שינויי נוסחאות במסכת כריתות / עזרא שבט

מי שסיים בעת האחרונה את לימוד מסכת כריתות במסגרת מחזור הדף היומי, ודאי שם לב לקושי הלימוד הנגרם על ידי שיבושים רבים שבנוסח שלפנינו. גם עורכי הדפוסים הראשונים הודו, לאחר הדפסת המסכתות הפחות נלמדות (ויניציאה רפ"ב-ג) : "הנה בצירוף לזה בהעדר העתקות, כי לא נמצאו תחת ידינו כתיקונן, לכן בעל משכיל ובר אוריין נגר ובר נגר יחזה ויבחן בעיונו העז והנמרץ" [1]. לכן, החל במלאכת ה"נגר", ר' בצלאל אשכנזי, בעל שיטה מקובצת, להגיה ולשפר את נוסח המסכת. הגהותיו נמצאות בש"ס שלו, שהתגלגל דרך הדורות לידי הספריה הלאומית בירושלים [2] . הן נדפסו בש"ס וילנא לכל סדר קדשים, פרט לחולין, בשם "שיטה מקובצת לר' בצלאל אשכנזי ז"ל".

הגהות אלו הן אכן נר לרגלי הלומדים, ועליהן כתב החיד"א בשם הגדולים: "נפלאות אמיתיות מתוך גפ"ת כ"י שהיו לו". רבנו לא פירט מה היו המקור או המקורות, שמהם תיקן. ברם, דווקא במסכת כריתות, נמצאים בידינו שני כתבי היד העתיקים ביותר של הש"ס מבין אלו שתאריכם ידוע מתוכם. מוטל עלינו להשוות את הגהותיו של השיטה מקובצת ואת נוסח הש"ס שלפנינו עם הנוסחאות העתיקות ועם עדי נוסח אחרים.

תיאור כתבי היד ועדי הנוסח

כ"י אוקספורד (מסומן א) - נמצא בגניזה בקהיר, ויצא לאור בראשונה בתרנ"ה ע"י ש"ז שכטר. בסופו נחתם: "וסליקא מסכתא דכריתות בסיעתא דמרי שמיא, אדר א' ד'תתפ"ג", כלומר - מימיו של הר"י מגאש ור' מאיר חתנו של רש"י. זהו כה"י של הש"ס המתוארך הקדום ביותר הנמצא בידינו, והינו אשנב לצורתו של הש"ס בנץ החמה של ימי רבותינו הראשונים. כה"י חסר עד דף ד,ב, וכן מאמצע ו,א עד יח,א. יש בו שינויים רבים מהנוסח שלפנינו, במיוחד בלשונות הסתמא דגמרא, הקושרות בין המימרות והברייתות. נמצאים בו גם קטעי פרשנות, שאינם נמצאים במקורות אחרים (ראה מס' 30,28). בשני מקומות ציינתי שקטעי פרשנות שב א מובאים בתוס' (117 ו131*).

כ"י פירנצה (מסומן פ) - יצא לאור בצילום מכה"י, ירושלים תשל"ב. בסוף סדר קדשים נחתם: "...באלול ירח/ ושמשו מרפא עלינו יזרח/ ח' ימים קודם הכסא/ ה' יהא לנו למעוז ולמחסה/ שנת תתקל"ז", כלומר - שש שנים לאחר פטירת ר"ת, שנה שבה הרמב"ם היה בן ארבעים ושתים, ונתמנה לראש קהילת פוסטאט. כ"י זה היה ידוע להחיד"א, וכן הזכירו ב"מערכת הספרים" (ערך גמרא). הוא שימש את ר' רנ"נ רבינוביץ ב"דקדוקי סופרים", אך הוא לא הספיק להוציא בסדר קדשים אלא את מסכתות זבחים ומנחות בלבד. הקובץ שבו נמצאת מסכת כריתות מחזיק קס"ח דפים בעלי שני עמודים של ל"א או של ל"ב שורות. צורת הכתב היא אשכנזית. בכריתות כה,א נמצאים שני פירושים קטנים, המתאימים בקיצור לפירוש ר"י בתוס' שם ד"התנאי. שניהם מסומנים בתיבה: פי', ומשמע בתוס', שכך הוא במקצת ספרים שלפניהם. אותו פירוש נמצא גם ב א ללא סימון מיוחד.

