"נאלמתי דומיה/מאין עבודת כהנים

ואיך אשיר בשביה/ואספו לויי אמונים

ועל כל זאת אודה י-ה/כי הוא נעלה בדינים

לנו בושת הפנים/ולך הצדקה

לה', מגישי מנחה בצדקה"

(מתוך סליחות של יום כיפור קטן)

נשיאת כפיים במנחה בתעניות / יחיאל גרינבלום

הקדמה

בעניין נשיאת כפיים במנחה של תענית עסקו רבים מתקופת התנאים ועד האחרונים בימינו, ומספר השיטות בנושא כמניין העוסקים בו. במאמר זה ננסה לברר את השיטות השונות בהסבר הסוגייה, ולבסוף נביא סיכום שלהן הלכה למעשה. כמובן, אין לפסוק הלכה למעשה מסיכומים אלו, משום שמאחורי כל אחד מהם עומדת "שקלא וטריא" ארוכה ומורכבת, וסבירה האפשרות שטעיתי בהבנת העניין.

א. הסוגייה בתענית

המשנה במסכת תענית אומרת:

"בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום - בשחרית, במוסף, במנחה ובנעילת שערים: בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים" (כו.) [1].

המשנה קובעת בפשטות, שבתעניות נושאים כהנים כפיים בתפילת המנחה. לעומת זאת, בגמרא מובאת ברייתא שלפיה המשנה היא מדברי ר' מאיר, ויש החולקים עליו:

"דתניא: שחרית ומוסף, מנחה ונעילה, כולן יש בהם נשיאות כפים - דברי ר"מ. ר' יהודה אומר - שחרית ומוסף יש בהן נשיאת כפים, מנחה ונעילה אין בהן נשיאת כפים. ר' יוסי אומר - נעילה יש בה נשיאת כפים, מנחה אין בה נשיאת כפים" (כו:).

הגמרא מסבירה את נימוקיהם של התנאים השונים, המבוססים על הגזירה שביום חול אין נשיאת כפיים במנחה משום חשש לשכרות: ר' מאיר (= המשנה הנ"ל) סובר שהיות וביום תענית ליכא שכרות, נושאים כפיים בכל אחת מהתפילות. ר' יהודה סובר שביום תענית אין נשיאת כפיים כלל, גזירה אטו כל יום, שבשעת מנחה ונעילה שכיחא שכרות. ר' יוסי מאמץ את שיטת ר' יהודה שגוזרים אטו כל יום, אבל דווקא במנחה גוזרים - דאיתא בכל יום, לעומת נעילה דליתא בכל יום.

בגמרא שם יש ארבע (ואולי חמש) אפשרויות בפסק ההלכה:

"אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כר' מאיר, ור' יוחנן אמר: נהגו העם כר' מאיר, ורבא אמר: מנהג כר' מאיר... ורב נחמן אמר: הלכה כר' יוסי. והלכה כר' יוסי".

לאחר פסק ההלכה ממשיכה הגמרא לדון במנהג למעשה:

"והאידנא מאי טעמא פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא? כיון דבסמוך לשקיעת החמה קא פרשי, כתפלת נעילה דמיא".

לפי פשט הגמרא, שהמנהג היה לישא כפיים אף במנחה, יוצא שנהגו כאמוראים שפסקו כר' מאיר, כנגד הפסק הסופי של הגמרא כר' יוסי. אולם ניתן להבין שהמנהג לישא כפיים במנחה תואם את שיטת ר' יוסי, ור' יוסי דיבר על מציאות אחרת, שלא התפללו סמוך לשקיעת החמה, ולכן לא נשאו כפיים.

את הנימוק של הגמרא לכך שבכל זאת נושאים כפיים במנחה ניתן להבין בשני אופנים:

א. תפילת מנחה של תענית דומה לתפילת נעילה, ולכן לא גזרו בתפילה זו אטו כל יומא, היות ואין תפילת נעילה בכל יום.

ב. כאשר נושאים כפיים סמוך לשקיעה כבר אין דמיון לתפילת מנחה של כל יום, ולכן לא גזרו אטו כל יומא.

ההבדל בין שני ההסברים הוא בשאלה האם הדגש הוא על דמיון התפילות ("כתפילת נעילה דמיא"), או שהדגש הוא על הזמן של נשיאת כפיים ("כיון דבסמוך לשקיעת החמה קא פרשי").

