פנה הדרה ופנה זיוה[*] / הרב מרדכי פרידמן

"הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים"   (שמ"ב א', יט).

יוני אכן היה גיבור. אחרת, איך ניתן לתאר בחור איתן באמונתו, יחיד במינו בתוך נוער גלזגו, בולט כל כך בהתחייבות שלו לתורה, בולט כל כך בהתחייבות שלו לקהילה. צעיר בין זקני בית הכנסת, שם שרת כחזן ובעל קורא, כאחד מהמניין של חברא קדישא של גלזגו בגיל כל כך צעיר, כמרכֶז של בני עקיבא וכמי שהיה פעיל בכל תחום. בני הנוער ראו אותו כאחד מהם, ראו בו דוגמא אישית, בן אדם יהודי שומר תורה ומצוות.

ליוני, המושג להיות מעורב עם הבריות בא בצורה טבעית, ובכל זאת תמיד עמל להשתפר כמה שיותר. שאיפתו לעסוק ברפואה הייתה דוגמא מובהקת לגישת החסד שבו. בהגיעו לישיבה המשיך בדרכו המיוחדת, והיה מתחבר מיד לכל אדם שפגש. תמיד היה מוכן לעזור לכל מי שהיה זקוק לכך, וכל זאת יחד עם העובדה שמסר את נפשו בכל שעות היממה ללימוד תורה.

בשיחות שניהלנו, פגשתי בחור ששקל כל החלטה בעצמאות, ברצינות, באחריות, בהקפדה בהלכה וביראת שמיים. נראה היה כאילו היה לוקח את מלוא כובד כל העולם על כתפיו, ותוך שניות ידע להפיג את המתח על ידי ביטוי מצחיק ; רגעים אלו חשפו יותר מטפח מאופיו. בחור רציני ועמוק להפליא ובו זמנית מצחיק ועליז. חיוכו היה פשוט מדבק, לא הייתי מסוגל להסתכל עליו מהעבר השני של בית המדרש בלי לחייך בעצמי. תוך כדי חיוך עיניו גילו מחשבה עמוקה.

יוני היה בחור מבריק, ומעלתו הייתה מוכרת לקטן ולגדול. בכניסתו לישיבה התקשר אלי הרב וויז ראש אב"ד של גלזגו והוא אמר לי: "You don't know what a jem you're getting". באמת לא ידעתי, ואכן קיבלנו אבן ברקת, יהלום נמסר לכולנו לתקופה קצרה של תשע-עשרה שנה, ורק כעת בהעדרו, אנו מתחילים לתפוס מה שפעם היה לנו.

המדרש מספר, שכשצדיק עוזב עיר - פנה הדרה ופנה זיוה, וכשיוני עזב את גלזגו כל העיר הרגישה בהעדרותו. כעת כולנו צריכים להתמודד בעולם הרבה יותר ריק.

יהי זכרו ברוך  

 [*] גירסא אנגלית למאמר זה התפרסמה ב"עלי עציון" גיליון 13.