שתי גישות בהנהגת הקב"ה את עם ישראל בספר שופטים / יהונתן יעקבס  

א. פתיחה

כידוע, נחלק ספר שופטים לשלושה חלקים:

1. א', א - ג', ו: הקדמה, הכוללת את כיבושי השבטים מול הארץ הנשארת (א', א - ב', ה); וכן כוללת מעין כותרת המסכמת את העתיד להיות מסופר בספר שופטים (ב', ו - ג', ו).

2. ג', ז - ט"ז: סיפורי השופטים.

3. י"ז - כ"א: סיפור פסל מיכה וסיפור פילגש בגבעה.

במאמר זה ברצוני לדון ביחס בין שני החלקים הראשונים של הספר - הכותרת וסיפורי השופטים. האם אכן מבטאת הכותרת את המתרחש בספר? ואם לא - מה משמעות השינוי או השינויים?  

*   *   *  

פסוקים יא-יט בפרק ב' מנסים למצות את המאורעות המרכזיים בתקופת השופטים. מעשי בני ישראל מתוארים בפסוקים יא-יג:

"ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים, ויעזבו את ה' א-להי אבותם המוציא אותם מארץ מצרים... ויעבדו לבעל ולעשתרות".

תגובת ה' מתוארת בפסוקים יד-טו:

"ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד שסים וישסו אותם וימכרם ביד אויביהם מסביב... בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה... ויצר להם מאד".

ובפסוק טז:

"ויקם ה' שופטים ויושעום מיד שוסיהם".

אמנם מוסיף פסוק יז:

"וגם אל שפטיהם לא שמעו כי זנו אחרי אלהים אחרים".

אולם מדוע הקים ה' לעם שופטים ומושיעים? האם היתה חזרה בתשובה? או שמא זעקה אל ה'? אם נמשיך הלאה - נמצא את ההסבר בפסוק יח:

"וכי הקים ה' להם שפטים והיה ה' עם השפט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט כי ינחם ה' מנאקתם מפני לחציהם ודחקיהם".

אין בפסוקים אלו רמז לחזרה בתשובה, או אפילו לזעקה אל ה' בלי חזרה בתשובה. יש כאן נאקה, סבל - שגורר אחריו רחמי ה' על עמו: "כי ינחם ה' מנאקתם מפני לחציהם ודחקיהם" [1].

אם כן, מבנה ספר שופטים לפי הכותרת הוא:

א. בני ישראל עושים הרע בעיני ה' (פסוק יא).

ב. ויחר אף ה' בישראל וימכרם (פסוק יד).

ג. ה' ניחם מחמת נאקת בני ישראל (פסוק יח).

ד. ויקם ה' שופטים ויושיעום (פסוק טז) - וחוזר חלילה לשלב א'.

האם מתקיים מבנה זה גם בסיפורים הפרטיים שבחלקו השני של הספר?  

ב. סיפור עתניאל

השופט הראשון בחלק הסיפורי הוא עתניאל בן קנז:

א.   "ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' וישכחו את ה' א-להיהם ויעבדו   את הבעלים ואת האשרות" (ג', ז).

ב.   "ויחר אף ה' בישראל וימכרם ביד כושן רשעתיים" (ג', ח).

ג.   "ויזעקו בני ישראל אל ה'" (ג', ט).

ד.   "ויקם ה' מושיע לבני ישראל ויושיעם את עתניאל בן קנז" (ג', ט).

בסיפור עתניאל חוזרים שלבים א', ב', ד', כמעט מילה במילה על שלבים א', ב', ד' של הכותרת. אולם - נוסף פרט חדש שלא נרמז כלל בכותרת - ה' מקים מושיע לבני ישראל בעקבות זעקתם אליו! [2] מה משמעות שינוי זה - בין הכותרת לגוף הספר?  

ג. סיפור אהוד

השופט השני, אחרי מות עתניאל הוא אהוד:

א.   "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה'" (ג', יב).

ב.   "ויחזק ה' את עגלון מלך מואב על ישראל"   (ג', יב).

ג.   "ויזעקו בני ישראל אל ה'"   (ג', טו).

ד.   "ויקם ה' להם מושיע - את אהוד"   (ג', טו).

ארבעת השלבים בסיפור אהוד חוזרים במדוייק, מילה במילה על ארבעת השלבים בסיפור עתניאל. שוב - בניגוד לכותרת, עזרת ה' באה בעקבות זעקת בני ישראל אליו, ולא בעקבות רחמי ה' על סבל העם [3].  

ד. סיפור דבורה

א.   "ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה'" (ד', א).