כ"י לונדון [3] (מסומן ל) - כתיב אשכנזי, המשוער ככתיב מהמאה השניה לאלף השישי. הקובץ כולל את מסכתות ערכין, בכורות וכריתות, ועשוי מר"י עמודים בעלי שני טורים, ל' שורות כל אחד (מעמ' 177 הוא עובר לטור אחד). רוב נוסחאותיו דומות לכי" מ , עד שנראה שהם מאותו ענף, חוץ מהפרק האחרון, שנראה שנעתק ממקור אחר. כבר העיר ש"י פרידמן [4], ביחס לכ"י ב"מ, שבעריכת אילני יוחסין של כ"י הש"ס, יש לראות כל פרק כיחידה בפני עצמה. ב ל יש שמות שנכתבו ככתיבתם העתיקה, כמו הילל, שמיי, יניי, רבסי (במקום רב אסי), ובתכונה זו הוא דומה ל פ . מצויים בו הוספות ופירושים, שכנראה נעתקו מתוך הגיליון של מקורו (ראה 122,120,83).

כ"י מינכן (מסומן מ) - יצא לאור בירושלים בשנת תשל"א מצילום ה' שטראק תרע"ב. זהו כה"י היחיד הכולל את כל הש"ס. כתיב אשכנזי משנת ק"ג לאלף הששי. יש שהעריכו, שהמקור שממנו נעתק כי" מ הוא מאמצע ימי הגאונים [5]. כה"י שימש את בעל "דקדוקי סופרים" לאורך כל עבודתו, וכן הרחיב עליו את הדיבור בדק"ס ח"א עמ' 35-27. כמו בכל כה"י שתיארתי עד כאן, נקבצו המשניות יחד, בנפרד מהגמרא.

פירוש המיוחס לר' גרשום (מסומן ג) - הודפס בשם זה מכ"י בש"ס וילנא במסכתות תענית, ב"ב וקדשים (פרט לזבחים). צילום של כ"י רומא נמצא בספריה הלאומית בירושלים. רבים מפקפקים ביחס הפירוש לרגמ"ה [6]. מתוך היותו פירוש שוטף לגמרא, שונה טיב השימוש בר"ג כעד נוסח מהשימוש בכתבי יד, שהרי אין לדעת בוודאות מה הוא ה"דיבור המתחיל" (אם יש בכלל) והיכן מתחיל הפירוש. ועוד - בימיו של ר"ג עדיין ראו בפירושים חלק אורגאני מהתלמוד. לכן קיימות מספר נוסחאות בכה"י המאוחרים יותר (מ, ל והגהות ש"מ), שכנראה הושפעו על ידי פירושו (ראה 94,83,61,41,35,12).

מקורות אחרים שהשתמשתי בהם כעדי נוסח:

רש"י - אין בידינו כ"י רש"י לכריתות. היחיד שנודע לנו נשרף בטורינו בתרס"ד [7]. יש להשתמש ברש"י כעד נוסח באותה הסתייגות, שהערתי עליה לעיל בנוגע לפי' ר"ג.

בה"ג , מהד' הילדסהיימר, ירושלים תשל"ב; מגילת סתרים לר' נסים , מהד' ש' אברמסון, ירושלים תשכ"ה; שאילתות דרב אחאי גאון , מהד' מירסקי, נ"י תשכ"ו. שלושתם העתיקו קטעים שלמים מהמסכת, בעיקר בה"ג בהלכות כריתות, דם ועריות, והשאילתות בויקרא שאילתא צ"ז. בין ההעתקות הללו ישנם קטעים, שנוסחם שונה לגמרי מהנוסח שלפנינו בדפוס ובכה"י (ראה בה"ג ח"ב 46), וישנם הזהים לכה"י שלפנינו (ראה 65).

כללי השימוש בטבלה

א - מספר קטלוגי.

ב - דף ועמוד בש"ס שבדפוס.

ג - סימן בהגהות שיטה מקובצת. כשאין סימן אלא --, לא נמצאת הגהה בשיטה מקובצת (והוא מסכים לנוסח שבדפוס), אלא שמצאתי שינוי נוסח בכ"י (כבדוגמא 27).

ד, ה, ו - תוכן הגהה והדומים לה. כשאין הגהה, מובאת הגירסה שבדפוס (כבדוגמא 27).

