לדמותו
הרב יוסף (ראובן) גטנו, נולד בח"י אב ה'תשי"א (אוגוסט 1951) בבואנוס איירס, ארגנטינה, להוריו עזרא (אדוארדו) ונעמי (לבית סטון). שורשיהן של שתי המשפחות מחלב שבסוריה, ומקורן במגורשי ספרד. שם המשפחה הספרדי המקורי הוא גטניו, משפחה של חכמים וסופרים, אך בשעה שהיגרה המשפחה לחלב, החלו להגות את שם המשפחה גטנו (בלא יו"ד) וכך נשאר שם המשפחה עד היום. מחלב היגרו משפחות רבות לארצות אחרות, משפחת אביו של הרב יוסף היגרה לפנמה ומשפחת אימו עברה במצריים ומשם היגרה לארגנטינה, שם נפגשו הוריו ונישאו.
יוסף היה הבכור מבין שלושת ילדי המשפחה (אליה נולדו אחר כך אחיו אלי ז"ל ואחותו פרידה ז"ל), שקיימה אורח חיים מסורתי.
בצעירותו למד בבית הספר "ביאליק", שם הצטיין בין השאר בלימוד השפה העברית, והחל לקרוא דרך קבע בתנ"ך ומפרשיו. כאשר סיים את לימודי התיכון בגיל 17, עבר ללמוד בישיבה הגבוהה מיסודו של הרב הגאון רבי יעקב פינק זצ"ל, שכיהן בזמנו כרב הראשי לקהילת האשכנזים בארגנטינה, שם למד מהרה"ג נחמיה ברמן – שלימים התמנה כרב הראשי במונטווידאו אורוגוואי, ומהרה"ג שלמה בן חמו שהיה הרב ראשי והראב"ד בבואנוס איירס ארגנטינה. במקביל למד לימודי משפטים במשך שנתיים.
בשנת 1972 נשלח מטעם ועד החינוך של הקהילה ובהסכמת הרבנים, ללמד בבית הספר התיכון לערי השדה אשר בעיר "מוזסוויל" (המכונה קרית משה), שם לימד את מקצועות היהדות ואירגן מניין של צעירים, בו לימד את הצעירים חזנות קריאה בתורה תקיעת שופר ועוד.
בהמשך השנה נישא בארגנטינה לאימנו היקרה ז"ל, רות לבית כיירה. אביה של רות היה החזן בבית הכנסת שערי ציון, ואחד מחשובי הקהילה, והיא עבדה אז כגננת בחטיבה הצעירה בבית הספר 'תלפיות' ובהמשך התמנתה כרכזת גני הילדים.
בשנת 1973 יצאו יחד לשליחות בפנמה שם יוסף לימד בבית הספר התיכון של הקהילה ושימש גם כחזן ובעל קורא. בנוסף, הרב הגאון הרב ציון לוי זצ"ל קרבו וחיבבו וצירפו למושב בית דינו בכמה גיטין.
בשנת 1974 חזר הזוג הצעיר לארגנטינה, שם המשיך יוסף ללמוד בישיבת 'סוכת דוד' בראשות הרב שמעון אליטוב וניהל את מניין הצעירים בבית הכנסת 'שערי ציון'. בתקופה זו, כיהן כרב הקהילה הרב יוסף אוחנה זצ"ל, שהיה לאחר מכן רבה של קריית מוצקין, והיה מקרבו ומשתפו בשאלות ובפסקי הלכה.
בשנת 1980 החליטו יוסף ורות, לעלות לארץ ישראל עם שלושת ילדיהם, נעמי, אסתר, ועזרא. לא היו להם בארץ קרובי משפחה, ומכיוון ששניהם דיברו עברית היטב, הם הגיעו ל'קליטה ישירה' ללא מעבר במרכז קליטה או אולפן. הדירה אותה קיבלו היתה בשכונת גילה ב' בירושלים, אשר היתה שכונה חדשה ולא מאוכלסת ברובה.
לפני השבת הראשונה, כאשר הבין הרב יוסף שאין בית כנסת בסביבה, התחיל לדפוק בדלתות הדירות בהן ראה אור כדי לאסוף מניין. לאט לאט התקבצו חברים למנין זה, חלקם עולים מארצות שונות ודוברי שפות שונות, ולבסוף הצליח הרב יוסף להביא אל ביתו מניין לכל תפילות השבת, כשהוא משמש כחזן וכדרשן. מניין זה התקיים חודשים רבים, עד שהעירייה נענתה לצורך ולכמות המתפללים שגדלה, ונתנה אישור להתפלל באולם הספורט של בית הספר בשכונה, שם כיהן באופן טבעי הרב יוסף כרב בית הכנסת, שהורחב גם למקום תורה. לאחר מספר שנים, נבנה בית הכנסת 'אביעזר' בשכונה ושם ניצב בית הכנסת עד היום. את ילדיו התלבט לאילו מסגרות לשלוח בירושלים, שכן לא הכיר את הלך החינוך ואופי המוסדות השונים. עם היותו תורני אך ללא הגדרה נוספת, בחר במוסדות חב"ד עבור ילדיו.