ב.   "וימכרם ה' ביד יבין" (ד', ב).

ג.   "ויצעקו בני ישראל אל ה'" (ד', ג).

שלושת השלבים הראשונים חוזרים על המסופר בסיפורי עתניאל ואהוד. אך בסיפור דבורה יש שינוי בשלב הרביעי. בעוד שבכותרת, וכן בסיפורי עתניאל ואהוד, נזכר בפירוש "ויקם ה' מושיע", בסיפור דבורה - לא נזכר מטבע לשון זה בפירוש. אמנם, ברור שדבורה היא שליחת ה' - "הלא צוה ה' א-להי ישראל" (ד', ו), "נתן ה' את ססרא בידך" (ד', יד), "ויכנע א-להים ביום ההוא את יבין" (ד', כג). אולם מה טעם לא נזכרה בשלב הרביעי הלשון המקובלת בכותרת ובסיפורים הקודמים - "ויקם ה' מושיע"?  

ה. סיפור גדעון

א.   "ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה'"   (ו', א).

ב.   "ויתנם ה' ביד מדין"   (ו', א).

ג.   "ויזעקו בני ישראל אל ה'"   (ו', ו).

גם בסיפור גדעון, כמו בשלושת הסיפורים הקודמים, חוזרים שלושת השלבים הראשונים על עצמם. אולם, אם בסיפור דבורה חסרה לשון השלב הרביעי - "ויקם ה' מושיע", הרי שאצל גדעון לא רק שחסרה לשון זו - אלא ישנה גם תוספת:

"ויהי כי זעקו בני ישראל אל ה' על אדות מדין, וישלח ה' איש נביא אל בני ישראל ויאמר להם: כה אמר ה' א-להי ישראל אנכי העליתי אתכם ממצרים... ואגרש אותם מפניכם ואתנה לכם את ארצם ואמרה לכם אני ה' א-להיכם לא תראו את אלהי האמורי אשר אתם יושבים בארצם, ולא שמעתם בקולי" (ו', ח-י).

זה כבר שלוש פעמים חטאו בני ישראל, נענשו, זעקו אל ה', קיבלו מושיע - ושוב חזרו לחטוא כבעבר. מה, אם כן, התועלת בעונש? הפעם שולח ה' נביא בעקבות זעקתם, המוכיחם ומזכיר להם - "לא שמעתם בקולי!".

הכותב לא מספר לנו האם הגיבו בני ישראל על תוכחת הנביא מעבר לזעקתם הרגילה אל ה'.

בכל אופן, גם הפעם - אחרי התוכחה, מקים ה' מושיע לבני ישראל - גדעון. "ויפן אליו ה' ויאמר: לך בכחך   זה   והושעת את ישראל... הלא שלחתיך!" (ו', יד) [4].  

ו. סיפור יפתח

א.   "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה'" (י', ו).

ב.   "ויחר אף ה' בישראל וימכרם ביד פלישתים וביד בני עמון" [5] (י', ז).

ג. "ויזעקו בני ישראל אל ה' לאמר חטאנו לך" (י', י).

כמו בסיפורים הקודמים, שלושת השלבים הראשונים חוזרים על עצמם. שוב מוזכר שבני ישראל זועקים אל ה' - פרט החסר לחלוטין בכותרת. ומהי תגובת ה' הפעם?

"ויאמר ה' אל בני ישראל: הלא ממצרים ומן האמרי ומן בני עמון ומן פלשתים וצידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם ותצעקו אלי - ואושיעה אתכם מידם ואתם עזבתם אותי ותעבדו אלהים אחרים, לכן לא אוסיף להושיע אתכם" (י', יא-יג).

לאחר שבכל הסיפורים הקודמים הקים ה' מושיע לבני ישראל, אומר

הפעם ה' - עד כאן. אי אפשר להמשיך את מחזור ארבעת השלבים שוב ושוב לבלי סוף. "לא אוסיף להושיע אתכם".

בעקבות דברי ה' הנחרצים, מגיב העם בצורה שונה מהרגיל:

"ויאמרו בני ישראל אל ה' חטאנו, עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך, אך הצילנו נא היום הזה, ויסירו את אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את ה'".

בני ישראל לא מסתפקים בזעקה אל ה'. הפעם הם גם עוזבים את חטאיהם וחוזרים אל ה' בתשובה שלמה [6]. החזרה השלמה בתשובה גוררת אחריה רחמי ה' - "ותצר נפשו בעמל ישראל" (י', טז), אך מהכרזתו - "לא אוסיף להושיע אתכם" - לא חוזר ה'.