ד - כשהגהות ש"מ מוחק מהגירסה שבדפוס, נמצא הנמחק בין סוגריים עגולים ().

ה - כשהגהות ש"מ מחליף את הנוסח, נמצא התיקון שלו בין סוגריים מרובעים [ ].

ו - סימני כתבי היד (או מקורות אחרים) הזהים (או דומים, ראה ז) להגהת ש"מ. כשאין הגהת ש"מ, מובאים המקורות המסכימים לנוסח שבדפוס.

ז - סימני המקורות שאינם מסכימים להגהת ש"מ (גם אם הם מסכימים לנוסח שבדפוס). במקרה שאין הגהת ש"מ יובאו המקורות, שאינם מסכימים לדפוס. במקרה שאין זהות בין המקורות (גם ו), יסומנו השינויים בסוגריים מרובעים או עגולים, בהתאם לסוג הסוגריים המקיפים את סימן המקור (בדוגמה 27 התיבות "להלן ב" שבסוגריים המרובעים נמצאות רק בכי" פ , שאף סימנו מוקף בסוגריים מרובעים).

הערות לכללי השימוש בטבלה

א. ציינתי רק את השינויים המשמעותיים בין הנוסחאות ה"מסכימות". יש לקחת בחשבון, שלא תמיד ישנה זהות גמורה בין המקורות המצויינים באותו טור.

ב. אין לי במאמר זה כוונה (ויכולת) לציין את כל שינויי הנוסח. ציינתי רק אותם שינויים הבולטים לעין, שהועלו מתוך סקירת הגהות ש"מ, ומסקירת כי"פ וכי"ל. אין לראות במאמר זה תחליף לדקדוקי סופרים.

ג. ההשוואות לפירוש המיוחס לר' גרשום, לכ"י מינכן ולגניזה אינן מקיפות את השינויים שבתוכם. לאחר שרשמתי את השינויים העיקריים שמצאתי בכי" פ ו ל ביחס להגהות ש"מ, בדקתי את המקורות הללו כמקורות משניים. אותו דבר אף ביחס לרש"י, לבה"ג, לשאילתות ולר' נסים. יתכן שיש בהם עוד שינויים חשובים רבים, ועוד המלאכה מרובה. מכל מקום, מאמר זה יכול לעזור ללומדים ולשמש נקודת התחלה לעבודה מקיפה יותר.

ד. סימן קטלוגי שיש לימינו כוכבית * - עיין בהערות שלאחר רשימת שינויי הנוסחאות.

טבלת שינויי נוסחאות למסכת כריתות

הערות לשינויי הנוסחאות [8]

2) המובאה ב מ בשם ר' הונא היא, כנראה, משובשת. בסוגיה המקבילה שביבמות ח,א לפי כל הנוסחאות, בעל המימרה הוא ר' יונה (דק"ס שלם שם). ראה שם גם בדף מ,א.

7) אפשר שש"מ מגיה כאן ע"פ סברה ולא ע"פ כ"י. בכל הנוסחאות שלפנינו, וכן במקבילה בסנהדרין נד,ב: "והביא". ראה גם במס' 85 35 ו-110.

אפשר, שגם באלו ההגהה היא מדעתו של המחבר. אך יש לציין, שלפעמים גם הגהות שהביא בשם קצת ספרים מתנגדות לכל עדי הנוסח שלפנינו (ראה 70,10,5).

8) ודאי אין לייחס קדושה לשם בפסוק זה, ולכן בולטת הטעות המשותפת לכי" ל ול פ .

14-13) לפי פשטות האוקימתא של ר"ל, בעל אוב - אית ביה מעשה רבה (ולכן אף לרבנן מיחייב), מגדף - לית ביה אלא מעשה זוטא ( ולכן רק לר"ע מביא קרבן, כדלקמן ד,א), וידעוני - לית ביה אפילו מעשה זוטא, ולכן אפילו ר"ע אינו מונה אותו במתניתין. לכן אין לגרוס כאן "מעשה זוטא" בבעל אוב, אלא "מעשה". כך אף בקושיית הגמ' שבהמשך (מס' 13, ש"מ סי'כ"א). כך פירש רש"י שם ד"ה קס"ד, ובמקבילה בסנהדרין סה,א ד"ה ואפי' לרבנן, וכך בכי" ל , ובהגהת ש"מ שם (בסי' ח') ציין, שאין גירסת "זוטא" אלא בספרים ישנים, להבדילו מהגהה סי' כ"א ולשמור על עקביות.