כדי לברר שאלה זו יש לברר את המציאות עליה דיברה הגמרא. ושוב עולות מספר אפשרויות [2]:

א. מדובר בתענית כמו היום, שאין תפילת נעילה ומתפללים מנחה בזמן של נעילה, ומכאן הדמיון.

ב. מדובר בתעניות שיש בהן מנחה ונעילה [3]:

1. התפללו נעילה בזמנה ומנחה בסמוך אליה.

2. מנחה נכנסה לזמן נעילה, ונעילה התפללו לאחר תחילת זמנה.

ב. בירור מושגי היסוד שבסוגייה

1. תפילת נעילה - "נעילת שערים"

כדי לברר את השאלות שהועלו לעיל, יש לעמוד על שני מושגי יסוד, שאינם ברורים דיים בסוגייה בתענית: "נעילת שערים" ו"שקיעת החמה".

בירושלמי בברכות מובאת מחלוקת בעניין מקור המושג "נעילת שערים", שיש לה השלכה לגבי זמנו:

"אימתי הוא נעילה? רבנן דקיסרין אמרין - איתפלגון רב ור' יוחנן: רב אמר בנעילת שערי שמים, ור"י אמר בנעילת שערי היכל" (פ"ד ה"א).

לפי הפשט של המשך הירושלמי, "נעילת שערי היכל" היתה לפני סוף היום, ואילו "נעילת שערי שמיים" בסוף היום - תחילת הלילה. שיטת רב זו סותרת עדות מפורשת של "אחוי דאימא דרב אדא", שרב היה מתפלל בזמן שהשמש בראש האילנות. סתירה זו מביאה לדברי רב מתנה, הגורס שרב היה מאריך בתפילתו - מתחיל כשהשמש בראש האילנות וממשיך עד הלילה - עד "נעילת שערי שמיים".

בבבלי ישנה מחלוקת לגבי האופי של תפילה זו:

"מאי נעילת שערים? רב אמר: צלותא יתירתא, ושמואל אמר: מה אנו מה חיינו"
(יומא פז:).

לפי שיטת שמואל כלל לא מדובר כאן בתפילה נוספת מתפילות היום, אלא במעין "וידוי אחרון" וברכת כהנים.

המקור האחרון בנושא זה הוא לשון משנתנו:

"בשלושה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהם ארבע פעמים ביום".

הירושלמי מסיק מלשון המשנה שברכת כהנים היא דווקא ביום [4]. אך מסקנה זו גוררת מסקנה נוספת: היות ונשיאת הכפיים הרביעית של יום זה היא בתפילת נעילה - משמע שזמן תפילת נעילה הוא לפני סוף היום; ובאמת הירושלמי הנ"ל הביא את משנתנו כקושייה על שיטת רב, לפני תירוצו של רב מתנה.

2. שקיעת החמה - בין השמשות

כמו שהבאנו למעלה, הדמיון של מנחת התענית לנעילה נובע מסמיכותה לשקיעת החמה, ולכן יש צורך לברר גם מושג זה, שיש לו פרשנויות רבות.

מהסוגייה במסכת שבת (לד:) הדנה בסוגיית "בין השמשות", משתמע לכאורה שבין השמשות הוא שיעור זמן של כדי הילוך ¾ מיל. לעומת זאת בסוגייה במסכת פסחים (צד.) מפורש, שמשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים יש כדי הילוך 4 מיל [5]. הסתירה בין סוגיות אלו, המחלוקות בעניין האורך של כדי הילוך מיל ובעניין צורת החישוב [6], וגורמים נוספים, הביאו לדיונים רבים בנושא מתקופת הגאונים ועד ימינו. בסך הכל הצטברו יותר מ20-(!) אפשרויות לזמנים של "שקיעת החמה", "בין השמשות", ו"צאת הכוכבים". נציין את שני הפתרונות העיקריים ליישוב הסוגיות הנ"ל:

1. שיטת הגאונים - שקיעת החמה ההלכתית (תחילת זמן "בין השמשות") היא כשיורד גלגל החמה מתחת לאופק [7]. על פי הסוגייה בשבת, צאת הכוכבים ההלכתי (סוף "בין השמשות") הוא כדי הילוך ¾ מיל (כרבע שעה) לאחר מכן, שאז רואים כבר שלושה כוכבים. הסוגייה בפסחים (4 מילים) לא דיברה על זמן הלכתי, אלא על שלב מאוחר יותר בדמדומים, שבו יורד החושך הגמור - המקבילה האסטרונומית של "עלות השחר" בבוקר.