ואכן, המייחד את יפתח מהשופטים הקודמים לו - שהוא לא נבחר על ידי ה', כי אם על ידי העם (י"א, ד-יא). לראשונה קם שופט לא על ידי ה'. אמנם לאחר בחירת העם, עוזר ה' ליפתח - "ותהי על יפתח רוח ה'" (י"א, כט), "ויתנם ה' בידו" (י"א, לב).  

ז. סיפור שמשון

סיפור שמשון פותח בפתיחה המקובלת:

  א. "ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה'" (י"ג, א).

  ב. "ויתנם ה' ביד פלשתים" (י"ג, א).

אולם, לאחר שבחמשת הסיפורים הקודמים היה השלב השלישי - "ויזעקו בני ישראל אל ה'", לא מוזכרת בסיפור שמשון זעקת העם אל ה'! מדוע לא זועקים בני ישראל, הנאנקים תחת עול פלשתים, אל ה'?

נראה שהתשובה טמונה בסיפור הקודם - סיפור יפתח. בני ישראל למדו את לקח סיפור יפתח. אצל יפתח - גם אחרי שבני ישראל זעקו אל ה', הבטיח ה' - "לא אוסיף עוד להושיע אתכם". ואכן - לא ה' בחר את יפתח. העם נאלץ לסייע לעצמו ולחפש מנהיג שינהיגו. כעת - בני ישראל לא זועקים אל ה', כי הם כבר אינם מצפים לעזרה מה'. גם אם ישובו בתשובה להבנתם - הסתיים המצב של "ויקם ה' להם מושיע".

אולם, בניגוד ליפתח, שלא נשלח על ידי ה', חוזר ה' ושולח מושיע בסיפור זה - שמשון. "הנך הרה וילדת בן... והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים" (י"ג, ה).

מדוע חוזר ה' למנות שופט ולהושיע את ישראל, לאחר שירדו לשפל המדרגה - כשהם אפילו אינם זועקים אליו ומתחננים לישועה?  

ח. כי לא יטוש ה' עמו

כדי למצוא את הפיתרון לבעיה זו, נראה שיש לחזור ולסכם את השוה והשונה בין הכותרת לספר שופטים, לבין הסיפורים הפרטיים של השופטים.

מצאנו שבשני השלבים הראשונים של המאורעות: מעשי בני ישראל - "ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה'", ותגובת ה' - "ויחר אף ה' בישראל וימכרם", יש זהות עניינית ומילולית מוחלטת בין הכותרת לבין כל הסיפורים.

בשלב הרביעי - תגובת ה' הסופית, נאמר בכותרת "ויקם ה' שופטים ויושיעום", אך בסיפורים ראינו התפתחות - התרחקות: בשני הסיפורים הראשונים - עתניאל ואהוד, אכן חוזר מטבע הלשון - "ויקם ה' מושיע". בסיפור דבורה כבר חסר מטבע לשון זה, אך ה' הוא שמקים את המושיע. בסיפור גדעון, ה' מקים מושיע, אך רק לאחר שהוא שולח נביא המוכיח את העם. בסיפור יפתח מכריז ה' - "לא אוסיף עוד להושיע", ואכן לא מקים מושיע, אלא רק סומך את ידיו על בחירת העם. בסיפור שמשון חוזר שוב ה' ומקים מושיע לעם ישראל.

נראה לי, שהמפתח להבנת המסר של תקופה זו נעוץ בשלב השלישי - תגובת בני ישראל לעונש שמטיל עליהם ה'. בחמשת הסיפורים שהזכרנו - בתחילת ספר שופטים, מגיבים בני ישראל על העונש בזעקה אל ה'. הפסוק "ויזעקו בני ישראל אל ה'" חוזר ומופיע בכל אחד מהסיפורים. אך דווקא בכותרת לכל הספר - האמורה לשקף את המתרחש בסיפורים הפרטיים, לא מופיע פסוק זה. מדוע לא מופיע הפסוק גם בכותרת?

בסיפור השישי - סיפור שמשון, בני ישראל לא זועקים אל ה'. הם מתייאשים, כנזכר למעלה, בעקבות סיפור יפתח. בכל אופן, מקים ה' להם מושיע. מדוע מקים ה' מושיע על אף שבני ישראל אינם זועקים אליו?

משום הסיבה המופיעה בכותרת לספר! "כי ינחם ה' מנאקתם מפני לחציהם ודחקיהם".

