דודי ירד לגנו / הרב מאיר נהוראי [1]

ברשות ראשי הישיבה מבקש אני לפתוח במדרש שהזדקר למול עיני בשעה ששמעתי על האסון הנורא, על מותו ורציחתו של יוני ז"ל. המדרש בשיר השירים אומר:

" 'דודי ירד לגנו לערוגות הבשם, לרעות בגנים וללקט שושנים'. דודי זה הקב"ה, וגנו זה העולם, ערוגת הבשם אלו ישראל, לרעות בגנים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, ללקט שושנים - לסלק את הצדיקים שבישראל. מה בין מיתת זקנים למיתת נערים? רבי יהודה ורבי אבהו, רבי יהודה אומר: הנר הזה בזמן שהוא כבה מאליו, יפה לו ויפה לפתילה ובזמן שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה..."   (שה"ש רבה ו',א[א]).

לקיחתו של יוני הייתה ממש כלקיטת שושנים. יוני החל את שנתו השנייה בישיבה, והקב"ה לקחו ממש מתוך בית המדרש ; יוני נלקח מעמנו בבין הזמנים, ימים אחדים לאחר יום הכיפורים, ערב יום ראשון של סוכות. יוני לא כבה מאליו, הוא נקטף בצעירותו ותוכניות רבות עוד נכונו לו. מותו של יוני היה ממש לקיחת שושנה מגנה, יוני לא הצליח להגשים את שאיפותיו וחלומותיו, ואנו חסרים.

יוני היה בחינה של תורה אור, נר מצווה, אור שהאיר על הסביבה וכל כולו רצון לעשות מצוות. מלבד תקופת השליחות שלי, זכיתי להכיר את יוני וחבריו פעם בשבועיים בישיבה ולמדנו יחדיו תורה במסגרת חוג משותף, ותמיד יוני נטל חלק פעיל בשיעור.

יוני גדל בגלזגו בסקוטלנד, ואני קצת מבקש להעמיק ולהרחיב את הנקודה וההגעה מגלזגו לישיבת הר עציון. הקהילה היהודית בבריטניה מונה כשלוש מאות אלף איש שרוב רובם חי בלונדון, מיעוט ניכר חי במנצ'סטר ומיעוט שבמיעוט בערי השדה. גלזגו היא אחת מערי השדה והיחידה בסקוטלנד שיש בה ממש קהליה אורתודוכסית. במהלך שליחותי בבריטניה ביקרתי פעמים ספורות בגלזגו, וזכורני שפגשתי שם את ראש הכולל, שמו הרב וויס, ובמהלך שיחתנו שיבח הרב את יוני ; יוני, כך אמר הרב, הוא בחור שאוהב תורה, והוד וזיו פניו פורחים לשמע דברי תורה. יוני, שחי באופן יחסי במדבר רוחני, חיפש חברותא ללימוד ומצא את ראש הכולל, ואכן התענוג היה הדדי, וכך יוני התקדם בלימודו.

יוני לא היה רק בחינה של תורה אור אלא גם נר של מצווה: יוני היה דמות מרכזית בבני עקיבא בכלל, ובסקוטלנד בפרט. הוא היה ראש הסניף המקומי של בני עקיבא, מדי שבת היה אחראי על כל הפעילות שהתקיימה במקום, הוא היה מאבני המקום, הוא היווה דוגמא אישית של אהבת תורה וגם של פעילות ציבורית שעיקרה היה בבני עקיבא. בני עקיבא בגלזגו זו עבודת קודש יוצאת דופן, עבור חלק ניכר מבאי הסניף, היה המקום מפגש ראשוני עם עולם של יהדות ; יוני חינכם למצוות, הדריכם בתפילה, והיה להם לאוזן קשבת.

מלבד זאת, יוני הותיר כמה וכמה רשימות. אתמול ראיתי באתר של בנ"ע בבריטניה, את הפירסום של הנקודות האחרונות שהוא כתב, ו'דבריהם הם זיכרונם', אבקש לשלב בדברי כמה מנקודותיו.