2. שיטת ר"ת - צאת הכוכבים ההלכתי (סוף זמן "בין השמשות") הוא כדי הילוך 4 מילים לאחר ירידת החמה מתחת לאופק (חושך גמור), על פי הסוגייה בפסחים. תחילת זמן "בין השמשות", על פי הסוגייה בשבת, הוא כדי הילוך¾ מיל לפני צאת הכוכבים, והיא נקראת "שקיעה שנייה" (=כדי הילוך 3¼ מיל לאחר השקיעה הראשונה, כשעד זמן זה מדובר ביום לכל דבר). לפי שיטה זו אין משמעות הלכתית לירידת גלגל החמה מתחת לאופק [8], אלא שהיא המקבילה האסטרונומית של הזריחה בבוקר.

רוב רובם של הראשונים קיבלו את שיטת ר"ת, וכן פסק המחבר בשו"ע [9], והרמ"א ככל הנראה הסכים עימו. לעומת זאת, הגר"א ואחריו בעל התניא חידשו את שיטת הגאונים, וכך נתקבל המנהג כיום ברוב רובו של העולם.

בהמשך המאמר נשתמש במושגים "שקיעת גלגל החמה" (ירידת השמש מתחת לאופק), "צאת ג' כוכבים" (צאת הכוכבים לשיטת הגאונים - כדי הילוך ¾ מיל לאחר השקיעה), "שקיעה שנייה" (3¼ מיל לאחר השקיעה), ו"צאת כל הכוכבים" (צאת הכוכבים לשיטת ר"ת - ארבעה מילים לאחר השקיעה).

ג. השיטות בפירוש הסוגייה

1. שיטת הגאונים

כאמור, לשיטת הגאונים סוף היום הוא ב"שקיעת גלגל החמה", ואם כן זמן מנחה הוא עד סוף היום (כשיטת חכמים) במשך כל השנה. ביום שיש גם נעילה יהיה צורך להקדים את תפילת המנחה, כדי להספיק להתפלל נעילה לפני שקיעת גלגל החמה, ולכל הפחות לפני סוף בין השמשות - "צאת ג' כוכבים". לכן לפי שיטה זו, לא ייתכן שהגמרא דיברה על תענית שיש בה מנחה ונעילה (אפשרות ב' לעיל), כי היא נימקה את הנוהג לישא כפיים במנחה בסמיכות לשקיעה ובדמיון לנעילה. שני גורמים אלו לא שייכים אם הקדימו את תפילת המנחה כדי להתפלל אחריה נעילה. היא אינה סמוכה לשקיעה, והיא אינה דומה לנעילה (שהרי מיד בסיומה מתפללים נעילה!). ובאמת הגאונים מסבירים, שהגמרא המדברת על המנהג לישא כפיים במנחה עוסקת בתענית שאין בה נעילה (אפשרות א'):

"הא מילתא מסקא בגמארא ולית בה ספיקא, דהלכה כר' יוסי דאמר - מנחה אין בה נשיאת כפים, נעילה יש בה נשיאת כפים. ומקשו' - והשתא דקיימא לן כר' יוסי, היכי פרסי כהני ידיהו (הידאנא) [האידנא] במנחה דתעניתא? ופרקינן - כיון דסמך לשקיעת החמה מצלינן לה, כנעילה דאמיא. הכין מסקאנא והילכ' והכין [הוו] מעשים בכל יום, דמנחה לא פארסי כהני ידיהו בגוה, ואפילו ביומא דכיפורי - משום דאית ביומא דכיפורי בנעילת שערים תפלה [10] , פרסי כהני בגוה ידיהו; אבל תעניתא לבר מן כיפורי דלית בה נעילה, פארסי כהני ידיהו במנחה - כיון דסמך לשקיעת החמה מצלינן לה מחשבא כנעילה" (אוצר הגאונים, תענית כו:).

במפורש נאמר שהגמרא עוסקת בכל התעניות חוץ מיום הכיפורים [11] (אפשרות א'), ואילו ההלכה שנפסקה כר' יוסי מתייחסת ליום הכיפורים, שיש בו מנחה ונעילה ואז נושאים כפיים בנעילה בלבד. כמו כן ניתן לדייק מלשון הגאונים [12], שנושאים כפיים במנחה משום שתפילת מנחה דומה לתפילת נעילה, ולכן דינה כמו נעילה שלא גזרו עליה. בעצם לא היה ניתן להגיד את ההבנה השנייה שהצענו - שיש פה שינוי מהותי בזמן התפילה ולכן לא גזרו, כי לשיטת הגאונים בכל יום רגיל נמשך זמן המנחה עד שקיעת גלגל החמה.

