"ז. אך עדיין נשארת השאלה - מדוע נכתבו הפרקים שלא כסדרן?

ברצוני להציע פתרון העונה, לענ"ד, על השאלות הנ"ל, ומבהיר את מבנה הפרקים בשמואל א'.

שמואל - נביא שאול; גד - נביא דוד:

נחזור לחלוקת הפרקים מפרק ט"ו. במקום לראות את פרק ט"ז כפתיחה לנושא דוד, נתייחס אליו כהמשך לסיפור חטא שאול בעמלק, מפרק ט"ו.

פרקים ט"ו-ט"ז יכולים לעמוד כיחידה עצמאית בנושא חטא שאול ועונשו, הכולל פרטים בתקופות שונות בחיי שאול.

מפרק י"ז מתחילה יחידה חדשה, הקשורה לדוד ומאבקו עם שאול, וממשיכה עד פרק כ"ז (לפחות). מסתבר שיחידה זו נכתבה על ידי גד החוזה.

שמואל, נביאו של שאול, כתב על המאורעות הקשורים לשאול.

גד החוזה, נביאו של דוד, כתב על המאורעות הקשורים לדוד.

ההנחה, ששמואל נחשב לנביא של שאול, הינה פשוטה. שאול נמשח ונתחנך ע"י שמואל, שמואל מנחה אותו בתחילת דרכו ומוכיחו כשהוא חוטא. וכשאומר ה' לשמואל - "נחמתי כי המלכתי את שאול למלך...", תגובתו- "ויחר לשמואל ויזעק אל ה' כל הלילה" (פרק ט"ו, יא'). והוא מתאבל על אובדן מלכות שאול (פרק ט"ו, לה').

המעשה האחרון של שמואל המסופר בתנ"ך הוא משיחת דוד (פרק ט"ז). אחרי משיחתו מסופר: "ויקם שמואל וילך הרמתה" (פסוק יג'), ומאז הוא אינו פוגש יותר את שאול ("ולא יסף שמואל לראות את שאול עד יום מותו" (פרק ט"ו, לה'). אחרי פרק ט"ז ניתן להניח ששמואל "מסתגר", וכנראה אינו מתערב יותר בענייני המלכות (אמנם דוד בורח אליו, כמסופר בפרק י"ט, אך על כך נדון בהמשך).

מפרק י"ז מתחילה יחידה חדשה בנושא דוד - עלייתו ורדיפתו, הממשיכה עד פרק כ"ז.

באמצע סיפור הרדיפות אנו קוראים:

"ויאמר גד הנביא אל דוד: לא תשב במצודה לך ובאת לך ארץ יהודה וילך דוד ויבא יער חרת" (כ"ב, ה')

מהמסופר בפרק כ"ב ידוע לנו, שגד מלווה את דוד בימי נדודיו במדבר, כאשר באותה תקופה שמואל "מסתגר" בביתו ברמה. לכן מסתבר שהוא הנביא שכותב אודותיו.

על פי האמור, תובן החזרה על תיאור משפחת דוד בפרק י"ז. אין כאן חזרה, אלא חלק מפתיחה למגילה נבואית של גד אודות דוד. כמו כן מובן מדוע הפרקים מופיעים שלא כסדרן.

נסקור את פרקים ט"ו עד י"ח והסברם לפי הצעתנו.

בפרק ט"ו, בעקבות חטא שאול במלחמת עמלק -

"ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך" (פסוק כח')

כעת יש צורך לתאר את קיום הנבואה.

בתחילת פרק ט"ז דוד נמשח:

"וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה ויקם שמואל וילך הרמתה... ורוח ה' סרה מעם שאול ובעתתו רוח רעה מאת ה'" (פרק ט"ז, יג-יד)

כיון שהוזכרה רוח ה' השורה על דוד, סומך לה שמואל הנביא (כותב הדברים) את הרוח הרעה המבעתת את שאול.

כעת מתאר שמואל מאורע שהתרחש אחרי קרב דוד וגלית (ואולי שנים מאוחר יותר), הקשור ל"רוח הרעה" והוא - סיפור בחירת דוד למנגן. בסיפור זה ניצבת זו מול זו "רוח ה'", המצליחה את דוד, וה"רוח הרעה", המבעתת את שאול. מנקודת מבטו של שמואל, הדבר מבשר על נפילתו ההכרחית של שאול, ועל עלייתו של דוד. לגבי שמואל, מלכות שאול כבר נפלה, לפחות בכח, והתקיימה נבואתו מפרק ט"ו. עליית דוד בפועל, תהיה כבר ענין לנביא אחר, גד החוזה.