ר' גרשום מפרש בשני המקומות לפי גיר' "זוטא", הנמצאת ב"ספרים ישנים" שבש"מ (סי' ח'). לפי זה גם לרבנן, שחילקו בבעל אוב, לא בעינן אלא מעשה זוטא. וכן גם בהמשך (סי' כ"א), קס"ד בעל אוב הוי מעשה זוטא אפילו לרבנן. לפי נוסח זה קשה לר"ל, מה בין רבנן, שחילקו במעשה זוטא בבעל אוב, לבין ר"ע, שחילק במעשה זוטא אף במגדף. אולי בגין קושי זה מחקו רש"י וכי" ל "זוטא" בשני המקומות. וכן בכי" פ ו מ מחקו תיבת "זוטא" הראשונה (סי' י"ט), והסבו את קושיית הגמ' (סי' כ"א) : "קס"ד הוי מעשה אפילו לרבנן", על מעשה עקימת שפתיו של מגדף. במקבילה בסנהדרין שם, לא שינה מ אלא גרס כלפנינו.

25) כתיבת שמות כגון יניי ושמיי המצויים בכי" פ ו ל מעידים על עתיקותו של המקור, שכן מקובל שהוא הכתיב הארץ-ישראלי הקדום. וכך הוא גם בכ"י קופמן של המשנה, הידוע בעתיקותו.

קיים הבדל עקרוני בין שתי המימרות הראשונות שבקובץ זה, שמקורן באמוראי ארץ ישראל, לבין שתי המימרות האחרונות, שמקורן באמוראי בבל, לפי כ"י מ ו ל ור' גרשום. הראשונות מדגישות, שגופי התורה נלמדים מהתורה עצמה, מגזירה שוה. ואילו בשתים האחרונות, לא למדו גופי התורה מג"ש, אלא "למדוה חכמים". בנושא זה חלקו הרמב"ם והרמב"ן בספר המצוות שורש ב', עיין היטב שם, ובמיוחד ברמב"ן שם אות ג'. בה"ג (ח"ג עמ' 312) כבדפוס, אלא ששם באה דרשת ר' ינאי ללמד נותר, וזו של ר' סימאי באה ללמד פיגול.

33) הסימנים שהביא אביי כולם אוכלים, ולכן בעי אכילתן בריש שתא (כבדפוס וכ"י מל). וכן בטור תקפ"ג. ניתן להסביר למאן דגריס "דבעינן למיחזי" (כ"י א פ וס"א בש"מ), שהמימרה הזו קשורה למימרה של ר' אמי הקודמת לה, שגם שם הסימן הוא במה שרואים בעשרת ימי תשובה. ניתן להבין, שאביי מוסיף לאותה מימרה בפתיחת דבריו: "השתא דאמרת סימנא מילתא".שתי המימרות צמודות זו לזו גם בהוריות יב,א. שם גרסי' בדפוס "למחזי", וכן גרסו הערוך (ער' קרא) ומחזור ויטרי סי' שכ"ג.

35) כיון שבכל כה"י כתוב "במקדש", ניתן לשער שכן היה לפני רש"י ור' גרשום, אלא שהם פירשו "למקדש, שבעזרה היו מפטמין" (רש"י), "המקדש, בעזרה מקום עשייתו" (ר"ג). וכן בכל הנוסחאות בזבחים צה,א, וברש"י שם ד"ה והתניא. וכן נראה ברמב"ם, הל' מעשה הקרבנות, פ"ח ה"י. משמע לפי זה שאין מכניסין לכל הקודש, אלא שלענייננו, די לומר שאסור בעזרה שהוא מקום פיטום הקטורת (רמב"ם, הל' כלי המקדש, פ"ב ה"ד). כך אף בזבחים שם לעניין כיבוס. ברם, במחזור ויטרי (סי' ע"ז): "לפי שהפיטום נעשה בעזרה, ואי אפשר להכניסן לעזרה מפני הכבוד". אפשר שמה שנמצא ברש"י ורגמ"ה כפרשנות התקבל כהגהה, ונכנס לגוף הגמרא (ראה הקדמת ר"ת לספר הישר). ראה גם במס' 62, 42, 12, 122, 95, 84.

