לע"נ דוד צבי (דודי) דויטש ז"ל

  נסיך אדם שלא זכה למלוך

שום תשים עליך מלך - מאימתי מלך דוד? [1] / גד אלדד

איתא בגמרא (תענית ה ע"ב):

ואמר ליה רב נחמן לר' יצחק - מאי דכתיב: 'ויהי כי זקן שמואל' (שמו"א, ח), ומי סיב שמואל כולי האי?! והא בר נ"ב שנה הוה, דאמר מר: מת ב-נ"ב שנה - זהו מיתתו של שמואל הרמתי?! אמר ליה: הכי אמר ר' יוחנן - זקנה קפצה עליו, דכתיב: 'נחמתי כי המלכתי את שאול למלך' (שמו"א, ט"ו, יא). אמר לפניו [שמואל]: ריבונו של עולם, שקלתני כמשה ואהרן... מה משה ואהרן לא בטלו מעשי ידיהם בחייהם, אף אני לא יתבטל מעשה ידי בחיי.

אמר הקב"ה - היכי ליעביד?

לימות שאול - לא קא שביק שמואל [שימות שאול, אין שמואל מניח לי]. לימות שמואל אדזוטר - מרנני אבתריה [שימות שמואל וכך לא יראה בנפילת שאול - ירננו אחריו שבשל חטאיו מת צעיר]. לא לימות שמואל, ולא לימות שאול - כבר הגיעה מלכות דוד, ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימה, אמר הקב"ה, אקפיץ עליו זקנה [על שמואל, וימות צעיר אך לא ירננו אחריו כיוון שייראה זקן, וכך לא ייבטלו מעשיו בחייו].

מהגמרא עולה שמיד לאחר חטא שאול במלחמת עמלק, רצה הקב"ה להפסיק את מלכותו, כיוון שכבר הגיעה מלכות דוד ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה. אף על פי כן, בפרקים הבאים מוצאים אנו ששאול ממשיך למלוך. כיצד יתכן הדבר?

  ובמדרש מצאנו (מדרש תהילים ק"י):

לדוד מזמור נאם ה' לאדני שב לימיני (תהלים ק"י, א').

אמר ר' שלום הלוי - 'כך אמר דוד: אמר הקב"ה לשיתני אדון ומלך על ישראל, בזמן ששלח את שמואל הנביא למשחני, שנאמר (שמו"א ט"ז, א) 'מלא קרנך שמן'. וכיון שראה שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימה, אמר לי 'שב לימיני' - המתן לשאול בן קיש איש ימיני, כי עדיין יש לו שעה, ואחרי מות שאול תמלוך.

אם כן, נדחתה מלכות דוד. דוד אמנם נמשח למלך מיד בפרק ט"ז בשמו"א,   אך מלך רק לאחר מות שאול, כמסופר בשמו"ב (ה', ג):

ויבואו כל זקני ישראל חברונה... וימשחו את דוד למלך על ישראל.

וברד"ק שם:

כי עתה מלך על כל ישראל... לפי שלא נתקיים דבר שמואל עד היום הזה, כי שמואל משחו למלך על כל ישראל.

אך כנראה לא הכל מבינים כך. ומצאנו בגמ' מגילה (יד ע"ב):

אמרה לו (אביגיל, כשדוד רצה להרוג את נבל הכרמלי, טרם המלכת דוד): 'וכי דנין דיני נפשות בלילה?' אמר לה (דוד): 'מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה'. אמרה לו: 'עדיין שאול קיים, ולא יצא טבעך בעולם'. אמר לה: 'וברוך טעמך וברוכה את, אשר כליתני היום הזה מבוא בדמים'.

אם כן, דוד ראה עצמו כמלך [2], ורצה לדון את נבל כמורד במלכות!!!

אם כן, מדוע לא הרג את שאול כשהזדמן לידו (בפרק כ"ד), ולא עוד אלא שהכתוב מעיד עליו:

ויאמר לאנשיו חלילה לי מה' אם אעשה את הדבר הזה, לאדני למשיח ה' לשלח ידי בו, כי משיח ה' הוא.

זאת ועוד, בשמו"ב (א') מסופר כיצד הרג דוד את הגר העמלקי שהודה בהריגת שאול, והקשו הראשונים והרי אין אדם נהרג בהודאת פיו?! ותירץ הרמב"ם (הל' סנהדרין, פי"ח ה"ו):

וזה שהרג יהושע עכן, ודוד גר העמלקי בהודאת פיהם - הוראת שעה היתה או דין מלכות היה [3].

שוב אנו רואים שדוד אוחז במלוכה, בעוד שמלך בפועל רק בשמואל ב' פרק ה'!

המלכת מלך בישראל

דומה, שסתירות אלו יפתרו לאור הבנת מעמדו המיוחד של המלך בישראל. ונמצא כתוב:

שום תשים עליך מלך, אשר יבחר ה' א-להיך, מקרב אחיך תשים עליך מלך...(דברים, י"ז, טו)

מבואר, אפוא, ששני גורמים משמשים בהמלכת מלך על ישראל:

1. ה'

2. עם ישראל

וכבר התחבטו המפרשים ביחס בינהם (עיין רמב"ן שם).

