קין והבל / יניב הלר 

א. קין והבל

שני בנים נולדו לו לאדם עם גירושו מגן עדן. כדרכם של אחים רבים מן התנ"ך, על אף קרבתם, נושאים הם אופי שונה זה מזה. הבכור - קין, כשמו כן הוא: איש קניין ויצירה. מִדָּמֶּה הוא לבוראו 'קונה הכל', ובעת לדתו אף אמו מרגישה כי הייתה שותפה עם הא-ל במעשה של יצירה:

  "ותאמר קניתי איש את ה' "   (א) [1].

הצעיר, בצאתו לאוויר העולם חש בקטנותו ובאפסיותו. בהיותו מול הא-ל כרוח נושבת וכאבק פורח, כדבר שאין בו חשיבות ואין בו ממש, ואף הוא כשמו - הבל.

בבגרותם בחרו להם שני האחים עיסוקים המתאימים לאופיים.

קין, איש היצירה והעבודה, בחר בעשיית יש מאין, בהצמחת יבול מקרקע צחיחה.

הבל, המודע לחוסר כוחו בבריאה, בחר בשמירה על היש, בהשגחה על בריותיו של הא-ל.

"ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה"   (ב).

למעשה מילאו שני האחים, איש העבודה ואיש השמירה, שליחות שניתנה עוד לאדם, אביהם, בגן העדן:

"וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה"   (ב', טו).

ב. קין הורג את הבל

על אותה האדמה חיו שני האחים בעלי האופי המנוגד.

זה מבקש לסקל ולשַׂדֵד, לחרוש ולזרוע, להשקות, לקצור ולגדר, וזה מבקש לגדל עשב בר, לשלח עדרים פרא, לרעות, לרמוס ולפרוץ גדר.

מקץ ימים הביאו שני האחים מנחה לה', אך בעוד שמנחת קין, הבכור היצירתי, נדחתה, דווקא מנחתו של הבל, חסר המעש ונטול התועלת, נתקבלה.

"ויִשַּע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה"   (ד-ה).

קין, שכל חייו הורגל בראיית עליונותו כאיש עבודה 'מתקדם' אל מול אחיו, רועה הצאן ה'מיושן', עמד המום ומוכה הלם נוכח המחווה שעשה הא-ל דווקא לאחיו הצעיר, שעה שהעדיף אותו על פניו.

הפתעתו של קין מזכירה לנו מעט את תימהונם של הקולוניאליסטים אנשי הציוויליזציה בהיווכחם בשלוות רוחם ועליונותם המוסרית של משועבדיהם, אנשי המזרח הפרימיטיביים.

קין אינו יכול להשתחרר מהתסכול והייאוש שאוחזים בו, ואפילו דבר הא-ל אליו אינו מרגיעו.

הוא אינו מוכן לקבל עוד הִמצאות רועי צאן פרזיטים על האדמה שנועדה ליבול. הוא אינו מכיר בעדיפות הרוחנית של אחיו, ובשיאו של המאבק על הבעלות על שדות הארץ הוא רוצח אותו.

"ויהי בהיותם בשדה, ויָקָם קין אל הבל אחיו ויהרגהו"   (ח).

קין מאמין כי ברצח זה גורלה של האדמה נחרץ להיות שדה תבואה ולא שדה צאן, וכי עתה יהיה הוא השליט הבלעדי בארץ.

אך לא כך גוזר הא-ל. האדמה שעליה נאבק קין, האדמה שממנה צועקים דמי הבל אחיו, מתקללת בעבורו וגם ממנו נמנעים חיי השליט החי על אדמתו, ונגזרים עליו חיי הרועה הנווד שלהם בז קודם לכן, בימים שהבל אחיו עוד חי.

"כי תעבד את האדמה לא תֹסֶף תת כחה לך, נע ונד תהיה בארץ"   (יב).

ג. הבל משתלט על שושלת קין

האדם המודרני אכן גבר על אחיו הפרימיטיבי, אך לא ראה ברכה בעמלו. היפוכו של דבר - קין אמנם מוליד צאצאים המנויים בכתוב, אך מה תועלת יש בהם ביודענו כי שושלתו של קין תיכרת במבול.

