מכתב [1] / הרב יהודה שביב
בס"ד, י"א בכסלו תשכ"ח
לחביבי ר' חנן שלומות!
תוך שלא זכינו למראה עינים, חרף התודעה המוקדמת, נסתפק בהלך נפש.
ראשית אדרוש בשלום האכסניה. כיצד מתפתחים הענינים במקום?
ועתה על דברי תורה אבוא. על אותה תכנית, למעשה צילה של תכנית, עליה אתחיל לדבר.
כששמעתי על אפשרות של הקמת ישיבה באזור, לכד אותי הרעיון, ואמרתי בלבי- הנה ההזדמנות הגדולה, אולי הבלתי חוזרת, ליצור את הישיבה הגבוהה לשלמות. אותו חלום שכל בן ישיבה אשר כנפים לו והחפץ מרחבים והרמוניה שואף לו, נראה אפשרי לבצוע. באשר המקום גורם, ואף הנסיבות שכל כלם אומרים חידוש, ותכנית מהפכנית.
אנסה לפרט יותר. כוונתי לישיבה אשר אליה יקובצו נערים ובחורים שחבת תורה יוקדת בתוכם. חרוצים ללמד תורה שלימה רחבה ועמוקה. חרוצים ללמד תורה על כל היקפה והסתעפויותה. בישיבה מעין זו יקבעו עתים ללמוד (עד תום) של כ"ד הספרים סדרי המשנה והש"ס כולו, יחד עם העמקה לאמיתה של תורה במסכתות המקובלות לכך, יוקדשו עתים לעיון בספרות המחשבה הענפה שביהדות על שלוחותיה החסידיות והמוסריות, לא מתוך לוקסוס אקדמי אלא מתוך צורך נפשי בחינת "לבו דואב". אפנה זמן ללמוד הלכה למעשה מהמקורות תוך שימת דגש על מצוות התלויות בארץ, ועל מצוות הכלל, העם ולמחשבה של ימינו ושל בן זמננו. הישיבה תחנך להערכת כל ידע אנושי בכל תחום ויהי זה הסטוריה גיאוגרפיה, טבע וכיו"ב, ותראה במקצועות אלו מנוף ללמוד היראה והאהבה. ובעיקר ליצירות בתחום הנפש שהרי "גם מספורי הגויים צועק כבוד השי"ת" (ר' נחמן מברסלב).
יושם דגש על פתוח חיי הנפש של היחיד, בחויות אמונתיות, מוסיקליות וספרותיות, וחיי החברה של בני החבורה כלם. ישתדלו לראות "איך אור השכינה מתפלש בכל היקום" (אורות הקדש). הנערים יחונכו לראות במדינת ישראל שלב של ממש בגאולת העם והעולם וישתדלו לעשות את כל שביכולתם המעשית והרוחנית כדי להשתתף בבניניה, ולא כנגררים אלא כהולכים בראש המחנה. חלוצים בכל השטחים, ביחוד בשטח הפצת האור הרוחני. המוסד ישתדל להפוך את ה"צפיה לישועה" למשאת נפש של כל חניכיו, ציפיה שיש עמה מעשים, ציפיה אקטיבית, על הישיבה יהיה לשמש מגדל של אור תורה וזיו מצוות ומעשים בסביבה הקרובה והרחוקה. ידע כל בעל נפש ושאר רוח ששם בכפר עציון מתרקמים חיים יהודים מופתיים. תהא זו פינה של קידוש השם.
או אז יוכל המקום לההפך למרכז של קירוב רחוקים וכל אותם דבורים יפים שנאמרו בכינוס ביד הרב הרצוג ימצאו את הבסיס והמרכז למימושם וריכוזם.
זאת בקצרה.
אוטופיה... אני רואה אותך מחיך קימעא. אינני משלה את עצמי שאכן ניתן להגשים את הדבר במלואו, אך אם אין שאיפה לשלמות אין מקום גם לקיום חלקי. לא תמיד ניתן לשאוף לשלם. דומה שהנה ניתנה ההזדמנות לכך. וגאלת כי קרוב אתה.
בברכה נאמנה,
יהודה שביב.
[1] מכתב זה נכתב לפני עשרים ושתיים שנה אל הרב חנן פורת, במלאות עשרים ואחד שנה להקמתה של הישיבה, אנו מפרסמים לראשונה את המכתב, מתוך תקוה שהדברים יעוררו למחשבה - באיזו מידה התגשמו הציפיות מהימים ההם - בזמן הזה.