מעתה, ננסה לעמוד על היחס ביניהם תוך כדי יישוב בעייתנו אנו.

  ונקדים תחילה פרשה הטעונה ביאור:

ויאמר שמואל אל העם, לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה. (שמו"א, י"א, יד)

וצריך עיון, מה ראה שמואל לחדש המלוכה? להמליך את שאול בשנית? וכתב שם רש"י:

לפי שבראשונה היו עוררים על הדבר, ועתה נתרצו כולם.

  אך נראה שבפסוקים טמון דבר עמוק יותר.

בהמלכתו הראשונה של שאול שהתבצעה על פי גורל, על פי ה', כתוב (שם, י', כד):

ויאמר שמואל אל כל העם, הראיתם אשר בחר בו ה', כי אין כמוהו בכל העם, וירעו כל העם ויאמרו יחי המלך.

ובהמלכתו השניה נמצא (שם, י"א, טו):

וילכו כל העם הגלגל וימליכו שם את שאול לפני ה'...

בהמלכה הראשונה, שנעשתה על-פי גורל, ה' המליך את שאול והעם הסכים ונענה להמלכה, וחלקו לא נענה. אך בהמלכה השניה העם המליך את שאול לפני ה' - ואז נסתיימה המלכתו [4].

המלכת דוד

כשנעיין בתיאור המקרא של התקופה שבין שתי המלכות שאול נמצא ביטוי החוזר על עצמו - שאול מוגדר כבעל רוח ה', רוח א-לוהים. ביטוי זה מופיע אף אצל דוד מיד אחר שנמשח ע"י שמואל, ובעוד מספר מקומות. אם כך, יש מקום להבין משמעות ביטוי זה בהקשרו בפסוקים שלפנינו. והסביר לנו הרמב"ם (מורה נבוכים, ח"ב פכ"ד):

תחילת מעלות הנבואה, שילווה את האדם עזר א-להי, יעוררו ויזרזו לעשות טובה גדולה בעלת ערך, כגון הצלת קבוצת חסידים מידי קבוצת רשעים, או הצלת חסיד גדול, או השפעת טובה על אנשים רבים, וימצא מצד עצמו לכך התעוררות ודחיפה לפעולה, וזה נקרא רוח ה'. והאדם אשר ילווהו מצב זה אומרים עליו 'שהוא צלחה עליו רוח ה'...' וכיוצא בשמות האלו... וזוהי דרגת כל שופטי ישראל... וזוהי גם דרגת כל משיחי ישראל החסידים, ונתבאר זה בפירוט מקצת השופטים והמלכים... 'ותצלח רוח א-להים על שאול' (שמו"א, י"א, ו), וכך נתלווה עם דוד בדומה לכוח הזה מאז שנמשח בשמן המשחה, כמו שאמר הכתוב 'ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה'.

ואב לכולם, לענ"ד, הפסוק בישעיה (י"א, א) המתאר את מלך ישראל האידיאלי:

ונחה עליו רוח ה' (1.) רוח חכמה ובינה (2.) רוח עצה וגבורה [5]   (3.) רוח דעת ויראת ה'.

מעתה, הרי לנו שכשדוד נושא עמו את 'רוח ה'' חסרה בדיוק באותו רגע משאול, כמתואר בפסוקים:

ויקח שמואל את קרן השמן, וימשח אותו (את דוד) בקרב אחיו, ותצלח רוח ה' אל דוד, מהיום ההוא ומעלה... ורוח ה' סרה מעם שאול, ובעתתו רוח רעה מאת ה'. (שמו"א, ט"ז, יג-יד)

הרי שדוד הומלך עם משיחתו ועל כן צלחה עליו רוח ה', וכפי שכותב האברבנאל על אתר:

יגיד הכתוב, שמיד כאשר נמשח דוד למלך, מיד צלחה עליו רוח א-להיך קדישין, ומיד סרה רוח ה' מעם שאול. והיתה אצלי הסיבה בזה, לפי שלא היה זה הרוח לבד, רוח הגבורה אשר ימצא בגיבורים רבים יחד. אבל היה זה הרוח גודל הלב ברוח משפט וברוח בער, כפי הראוי למלך ישראל בפרט. וזה היה בלתי אפשרי שימצא בשניהם יחד, לפי שאי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד.

ובזאת נבוא לדברי הגמ' בתענית בה פתחנו ונסביר אותה על פי דרכנו, שאכן הגיעה מלכות דוד והוא הומלך קמי שמיא, אלא שהמלכתו על ידי כל ישראל, בפועל, נדחתה לאחר מות שאול.

סממני מלכות בדוד טרם המלכתו

א. אחד מתפקידיו המרכזיים של מלך, כמצויין במשאלת העם למלך, הוא:

והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו, ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו. (שמו"א, ח', כ)

והנה, מאז משיחתו, דוד הוא המבצע תפקיד זה, ולא שאול, כמתואר בפסוקים:

  ויסרהו שאול מעמו, וישמהו לו שר אלף ויצא ויבא לפני העם.(שם, י"ח, יג).