למשל, יוני כתב לעצמו: "תמיד תקשיב לאנשים שמספרים לך על עצמם. מלבד זאת, אל תספר על עצמך יותר מדי לפני אחרים". שני הכללים הללו של אוזן קשבת, וענווה מוחלטת הפכו אותו למדריך מסור שהיה אהוב על חניכיו. יוני גם היה מעורב בפעילות החינוכית במחנות של בני עקיבא בבריטניה, מפעל המחנות הגדול בתפוצות ; היה צורך בהתנדבות של בוגרים שיעזרו וילמדו, וכך יוני תמיד נרתם, במחנות הקיץ, במחנות החורף, לקבל על עצמו הדרכה של חניכים, כמובן ללא כל תמורה עם מלא המוטיבציה.

לפני הפסוק שקראתי בתחילה, ישנו פסוק שאומר "שפתותיו שושנים נטפות מור עבר" (שה"ש ה', יג), ואומר רש"י במקום:

"לכבוד תלמידי חכמים ייסדו את השיר הזה שהם רכים כשושנים, ונאים כשושנים, ומעשיהם טובים כשושנים".

וכמו שכתב באותו יומן: "תמיד תחייך, תמיד תהיה נחמד לאנשים סביבך".

ברצוני לסיים בנקודה אחרונה שקשורה בבואו של יוני לישיבה, ונקודה זו קשורה לחלק גדול של בני חו"ל הבאים ללמוד בישיבות בארץ. אנו לפעמים מקבלים כדבר הברור מאליו שאנשי חו"ל באים ללמוד בארץ, אך אין הדבר פשוט, לבוא ממקום שכל כולו מדבר רוחני, ללכת לארץ ישראל ללמוד תורה, מבלי להיות מושפע מההוויה הארצישראלית שמקובל בה לשבת וללמוד תורה לפני שמתגייסים לצה"ל ; אין הדבר פשוט לקיים באופן ממשי את 'לך-לך מארצך': לעזוב את התרבות, להתקשות עם השפה, ולהגיע כל כולך אל ארץ הקודש. ומעניין, שמסורת הייתה לבני עקיבא בריטניה, מדי שבת לך-לך, מדי שנה בשנה, לכנוס את כל החניכים כולם, כדי לדבר איתם על השנה שלהם בארץ ישראל. נדמה לי שפגשתי כבר שם את יוני לפני כשלוש שנים, בשבת פרשת לך-לך שהתקיימה בלונדון, ושם היו דיונים על ישיבות מישיבות שונות, והנה יום השלושים חל במוצאי שבת לך-לך, וכאן אנו עומדים ומזכירים את יוני, ובאחד ממשפטיו באותו יומן שכתב הוא אומר: "אם הנך מודאג ומוטרד עם עצמך, ואתה בטוח שאתה תורם לחברה ואתה מעוניין לדעת אם הדבר היה כדאי, תנסה לבדוק את פירות עמלך".

יוני! היית דמות מופת לבני עקיבא בריטניה, תרמת והעמדת דור של חניכים, קרבת אותם לשכינה בעבודת הקודש מדי שבת, השקעת ממרצך בלימודים בישיבה, ודחית את הלימודים האקדמיים בשנה נוספת כדי ללמוד ולספוג תורה.

החניכים בבריטניה ראו בך דוגמא אישית, והיום, במוצאי פרשת לך-לך, הם משוכנעים שעליהם להמשיך ולהגיע לארץ הקודש כדי ללמוד תורה וכדי לקיים מצוות של ארץ ישראל. החברים בבריטניה פועלים בחודשים אלו לגייס כספים עבור אמבולנס למגן דוד וכך הם מבקשים להנציח את שמך. אין ספק שתרומת האברים שנעשתה, והצורך של חבריך לתרום למגן דוד, נובע מההקרבה האמיתית שהייתה בך למען החברה, ולמען כל הסובבים אותך, התרומה משקפת את מעשיך ואת תרומתך לבריות.

יוני! נזכור את דמותך, את אישיותך, את אהבת התורה שבערה בעצמותך, את מעורבותך בין הבריות.

תהיה מליץ יושר על עם ישראל בשעותיו הקשות.

יהי זכרך ברוך