כך רואים גם בשאילתות דרב אחאי גאון:

"והאידנא דקא סלקין במנחה, כיון דמשכין ברחמי עד זמן נעילה דיומא דכיפורי, הוי ליה כתפילת נעילה ולא מיחלפא" (שאילתא קכ"ג).

הנצי"ב במקום ציין שיש כאן גִרסה שונה מהנוסח שלפנינו בגמרא - "כיון דסמוך לשקיעה קא פרשי", וזה כמובן מסתדר עם מה שאמרנו לעיל, שלפי הגאונים מוכרחים להסביר שהנימוק של הגמרא הוא בדמיון שנוצר בין התפילות מנחה ונעילה, ולא בזמן היחסי של נשיאת הכפיים. הנצי"ב גם מדייק מלשונו של השאילתות, שהיו מתפללים מנחה באותה שעה כמו בכל יום, אך היא היתה נמשכת יותר זמן עד סמוך לשקיעה. אם כן, מוכרחים לומר שהסיבה שלא גזרו במנחה של תענית כזו היא הדמיון לנעילה, ולא השוני בזמן משאר הימים.

2. שיטות רש"י והרמב"ם

כפי שהזכרנו לעיל, חלק מהראשונים (במיוחד לפני ר"ת) קיבלו את יישוב הסוגיות בעניין בין השמשות על פי פירוש הגאונים. וזה הביא אותם לפרש את הסוגייה שלנו בתענית בדומה לגאונים. וכך כותב רש"י:

"דהשתא ליכא למגזר משום מנחה דכל יומא, דמנחתא כי הא ליתא בכל יומא" (כו: ד"ה כתפילת נעילה דמיא).

רש"י, למרות שציין שבכל יום היו מתפללים מנחה גדולה ובתענית היו מתפללים סמוך לשקיעה, לא תולה את נשיאת הכפיים בעובדה זו, אלא בדמיון לתפילת נעילה - שהיא תפילה ייחודית שאינה בכל יום.

גם הרמב"ם הסביר את המציאות בגמרא כמו הגאונים:

"בשחרית, במוסף ובנעילה הכהנים נושאים את כפיהם, אבל במנחה אין נשיאת כפים, מפני שבמנחה כבר סעדו כל העם ושמא שתו הכהנים יין, ושִכּוֹר אסור בנשיאת כפים. ואפילו ביום תענית אין נושאין כפיהן במנחה, גזרה מנחת תענית מפני מנחת כל יום. במה דברים אמורים - בתעניות שמתפללין בו מנחה ונעילה, כגון צום כפור ותענית צבור, אבל תענית שאין בו נעילה, כגון תשעה באב ושבעה עשר בתמוז, הואיל ותפילת מנחה שלהם סמוך לשקיעת החמה, הרי נראית כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל יום, ולפיכך יש בה נשיאת כפים" (הלכות תפילה י"ד, א-ב).

הרמב"ם מסביר שהגמרא מדברת רק על תענית שאין בה נעילה, כפי שהעמדנו לפי שיטת הגאונים. העמדה זו היא בהמשך לקו החשיבה שהבאנו בשיטת הגאונים: לא ייתכן לומר שבתענית שיש בה נעילה, מנחה (שהיא גם יותר מוקדמת) דומה לנעילה.

3. שיטת הרמב"ן

כאמור לעיל, רוב רובם של הראשונים קיבלו את שיטת ר"ת בהגדרת זמן בין השמשות, כלומר שלילה גמור מתחיל ב"צאת כל הכוכבים", והשקיעה ההלכתית הקובעת את סוף היום היא "השקיעה השנייה". לפי שיטה זו אמנם הלכתית מותר להתפלל מנחה לכתחילה עד השקיעה השנייה, אך ניתן לעשות חלוקה טבעית ברורה, ולטעון שזמן נעילה מתחיל בערך ב"שקיעת גלגל החמה" [13], וזמן מנחה נמשך עד זמן זה, גם ביום רגיל שמתפללים רק מנחה [14].