יתרה מכך - דבר עצוב קורה לצאצאיו של קין:

הכתוב מונה את סדר תולדותיו של קין עד לניני ניניו. למך, נכד נינו של קין, עוסק גם הוא בדומה לאביו הקדמון במלאכת הרצח.

"כי איש הרגתי לְפִצְעִי וילד לחבורתי"   (כג).

ללמך זה נולדים שלושה בנים - יבל, יובל ותובל קין. אחרוני שושלת קין אוחזים שלושתם בשמות דומים - יבל, יובל ותובל. גם משמותיהם זועק קול דמי אחיו: הבל, הבל והבל.

נראה כי קין שהחל בקריאת תיגר נגד קטנותו של האדם, בפיתוח כוח היצירה המודרני, כוח העבודה הבורא יש מן האין - זרעו עומד מול השוקת השבורה של מוגבלות כוחו של האדם, וחוזר אל חיים שאין בהם עשייה אמיתית - אל חיי ההבל.

המקצועות שבהם בחרו שלושת האחים לעסוק ממחישים אף הם את 'טרגדיית הבל' בזרעו של קין.

יָבָל, הגדול באחים, אחז במקצועו של הבל:

"הוא היה אבי יֹשֵב אהל ומקנה"   (כ).

הקין שבו הפך למקנה.

יובל, האח הצעיר, היה מוסיקאי, עיסוק לא תועלתי בעליל המשתמש בהבל הפה:

"הוא היה אבי כל תֹּפֶש כינור ועוגב"   (כא).

האחרון שבהם, והטרגדי מכולם, הוא תובל קין, המשלב בשמו ובמעשיו את הבל וקין. תובל קין היה איש יצירה אך יצר כלי מלחמה ומשחית, כלי הרס, הרג ואובדן:

"לֹטֵש כל חֹרֵש נחשת וברזל"   (כב).

קללת קין דבקה בבניו. הם אינם מצליחים להיות יוצרים. במעשיהם הם מגיעים אל ההבל שבחוסר המעש או לזה שברצח.

גם עדה (=עדי, תכשיט ללא תועלת) וצלה (= צל, דבר שאין בו ממש) אמהותיהם, מייצגות בשמן את חוסר יכולתו של האדם להיות יוצר.

בני קין נואשו מחזונו של אביהם איש העבודה היוצר. אווירת ייאוש, תסכול ומבוכה נחה עליהם. המשפחה שחרטה על דגלה את המודרניות, העבודה והקִדְמה הגיעה בקִצָהּ אל ההבל שממנו כה סלדה. הבל זה, בדמות המבול, הוא שישמיד אותה.

ד. הפוסט מודרניזם

המבוי הסתום שאליו נקלעו תולדותיו של קין מזכיר לא במעט מושג שצץ והשתלט כמעט על כל תחומי התרבות והמחשבה בשני העשורים האחרונים - הפוסט מודרניזם.

לאחר שהאדם המודרני סיים את נצחונותיו בדמות המהפכה התעשייתית, הדמוקרטיה, והישגי המדע והקדמה, הוא נפנה לבחון את עצמו, וגילה לתדהמתו שכל מהפכותיו קמו כנגדו.

מי שהמציא את מנוע הרכב, מצא עצמו מוביל להמצאת הטנק.

מי שחקר את האנרגיה האטומית, הוא שיצר את פצצת האטום. ומי שגילה מערכות כוכבים וחקר ובחן יצורים מיקרוסקופיים רק הבין עד כמה רחוק הוא מהבנת מעשה הא-ל.

כל צעד שבו פסע האדם, לא זו בלבד שלא הביאו לחקר סתרי היקום, אלא שאף רמס את האדמה שעליה הוא דורך.

בדומה לאחרוני צאצאי קין, נתקף גם הוא ספקנות ופסימיות שמתבטאת בכל תחומי יצירתו, החל בפילוסופיה וחינוך, עבור לאומנות ושירה וכלה בארכיטקטורה והיסטוריה.

