מגדל בבל - מרד או מצבה / משה (קינלי) טור-פז ואביעד פרידמן

ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר. ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ. וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו. ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר. על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' את שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ. (בראשית, י"א, א-ט [1])

חשיבות פרשת מגדל בבל

דברי ימי בראשית שימשו מאז ומעולם כר פורה לכתיבה המדרשית והפרשנית. בראשית האנושות, מצאו חז"ל רעיונות וכיוונים רבים, ששימשו, לדעתם, בסיס ומקור לכל ההסטוריה האנושית, בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים". עלינו לזכור, כי ספר בראשית ניתן כיחידה אחת ליוצאי מצרים, מאת ה' ביד משה, על כן יש לראות בכל פרט ובכל סיפור המופיעים בספר, משמעות הנוגעת לאנושות כולה ולישראל בתוכה. פרשת מגדל בבל הינה אחת הפרשיות הקדומות בה מצאו רבותינו עניין רב.

בפרשה, המשתרעת על פני תשעה פסוקים בלבד, נמצאים יסודות רבים הטעונים ליבון ובירור. הפרשנים השונים ראו את היסודות הללו כמשתרעים הרבה מעבר למקום ולזמן בו אירעו.

הקשיים

הפרשה נכתבה בצורה קצרה ומתומצתת ופרטים רבים נותרו סתומים. על כן התפתחו גישות שונות בהבנת עומק המאורעות ופתרון הקשיים.

קשיי ההבנה והפירוש מתוארים היטב בדברי המדרש ובפירוש ה"יפה תואר" על אתר:

ר' אליעזר אומר מעשה דור המבול נתפרש, מעשה דור הפלגה לא נתפרש.

ומפרש היפה תואר:

לכן דריש ר' אליעזר דברים אחדים כמו דבורים אחודים, שמעשה דור הפלגה הוא נעלם וסגור. (בראשית רבה, פרשה לח סימן ו, ויפה תואר על אתר)

בבואנו להציג את הגישות השונות, הלכנו על פי הסדר: הבנת מעשי דור הפלגה, חטאם ולבסוף עונשם.

הגישה הקלסית

החטא

הגישה הבולטת והמוכרת בהסבר פרשה זו מובאת במדרש רבה, ובעקבותיה פירשו רש"י והרמב"ן.

הגמרא (שבת קטז ע"א) דורשת את הפסוק "ויסעו מהר ה'": "אותו יום סרו מאחורי ה'". המהר"ם שם מסב זאת לענייננו:

"בנסעם מקדם נסעו מקדמונו של עולם".

וכן איתא במדרש.

בבואנו להסביר את כוונות דור הפלגה וחטאם נפתח בדרכו של המדרש המבין כי אנשים אלו נתכוונו למרוד בה'.

ביצוע מעשה המרידה מתפרש בצורות שונות, אך בבסיס כל דעות אלו עומד הפסוק:

"הבה נבנה לנו עיר ומגדל ונעשה לנו שם" (יא, ד).

דעה אחת מפרשת שביקשו אנשי הדור לעלות לשמיים. לדעה אחרת בקשו להכות בשמים כדי "שיזובו מימיו", כלומר מרדו בשליטת ה' במים. דעות נוספות מבינות שרצונם היה לעלות מעלה מעלה כדי לעבוד שם עבודת כוכבים, שמאז ומעולם נעבדה על ההרים הגבוהים; או חמור מכך: אנשי הדור הקדישו חייהם לבניית מגדל רם ונישא שיאפשר להם לעלות ולהילחם בה' - "מגדל ובראשו חרב"!

רבי נתן מסכם ואומר:

"וכולם לשם עבודה זרה נתכוונו" (מדרש רבה שם; וסנהדרין קט ע"ב).

דרך שונה מובאת ברש"י (י"א, ד): "'פן נפוץ' - שלא יביא עלינו שום מכה להפיצנו מכאן".

המשותף לכל הדעות המובאות הוא הרצון העומד בבסיסם - למרוד בה' ובשלטונו. דור הפלגה הרהיב עוז בנפשו לעלות ולהילחם בריבונו של עולם במקום מושבו הוא.

בגמרא מוצאים אנו התייחסות לאדם ספציפי - נמרוד, המוביל את אנשי דור הפלגה: "ולמה נקרא שמו נמרוד? שהמריד את העולם כולו עליו במלכותו" (ערובין נט ע"א). אם כן נמרוד (מלך בדור הפלגה היה - רש"י, חולין פט ע"א) מוביל את אנשי דורו למרוד בה'.

"וימצאו בקעה בארץ שנער" (י"א, ג) - מספר גישות מובאות מדוע נקרא שמה שנער:

"שנער - שהם מנוערים מן המצוות בלא תרומה ובלא מעשר... ד"א שנער שהעמידו שונא וער לקב"ה" (ירושלמי, ברכות כז.)

גם כאן בולטת ההתייחסות לבניית המגדל כמרידה בקב"ה.

במספר מקומות במדרש מצאו חז"ל סמך למרידה זו, מן הכתוב בספר תהילים:

"ויהי כל הארץ שפה אחת. זה שאמר הכתוב: 'אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו' (תהילים, נ"ט, יב).

אמר דוד כנגד דור הפלגה... 'והורידמו' על שאמרו הבה נבנה לנו עיר. למה? כי מרו בך." (מדרש תנחומא, פרשה יז)

עד כה ראינו גישה פרשנית רווחת הרואה במעשה דור הפלגה חטא חמור של מרידה במלכות ה'. חטא כבד שעונשו בצידו.

