ויקבלו על מלכותך עליהם [1] / שוע אנגלמן

הזיקה בין מצוות תלמוד תורה לקריאת שמע עולה מהגמרא בברכות (יא ע"ב), שם נאמר כי ברכת אהבה רבה פוטרת בנסיבות מסוימות מהצורך באמירת ברכות התורה, אם קדמה להן. מקובל להבין, כי ברכת קריאת שמע דומה בתכניה לברכות התורה ועל כן יכולה להוות תחליף, בדיעבד.

נשתדל להוכיח שהקשר הוא הדדי, ואף תלמוד תורה דומה לקריאת שמע.

שיטת הרמב"ם

המשנה בריש "היה קורא" (יג ע"א) מבארת את הטעם לסדר פרשיות קריאת שמע:

כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואחר כך מקבל עליו עול מצוות.

בגמרא מועלה הסבר נוסף, ולמסקנה ישנם שני הסברים, אך הרמב"ם (הל' קריאת שמע, פ"א ה"ב) נוטה להסבר המשנה:

ומקדימין לקרות פרשת שמע מפני שיש בה ייחוד השם ואהבתו ותלמודו... ואחריה 'והיה אם שמוע' שיש בה ציווי על שאר כל המצוות.

מלשונו מדויק כי בתלמוד תורה ישנו קיום גם של מצוות קבלת עול מלכות שמים (שהרי הגמרא קראה לכל פרשת 'שמע' - "עול מלכות שמים תחילה").

אחר שמציין הרמב"ם (הל' תפילה, פ"ז ה"י) את דין ברכות התורה כמקדימות לתלמוד תורה הוא כותב:

בכל יום חייב אדם לברך שלוש ברכות אלו ואחר כך קורא מעט דברי תורה.

מתוך החזרה שבדבריו משמע שאין אלו ברכות המצוות גרידא, אלא, ישנה חובה לומר את הברכות בכל יום כחלק מקיום מצוות תלמוד תורה [2]. וכן פסק (הל' קריאת שמע, פ"ב הי"ג) שהמסתפק אם קרא קריאת שמע: "חוזר וקורא ומברך לפניה ואחריה", כהסבר הרשב"א (בשו"ת ח"א תשובה שכ): "דמעיקרא כך היתה התקנה שכל שהוא חייב לקרות, צריך הוא לקרות לכתחילה בברכותיה" [3] (משמע שאף בקריאת שמע, הברכות הינן חלק מקיום המצווה). אפשר שהדבר נובע מכך שבמצוות קריאת שמע ותלמוד תורה יש בחינה של קבלת עול מלכות שמים שהיא גופא מהווה את היסוד לעבודת ה', ואינה זקוקה להקדמות.

מתוך כך ברור מדוע הוסמכה התפילה הן לקריאת שמע והן לתלמוד תורה [4], כשהכל מצטרף למסגרת של קבלת מלכות שמים המשלבת את השמחה שבעבודת ה' לצד היראה בעמידה לפני המלך [5].

השלכה מעשית להשוואה זו ולקיום המשותף, הוא שיעור המינימום של מצוות תלמוד תורה שקבע ר' אמי לפי ר' יוסי (מנחות צט ע"ב):

אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצוות 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך'.

זמנים אלה מקבילים לזמני קריאת שמע "בשכבך ובקומך" [6], דהיינו קבלת מלכות שמים בפתיחת היום וחתימתו [7].

מלכות שמים - ברבים

שמא יש מאן דאמר שעקרונית הולך בעקבות הרמב"ם, אך מוסיף לכך דרישה נוספת.

הגמרא בסנהדרין (מט ע"א) מביאה כי עמשא שנצטווה ע"י המלך להביא את איש יהודה התעכב מפני ש"אכין ורקין דרש", ומפרש רש"י - שמצאן שהיו עוסקים במסכת ולא רצה לבטלם דכתיב 'רק חזק ואמץ', שממעט, שאם בא המלך לבטל דברי תורה אין שומעין לו, וע"כ עמשא אינו בגדר מורד במלכות.

ומטעים המאירי שאין מצוות המלכות מבטלת תלמוד תורה דרבים. לפום ריהטא נאמר, כי רק בתלמוד תורה דרבים שנושא אופי ממלכתי כמעמד הר סיני ישנה בחינה של קבלת עול מלכות שמים [8].

ואף המדרש: "לא פתח הקב"ה בסיני אלא בדבר זה שאמר להן שמע ישראל 'אנכי ה' א-להיך'. נענו כולן 'ה' א-להינו ה' אחד'" (דברים רבה פ"ב ל"א), מצביע על מתן תורה כמקור לקריאת שמע.

במצב כזה ודאי שדברי הרב ודברי העבד דברי הרב קודמין, ואין להישמע למלך בשר ודם.

דין מיוחד ברבים מצינו אף בברכות התורה שלפי הירושלמי (פ"ז ה"א) - המשווה ברכות התורה לברהמ"ז - בציבור חיובם מדאורייתא וביחיד רק מדרבנן (ואף אם רק בברכות קריאת התורה עסקינן הרי גם לקריאת התורה יש בחינה של תלמוד תורה) [9]. לשיטתו בברכות קריאת שמע (כהבנת התוס' יג ע"א, ורב האי גאון [ברשב"א]) ביחיד: "זאת אומרת שאין ברכות מעכבות" (פ"ב ה"א), אך בציבור: "הא ברכות מעכבות" (יב ע"א). ושוב עולה ההשוואה בין ברכות התורה לברכות קריאת שמע, על פי הבנתנו.

ייתכן לקשר זאת ללימוד הירושלמי (פ"ו ה"א): "'ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוה' - מה תורה טעונה ברכה אף מצווה טעונה ברכה". לפ"ז המקור לברכות התורה הוא מעמד הר סיני ובמיוחד לפי פירוש הרמב"ן על אתר (שמות, כ"ד, יג):

ור"א אמר התורה - הדיבור הראשון והשני
והמצוה - השמונה הנזכרים.

ומן המפורסמות שעניין שני הדיברות הראשונים הוא קבלת מלכות שמים [10], וא"כ המקור לברכות התורה הוא במעמד הר סיני אשר היווה קבלת עול מלכות שמים, וזהו יסוד ההשוואה לברכות קריאת שמע.

יתרה מכך, הרא"ש (פ"ב ע"ג) אף סבר שקריאת שמע של ר' יהודה הנשיא (יג ע"ב) שהסתפק באמירת "שמע ישראל...", תיתכן רק בלימוד תורה ברבים, שהכל קיום אחד הוא [11].

---