באהבה, בהערכה, ובהוקרה[1] / יוסף צבי רימון

שִׁשִּׁים שָׁנָה לְמוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ

רַבִּי אַהֲרֹן מְאוֹר עֵינֵנוּ

יֵשׁ הַבּוֹלְטִים בִּצְנִיעוּתָם,

יֵשׁ שֶׁהִתְמַחוּתָם בְּלַמְדָנוּתָם

וְיֵשׁ שֶׁעַל קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה גְּדוֹלָה הַקְפָּדָתָם.

יֵשׁ שֶׁבְּמוּסַר עֲבוֹדָה גְּדֻלָּתָם,

יֵשׁ שֶׁבְּמִדַּת הָאֱמֶת דְּבֵקוּתָם

וְיֵשׁ שֶׁבְּיִראַת שׁמַיִם עָצְמָתָם.

בִּמְתֵי מִסְפָּר יַחְדָּיו מִתְקַיְמוֹת

כַּמָּה מֵאֵלּוּ הַתְכוּנוֹת הָאֲמוּרוֹת;

בְּמוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ כְּאֶחָד שְׁזוּרוֹת,

כָּל אֵלּוּ וָעוֹד, מַעֲלוֹת רַבּוֹת.

תּוֹדָה לְךָ רַבֵּנוּ מוֹרֵה דַּרְכֵּנוּ

עַל לִמּוּד תּוֹרָה שֶׁמַּרְבִּיץ אַתָּה בָּנוּ

בְּאַהֲבָה וּבִמְסִירוּת כְּמֹשֶה רַבֵּנוּ.

עַל כָּל תְּכוּנוֹתֶיךָ הַקּוֹרְנוֹת לְלִבֵּנוּ -

מִדּוֹת וּצְנִיעוּת, גְּדֻלָּה וְלַמְדָנוּת, צַדִּיקוּת וַעֲנָוָה,

וְאֵין זוֹ אֶלָּא מִקְּצַת הַשְּׁבָחָה.

הִתְמַזְּגוּת הַמְּאוֹרוֹת שֶל רָאשֵׁי יְשִׁיבָתֵנוּ,

אֵין לָהּ אָח וָרֵעַ בְּעוֹלָמֵנוּ.

אַהֲבָה וְאַחְוָה זֶה לָזֶה מַפְגִּינִים

וְכָבוֹד וִיקָר זֶה לָזֶה שׁוֹלְחִים.

כְּשֶׁעָלְתָה הַמַּחְשָׁבָה לִכְבוֹד רַבֵּנוּ לְהַקְדִּישׁ

בָּקְעָה וְעָלְתָה הִסְתַּפְּקוּת לֹא קַלָּה,

מִי יִזְכֶּה בְּזֹאת הַהַקְדָּשָׁה?

שֶׁמָּא עַמּוּד קָבוּעַ לֶחָזָן?

וַהֲלֹא יַפְרִיעַ בְּרִקּוּדֵי מוֹעֵד וּזְמַן!

וְאוּלַי הַפָּרֹכֶת שֶׁעַל הָעַמּוּד?

קְטַנָּה הִיא מִלְּהָכִיל אֶת הַכָּתוּב!

הַפָּרוֹכֶת ְשֶעַל הַבִּימָה,

כְּלָל לֹא עָלְתָה בְּמַחְשׁבָה,

הֲלֹא מִקַּדְמַת דְּנָא,

עוֹמֶדֶת לִכְבוֹד הָרַב עַמִּיטַל בְּתִפְאָרָה.

אֶל הָרַב עַמִּיטַּל פָּנִיתִי,

וּמוֹצָא פִּיו שׁאַלְתִּי.

עָנָה הָרַב בְּנִימַּת תְּמִיהָה,

אֵינֶנִי מֵבִין מַה הַבְּעָיָה?!

הָפָּרוֹכֶת שֶׁעַל הַבִּימָה,

לְזֹאת הַהַקְדָּשָׁה הִיא מַתְאִימָה!

אֲבָל, עָנִיתִי בִּפְלִיאָה,

הַלֹא זֹאת הַפָּרוֹכֶת, לִכְבוֹד הָרַב הֻקְדְּשׁה?

הַפָּרֹכֶת שֶלִכְבְוֹדִי הֻקְדְּשָׁה - כְּבָר יְשָׁנָה,

לִכְבוֹד הָרַב לִיכְטֶנְשׁטֶיין, תָּחֲלַף פָּרוֹכֶת זוֹ בְּפָרֹכֶת חֲדָשָה!

עָמַדְתִּי מִשׁתוֹמֵם, מִתְפּעֵל וּמִתְרַשֵׁם,

כְּלוּם יֶשׁנָם עוֹד כָּאֵלָּה רָאשֵׁי יְשִׁיבָה,

כְּמּוֹ בִּישׁיבָתֵנוּ הַקְּדוֹשׁה?

הֵיכָן עוֹד שְנֵי מְאוֹרוֹת,

שֶׁזֶּה לִכְבוֹדוֹ שֶׁל זֶה חֲרֵדִים,

וְלִכְבוֹדָם הֵם אֵינָם דּוֹאֲגִים!

תַּלְמִידֵי הַיְשיּבָה בִּשְׁתֵּי הַפָּרֹכוֹת חָפְצוּ,

ְ וַעל כֵּן בִּפְסִיקָה עָנוּ וְאָמְרוּ:

הַיְּשָׁנָה לְיוֹם חוֹל תְּשַׁמֵּשׁ

וְהַחֲדָשָׁה בְּשַׁבָּת תְּשָׁרֵת.

וְכָך עַל הַפָּרֹכֶת נֶחְקַק:

שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת אֱ-לֹקֵינוּ יַפְרִיחוּ

לִכְבוֹד מוֹרֵנוּ רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה,

הָרַב אַהֲרִן לִיכְטֶנְשְׁטֶיין שליט"א,

בִּמְלאוֹת לוֹ שִׁשִּׁים שָׁנָה.

בְּאַהֲבָה, בְּהַעֲרָכָה וּבְהוֹקָרָה,

תַּלְמִידֵי הַיְּשִׁיבָה.

כ"ח בְּאִיָּר - יוֹם יְרוּשָׁלַיִם - ה'תשנ"ג



[1] השיר הוקרא ביום הולדתו השִשים של מורנו הרב אהרֹן ליכטנשטיין שליט"א - כ"ח באייר - במסיבת יום ירושלים בישיבה.