ועונשו

עונשם החמור של אנשי דור הפלגה מפורט ומפורש במשנה:

דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, שנאמר: 'ויפץ ה' אותם על פני כל הארץ' וכתיב: 'ומשם הפיצם' (י"א, ח) 'ויפץ ה' אותם' - בעולם הזה, 'ומשם הפיצם ה'' - לעולם הבא.

ומוסיפה הגמרא:

אמר ר' ירמיה בר אלעזר: נחלקו לג' כתות: אחת אומרת נעלה ונשב שם, ואחת אומרת נעלה ונעבד עבודת כוכבים, ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה.

זו שאומרת נעלה ונשב שם - 'הפיצם ה'', וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה - נעשו קופים ושדים ולילין, וזו שאומרת נעלה ונעשה עבודת כוכבים 'כי שם בלל ה' שפת כל הארץ'". אף המגדל 'נענש': "שליש נשרף, שליש נבלע, שליש קיים" (סנהדרין קז: - קט)

בסיכום דרך זו נבאר ונאמר: דור הפלגה יצאו מקדמונו של עולם וביקשו למרוד בריבונו של עולם. נחלקו חז"ל במטרתו הספציפית של המגדל אך בין אם שימש כשלב בעליה לשמים לתמיכה בהם [2], או למלחמה בשוכן בתוכם, ובין אם שימש הוא עצמו כלי לעבודה זרה, אין ספק כי עצם המעשה - הוא הוא החטא, ומרוד מרדו אנשי דור המבול בדרכם מקדם לשנער. אנשי הדור קראו תגר בשלטון הא-ל וגמרו אומר בלבם לנצחו בביתו הוא. ואכן ניסו לנצחו ולא יכלו, ומרד זה הוא שהפיצם על פני כל הארץ!

קושיות על שיטת המדרש:

מספר שאלות נותרו קשות וללא הסבר גם לאחר הסבר המדרש:

א. על הפסוק: "ויהי בנסעם מקדם" (י"א, ב) אומר האבן עזרא: "לאות כי הרי אררט במזרח". אם כן, נח, בניו וכל בני דורם יוצאים בדרכם מהרי אררט, הידועים כאחד המקומות הגבוהים בעולם, ומטרתם - בניית מגדל שראשו בשמים. בין אם התכוונו לתמוך את השמים ובין אם התכוונו להילחם שם או לעבוד במרומים עבודת כוכבים, עיניהם מעלה נשואות ומטרתם - השמים!

"וימצאו בקעה בארץ שנער" (שם, ב) - "וימצאו" משמע, שעיינו בכל המקומות וההרים שהתברכה בהם הארץ ולא מצאו אלא בקעה לבנות שם את דרכם לשמים?! מדוע אנשים שמטרתם השמים בוחרים מקום נמוך כל כך על מנת להתחיל בו את העפלתם לשמים?

זאת ועוד - מהפסוק עולה בעיה נוספת שנוצרה מישיבתם בבקעת שנער: "ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר" (י"א, ג) מפסוק זה עולה בעיה לוגיסטית חמורה העומדת בדרכם של יושבי הבקעה: מניין יקחו אבנים לבניינם הרם והנישא?

הירידה מהררי קדם אל בקעת שנער הקשתה בודאי על אנשי הדור לבנות את מגדלם ולהגיע לשמים. בבקעה תארך מלאכתם, הן מפאת הגובה שהפסידו בירידתם מהרי אררט לבקעה, והן בגלל הצורך לייצר את חומרי הבניה בעצמם.

אם כן, מה מצאו אנשי הפלגה לשבת דווקא בבקעת שנער?

ב. "ונעשה לנו שם" (שם, ד) - איתא במדרש רבה (פרשה לח, סימן א'): "אין 'שם' אלא עבודת כוכבים... 'פן נפוץ על פני כל הארץ'" (שם, ז). הקשר בין הסיבה לתוצאה אינו מובן. מה בין יצירת מגדל עבור עבודת כוכבים או מרד ומלחמה בה' ובין מניעת הפצה בארץ? וכי עשיית עבודה זרה תמנע מה' להפיצם בארץ? ולו רצו שהמגדל ישמש גורם מאחד, מה בין זה לבין עשיית עבודה זרה והגעה לשמים?

ג. "ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות" (שם, ד). רש"י במקום, מודע לבעייתיות של ייחוס פחד לקב"ה ומפרש שפסוק זה נאמר בתמיהה. ואולם, עדיין אין זה הסבר ממצה ובודאי שלא כך נראה פשט הדברים. ממה בדיוק 'מפחד' הקב"ה באומרו דברים אלו? הבכוח בני תמותה להוות איום כלשהו על ריבונו של עולם?

היוכל מגדל של אבן וחמר להגיע לשמים ולהעלות, תרתי משמע, יצורי אנוש עימו.

ד.

הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו.
ויפץ ה' אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר (ו', ז)

מקובלים אנו שהקב"ה נותן עונשו מידה כנגד מידה, ולא ברור מהי משמעות עונש זה לגבי חטאם של אנשי דור הפלגה?

האם הפצת אנשי המגדל נועדה אך ורק למנוע מהם לעבוד עבודה זרה?

וכי בכוח הפצתם ברחבי הארץ למנוע מכאן ואילך עבודת אלילים?