הרמב"ן (בחידושיו לתענית שם) מביא בתחילה את שיטת הראב"ד המקבל את שיטת הרמב"ם והגאונים, שהגמרא דיברה על המציאות של תענית שאין בה נעילה (אפשרות א'). הרמב"ן מקשה על שיטה זו קושיות טכניות [15]:

א. בכל מסכת תענית לא הוזכרה עדיין תענית שאין בה נעילה: גם ביום הכיפורים וגם ב"תענית ציבור" (= על גשמים או על צרות) יש תפילת נעילה. גם אם יש תענית כזאת (ט' באב או י"ז בתמוז), הגמרא דיברה בסתם על כל התעניות ולא חילקה.

ב. לשיטת הגאונים יוצא, שהמנהג למעשה אינו תואם את שיטתו של אף אחד מהתנאים. לפי ר' מאיר צריך לישא כפיים גם כשיש נעילה, ולפי ר' יוסי, לכאורה, גם כשאין נעילה אין נשיאת כפיים במנחה.

קושיות אלו, יחד עם ניתוח הזמנים שעשינו לעיל לפי שיטת ר"ת (אותה קיבל הרמב"ן), הביאו את הרמב"ן להעמדת הגמרא במציאות הרבה יותר פשוטה ולפי הסברה היותר פשוטה:

"דכיון דסמוך לשקיעת החמה קא פרסי מפני אריכות תפילת המנחה בתעניות, וכבר הגיעה שעת נעילה, אף על פי שאחר כך נמי מתפללין נעילה, בכולן נושאין את כפיהם, דמנחה דהך שעתא ליתא כל יומא".

הרמב"ן הבין שמדובר ב"מציאות ב'2-" שהעלינו לעיל, כלומר שתפילת המנחה מתארכת עד לאחר שקיעת גלגל החמה, ונכנסת לזמן של תפילת נעילה (המתחיל סמוך לשקיעת גלגל החמה). ממילא לא ניתן לומר את סברת הגאונים, שהדגש הוא על כך שתפילת מנחה זו דומה לנעילה, כי הרי מתפללים נעילה מיד לאחר מכן. אין ברירה אלא לטעון, שעצם השעה המאוחרת (המוגדרת כשעת נעילה) היא השינוי הגדול, שבגינו כבר לא נגזור על נשיאת כפיים של תפילת מנחה זו אטו כל יומא [16]. ראיה לכך שהרמב"ן דיבר דווקא על מציאות שמנחה "גולשת" לזמן של נעילה (מציאות ב'2-), היא העובדה שהוא העמיד את הדין של יום הכיפורים ב"מציאות ב'1-". ביום הכיפורים סביר להניח שמתחילים להתפלל מנחה יותר מוקדם, לא מאריכים בה כמו במנחה של תענית, וממילא היא לא "גולשת" לזמן של נעילה. במקרה כזה ניתן להתחיל נעילה בזמנה (סמוך לשקיעת גלגל החמה), וממילא לא נושאים כפיים במנחה [17].

הרמב"ן הבין שגם ה"מנהג למעשה" לישא כפיים במנחה הוא לפי שיטת ר' יוסי, כי ר' יוסי טען שאין נושאים כפיים דווקא כשמתפללים מנחה בשעה הרגילה שלה. הרמב"ן הבין עוד, שהמנהג לישא כפיים הוא שגרם לאמוראים לחשוב שההלכה או המנהג הם כר' מאיר, למרות ש"ידעו" שהלכה כר' יוסי!

4. שיטת הריטב"א

הריטב"א, אשר קיבל את שיטת ר"ת בעניין "בין השמשות" [18], אימץ את שיטת הגאונים בהבנת המציאות והסברות של הגמרא בסוגייתנו בתענית:

"דעת הגאונים ז"ל, דהני מילי בשאין שם תפילת נעילה... אבל מ"מ אין לומר הטעם הזה שמודה ר' יוסי משום דדמי להו לאינשי, אלא מפני שאין שם תפילת נעילה, ורואים לזו שהיא בעונתה, ונראה להם כאלו היא עולה במקומה, שאלו היו מתפללים אחריה נעילה היאך נראה להם תפלת נעילה?" (כו: ד"ה דתניא).

הריטב"א מתרץ את הקושיות הטכניות של הרמב"ן על שיטת הגאונים: "דשאלה זו לדידן בני בבל הוא, שאין מתפללים תפילת נעילה לפי דעת קצת רבותי ז"ל, ולדעת האומרים שיש נעילה בבבל נאמר שהשאלה היתה לכל תעניות הקבועים לכל ישראל, שאין שם נעילה...", עיין שם. הריטב"א גם "מסדר" את שיטות התנאים בברייתא בדומה לרמב"ן. אולם שיטתו עדיין דחוקה, לאחר שהעמדנו את סוגייתנו במציאות ב'2-, למי שמקבל את שיטת ר"ת.