בדומה לבני קין הקדמונים, גם האדם בן זמננו הכיר בכשלונה של הקידמה להוביל אותו לפתרון בעיותיו האמיתיות, לספק לו תשובה לשאלותיו המטאפיסיות, ולחלצו מתחושת הספק ומהדכדוך האוחז בו.

האדם בן זמננו שנוכַח בעוצמה האדירה וההרסנית של הטכנולוגיה המודרנית שהמיטה עליו שתי מלחמות עולם, אשר במהלך השנייה הוביל עם אחד, עם שראה עצמו מודרני ומתקדם מכולם, עם אחר להשמדה המונית, תוך שהוא נעזר במערכת ארגון מסודרת ושיטתית. האדם בן זמננו שנוכח בכשלונה של המודרניזציה לפתור את בעיותיו נדחף, כמוהו כבני קין, לתחושה של ייאוש ותסכול.

ספקנותו התעצמה עד כדי כך שהוא החל לפקפק באשר ליכולתו להגיע אי פעם אל האמת. ותחושות אלה, של מבוכה, בלבול וריקנות, השתלטו על חייו ועל דפוסי מחשבתו ותרבותו.

ה. שושלת שת

לאחר מותו של הבל וכשלונה של שושלת קין נולד לאדם בן שלישי - שת.

"כי שת לי א-להים זרע אחר תחת הבל   כי   הרגו קין"   (כה).

מחליפו של הבל ההרוג - שת, אבי השושלת האלטרנטיבית, מוליד בן שעתיד להיות אבי האנושות השורדת - אנוש.

אם נשווה את שמות בני אנוש, המפורטים בפרק ה', לשמות בני קין (פסוקים יז-יח), נגלה כי השמות מקבילים:

קין-קינן; חנוך-חנוך; עירד-ירד; מחויאל-מהלאל; מתושאל-מתושלח; למך-למך.

נראה שאין מקריות בחזרה של שמות בני שישה דורות.

השמות המבטאים תכונות אופי אשר משכפלים את עצמם בשושלת שת, מעידים כי גם בני שת ואנוש נבוכו כבני קין במבוכת ההבל, מבוכת הפוסט מודרניזם, אך בשונה מבני קין ניצלו בני שת מן המבול וזכו להמשך השושלת האנושית.

ו. קהלת

כדי להבין את מוֹתָר בני שת משושלת קין, נזדקק לסֵפֶר שוודאי מתאים יותר מכל שאר ספרי התנ"ך, ספר הדן בשאלות פוסטמודרניות - ספר קהלת.

המילה 'הבל', לבדה, מופיעה בספר קהלת, על הטיותיה השונות 38 פעמים. הספר כולו מלא סתירות פנימיות, ומביע ייאוש וספקנות בצורה כה קיצונית עד כי לעתים תמה הקורא מהי המסקנה שאליה הוא מכוון.

בגמרא במסכת שבת (ל:) נאמר:

"בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה".

בסופו של דבר, ניצל ספר קהלת מן הגניזה מפני ש"תחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה" (שם). תחילתו של הספר מגבילה את הספר אך ורק אל תחום: "תחת השמש" (א', ג), אל תחום שליטתו של האדם, אך לא מעליה. וסופו של הספר נחתם ב"סוף דבר הכל נשמע, את הא-להים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם" (י"ב, יג).

המסקנה האמיתית של קהלת היא שהספקות קיימים אך ורק בעולמו המצומצם של האדם, אך אינם נוגעים למי שהוא מעל הספק - הא-ל.

ז. בין בני קין לבני שת

כמו בספר קהלת כך גם בשושלת שת. בעוד שושלת קין מתחילה בשיא הכיעור שבשימוש האדם בכוחו, בהרג: "ויָקָם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" (ח), ומסיימת בשיר הלל לרצח: "כי איש הרגתי לפצעי וילד לְחַבֻּרָתִי" (כג), מתחילה שושלת שת בקריאה בשם ה': "אז הוחל לקרֹא בשם ה' " (כו), ומסתיימת ב- "ונח מצא חן בעיני ה' " (ו', ח).