זאת ועוד: בפסוקים ז ו-ח ניכרים שני שלבים. העונש הראשון - בלילת השפה, והשני - הפצה בארץ, וכן מפורש בפס' ט' - "על כן קרא שמה בבל":

1. "כי שם בלל ה' שפת כל הארץ".

2. "ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ".

מהי משמעותם של שני העונשים? מדוע לא די באחד מהם, וכיצד הם קשורים למעשה החטא?

דרכנו בהבנת הפרשה

רקע הסטורי

סיפור מגדל בבל, למרות היותו כתוב בתמצות רב, מהווה פרשייה טעונה ומלאה, ובודאי היווה את האירוע המרכזי של זמנו.

אירוע בסדר גודל וחשיבות שכזה, אין לנו לבדקו על פי שלביו הספציפיים בלבד. מוטל עלינו לבדוק גם את שרשיו ההסטוריים.

על פי המקובל במסורת, על בסיס תיאור תולדות האנושות מנח והלאה, אירע סיפורינו שלוש מאות וארבעים שנה לאחר המבול. ביסוד שיטה זו עומד הפסוק: "ולעבר ילד שני בנים, שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ" (י', כה) - המדרש מניח שבסוף ימי פלג נפלגה הארץ (אם כן נערוך חשבון פשוט על פי פרק י"א מפסוקים ו והלאה: "שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול וארפכשד חי חמש ושלושים שנה ויולד את שלח ושלח חי שלושים שנה ויולד את עבר. ויחי עבר ארבע ושלושים שנה ויולד את פלג" עד כאן מאה ואחת שנה אחר המבול. "ויחי פלג שלושים שנה ויולד את רעו ויחי פלג אחרי הולידו את רעו תשע שנים ומאתים שנה = סה"כ שלוש מאות וארבעים שנה).

נח חי אחר המבול שלוש מאות וחמישים שנה. שם חי אחר המבול חמש מאות ושתיים שנה. מסתבר אם כן, שהדורות מנח והלאה חיו בימי דור הפלגה. אף אברהם אבינו מאנשי הדור היה.

הרד"ק, בפירושו לפסוק א בפרשתנו אומר, שנח ושאר חכמי הדור לא הסכימו לעצת דור הפלגה: "אך על כרחם נטו אחרי הרוב שלא היו חכמים לבנות העיר והמגדל". לשיטתו היו במעשה המגדל כל זקני הדור וחכמיו כולל אלו שעברו את המבול.

בבקעת שנער, בזמן בניית העיר והמגדל, היו כנראה כל אנשי הדור. גם אם אין הכרח בהנחה, שנח וזקני הדור השתתפו באופן פיזי ומנהיגותי בעצת מגדל בבל - רוחם בודאי שרתה שם.

במשך מאות שנות דור שעברו מאז המבול, שמעו כל אנשי הדור מפי זקניהם את סיפור המבול כעדות ממקור ראשון. הסיפור המצמרר על דורות שהיו ואינם עוד יצירות אנושיות שנבנו במשך 1656 שנה, שחרבו וטבעו בשנות המבול ולא הותירו דבר מאחוריהם.

סיפורי חויות אלו הילכו ודאי אימים כל אותה התקופה. כמעט בלתי נתפסת היתה העובדה שבמחי מידת הדין של שליט כל העולמות, אבדו כה רבים בזמן כה מועט.

למרות ההבטחה המהדהדת, והקשת בענן התלויה בשמים (הבטחה שהועברה מדור לדור), פחד הכליה וכל הרגשות הנלוים אליו הועברו אל הדורות שאחרי המבול וליוו אותם באשר הלכו.

דרכו של בן אנוש להתמודד עם הנורא מכל - עם המוות, הינה קשה ומורכבת. קושי המוביל לרצון עז להנצחת עצמו; יצירת דבר שישאר אחריו גם לאחר לכתו אל עולם שאיש ממנו לא שב. אם אמורים הדברים בכל אדם, קל וחומר בדור שאחרי שואה שכזו, דור שאבותיו ומנהיגיו היו עצמם עדי ראייה לאסון.

ממצוקתם זו בוקעת ועולה קריאתם ותקוותם של בני הדור: "נעשה לנו שם".

אין לך 'שם' גבוה ממגדל, ואין פסגה שאותה תשוקתך לכבוש ויקרא עליה שמך - יתר על השמים. מגדל בבל נועד לשמש את אנשי הארץ ולהיות מצבה ועד לפועלם של בני האדם. מלאכה שיחלו בה אנשי הדור, ותימשך שנים רבות מאוד וסביבה יתרכזו כל אנשי העולם. המגדל נועד להיות פסגת יצירתו של המין האנושי - ויצירתו היחידה.

הוא יהווה מצבה ועד ליצירתם של בני האדם. דור אחרי דור יעסקו בהגדלתו ושכלולו. מיטב הטכנולוגיה וההתפתחות האנושית יושקעו בבנין איתנים זה. מבול לא יוכל לו, איתני הטבע כולם יכנעו ויעמדו דומם, ואף אסון על טבעי לא יחריבהו.

לא רק בני דורות אלו, בוני היצירה, יהנו משם ומתהילת עד. גם הדורות שקדמו להם - מתי המבול יהנו ממצבה ומזכרון עולם.