הריטב"א הבין בסוגייתנו את המושג "סמוך לשקיעת החמה" כמתייחס לשקיעה השנייה, או לסוף השקיעה, הלא הוא "צאת כל הכוכבים". לפי הבנה זו מוכרחים לקבל את הסבר הגאונים בסוגייתנו, שדמיון תפילת מנחה לתפילת נעילה הוא רק כאשר מתפללים מנחה סמוך לסוף זמנה - השקיעה השנייה או צאת כל הכוכבים. אם יתפללו מנחה סמוך לשקיעת גלגל החמה, לא יהיה בכך דמיון לתפילת נעילה [19]. מכאן שהריטב"א אינו מקבל את מה שהסקנו לעיל בדעת הסוברים כר"ת, שזמן נעילה מתחיל סמוך לשקיעת גלגל החמה. מסקנה זו התבססה על הסוגייה בירושלמי, ועל כן נאלץ הריטב"א לגרוס ולהסביר אחרת שם [20]:

"ובירושלמי אמרו - מאי נעילת שערים: רבי יוחנן אמר - נעילת שערי שמים, ורבי שמעון אמר - נעילת שערי היכל, והיינו אחר צאת הכוכבים [21] . מתני' מסייעה ליה לרבי יוחנן: 'בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום' - ש"מ דנעילת שערי שמים היא ביום, והיינו קודם סוף בין השמשות שהוא סוף השקיעה. והמאחרים אותה לאחרי כן טועין הם בב' - שמתפללים אותה שלא בעונתה, וגם שאומרים ברכת כהנים בלילה ואינה אלא ביום. ובגמרא דילן אמרי', כיון דסמוך לשקיעת החמה מצלו ליה כתפלת נעילה דמיא, אלמא תפלת נעילה סמוך לשקיעת החמה, כלומר - סוף השקיעה, שאף הוא ראוי לתפלת המנחה. ואין להקדים אותה קודם תחלת השקיעה בעוד שהשמש בעולם, דאכתי ליכא נעילת שערי שמים" (כו. ד"ה בג' פרקים).

לפי הבנת הריטב"א, זמן נעילה הוא סביב בין השמשות לשיטת ר"ת [22]: למ"ד "שערי היכל" - לאחר בין השמשות בלילה ממש, אולם להלכה נפסק כמ"ד "שערי שמיים" - כלומר סמוך לשקיעה השנייה או לצאת כל הכוכבים. לשיטת הריטב"א, "שקיעת גלגל החמה" [23] רלוונטית רק לזמן המוקדם ביותר שבו ניתן בדיעבד להתחיל נעילה. זה מסתמך על הבנה דחוקה של "נעילת שערי שמיים", ועל פסיקת רב שנעילה פוטרת את של ערבית, אשר זמנה מתחיל בשקיעת גלגל החמה [24], שהיא בערך פלג המנחה לשיטת ר"ת.

ד. סיכום והלכה

1. סיכום שיטות הגאונים והראשונים

2. הלכה למעשה - שיטות האחרונים

אין מאמר זה מתיימר לפסוק הלכה למעשה, אלא לרכז את הדעות השונות בסוגייה. בעקבות הדברים שהובאו עד כאן עולות שלוש שאלות, אשר יש להן השלכות הלכה למעשה:

1. מתי ראוי לקבוע את זמן תפילת המנחה בתענית?

2. באילו תנאים נושאים כפיים במנחה של תענית (לכתחילה ובדיעבד)?

3. במידה ואין נשיאת כפיים, האם הש"ץ צריך לומר ברכת כהנים?

יש להעיר כי האחרונים עסקו בשאלות אלו באריכות, והבאנו כאן רק את סיכומי השיטות. לבירור גופו של עניין, יש לעיין במקורות שיובאו להלן.

זמן מנחה בתענית

מהסוגייה בתענית משתמע, שמבחינה מציאותית היו מתפללים מנחה סמוך לשקיעת החמה, וזה יכול לנבוע מאחת משלוש סיבות (לכל אחת השלכות משלה):

א. רש"י וראשונים נוספים מציינים, שביום רגיל היו מקדימים להתפלל מנחה בזמן מנחה גדולה[27] כיוון שרצו לאכול סעודה, ואסור לאכול עד לאחר התפילה. ביום תענית לא היתה סיבה להקדים את התפילה, וממילא התפללו סמוך לשקיעה. לפי זה מדובר בסיבה טכנית, ואין קפידא להתפלל דווקא סמוך לשקיעה.

