מבני בניו של אברהם אבינו[*] / הרב אהרן ליכטנשטיין
בתום שלושים יום להרצחו של יוני הי"ד, אנו מתכנסים כאן בבית מדרשנו, בין עמודי דהוי גריס, בבית המדרש בו עמל ובו יגע, בו פרח ובו צמח. התכנסות זו מטרתה מצד אחד לבַכּות את מותו הטראגי בטרם עת, ומצד שני להעלות את זכרו לנגד עינינו. הבכי והזיכרון ודאי נושאים עמם משמעויות ותכנים שונים עבור פלגים שונים של הציבור. אלה הקרובים אליו, אשר הספיקו להכירו בחייו ולעמוד על אישיותו הדגולה, עומדים ביום זה ומבכים את זכרו של הבחור, בן האדם ובן התורה. אך גם אלה אשר לא זכו להתוודע אליו מקרוב, יכולים לראות בו נכונה סמל וביטוי להזדהות עם הערכים של עולם בית המדרש, ולשאיפה והתקדמות להשגתם והגשמתם של ערכים אלה.
על תוכנם של אותם ערכים, שכל-כך היו מוטבעים בנשמתו ובאופיו, ניתן ללמוד מתוך התבוננות בדמותו ופעלו של אברהם אבינו, שבתקופה זו אנו קוראים בפרשיות השבוע על דרכו והתפתחותו. שלושה דגלים הניף אברהם בחייו:
א. ידיעת ה', הכרתו והבנתו, ובכלל זה הבנת דרכיו וחכמתו והפצתם בעולם - מסר התורה.
ב. מדת החסד, הבאה לידי ביטוי בתחום החברתי, ביחסים שבין אדם לחברו. מדת החסד של אברהם רמוזה כבר בכתוב: "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" (מיכה ז', כ), והיא מודגשת במיוחד במדרשים הרבים המתארים את אברהם כגומל חסדים ואוהב הבריות.
ג. אהבת ארץ ישראל והזיקה אליה, הנובעים אצל אברהם הן מקדושתה של הארץ, והן מפאת היותה ערשׂ האומה, מוקד יציאתה לדרך.
כאחד מבני בניו של אברהם, הזדהה יוני עם שלושת הערכים האלה ושאף להפנימם ולהגשימם. כאברהם בשעתו, הוא נקרא מקצות הארץ ומאציליה וכיתת רגליו אל ארץ ישראל כדי ללמוד ולהתעצם בתורה, ולהתעלות באהבתה ובזיקה הקיומית אליה.
לצד שקידתו בתורה אופיין יוני במדת החסד, אשר באה לידי ביטוי הן בחזון לעתיד והן בפעילותו בהווה. תכניותיו לעתיד היו לעסוק בתחום הרפואה - עולם שכולו חסד, רגישות וסיוע לזולת. ולצד אותה שאיפה עתידית, גם בהווה עסק באופן מתמיד בפעילויות של חסד ותרומה לחברה. כל מי שהצליח והשכיל לשמוע על פעילותו בגלזגו ובאנגליה בכלל, ודאי שמע והתרשם עמוקות מהחסד הרב שהיה מעורב בו: על הפעילות העניפה בתנועת הנוער, ועל השאיפה להפיץ ולהחדיר בחברה את דבר ה' ואת הזיקה אליו.
בנוסף לכל אלה, גם הקשר והזיקה לארץ ישראל מצאו בו את ביטוים באופן בולט. קשר זה הוא שהביא אותו לעלות לארץ, ואף שֶאת לימודי הרפואה עמד לקיים בחו"ל, מיד עם תום הלימודים תכנן לשוב ארצה, לבנות ולהיבנות בה.
שלושת הערכים האלה לא נשארו מנותקים זה מזה, אלא הוא השכיל, כאברהם אבינו, לשלב ולשזר אותם למערכת אורגאנית אחת, אינטגרטיבית, הוליסטית, מושלמת. חלק מאותה מערכת ערכית הצליח להגשים, אך הרוב נשאר בבחינת חלום, חזון ושאיפה. שאיפה דתית מוסרית ורוחנית ככלל, ושאיפה לעולם של תורה, חסד וזיקה לארץ ישראל בפרט. החזון הזה מהווה עבורנו את מורשתו של יוני. אלו הערכים שהנחיל לנו, וכך אנו זוכרים ומבכים אותו. יהי רצון שזכר מה שעשה, החלום שהותיר והחזון שהגשים, יהוו נחמה פורתא לנו, ובפרט למשפחה האבלה, והקב " ה ינחם את כולנו, ובתודעתנו ובזכרוננו יישאר יוני ז"ל לעד.
[*] גירסא אנגלית למאמר זה התפרסמה ב"עלי עציון" גיליון 13.