יקל עלינו להבין את הרצון והצורך הבסיסי בהנצחה, קריאת שם והשארת זכר, בראותנו מספר יצירות פאר אשר יצר האדם. גודלם של יצירות החיות ועומדות נגד עינינו מרשים אותנו גם היום, שנים ארוכות אחרי שנוצרו. היות ואין בינן לבין יעילות - דבר, בודאי לא נוצרו לצורך מעשי כלשהו! הפירמידות במצרים, מגדל אייפל בצרפת והטאג' - מאהל שבהודו, מהוים דוגמה בולטת לרצונו של האדם להשאיר זכר כלשהו מעצמו בעולם גם לאחר פטירתו לעולם שכולו טוב.

איש אינו זוכר את נתיני פרעה השלישי, ומי יודע את שמות בוני המגדל בצרפת? אך הבניין עומד לשם ולתהילת בוניו שנים לאחר מות יוצריו [3]. להמחשת המובא לעיל הבה ונצייר לנו תמונה מאותם ימי קדם: אי שם בין קדם לשנער, בשעת לילה מאוחרת, כשכוכבים מנצנצים מלמעלה וקולות תנים וחיות רעות נשמעים בחלל האויר, מתכנס לו שבטו של שם סביב למדורה המשפחתית.

במרכז המעגל יושבים שם וארפכשד זקני השבט, וביניהם זקן הזקנים נח - דממה מתוחה נישאת באויר עת נשמע קולם של פליטי המבול המספרים את הזוועות אשר ראו עיינהם. בתים ושדות, מערות ושבילים, אנשים נשים וטף, מנהיגי דור ונחשלי הדור, עניים ועשירים. את כולם נשאו מים אדירים אל חיק המצולות.

מבעד לצוהר התיבה ראתה משפחת נח כיצד העולם כולו הופך למים והם עצמם נישאים אל על. והמים מימינם ומשמאלם. שנה שלמה, כך סיפרו, לא ראו ולא שמעו איש, וכל היקום נע ורעד תחתם. מקץ שנה יצאו ועולם חרב עמד מול עיניהם. ארפכשד שנולד שנתיים לאחר המבול מספר על עולם חרב ללא חיות ואנשים.

צעירי השבט, עיניהם בורקות והחלטתם נחושה: "נעשה לנו שם"! נמרוד גיבור הדור, מנהיג הדור הצעיר, יובילנו אל הנצח. הם לא ישארו ללא זכר. מהם תישאר פלטה גם אם יושמדו כולם במבול נוסף. הם יוצאים לעבר בקעת שנער שם יקימו את מפעלם הנצחי. אתם יוצא ציבור רב ומכובד. גם זקניהם עמם - נח, שם, וכן צעיר מוכשר בשם אברהם. הם זקוקים לזקניהם מלומדי הנסיון, לשיקול הדעת, החכמה, והטכנולוגיה הרבה שנצברה מבריאת העולם. כל אלו הכרחיים לבניין יצירתם הגדולה - המגדל. הם יוצאים יחדיו, מאוחדים, איש לא נעדר, כשמול עיניהם המטרה - "נעשה לנו שם"!

הוכחת שיטתנו בפסוקי הפרשה

ננסה להוכיח את הסברנו בפסוקי הפרשה:

ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם.(שם, א-ב)

בני הדור יוצאים ממקום מושבם בהר קדם בהרי אררט בדרכם מזרחה. הם מחפשים מקום בו ישכנו כולם ויבנו את המגדל.

"וימצאו בקעה" - אין לך מקום מתאים לבנות מגדל ומצבת נצח מבקעה הן מבחינת יסודות רחבים ואיתנים לבניינך ובמיוחד מבחינת רושמו ורישומו.

דווקא במקום הנמוך יצליחו לבנות את המגדל הגבוה. מגדל שיבנה שנים רבות ויציג את תפארת האדם. אין לך מגדל שיוכל להתחרות בארכו ובעצמתו של מגדל הנבנה בבקעה ומגיע עד השמים. ודאי מרשים הוא הרבה יותר ממגדל שבולט בגבהו כי נבנה על הרים נישאים כשלעצמם; איש לא יצליח לבנות גבוה ממגדלם ולסכן את שמם ותהילתם, לא תהיה אפשרות לכך. תהילתם ושמם יינשאו לנצח.

"שנער" - מפרש הירושלמי (ברכות, פ"ד ה"א):

"ששם ננערו מתי דור המבול".

ודאי שאין מקום מתאים יותר לבניית מגדל ומצבה - מבית הקברות עצמו - בקעת שנער.

ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשריפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר. (שם, ג)

בפסוק זה באה, לידי ביטוי בצורה חריפה שאיפתם של בני הדור לעצמאות.

לבקעת שנער חסרון בולט. חסרו שם אבני ההר שישמשו להם ללבנים. הם נאלצו לייצרם בעצמם. גם הטיט שבדרך כלל שימש להם כחומר מדביק ללבנים, לא היה בנמצא. בבקעה פעל באופן קבוע כבשן ענק לשריפת לבנים ולצדו קמו תעשיות ענק של ייצור כל חומרי הבניין. בכך ביטאו אנשי הדור את עצמאותם וחוסר תלותם בחומרים שא-להים סיפק.