פירוש הפסוקים בסוף הפרק יובן כדלהלן:

לאחר תקופה מסויימת שבה הרוח הרעה מבעתתו, ולאחר קרב עמק האלה, מקבל שאול את הצעת עבדיו לבחור מנגן:

"ויאמר שאול אל עבדיו ראו נא לי איש מיטיב לנגן והביאותם אלי. ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו"

שאול כבר מכיר את דוד מקרב עמק האלה, אבל שאול אינו יודע שאותו דוד בן ישי, בנוסף לכישרונותיו הצבאיים, יודע גם לנגן (וזאת מחדש לו הנער). שאול מסכים מיד להצעה.

"וישלח שאול מלאכים אל ישי ויאמר שלחה אלי את דוד בנך אשר בצאן... ויבא דוד אל שאול ויעמוד לפניו... ויהי לו נושא כלים".

כעת שאול מנצל את כל כישרונותיו של דוד. דוד נתמנה למנגן לפני המלך וגם לנושא כליו!

עד כאן דברי שמואל.

בפרק י"ז אנו חוזרים אחורה לסיפור עלייתו של דוד לגדולה. הנושא כבר איננו שאול אלא דוד; הוא הדמות המרכזית. לפי הצעתנו, כאן מתחילים דברי גד החוזה. הסיפור הראשון הוא על עלייתו של דוד - קרב דוד וגלית בעמק האלה. בפסוקים א'-יא' מתואר הרקע לסיפור, ומפסוק יב' מציגים לפנינו את משפחת דוד. דוד הוא הדמות המרכזית.

בפרק י"ז דוד מתואר כנער השומר על הצאן בזמן המלחמה, המביא אספקה לחזית (וזה לפני בחירתו למנגן) -

"ודוד הוא הקטן ושלשה הגדולים הלכו אחרי שאול. ודוד הולך ושב מעל שאול (הכוונה למחנה שאול בעמק האלה, כמו בפסוק שלפניו) לרעות את צאן אביו בית לחם" (פרק י"ז, יד'-טו')

דוד הקטן, שאינו מנוסה בלבישת מדים - כובע נחושת ושריון (פסוקים לח' והלאה), לוקח את מקלו בידו והורג את גלית.

מפרק י"ז ואילך עולה דוד לגדולה, שאול מתקנא בו, ובעקבות הקינאה והרוח הרעה, רודף הוא אחרי דוד פעם אחר פעם.

הרדיפה קשורה לעלייתו של דוד לגדולה, ועלייתו של דוד לגדולה מתחילה בקרב עמק-האלה (פרק י"ז). סביר להניח שכל היחידה מפרק י"ז נכתבה ע"י גד, וזוהי מגילת נבואות מסודרת, שנושאה המרכזי הוא דוד.

הצעתנו פותרת את כל שאלות ההתאמה בין פרקים ט"ז לי"ז ונותנת הסבר פשוט לשאלה מדוע הוקדם סיפור "המנגן" בפרק ט"ז.

נותרו עדיין שתי בעיות:

1. בפרק י"ט דוד בורח משאול הרמתה אל שמואל הנביא. ולכאורה, סיפור זה שייך לשמואל ולא לגד?

עיון קצר בסיפור יכול להוכיח אחרת:

"ודוד ברח וימלט ויבא אל שמואל הרמתה ויגד לו את כל אשר עשה לו שאול וילך הוא ושמואל וישבו בניות" (פרק י"ט, יח')

לכאורה, פגישה ריגשית זו, בין שמואל לדוד, היתה זוכה לפחות לציטוט אחד של הכותב משיחותיו עם דוד (כפי שעד פרק ט"ז מצוטטים לא אחת דברי שמואל). ואם כן, מכאן יש ראיה להצעתנו שנביא אחר הוא המספר על בריחת דוד לשמואל, ולא שמואל עצמו.

2. היכן ניתן למקם בתוך דברי גד (פרק י"ז והלאה) את סיפור בחירתו של דוד למנגן (המוכר לנו מדברי שמואל בפרק ט"ז)?

לפי דברינו, סיפור המנגן חייב להיות אחרי סוף פרק י"ז (קרב דוד וגלית). מצד שני, חייב הסיפור להיות לפני פרק י"ח פסוק ו', שם נאמר:

"ויהי בבואם בשוב דוד מהכות את הפלשתי (כאן הכוונה לפלישתים בכלל ולא לגלית ודו"ק) ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשיר... ותעננה הנשים המשחקות ותאמרן הכה שאול באלפו ודוד ברבבתיו... ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה.

ויהי ממחרת ותצלח רוח א-להים רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית ודוד מנגן בידו כיום ביום והחנית ביד שאול" (פסוק י')

כאן דוד כבר מנגן לפני שאול, כלומר - המסופר כאן חייב להיות אחרי המסופר בפרק ט"ז.

ובכן, סיפור בחירתו של דוד למנגן חייב להיות בפרק י"ח, בין פסוקים א'-ה'. נעיין כעת בפסוקים אלו.