וכל ישראל ויהודה אהב את דוד, כי הוא יוצא ובא לפניהם.(שם, שם, טז)

ויצאו שרי פלשתים, ויהי מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול, וייקר שמו מאד.   (שם, שם, ל')

אם כן, למעשה דוד הוא המלך 'דה פקטו', בשטח. ומאידך, מאז כניסתו של דוד לתמונה אין אנו שומעים על תפקוד כלשהו של שאול כמלך [6]. שאול נהפך לאיש צייד המעוניין אך בציד דוד, ואינו מתייחס לתפקידיו כמלך; ודוד אף רמז לו על כך:

אחרי מי יצא מלך ישראל... אחרי פרעוש אחד?! (שמו"א, כ"ד, יד)

וכוונתו לומר, היאך מלך ישראל שמלכותו נתונה על כל ישראל, מפקירה ויוצא לחפש אחר פרעוש אחד?!

ב.   שנינו ביומא (עא ע"ב):

ואין נשאלין (באורים ותומים) אלא למלך, ולאב"ד ולמי שהציבור צריך בו.

והנה מצאנו שהאורים ותומים נפלו ליד דוד, עם רצח אנשי נוב בידי דואג, במצוות שאול. ואמנם אין בכוח זה להוכיח שדוד תפקד כמלך, אך ודאי יש בכוח זה להוכיח מי, כלפי שמיא, מוגדר 'מי שהציבור צריכין בו'!

אם כן, דוד הוא המולך קמי שמיא, ומבצע תפקידי המלך בפועל, וכמובן שהדברים קשורים.

"אין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימה"

  להשלמת התמונה יש להבהיר נקודה אחת. מדוע לא הרג דוד את שאול?

  התשובה ניתנת ע"י דוד בעצמו "אל תשחיתהו, כי מי שלח ידו במשיח ה' ונקה?!". וצ"ע, הכיצד דוד שרואה עצמו כמלך, ואף רצה לדון את נבל כמורד בו, ממשיך להחשיב את שאול כמשיח ה'?!

  התשובה לכך היא על פי דברי הרמב"ם (הלכות מלכים, פ"א ה"ח):

נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצווה ונלחם מלחמות ה' - הרי זה מלך וכל מצוות מלכות נוהגות בו.

הרי שיכולים להיות שני מלכים בכפיפה אחת, ומה שנכון לאחר חלוקת הממלכה מזרע דוד, נכון גם לגבי טרום יצירתה.

ועדיין "אין מלכות נוגעת בחברתה", כיוון שהגבולות הם ברורים: מלך ישראל מול מלך יהודה, וכמו כן שאול מולך על ישראל בפועל, בעוד דוד משמש כ"גברא של מלך" אך ללא ממלכה. ולכן דוד נזהר מלפגוע, ובצדק, במשיח ה' - בשאול באשר הוא רואה עצמו כמלך לצד שאול.

סוף דבר

מעתה, הכל נהיר - שמואל מצטווה להמליך את דוד, ובכך תמה מלכות שאול כלפי שמיא [7], אלא שמפאת בקשת שמואל "שלא יבטלו מעשי ידיו בחייו" נותר שאול מלך, עד מיתת שמואל. דוד נמשח למלך מיד עם משיחתו, אך המלכתו נסתיימה רק לאחר משיחתו השניה ע"י בני יהודה, והשלישית והסופית ע"י כלל ישראל ככתוב (שמו"ב, ה', א-ג):

ויבאו כל שבטי ישראל אל דוד חברונה ויאמרו לאמר... גם אתמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו, אתה הייתה (ה)מוציא והמבי(א) את ישראל, ויאמר ה' לך אתה תרעה את עמי את ישראל, ואתה תהיה לנגיד על ישראל, וימשחו את דוד למלך על ישראל.

ועל פי הדברים הללו תתבאר המלכת המלך בישראל כדברי הרמב"ן (דברים, י"ז, טו):

ודעתי בדרך הפשט, כי טעם 'אשר יבחר' שכל מולך על עמים - מאת הא-להים היא... יאמר 'שום תשים עליך מלך' כל אשר נגזר מן השמים שימלוך, ואם (פירוש - ואפילו אם) הוא מקטני שבטי ישראל... אבל איש נכרי לא תמלוך עליך לעולם. וכן ע"ד הפשט 'המקום אשר יבחר ה' בו' כל שיבנו שם ביהמ"ק, כי הכל - מרצון ה' הוא.

הנה יש להבין מדברי הרמב"ן, שחלק ה' בבחירת המלך הוא לכוון את הדברים כך בטבע, שהעם יגיע לבחירה הנכונה מעצמו, וכפי שחזינו בדוד:

ויהי דוד לכל דרכו משכיל וה' עמו... וכל ישראל ויהודה אהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם.   (שמו"א, י"ח, יד ו-טז)

ולקמן, כנימוק בני ישראל לבחירת דוד כמלך, מצאנו (שמו"ב, ה',   ב):

גם אתמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו, אתה הייתה (ה)מוציא והמבי(א) את ישראל.

  ונתבאר לנו בזה שבחו:

  הממליך מלכים - ולו המלוכה .

---