מגדל מצבתם יהיה מתחלתו עד סופו פרי יצירת האדם. אריכותו היחסית של פסוק זה בתוך פרשה הכתובה בתמצות כה רב, מדגישה לנו עד כמה חשובה נקודה זו. אחדות האדם הביאה כאן לשאיפתו להתנתק מתלות בה'. ברורה כאן העברת המוקד מהקב"ה אל המגדל [4]:

ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ. (שם, ג)

הבעייתיות שבבניית המגדל

בתחילת דברינו הבאנו את המדרש הרואה בבניית המגדל כוונות תאולוגיות-רוחניות של מרידה בה'. הפירוש שברצוננו להציע רואה את המגדל בראי ארצי וגשמי:

דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא - מאי עבוד? אמרי דבי רבי שילא: נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות כדי שיזובו מימיו. מחו עליה במערבא - אם כן לבנו אחד בטורא.(סנהדרין קט)

אנו רואים שבני ארץ ישראל לא מוכנים לקבל את הפרשנות שהמגדל נועד לעלייה לשמים בגלל העובדה שנבנה בבקעה. בהמשך מציע ר' ירמיה בר אלעזר שנחלקו לג' כיתות: "אחת אומרת נעלה ונשב שם, ואחת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים, ואחת נעלה ונעשה מלחמה". בפשטות, גם כאן ניתן להבין ששלוש כיתות אלו נתכוונו לעלייה לשמים - נעלה ונשב (בשמים), נעבוד בשמים עבודה זרה או נלחם בה'; ואולם משאלתנו מדוע בנו את המגדל בבקעה לא מסתבר שזו תשובתו של ר' ירמיה בר אלעזר.

הרמ"ה הבין פרשה זו בצורה אחרת:

אלא אמר ר' אלעזר: לא נתכוונו לרקיע כלל אלא כדי שיהא להם מקום גבוה לדור בו מפני ג' דברים: אחד לישב במקום גבוה כדי שלא יהא נוח להיכבש, ואחד כדי לעלות ולעשות מלחמה משם בכל חרבותיהם (מלחמה בבני אדם), ואחד כדי לעבוד שם עבודת גלולים, שכן דרך עובדי גילולים לבחור להם מקום גבוה, כדכתיב: על ההרים הרמים. (יד רמ"ה, סנהדרין קט)

הרמ"ה מבין שהמגדל נועד לעזור לבני אדם לעבוד עבודה זרה או לשפר את תנאי מגוריהם ותנאי מלחמתם, כלומר צורך בטחוני אסטרטגי גרידא.

דברים מעט שונים, אך ברוח דומה ניתן למצא במדרש:

אמרו: לא כל הימנו לבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים. אלא בואו נעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו וניתן חרב בידה ותהא נראית כאילו עושה עמו מלחמה. (מדרש רבה, פרשה לח סימן ו')

למי מיועדת הצגה זו? לבני האדם!!!

וכן מסביר שם מהרז"ו:

והעניין בזה שחכמיהם וכמריהם מנהיגי ההמון התחכמו כנגד אברהם שהוכיחם להאמין בה' והם אמרו להמון לעשות עמו מלחמה, אע"פ שידעו הם עצמם שאין בדבריהם ממש יתחכמו לרמות ההמון בשקריהם שידעו שהוא עושה מלחמה

היתה שם התחכמות שיטתית לרמות את ההמון ולהחזיר את לבו אל מנהיגיו. המגדל שימש אמצעי לכפית אמונה ונועד למנוע הליכה אחר רעיונותיו התיאולוגים של אברהם.

רואים אנו שגם המדרש, הרואה בדרך כלל במגדל דרך לעליה לשמים ומלחמה בה' נוקט כאן בנימה מעט שונה. המדרש מבין וכן פירש המהרז"ו, שיתכן והיה למגדל צורך ותוכן ארצי. לא לעליה לשמים אלא אמצעי לשליטה במה שמתחת לשמים.

אף חלק מהפרשנים ראה בבניית המגדל מילוי צרכים גשמים וארציים גרידא ולא נסיון של עליה לשמים.

הרד"ק רואה את המגדל כאמצעי טכני של צפיה "משכן למרחוק לראות ענין מקניהם ובהמתם". את "ונעשה לנו שם" הוא מסביר כמוקד תרבותי, המקום אליו נשואות עיני כל הדור. אף כשיתפזרו בארץ, יזכרו את המגדל והעיר וישובו לשם.

הנצי"ב אף מבין שהמגדל שימש כמגדל שמירה - שמירה על הפרטים בחברה. היה זה נסיון למנוע כל תודעה אישית, על ידי הצבת מטרה כללית ועל ידי שמירה פיזית. בעזרת המגדל ימנע פיזורם ויסוכל כל נסיון בריחה של אנשי הדור לרחבי הארץ. (נרחיב עוד את היריעה בנושא זה, בפרושו של רש"ר הירש בהמשך).

החזקוני בפירושו מבאר: "ונעשה לנו שם" - "מבצר וחזק בעולם להיותנו שליטים על כל הבריות ונמלוך עליהם. פן נפוץ על ידי מלחמות... ואם נפוץ לא יהיה לנו שם"

ברצוננו לנקוט בקו פרשנות זה הרואה במגדל אמצעי עזר, אך לאו דווקא למטרות שליטה.

הובאו לעיל דברי המדרש שבקעת שנער היתה בית קברות למתי המבול. השם שבקשו בני הדור ליצור היה שם עולם. שם שיעמוד לדורי דורות והם וזרעם יקראו, יזכרו, ויחיו בצל תהלת מגדל זה.