נראה, שבספר שופטים ישנן שתי גישות בהנהגת הקב"ה את עם ישראל:

בדרך כלל, לאחר שהעם חוטא, הקב"ה מעניש אותו - על ידי מכירתו לידי נוגשים. אם מגלה עם ישראל רמז של רצון לחזור בתשובה - זעקה אל ה', ה' מושיע את העם, על ידי שליחת שופט.

אך כאשר כלו כל הקיצין, כשעם ישראל מגיע לכאורה לדרגה שפלה שממנה אין כל עלייה, גם כאשר העם לא רוצה כלל לשוב בתשובה או אפילו לזעוק אל ה' ולבקש רחמים, גם ללא חזרה בתשובה - לא עוזב ה' את עמו ישראל. כאן מתגלית ההנהגה השנייה. ה' לא יטוש את עמו לחלוטין. כאשר הם יורדים לדרגה בה לא מגיעה להם התשועה מצד עצמם - יושיעם ה' מצד רחמיו. "כי ינחם ה' מנאקתם". "ותקצר נפשו בעמל ישראל".

צורת ההנהגה הראשונה של חטא, אחריו עונש, ואחריו ציפייה לחזרה בתשובה - לא הוכיחה את עצמה. העם לא למד לקח, והגיע למצב של יאוש וחוסר נכונות להתפלל אל ה'.   מתברר שעם ישראל איננו ראוי לצורת הנהגה בה הקב"ה משגיח עליו ומדקדק עימו כחוט השערה. צורת הנהגה בה העונש מופיע מיד לאחר החטא - "ויעשו הרע בעיני ה' - ויחר אף ה'". לכישלון זה רומזת הכותרת לספר שופטים, שמטרתה לסכם את הספר. היא מדלגת על תחילת התקופה ורומזת לסיום - לסיפור שמשון, בו בני ישראל לא מתפללים אל ה'. ואכן - סיפור שמשון הוא הסיפור האחרון של הנהגת תקופת השופטים, ואחריו עובר עם ישראל לצורות הנהגה אחרות:   הן מצד הנהגת ה' - אין עונש מיידי לאחר חטא, והן מצד ההנהגה הפוליטית - כגון המלוכה, המופיעה בספר שמואל.  

*   *   *  

אם נעיין במקורות מאוחרים יותר, המתארים את תקופת השופטים, נמצא גם בהם את שתי הגישות:

שמואל הנביא, בתארו את העובדות שקרו בדרך כלל בשטח, אומר: "וישכחו את ה' אלהיהם וימכר אותם ביד... ויזעקו אל ה' ויאמרו חטאנו כי עזבנו את ה' ונעבד את הבעלים ואת העשתרות" (שמואל א', י"ב, ט-י).

שמואל מתאר את צורת ההנהגה הראשונה - תשועת ה' בעקבות זעקת העם אליו.

מצד שני, מתאר המשורר בספר תהילים את צורת ההנהגה השנייה - תשועה עקב רחמי ה' על עם ישראל:  

*   *   * 

נראה שהתעוררות ה' להושיע את עמו, גם ללא בקשתם, נרמזת גם בסיפור הקדשת שמשון - פרק י"ג. הפרק מתאר את "האישה" - אימו של שמשון, שאפילו שמה לא הוזכר, מול "מנוח" אבי שמשון, הגבר. בדרך כלל, הגבר הוא הפעיל, והאישה - סבילה. אך בפרק זה סובבת כל ההתגלות סביב האישה, כשמנוח נגרר אחריה. "וילך מנוח אחרי אשתו" (י"ג, יא). עם ישראל, המיוצג על ידי מנוח, לא מצליח לפעול וליצור קשר עם ה'. ובכל-זאת מתגלה ה' לאישה הסבילה, ומביא את הישועה על ידי שמשון.

*   *   * 

לסיום, נראה שיסוד זה - של רחמי ה' המצילים את עם ישראל גם כאשר ירד למ"ט שערי טומאה, מצאנו כבר בתהליך הוצאת עם ישראל ממצרים. בשמות ב', כג-כה מתוארת התעוררות רחמי ה' בלשון דומה מאד ללשון שמצאנו בשופטים ב' ובתהילים ק"ו: "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל הא-להים מן העבודה, וישמע א-להים את נאקתם ויזכר א-להים את בריתו..."; וכן בג', ז: "ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאביו" [8].

בכל פרקי היציאה ממצרים לא מוזכר שבני ישראל יצרו קשר עם ה'. הפסוקים מדגישים שה' שמע את נאקתם מהעבודה, ונחלץ לעזור להם - מפני שנזכר בבריתו עם האבות, לא מפני זעקתם אליו [9].

---