שבועה של אחרים ושבועה שאין בה ממש / עמוס כהן

אחד דברים של עצמו, ואחד דברים של אחרים,
ואחד דברים שיש בהן ממש, ואחד דברים שאין בהן ממש,
כיצד?
אמר שבועה שאתן לאיש פלוני ושלא אתן, שנתתי ושלא נתתי,
שאישן ושלא אישן, שישנתי ושלא ישנתי,
שאזרוק צרור לים ושלא אזרוק, שזרקתי ושלא זרקתי... (משנה כה ע"א)

הפרשנים מפרשים את "שבועה שאתן ושלא אתן, שנתתי ושלא נתתי" כדוגמה לשבועה של אחרים, ואת הדוגמאות של "שבועה שאישן וכו'" ו"שבועה שאזרוק צרור לים וכו'" כדוגמאות לשבועה שאין בה ממש. אם כן, שבועה של אחרים היא שבועה בה יש התייחסות לאדם אחר [1], ושבועה שאין בה ממש היא שבועה על מעשה פסיבי או על מעשה ללא תועלת.

בהסבר זה מספר בעיות פשט:

1. ברישא של המשנה מופיעים ארבעה כללים: של עצמו, של אחרים, יש בו ממש, ואין בו ממש, אולם בסיפא מופיעות דוגמאות לשני מקרים בלבד, למקרה של 'אחרים', ולמקרה של 'אין בו ממש'.

2. הדוגמאות לכל כלל רבות ומפורטות פרוט יתר, לכל כלל יש ארבע דוגמאות. למשל, לכלל 'שבועה של אחרים' מופיעות כדוגמאות 'שאתן ושלא אתן, שנתתי ושלא נתתי'.

אולם חמורה מכך היא בעיית הסברה במשנה. ננסה לעמוד על יסודות הדינים של שבועה של אחרים ושבועה שאין בה ממש, ומתוך כך להציע במשנה פשט חדש.

נראה כי שבועה של אחרים אינה מוגדרת על ידי התייחסות לאדם אחר בנוסח השבועה. נראה לומר כי שבועה שאתן לפלוני היא של אחרים, כיוון שנתינתי תלויה ברצונו של פלוני לקבל. אם כן, הדוגמה הראשונה במשנה 'שבועה שנתתי' אינה שבועה של אחרים, כיון שפלוני כבר קיבל את מתנתי. אין כל סברה לחלק לגבי שבועות על העבר בין שבועה ש'אכלתי', ושבועה ש'נתתי'. כיוון שהאכילה והנתינה התבצעו - זוהי עובדה קיימת, ולא משנה כיצד התבצע המעשה. רק בשבועות להבא שייך לחלק בין שבועה שעדיין תלויה ועומדת בנכונותו של פלוני לקבל ובין שבועה שאפשר לבצע לבד. אם כן רק הדוגמה של 'שבועה שאתן ושלא אתן' היא דוגמה לשבועה של אחרים [2] [3]. 'שבועה שנתתי ושלא נתתי' היא אם כן דוגמה לשבועה של עצמו.

באופן דומה נחלק גם לגבי שבועה שאין בה ממש. שבועה לעבר כגון 'ישנתי' או 'זרקתי צרור לים' אינה שבועה שאין בה ממש. זוהי שבועה על עובדה, נתון בעלמא. העובדה ש'אכלתי' אינה בעלת תועלת יותר או אקטיבית יותר מן העובדה ש'ישנתי', אולם, לגבי שבועות על העתיד אפשר לדבר על שבועה שאין בה ממש. אם כן, הדוגמאות במשנה של 'ישנתי' ו'זרקתי' אינן דוגמאות של שבועות שאין בהן ממש; אלו דוגמאות לשבועות שיש בהן ממש. רק 'שבועה שאישן ושלא אישן' ו'שבועה שאזרוק צרור לים ושלא אזרוק' הן דוגמאות לשבועות שאין בהן ממש.

נמצאנו למדים אם כן, כי בסיפא של המשנה יש דוגמאות לכל הכללים המופיעים ברישא שלה, כיון שבשבועות על העבר אין כל שייכות לשבועה של אחרים ולשבועה שאין בה ממש. ואם כן אין גם ריבוי דוגמאות מיותרות - לכל כלל יש רק דוגמה אחת המנוסחת בלשון לאו והן [4].

  אם כן יש לראות את המשנה כך:

כיצד?

---