מגדל ענק זה, פאר היצירה, ימנע את הטראומה שכל כך חששו ממנה, הטראומה של חורבן כליה ושכחה. דורי דורות יעסקו בבניינו יאספו סביבו ויחסו בצלו. שום יד אנושית או א-להית לא תוכל לו (רצון זה גרם לבנייה בבקעה נמוכה כי דווקא שם יראה גודל הישגם).

מעין דברים אלו כותב האבן עזרא:

גם יעמוד שמם אחריהם כל ימי המגדל וזהו שאמר הכתוב 'ונעשה לנו שם'. (י"א, ג)

וכן עולה מדברי הרמב"ן בהסבירו דעת רודפי הפשט:

או שמא היו חושבים שלא יפרו ולא ירבו וזרע רשעים יכרת. (שם, ד)

זו הסיבה לבניית המגדל, זכרון שמם גם אם יכלו מן הארץ.

נשער בנפשינו - לו היתה עצתם עולה בידם ומגדל בבל היה עומד על תילו עד היום ודאי היה זה המגדל המפורסם בעולם. כעין אחד משבעת פלאי תבל ואולי אף בולט מהם. אתר מרכזי לסגידה ולעליה לרגל. מקדש להישגי האדם, עדות ליכולתו לגבור על איתני הטבע.

סיפור חייהם של אנשי דור הפלגה היה הופך לנחלת הכלל לפאר ולדגל ומושא לקנאה ולחיקוי לדורות הבאים אחריו, ואולם דווקא בגדולתו ועצמתו - סכנתו.

שאלה חשובה נותרה מהרהור בחלל פרשה זו - מהו יחסו של ה' למגדל ואיך ניתן להבין את תגובותיו ומעשיו:

וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. (י"א, כו)

לאחר הדברים הללו בעוד בני האדם הולכים בעצתם לעשות להם שם בעולם - יורד הקב"ה לראות את מעללי בניו.

לפני שנים רבות עת היה העולם עדין בחיתוליו ומכוני העולם עוד לא נתיצבו ונתאוששו מהלם יצירתם. ציוה ה' את אדם וחוה:

פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ. (א', כט)

ייעוד עולם ניתן לבני האדם. מטרה שאף פעם לא יכלו מלהגשימה: מפרו ורבו ומלאו - כבשו ורדו. זו משמעות האדם יצירה וחידוש, התפשטות בעולמו של הקב"ה, ומלואו, כיבושו, ורדייה בכל הברואים שבו. האדם, פאר היצירה, מטרתו לפאר ולרומם את העולם, ליצור ולמלא את היקום כולו.

על כל דור מוטל ציווי אישי אקטיבי לפתח ולהוסיף על מה שיצרו הדורות הבאים לפניו. ציווי שהוא חיוב ויעוד.

וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. (י"א, ה)

לא בני האדם הראשון שמרדו בבוראם - כדברי המדרש, אלא את בני האדם הראשון שנצטוו בפריה ורביה, שיעודם בכיבוש וברדיה. האם מקיימים בני הדור את ייעודם? היתכן לזנוח את ציווי הפריה ורביה, כיבוש ורדיה, ולהתרכז בדבר אחד, בניית מגדל?

מעין זה ישנו במדרש:

אמר ר' יודן מגדל בנו, עיר לא בנו! (מדרש רבה, פרשה לח, אות ח)

ומסביר במהרז"ו על אתר:

לראות אם יבנו העיר וגם לראות את המגדל אשר כבר בנו.

ה' בוחן את בני האדם: לו יבנו העיר וישלימוה (ולא יסתפקו במגדל בלבד) משמע צועדים הם, גם אם לא בדרך סלולה, אל מטרתם בעולם - מגדל ועיר יהיה חלקם בפיתוח העולם. ואולם בני האדם מרוכזים במגדל בלבד והעיר נמצאת בצלו.

המגדל ישמש כמטרה בלעדית לכל הדדרות הבאים ובמקביל יוזנח פיתוח העולם. כל הכוחות האפשריים, המוחות החושבים, הידיים העובדות, יעסקו בדבר אחד: במגדל! איכרים יחדלו מלעבד שדותיהם, כורמים יחדלו מנטיעת כרמים, ספנים לא יבנו ספינות לשוט במרחבי הים, סופרים יחדלו מכתיבתם, ומנגנים מהנעים בזמר. דור שלם עסק בדבר אחד - בניית המגדל! המגדל - חושבים הם שיהיה להם לשם ולתהילת עולם, אך למעשה יהיה הרס ייעודם בעולם.

ריבון העולם רואה שמאוחדים האנשים, ואחדות בני האדם - "עם אחד ושפה אחת" היא יצירתית, אך גם הרסנית: "ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות". האחדות עשויה לסייע רבות [5] - ללא מלחמות, ללא תככים, ללא מריבות והתנגשויות, יוכל האדם להתרכז ביצירה ובפיתוח העולם. אך אחדות זו, תחת להוביל לבניין העולם מובילה לבניין המגדל. המגדל יתנשא אל על, אך ביסודותיו ייקברו ייעודם וחרותם הפרטית. לא כיבוש ולא רדייה לא פרייה ולא רבייה. העולם יעמוד בשיממונו ויחכה לגואלים.

לא באחדות מעין זו טמון זרע בניין העולם, מי שעסוק בבניית מצבות למתים ולעצמו, לעולם לא יפנה לעסוק בפיתוח החיים.

חיזוקים לדעתנו, מצאנו בדברי מספר פרשנים.

