איש צדיק היה[*] / הרב יהודה עמיטל
המדרש מספר:
"שאל ר' שמואל בר נחמני את ר' יונתן בר אלעזר, שהיה עומד בשוק. אמר לו: שנה לי פרק אחד. אמר לו: לך לבית הלימוד ואני אשנה לך שם. אמר לו: רבנו, לא כך לימדתנו 'חכמות בחוץ תָרֹנה' (משלי א', כ)? אמר לו: יודע אתה לקרות, ואין אתה יודע לשנות. מהו 'חכמות בחוץ תרנה' - בחוצה של תורה. אמר לו: המרגלית - היכן נמכרת היא, לא בחוץ, אבנים טובות ומרגליות - היכן הן נמכרות, לא במקום הידוע? אין מוליכין אותן לבעלי ירקות ובצלים ושומים, אלא במקום סוחרים, אלא לא בחוץ. כך התורה, בחוצותה היא נאמרת, שנאמר 'חכמות בחוץ תרנה ברחֹבות', מהו ברחבות - במקום שמרחיבין לה. והיכן מרחיבין לה - בבתי כנסיות ובבתי מדרשות" (תנחומא בחוקותי, ג).
רבי יונתן בן אלעזר הסביר את הפסוק כך - מקומו של הלימוד הוא בבית המדרש. אולם המדרש איננו מנוגד לפירוש הפשוט של הפסוק, שהוא - על מנת ללמד תורה בחוץ יש צורך להקדיש זמן מסוים ללימוד בתוך בית המדרש. טבעי שיהיה כך - כל אחד בא לישיבה, מקדיש זמן ללימוד מתוך כוונה שאחר כך "ברחֹבות תִתן קולה". אני לא הכרתי את יוני לפני שהגיע לישיבה, אבל אני יודע שהוא עסק כל הזמן בהפצת התורה בחוץ. ופתאום לבוא לבית המדרש, לעסוק כל הזמן בלקבל ולא בלתת - בשביל זה צריך כוחות מיוחדים. הוא היה צריך לעצור את עצמו. על הפסוק "ומתוכה כעין החשמל" (יחזקאל א', ד) אומר רש"י: " 'חשמל' - מלאך ששמו כך... ועוד אמרו כי המילה מורכבת... ['חש' ו'מל'] - עיתים חשות ועיתים ממללות". המלאך יכול לעצור בעד עצמו - עכשיו אני מקבל ולא נותן, ועכשיו אני נותן. אדם שכל כולו נתון בהפצת תורה פתאום נכנס לבית המדרש ועוצר את עצמו - זהו כוח מלאכי, כוח בלתי רגיל. אני ראיתי אותו רק כאן בישיבה. אבל הרגשתי שמאחורי זה יש כוחות בלתי רגילים.
כבר נאמר כאן לפנָי - יוני כל חייו קידש את השם, ונפטר מתוך קידוש השם. אם נגזר על מישהו להסתלק מהעולם, אז זכות גדולה היא להסתלק תוך קידוש השם. "כי עליך הורגנו כל היום" - כל מי שנהרג משום שהוא יהודי יש בכך קידוש השם. ובמיוחד אחרי שהמשפחה החליטה לתרום את אבריו, לעשות חסד עם כל מי שאפשר.
אני רוצה בהזדמנות זו למחות על רשעותה של התקשורת האירופאית. לפני שבוע קיבלתי טלפון מאמא של אחד התלמידים משוויץ, שסיפרה לי על תוכנית טלוויזיה בפריס שהשתתף בה אחיו של יוני. בתוכנית הזו דיברו על כך שהמשפחה תרמה את האברים, ואז מתוך מניפולציה השחילו את מדינת ישראל: לטענתם, תרומת האברים לא הייתה מגיעה לערבי אלמלא רצונה ובקשתה של המשפחה. כאילו המשפחה בוחרת, הם הרי יודעים שיש תור, האדם אינו קובע למי תורמים. אבל התקשורת בחרה לנצל את המצב הטרגי הזה מתוך רשעות.
אני רוצה לסיום להציע לכם חברים, לכולם - רגילים לקבל ללמוד משניות לזכר אדם שנפטר. קבלו על עצמכם לעשות חסד לעילוי נשמתו של יוני, חפשו איזו דרך מיוחדת לעשות חסד כך שזה יהיה "חסד בשביל יוני". לדבֵּר אפשר הרבה, אבל הדבר הזה הוא מעבר למילים. ואם נצליח בכך, אז עשינו דבר גדול לזכרו של יוני.
נהוג אצלנו להשתמש במושג צדיק כשמדברים על אנשים זקנים, אנשים גדולים. והנה פתאום אנו לאט לאט מתחילים לראות את חייו של יוני, בחור צעיר, ואני אומר - הצדיק יוני. בחור שפעל במסירות נפש בשביל ללמוד בארץ. איזו מדרגה זו! בשבילנו זו דמות חינוכית, ואנו צריכים ללמוד ממעשיו, מחלומותיו, משאיפותיו, מהחזון שלו. יהי זכרו ברוך!
[*] גירסא אנגלית למאמר זה התפרסמה ב"עלי עציון" גיליון 13.