38) יש כאן הבדל משמעותי בין הנוסחאות. לפי הגהת ש"מ וכ"י מל בחטאים אלו התשובה בלבד גורמת למחילתם, ולא מדובר בכפרה כלל. ואילו לפי הגיר' שבדפוס וכ"י פ אין התשובה אלא תולה ליוה"כ, והיום מכפר כשאר עבירות. וכן גרסי' במקור הברייתא ביומא פה,ב, ושם במפורש בגמרא אזיל ומפרש: "תשובה בעיא יוהכ"פ".

40) לכאורה מ ו ל הם הברורים ביותר. ב מ אוכל נהמא ונחנק ממנו, ב ל אוכל אומצא ונחנק ממנה. כנראה, מה שבדפוס ובכי" פ הוא צירוף של שתי המסורות על חומר החניקה, ועלו יחד בצורה חסרת פשר. ראה גם מס' 89,34.

41) ב מ ו פ ברור, שכיון שאין בהם התירוץ השלישי ("אי נמי בהדי דעביד וכו'"), שייכים דברי ההסבר ("ולא הוה ליה וכו'") שבהמשך לתירוץ השני. ב ל , לעומת זאת, יוצא, שרק לתירוץ השני חסרים דברי ההסבר. נראה שהתירוץ השלישי נעתק ב ל מהגיליון של מקורו, והינו שתול כזר, הקוטע את רצף התירוצים. לכן מובן היותו חסר ב פ ו מ .

57) לפי הנוסח שב פ , המשנה - ביולדת, והברייתא שבגמ' מפרשתה במפלת. כך משמע ברש"י "שילדה וולדות, וקא מפרש כיצד שהפילה וכו'". הרמב"ם, הל' מחוסרי כפרה, פ"א ה"ח, פותח דבריו: "אחד היולדת ואחד המפלת וכו'", ומשמע כ פ , או ששתי הנוסחאות היו לפניו. בפירוש המשניות משמע, שגרס "יולדת", וכן הוא גם במשנה דפוס ראשון.

66) כנוסח פ נמצא גם במגילת סתרים לר' נסים בן יעקב (מהד' אברמסון), עמ' 301.

70) בנוסחאות בה"ג: "בקרי". לנוסחאות ס"א ו ל , שבהן הב' אינה שורשית, ברור שדברי ר' יצחק מכוונים להמשך ההסבר המובא מהברייתא: "גדול הדיינין מקרא וכו'". לפי הדפוס, בה"ג, פ ו מ עדיין ניתן להבין בדברי ר' יצחק כפי שפירשו רס"ג, ראב"ע ורד"ק בויקרא י"ט, מלשון רצועת הבקר שבמלקות. אם כן, הדברים מכוונים לדברי הגמרא: "ומנין דהדין בקורת לישנא דמלקות הוא".

83) וכן ברש"י משמע כהגהת ש"מ. אפשר, שהנוסח הנוסף הוא אשגרא דלישנא ממתניתין, ראה תוס' יב,ב ד"ה אוכלין.

84) ב מ ו ל גרסו "כוליה" במקום "דאכליה" בהגהת ש"מ. ב"מיתיבי" הקודם לה בגמרא גרסו כולם "דאכליה", אלא ששם פירש ר' גרשום "דאכליה, כוליה וכו'". ואפשר שבמקום להוסיף פירוש מהגיליון, החליפו בענף זה את הפירוש במקום התיבה המקורית, שבודאי צ"ל "דאכליה".

95) בפי' ר' גרשום הוספה זו היא חלק מהפירוש: "ופליג עליה במעילה, וספק מעילות דלא תנא וכו'". עי' גם רש"י סוף ד"ה אלא.

102) עי' תוספתא כפשוטה שבת, פרק י"א, עמ' 170, שהביא את הנוסחאות ואת דעות הראשונים.

104) הטעות בדפוס ("אכל דם שחיטה") היא ברורה. היא נובעת מטעות המעתיק, שהצמיד את התיבה "אכל" מסיום הפרק הקודם - "הדרן עלך ספק אכל" - למילים "דם שחיטה" שבראש פרקנו.

111) למרות שלכאורה השיבושים שב מ ו ל נראים קשורים זה בזה, יתכן שהשיבוש שב מ הוא טעות העתקה, ואילו זה שב ל הוא מתוך אשגרא דלישנא - "מגע ומשא".