וכך נכתב בפירוש המיוחס לרשב"ם:

לפי שציוום הקב"ה: 'פרו ורבו ומלאו את הארץ' והם ביקשו לבטל מה שגזר ה' ומילאו את הארץ, לפיכך: 'ויפץ אותם על פני כל הארץ' (י"א, ד)

וברד"ק:

לא רצו למעשה הא-ל כי הוא רצה ביישוב הארץ ממזרח למערב והם חושבים לישב מקום אחד מן הארץ לבד והם חושבים לבטל רצון הא-ל. (שם, ה)

ופתרונה

לאור דברים אלו ברור שלא יכול ה' להשלים עם התהליך שהחלו בני האדם - לא לשם כך נבראה הארץ. כיבוש הארץ וישובה הם מטרה בפני עצמה. העולם איננו זקוק בבניה לגובה כי אם בבניה לרוחב, בהתפרשות, בהתרחבות ובהתפתחות! במילוי הארץ ויישובה.

נכונים הדברים לכל דור ונכונים כפליים לדורות שאחרי המבול. דורות שקילומטרים על קילומטרים של קרקע בתולית, העומדת ריקה לאחר שנחרבה במבול, עמדו והמתינו להם כמו ביקשו: "בואו וישבו אותנו, בואו וגאלו אותנו משממוננו"; ואנשי הדור, במקום להענות לאתגר השקיעו את כל זמנם ומרצם בבניית המגדל.

"הבה נרדה ונבלה שם שפתם" (שם, ז)

בלילת השפה משמשת כאמצעי לערעור אחדות בוני המגדל. אובדן התקשורת בין האנשים ונתינת שפה אישית לכל קבוצה בפני עצמה גורמות בהכרח לפרוק האחדות שמסביב למגדל.

"ויפץ ה' אותם על פני כל הארץ" (שם, ח)

זהו הפיתרון - פיזור האנשים במקומות שונים באקלימים ופגעי טבע שונים, חשופים לבעיות שונות ואתגרים שונים, יגרמו בהכרח לכך שכל שבט ועם יתפתח ויפתח העולם בצורה שונה בהתאם למקומם ומנהגיהם.

כתוצאה מפיזורם, יווצרו עמים שונים בעלי מנטליות שונה, עמים שיפתחו את העולם איש איש בדרכו. היוונים יפתחו את הפילוסופיה; ההודים את המסטיקה; הסינים יתנו לעולם את אבק השריפה והמשי; האיטלקים את המראות והספגטי. עולם מלא ומגוון בעל מאות ואלפי דרכים ויעודים, דתות, מנהגים, המצאות ופיתוחים. מכל אלה ועל כל אלה עולם יבנה [6].

ראויה לציון גישתו של ר' שמשון רפאל הירש לפרשתנו. את חטא אנשי דור הפלגה אינו רואה הרש"ר הירש בעצם התרכזותם בעניין אחד וביטול ייעודם בעולם. לשיטתו, אנשי דור הפלגה חטאו בכך שהעמידו את הציבור מעל לכל, ובכך רמסו את הפרט ואת אפשרות התפתחותו.

נמרוד מנהיג הדור, העמיד את הציבור מעל הכל, ובאמצעות העמדת מטרה עליונה ביקש לרמוס את יכולתם של הפרטים לפעול כנגדו (שיטתו זו של נמרוד אומצה בהצלחה בידי משטרים טוטליטריים רבים במהלך ההיסטוריה).

לשיטת הרש"ר הירש, פעל ה' על ידי הכנסת רעיונות סובייקטיביים בלב הפרטים - בלב כל איש ואיש. מכאן נוצר חוסר התיאום בין אנשי הדור (שבאו לידי ביטוי במדרש, בו מתואר כיצד חוסר שתיאום שהוביל לפציעת אנשי המגדל, כשאדם ביקש דבר אחד וקיבל אחר). מכאן נפרדו לכל הארץ ורק מאוחר יותר, בהשפעת מקום מושבם, התפלגו גם השפות (בודאי היה רש"ר הירש מושפע מרעיונות הסוציליזם של מרקס. רעיונות אלו יובילו לקומוניזם של לנין וסטאלין שהתגשם בצורה דומה להפליא למה שצייר הרב לגבי דור הפלגה!).

העיוות בסדרי העדיפויות של דור הפלגה מבוטא יפה בפרקי דר' אליעזר פרק כ"ד:

אם נפל אדם ומת לא היו שמים את ליבם עליו אך אם נפלה לבנה היו יושבים ובוכים - אוי לנו אימתי תעלה אחרת.

מדרש זה מבטא היטב כיצד הפך העיקר לטפל והטפל לעיקר בדור הפלגה, דור בו התרכזו בבניית מגדל למתים ושכחו את יעודם בחיים.

בגמרא בע"ז (יט ע"א) נאמר שעבר קרא לבנו פלג כי בימיו נפלגה הארץ - שכן היה נביא. ניתן להסביר זאת לשיטתנו גם ללא ראיית עבר כנביא. על פי המגמות שהסתמנו עם הולדת פלג 239 שנה קודם פילוג הארץ, הבין עבר לאן מועדות פני העולם. עולם שאנשים שבו חיים בחרדה מפני מבול נוסף, עולם בו חיים את אימת העבר ולא בונים את בניין העתיד. עולם בו אנשים שואפים להנצחה והשארת שם, עולם זה סופו להתרכז סביב נקודה אחת ולשקוע בעשיה בלתי יצירתית. לא יתכן קיומו של עולם כזה לאורך דורות ושנים. עולם זה סופו להתפלג, להיות נפוץ לכל עבר ועל ידי כך למלא את יעודו. עבר קרא לבנו פלג, בחוש בריא ורגיש של הבנת נפש האדם, גם אם לא היה נביא ממש. אולי אף יותר מכך, עבר קרא לבנו פלג, כמוכיח בשער לבני הדור: "ראו לאן מובילה דרככם!"