ב. הגמרא בדף יב: אומרת: "היכי עבדי - אמר אביי: מצפרא עד פלגא דיומא... מכאן ואילך ריבעא דיומא קרינן... מכאן ואילך בעינן רחמי, שנא' 'ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת ה' אל-היהם'... וכתיב 'ובמנחת ערב קמתי מתעניתי ואפרשה כפי אל ה' ' ". והרמב"ם פסק: "...ורביע היום האחרון [28] מתפללים מנחה, ומתחננים וזועקים ומתוודים כפי כוחם" (הלכות תענית א', יז). הירושלמי (ברכות פ"ד ה"א) מביא את המנהג של ר' יוסי בן חנינא, שיש עניין להתפלל עם דמדומים בכל יום [29], ובהמשך הירושלמי מקבל עניין זה משנה תוקף בתענית. ממקורות אלו ניתן להסיק, שיש עניין מיוחד לקבוע את זמנה של תפילת מנחה בתענית לקראת ערב.

ג. אם למסקנה יתברר שנושאים כפיים רק במנחה שהיא סמוכה לשקיעה, ייתכן שיש עניין לקבוע מראש את זמן התפילה כך שיאפשר לכהנים לשאת כפיים [30]. שאלה זו תלויה בשאלה הכללית, עד כמה אדם או ציבור מחוייבים להכניס עצמם למצב שיתחייבו במצוות. מורנו הרב ליכטנשטיין כבר העלה [31] את הפנים המיוחדים של ברכת הכהנים, הנותנים טעם להשתדל לישא כפיים בתענית - הפן של מצוות עשה (משולשת?) מדאורייתא, הפן המיוחד של הברכה, ואולי גם תוספת תחנונים וזעקות [32].

האם נושאים כפיים?

השו"ע פוסק:

"...וגזרו במנחה של תענית אטו מנחת שאר ימים, אבל בתענית שאין בו נעילה, הואיל ותפילת מנחה סמוך לשקיעת החמה, היא דומה לתפילת נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר ימים, הלכך יש בה נשיאת כפים" (קכ"ט, א).

מצד אחד תולה המחבר את נשיאת הכפיים בסמיכות לשקיעה [33], אך מצד שני קובע בפשטות, שבתענית שאין בה נעילה נושאים כפיים. וכן כותב המחבר במקום אחר:

"כל תענית ציבור יש בו נשיאות כפים במנחה חוץ מביום הכיפורים" (תקס"ו, ח).

להלן סיכום חמש השיטות העיקריות באחרונים שדנו בנושא:

החזון-איש (אורח-חיים סימן כ') מסתפק האם עולים לדוכן במנחה גדולה בתענית, ומנמק שלאחר שחז"ל קבעו שבמנחה שאין בה נעילה יש נשיאת כפיים, אין הבדל בין מנחה גדולה למנחה שסמוכה לשקיעה [34]. ה"קהלות יעקב" (ברכות סימן כ') מביא את דברי החזו"א (שנשאר בצריך עיון) ודן בהם. לאחר מכן הוא מביא, שבבית מדרשו של החזו"א התפללו מנחה גדולה בתעניות וכהנים נשאו כפיים. הגר"מ שטרנבוך ב"מועדים וזמנים" מביא את דברי החזו"א, אך מסביר שגם החזו"א לא התכוון שלכתחילה יש לנהוג להתפלל מנחה גדולה בתענית, אלא ש"היתה לו אז סיבה אחרת", ועיין שם בדבריו ("מועדים וזמנים", חלק ז', סימן רמ"ח).

הרב טוקצ'ינסקי זצ"ל ב"ספר ארץ ישראל" (ב', ג) כותב, שלאחר פלג המנחה כהנים נושאים כפיים. נראה שהסברה לכך היא שזמן נעילה מתחיל בפלג המנחה, שהוא תחילת הערב גם לעניין תפילת ערבית, לשיטת ר' יהודה. הראשונים שנקטו כשיטת ר"ת ודאי סוברים כן, כמו שהראינו לעיל שפלג המנחה חופף לזמן "שקיעת גלגל החמה" גם לפי הריטב"א (לפחות בדיעבד).