בפסוק ה' כתוב:

"ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול ישכיל"

מסתבר, שהמדובר כאן הוא אחרי בחירתו של דוד למנגן - שאול מכירו היטב, ודוד כבר מתפקד כשר צבא.

בפסוקים ג'-ד' כתוב:

"ויכרת יהונתן ודוד ברית... ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו ועד חרבו ועד קשתו ועד חגרו"

כאן לא מדובר על סתם חברות; כאן מדובר על מעשה בעל משמעות מלכותית. אדם הלובש בגדי בן המלך אינו רועה צאן בבית לחם. לכן, מסתבר שגם פסוקים ג'-ד' מתרחשים אחרי בחירת דוד למנגן.

בפסוק א' כתוב:

"ויהי ככלתו לדבר אל שאול (אחרי שאלת 'בן מי אתה הנער') ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד"

פסוק זה חייב להיות מיד אחרי הריגת גלית, ובוודאי לפני בחירתו למנגן.

צמצמנו, א"כ, את האפשרויות לפסוק ב':

"ויקחהו שאול ביום ההוא ולא נתנו לשוב לבית אביו"

פשטות הפסוק היא שמדובר ביום ההוא, ביום של קרב דוד וגלית, אך דווקא פסוק זה עומד בסתירה מוחלטת למסופר בפרק ט"ז, שם נאמר:

"וישלח שאול אל ישי לאמר: יעמד נא דוד לפני כי מצא חן בעיני"! (פרק ט"ז, כב')

מתי, א"כ, עוזב דוד את ביתו להשאר אצל שאול: אחרי קרב עמק האלה, או אחרי בחירתו למנגן?

שאלה זו קשה לפי כל הסבר של חלוקת הפרקים. לענ"ד ניתן להציע שתי תשובות אפשריות:

1. שאול לקח את דוד למלחמה (ולא לחצר המלך) ביום ההוא, ולא חזר באותו יום הביתה כמנהגו, אלא נשאר כחייל בצבא שאול. בתום הלחימה, כעבור כמה שבועות, חזר דוד הביתה. כעבור שנה או שנתיים (יתכן אפילו יותר), שאול מחפש מנגן ובוחר בדוד (עיין לעיל בהסבר פרק ט"ז).

2. "ויקחהו שאול ביום ההוא" - מתייחס לאותו יום המוזכר בפרק ט"ז, היום ששאול מבקש מישי - "יעמד נא דוד לפני", בעקבות בחירתו למנגן ולנושא כליו של המלך (יתכן שלקיחה זו ארעה שנים אח"כ) [5].

כעת ניתן לנתח בצורה יפה את הפרשה המתחילה בפרק י"ז, נז', המהווה הקדמה לסיפור הרדיפות. מטרת הפרשה היא לתאר את הרקע לרצונו של שאול להרוג את דוד, כשהסיבה העיקרית היא - עלייתו של דוד לגדולה (והרוח הרעה המבעתתו בעקבות כך).

ה"פרשה" הנ"ל מביאה רשימה מקוצרת של פסוקים, המייצגים מאורעות חשובים בעלייתו של דוד לגדולה:

1. מלחמתו נגד גלית (סוף פרק י"ז).

2. חברותו עם יהונתן בן המלך (פסוק א').

3. בחירתו למנגן בחצר המלך ולנושא כליו (פסוק ב' לפי הצעתנו).

4. קבלת מדיו, חרבו וקשתו של יהונתן (פסוקים ג'-ד').

5. התמנותו לשר צבא והצלחותיו במלחמות (פסוק ה').

6. שירת הנשים - "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבתיו" (פסוקים ו-ט).

כל הפרטים הנ"ל מתארים לנו את סיבת הקינאה. קינאה זו, בצירוף עם הרוח הרעה (פסוק י'), מהוות את הרקע לפסוק יא' - "ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד...". מכאן מתחיל סיפור הרדיפות. מות שמואל בפרק כ"ה איננו פתיחה למגילה חדשה, אלא פרט היסטורי בתוך סיפור נדודי דוד, המסתתר משאול בארץ יהודה.

סיכום:

הצענו הסבר לפתור את בעיית הסתירות בין פרק ט"ז לפרק י"ז בשמואל א', ע"י חלוקת הספר בין דברי שמואל לדברי גד (על סמך דברי הגמרא בב"ב טו.). דברי שמואל, נביאו של שאול, מתייחסים בעיקר להקמת מלכות שאול וסיבת נפילתו, ודברים אלו מסתיימים בחטא שאול במלחמת עמלק וכל ספיחיה (מסוף פרק ט"ז). דברי גד (מפרק י"ז ואילך), נביאו של דוד, מתייחסים בעיקר לדוד - עלייתו לגדולה ורדיפתו ע"י שאול.

---