סיכום

פתחנו את מאמרנו בהצגת הגישה הפרשנית עליה גדלנו והיא המוכרת והרווחת - גישה מקורה בעיקר במדרש הרואה את מגדל בבל כנסיון מרידה בה'.

היה כאן רצון של בני האדם להתנתק מתלותם בא-להים. רוב הפירושים שהלכו בגישה זו ראו קשר בין המגדל לעבודה זרה ופירשו את המילה "שם" בהקשר של עבודת כוכבים. שאלות רבות צצו ועלו, לאור הבנת הפסוקים על פי גישה זו - מדוע אנשים הרוצים להגיע למרומי השמים בוחרים דווקא במקום נמוך כבקעה? האם "שם" אכן פירושו עבודה זרה? מה פשר פחדם של אנשי הדור שבוטא במלים "פן נפוץ על פני כל הארץ"? כיצד עלינו להבין את תגובתו של הקב"ה: "ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות" האם מפחד הקב"ה? האם באמת חשבו שיוכלו להגיע לשמים, וכיצד פתר העונש את הבעיה שנוצרה?

כל אלו דחפו והובילו אותנו לנקוט בשיטה אחרת. לדעתנו לא שימש המגדל כסולם עלייה לשמים, וכאמצעי למרידה בה' אלא מטרתו היתה ארצית - הנצחה ותהילה לבני האדם.

המגדל נועד לשמש כשם עולם; מצבת עד לאנשים שחוו והרגישו את טראומת המבול יום יום ושעה שעה. דור שגדל תחת פחד מתמיד של כליה, שואף להנציח עצמו על ידי בניין שיתקיים לעד ולא יהיה לו אח ורע. בניין שייבנה במקום נמוך ויגרד בגובהו את השחקים, תוך ניצול כל הטכנולוגיה האנושית הקיימת, כך ששום כוח אנושי או על אנושי לא יצליח להחריבו. תהילת נצח יקנו. הם בחרו בבקעת שנער - שם ננערו מתי המבול - בבית הקברות לדור הקודם ביקשו להבטיח את קיומם לנצח. במקום בו נתגלתה אפסות האדם מול הכל יכול, ביקשו לבנות מקדש ליכולת האדם.

הקב"ה, ריבונו של עולם, יורד לראות את העיר והמגדל. סכנה גדולה אורבת לעולם שיצר. כל יעודו כעולם שמתפתח, נבנה, מתרחב ומתקדם עלול להיעצר עקב התרכזותם של בני האדם במטרה אחת בודדת. קרקע המחכה לגואל תישאר בתולה; המצאות המחכות לממציא - לעולם לא יומצאו; עולם שלם יתרכז במגדל ובבנייתו.

בחכמתו יתעלה, ראה שאחדותם (גם אם היא חיובית כשלעצמה) הביאה זאת עליהם. ריבונו של עולם מחליט להפיצם בכל עולמו ולרחקם איש מאת רעהו, למען יתמודדו איש במקומו ובדרכו שלו עם האתגרים השונים המאפיינים כל מקום ומקום, ולמען יפתח כל איש את העולם על פי יעודו, דרכו וכשרונו.

חשוב להדגיש כי הרצון ליצור ולפתח חיובי הוא כשלעצמו. הבעיה מתחילה כאשר רצון זה מופנה לאפיקים הרסניים או לחילופין במקרה שלנו, הבעיה היא בהתמקדות היצירה בפן אחד בלבד.

יצירה המשמשת להנצחה, קריאת שם ובניית מצבה למתים, ומתעלמת מפיתוחו ושכלולו של העולם, לא יכולה להיות תוצרתו ועניינו של דור שלם. העולם חייב להתקדם ולהתפתח, וכל דור מחויב בחלקו בהתקדמות זו. זהו החטא וזהו עונשו.

אחדות דור הפלגה שלילית כי היא מובילה אותם להתמקדות בבניית המגדל תוך כדי הזנחת פיתוח העולם. אולם האחדות כלעצמה אינה שלילית. אחדות זו תמצא את תיקונה ביום בו יתקיים: "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם".

ההפצה בארץ שמשה כאמצעי לפיתוח העולם במקומות שונים - כפי יכולתם ובהתאם לבעיותיהם יפתחו האנשים את סביבתם.

כתוצאה מכך יתפתח ויתקדם העולם, וביום מן הימים ודאי יגיע אל מטרתו: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

---

[2] כיוון אחר העולה מן המדרש מפרש כי המגדל לא שימש כקרש קפיצה לשמים אלא הוא כשלעצמו נועד לשמש כמגדל סומך ותומך. פחד אחז את אנשי דור הפלגה כמתואר:

"אמרו: אחת לאלף ותרע"ו שנה הרקיע מתמוטט בואו נעשה סמוכות! וזהו (כלומר המגדל) שכאן סומכו מן המזרח" (מדרש רבה, פרשה לח, סימן ו')

[3] הסבר ברוח דברים אלו הועלה על ידי מורנו הרב אהרן ליכטנשטיין בשיחתו לפרשת נח תשנ"ב.