המפלט משִנֵּי ההבל הפוסט מודרני שמצאה שושלת שת, הוא אותו מפלט שמצא קהלת. נח המתהלך את הא-לוהים כמו עונה לקריאתו של קהלת: "את הא-להים ירא". מי ששם את הא-ל במרכז עולמו, מי שרואה עצמו חלק חשוב וחיוני ונטול תחליף ככל שיהיה, אך חלק בלבד, מעולמו העצום של הבורא, לא ייפגע משבריריותו, אפסיותו וחוסר כוחו של האדם.

ח. חנוך ולמך

נגיע למסקנה דומה אם נשווה בין שני זוגות בעלי השמות החוזרים בשתי השושלות - בין חנוך בשושלת קין, ששמו מתקשר לחנוכת עיר לצורך האדם: "ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך" (יז), וחנוך בשושלת השנייה, המתחנך על ידי הא-ל: "ויתהלך חנוך את הא-להים, ואיננו כי לקח אותו א-להים" (ה', כד).

כמו כן, נעמת בין למך בשושלת הראשונה המחבר שיר הלל לרצח: "כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבֻּרתי" (כג), ללמך בשושלת השנייה המחבר אף הוא שיר - שיר ניחומים לאדמה: "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו, מן האדמה אשר אררהּ ה' "   (ה', כט).

בני שת נבדלים מבני קין לא בכשרונם וסגולותיהם, אלא בכך שהכירו במקומם בתוך היקום, ולא ניסו לשעבדו לצורך תאוותיהם האגוצנטריות.

ט. מחויאל ומהללאל, מתושאל ומתושלח

ייתכן שבשמות: מחויאל ומתושאל משושלת קין, ומהללאל ומתושלח משושלת שת - יש גם הארה על היחס בין האדם והא-ל בשתי השושלות, ועל אופיה של כל שושלת.

שושלת קין מחויה על ידי הא-ל (מחויאל), ומשכיחה את הא-ל (מתושאל= נשיית אל). לעומתה שושלת שת מהללת את הא-ל (מהללאל), ומשכיחה את השלח וכלי הקרב (מתושלח).

י. נעמה - עובדת אלילים או אשת נח?

הדמות הַנָּשִית היחידה הנקובה בשמה בשושלות קין ושת, ולא בכדי, היא נעמה בִּתּוֹ של למך הראשון, מצאצאי קין.

השם נעמה הוא דו-משמעי וניתן להִדָּרֵש לשני פנים, ולשייך את הנושאת אותו לכל אחת משתי השושלות, כפי שעושה המדרש:

"אמר רבי אבא בר כהנא נעמה אשתו של נח ה ייתה. ולמה נקראת נעמה?   שמעשיה נעימים.   רבנין אמרי נעמה אחרת היית שהיתה מנעמת בתוף לעבודה זרה"

  (בראשית רבה, פרשה כ"ג פסקה ד', מהד' אלבק, עמ' 224).

כלומר: לדעת חכמים נעמה היא מוסיקאית - חוטאת כיובל אחיה מאב, ומשתלבת בתרבות ההבל של בני קין. בעוד שלדעת רבי אבא בר כהנא, נעמה נבדלת מאחיה, מנעימה מעשֵיהָ וראויה להיות אשת נח, ולהינצל מהמבול.

יא. נח ושם

נחמת האדמה וההצלה מן המבול ניתנו כאמור בידיו של נח, הצדיק בדורותיו.

נח, אבי האנושות החדשה שלאחר המבול, מוליד שלשה בנים מהם ייבנה העולם.

נח, מנחם האדמה מקללת קין, שהפיק את לקחי הדורות הקודמים לו, מקדיש את חייו לעבודת הא-ל. הוא מבין כי המפתח להצלת האנושות הוא ה'קריאה בשם ה' ', ומבטא זאת גם בשמו של בנו ממשיך דרכו - שם.

"ונח מצא חן בעיני ה' "   (ו', ח).


[1]   הפניה סתמית מכוונת לספר בראשית פרק ד'. במקרים שיצוין הפרק בלא שם הספר, הכוונה לספר בראשית.