116) לפי כ"י פ ו א , רב אשי משיב אמאי דמקשי מדסיפא תירוץ שני: הבשר יוצא לשריפה, כיון דהוי לאחר זריקה, ומיחזי כזבח פסול. וכן פירשו בפירוש ר"ג ובתוס' ד"ה רב אשי. וכן ברש"י, אלא ששם נראה שהוא הגהת רש"י, ולכן פותח בלשון "ה"ג". אפשר, שרש"י אינו מגיה ע"פ סברתו, אלא מתוך ספרים שלפניו.

118) עי' פי' ר"י שבתוס' ד"ה תנאי, שגם הוא פירש: "מכשיר בחוץ - היינו משולחת", ואף הביא בשם "מקצת ספרים": "הוא כתיב: 'וה"פ אף בחוץ עשה מכשיר, משולחת'...", ממש כמו ב פ ( אלא שהפי' מוסב על הסיפא). שלא כפי' ר"ג, דמכשיר בחוץ - היינו צפור שחוטה (ברם, שאר הפירושים כאן הם כשיטתו), ושלא כרש"י שפי' "מכפר - [שאר] חטאות ואשמות; מכשיר בחוץ - צפרי מצורע (משמע ששתיהן) ; מכפר בחוץ - שעיר המשתלח ועגלה ערופה".

119, 122) הוספת הפירוש שבכי" ל ו פ ב122 דומה לסוף הדיבור שבפי' ר"ג: "נגעיה היא על חטאיה", וברש"י: "מצער הנגע נתכפר חטאו". ב119 דומה לפי' רש"י לטעם כפרת היולדת: "דהא מכפרא בשעת לידה", והגיה הב"ח: "בצער לידה". (לצערנו, כה"י הידוע היחיד לפי' רש"י במכילתין נשרף בטורינו כנ"ל). אולם בפירוש ר"ג: "ימי טומאה וימי טהרה דמשמרת מכפר".

123, 125) הוספות הביאור שבכי" ל נכנסו מהגיליון, שהרי אפילו לא נכנסו במקום הנכון (עי' לעיל מס' 84). בשני המקומות הן רש"י והן ר"ג פירשו פירוש אחר מהמופיע בהוספות אלו.

135) עי' בתוס' זבחים יב,א ד"ה וש"מ, שמביאים בשם "גירסת הספרים בכריתות" כגירסת א ו ל כאן. ושם בשם ר' חיים ו"כמה ספרים" - כגירסה שב פ , שבה הוחלף הסעיף האחרון, בהתאם למימרה דר' הונא בריה דר' יהושע דלקמן כח,א, ובהתאם לנוסחת המאמר המקביל שבתמורה כו,א-ב לפי גירסת ש"מ, ר"ג ורש"י (בכי" מ - רק שני הסעיפים האחרונים), ולנוסחת המאמר בזבחים שם לפי ש"מ (סי' י). רש"י שם ובקדושין ז,ב (ושם נמי בשאר ראשונים) גורס (סעיף 3) : "יש דחוי בדמים", וחסר לו (סעיף 2) "קדושת דמים מדחה", ובמקומו גרס: "דחוי מעיקרא", וע"ז הקשו בתוס' שם (וברשב"א שם בשם ראב"ד), שאין לגרוס ביחד "דחוי דמים" ו"דחוי מעיקרא", דהיינו הך. מ מקצר מהמאמר, ובו נותר המאמר חסר משמעות בסוגיין, כיון שאינו עונה על בעיית ר' אלעזר בעניין בעלי חיים נדחין.

לוח מקורות מיוחדים בש"מ ביחס לכה"י, לפי' ר"ג ולרש"י

 

תלמוד בבלי כ"י אוקספורד, חתימת מסכת כריתות.
בשורה השניה של החתימה: "אדר א' ד'תתפ"ג לעולם",
ובצד: "אלף נ"ה לחורבן אלף תל"ד לשטרות".

 

עמוד מן התלמוד הבבלי כ"י מינכן, ראש מסכת כריתות

 

עמוד מן התלמוד הבבלי, ויניציאה רפ"ב-ג.
בצד ובגוף הטקסט - הגהות בכתב ידו של ר' בצלאל אשכנזי.

---