אלגיה / פנחס רוט
בדרך היורדת
אל חיק הטמיון,
סלעים רבים שטפונו
ואש יוקדת
נכרכה על ראשנו.
נפתחו כל מעינות תהום
ומתוכם
מלאכי חבלה לאין מספר
התפזרו לתוך ריאותינו.
זרעי חורבן מוכנים
לכל הזדמנות שתתעורר.
קשרים הותרו,
עוגנים עורערו,
לבבות נבקעו
ונוזל החיים נשפך
כמים.
מלים קפאו באויר
ללא נמען,
אבן הראשה נשמט
מבנינים שלמים.
ערימה גדולה לאלוהים
של פירורי עולם
משוחחת עם האויר.
נ ישאות על רוחות מדבר,
ת קוותינו מתעופפות,
נ וקשות על שערי שמים.