רוב הפוסקים הספרדים [35] סבורים, שהגדר של "סמוך לשקיעת החמה" הוא חצי שעה לפני השקיעה. כמו שמצאנו ש"סמוך" זה חצי שעה לגבי אכילה בערב פסח [36], וכמו שכותבים הפוסקים לגבי דברים שאסור לעשותם "סמוך" לשעת מנחה בכל יום. עיין גם בסימן תרכ"ג, שהזמן של נעילה הוא כשהחמה בראש האילנות. ה"ילקוט יוסף" סבור, שהקפידא היא שנשיאת הכפיים תהיה בתוך חצי השעה (הלכות תענית, ל"ה). לכאורה זה סותר את מה שדייקנו בשיטת הגאונים (שאותה, כאמור, קיבלנו להלכה), שתפילת מנחה כולה צריכה להיות בזמן של נעילה. כדי לתרץ ניתן לצרף את השיטות הנ"ל (פלג המנחה ומנחה גדולה), ולסמוך על שיטות הראשונים על פי ר"ת, שמספיק שנשיאת הכפיים תהיה בתוך חצי השעה. בכל מקרה, לשיטה זו מספיק להתחיל את תפילת הלחש כ40- דקות לפני השקיעה.

הרב שריה דבליצקי בספרו "זה השולחן" דוחה את שיטת החזו"א, וככל הנראה קיבל את הסברה האחרונה שהעלינו. בעקבות כך הוא פוסק, שלכתחילה ראוי שכל תפילת המנחה (תפילה בלחש וחזרת הש"ץ) תהיה בתוך חצי השעה שלפני השקיעה. בדיעבד ובשעת הצורך, אם התפללו את כל תפילת המנחה לאחר פלג המנחה, לכתחילה נושאים כהנים כפיים. בנוסף לכך הוא כותב, שאם הגיעו רק לנשיאת כפיים מיד לאחר פלג המנחה, לכתחילה לא נושאים כפיים, ואם הכהן עלה לדוכן לא ירד [37]. בכל אופן, אם עלה לדוכן לפני פלג המנחה, מורידין אותו [38].

ישנה שיטה נוספת המובאת ב"ספר הבתים", שבימינו היות ומתפללים מנחה במשך כל השנה סמוך לשקיעה, אין מקום לנשיאת כפיים במנחה בתענית אפילו סמוך לשקיעה, כי היא מתחלפת עם מנחה של כל השנה. זאת בניגוד למצב שרש"י בתענית מתאר - בו היו מתפללים במשך השנה בזמן מנחה גדולה. אמנם מחבר הספר דוחה סברה זו משום ש"מ"מ מאחרין תפילת מנחה ביום התענית וכנעילה דמיא". לא ברור אם לכך התכוון, אך לכאורה זו הסברה שהעלינו בשיטת הגאונים, שגם אם מנחה היא באותה השעה כמו בכל השנה, הדמיון לנעילה הוא הגורם לביטול הגזירה.

הסמ"ק סובר שהחזן אומר "אל-הינו וא-להי אבותינו, ברכנו..." רק כאשר אין כהנים בשעה שהיה ראוי לישא כפיים, וכן הביא הבית-יוסף שכן המנהג. המהר"ם [39] כותב שאומרים או"א כאשר "בדין היה לקרותן לדוכן", וכן כותב הרמ"א: "הואיל ואם עלה לא ירד, מיקרי קצת ראוי" (קכ"ט, ב). כל זה נאמר לגבי מנחה של יום הכיפורים, שבה לרוב רובן של השיטות אין כהנים נושאים כפיים. לכאורה ניתן להסיק מכאן על שאר התעניות, שלפי הבית-יוסף אם לא נושאים כפיים, לכתחילה גם אין אומרים או"א, ולפי הרמ"א אם הדין הוא שאם עלו לא ירדו, אומרים או"א. למעשה כבר ציינּו שלשיטתו של בעל "זה השולחן" (וכן להרבה מהפוסקים הספרדים), מפלג המנחה ואילך הדין הוא שאם עלו לא ירדו [40], ולרוב הפוסקים האשכנזים כך הדין כבר במנחה גדולה [41]. יש לציין גם את שיטתו של שו"ת "קול גדול", שכל הדין של "אם עלו לא ירדו" שייך רק ביום הכיפורים, שהרי הנימוק של המחבר שהדבר ידוע שאין שכרות, אינו שייך בשאר התעניות, שבנוגע להן לא שייך לומר ש"ידוע וברור" שאין בהן שכרות.

---