בשנת תשמ"ב (1981), עברה המשפחה לגור ביישוב מבוא חורון כשכירים, כאשר רות רעייתו עבדה שם כגננת. במשך כארבע שנים נסעו הרב יוסף ורעייתו רות יחד עם ילדיהם בכל יום שישי לבית הכנסת בגילה, שם המשיך הרב לכהן כרב. במקביל, המשיך הרב יוסף את לימודיו, בתחילה בכולל 'יד אשר' בראשותו של הרה"ג משה בן אבו, ולאחר מכן בכולל 'אור המאיר' בראשותו של הרה"ג שמעון אליטוב, שיחד עם הרב הגאון הרב יהושע עטיה חבר בית הדין בירושלים, והרב שלום משאש, רבה של ירושלים, סמכו אותו לרבנות בתשרי שנת תשמ"ג (1982). בשנים אלה, לצד לימודיו בבוקר, היה עובד אחר הצהריים לפרנסת משפחתו בחנות למוצרי תינוקות "סגל" בירושלים.
את המשך לימודיו לקראת קבלת תואר רב שכונה, רב עיר ודיין, משנת תשמ"ג ואילך, עשה בישיבת "יד הרב ניסים", בראשותו של מרן הגאון הראשל"צ רבי מרדכי אליהו זצ"ל, ונמנה עם תלמידיו ושומעי לקחו.
כבר בשנת תשמ"ג (1983) קיבל כושר לכהן כרב שכונה, וניגש למכרז משרת רב שכונה בעיר תל אביב, בהסכמת הרב הראשי לתל אביב יפו, הרב חיים דוד הלוי. מכרז זה הוקפא ולא יצא לפועל בשעתו.
בשנת תשמ"ד (1984) קיבל הסמכה 'יורה יורה' של הרבנות הראשית לישראל, עליה חתומים הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל והרה"ר לישראל דאז, הרב אברהם שפירא זצ"ל. ובשנת תשמ"ו נבחן אצל הרבנים הנז' וקיבל מהם תעודת 'בעל השכלה תורנית רבנית גבוהה'.
בשנת תשמ"ה (1985), כיהן כרב היישובים 'נחליאל' ו'בית אריה' מטעם המועצה האיזורית מטה בנימין.
בשנת תשמ"ו (1986) הורחבה כהונתו והתחיל לכהן כרב אזור מערב בנימין, ביישובים 'בית חורון', 'הר אדר', 'גבעון החדשה', 'נילי', 'נעלה' ו'עופרים'. במסגרת עבודתו דאג הרב יוסף זצ"ל לכל תחומי הדת ביישובים, מקוואות, עירובין, כשרות, נישואין, שמיטה, בתי כנסת וספרי תורה, ספריות תורניות, וייסוד שיעורי תורה ויהדות במסגרות שונות. באותה השנה גם קיבל כתב הסמכה לשחיטה מראש כולל 'יד הרב ניסים' הרב אליהו לוי זצ"ל.
החל משנת תשמ"ח (1988) ערך הרב יוסף זצ"ל את הפרסום התורני של המועצה הדתית מטה בנימין – 'ישע ימינו'. העריכה נעשתה תחת שם העט 'יער"ב נ"י'. בגליונות אלו פרסם הרב מאמרים ופסקי הלכה רבים בשמו ותחת שם העט, כולל הערות ותגובות למאמרים שכתבו הרבנים השונים ושפורסמו בפרסום תורני זה.
בחודש כסלו בשנת תשמ"ט (1989) הוסמך לדיינות ע"י הרה"ג הראשל"צ רבי מרדכי אליהו זצ"ל, ורבה של ירושלים הגאון רבי שלום משאש זלה"ה. באותה השנה חזרו הרב יוסף והרבנית רות לירושלים והתגוררו בשכונת הר נוף, שם הרבנית רות ז"ל קיבלה משרה כגננת ומנהלת 'גן ממ"ד ת"ת נחלה', בעוד הרב ממשיך את עבודתו במועצה האיזורית מטה בנימין ובבית הדין.
הרב יוסף היה ממקימי בית הדין לממונות מטה בנימין יחד עם רבני המועצה, ולימים נעשה אב בית הדין ושימש בתפקיד זה משנת תש"ן (1990) ועד סמוך לפטירתו. בשנת תשנ"א (1991) קיבל הסמכה ורישיון 'טוען רבני' וייצג מספר לקוחות בבתי דין שונים ברחבי הארץ. בשנה זו פרצה מלחמת המפרץ והרב התגייס ליחידת מילואים עם רבנים נוספים על מנת שיוכלו ליטול חלק במאמץ המלחמתי, אך לבסוף לא היה בכך צורך.
בשנת תשנ"ב (1992) קיבל כושר רב עיר, בסעיף "גדול בתורה", בהמלצת הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל, רבה של ירושלים הגר"ש משאש, והגר"י קאפאח זלה"ה.
בשנת תשנ"ה (1995) עברו הרב יוסף והרבנית רות לשכונת רמות בירושלים, בה התגורר הרב עד יום פטירתו. בשכונת רמות ייסד הרב מנין בבית הכנסת 'נוה אברהם' ומסר דרשות ושיעורים לגברים ולנשים, באגדה ובהלכה.
במשך השנים השיב הרב לשאלות רבות בהלכה, מלבד פסקי הדין הרבים שכתב ביושבו על מידין. כמו כן, כתב הרב חוברות עם פסקי הלכות לכל חג ומועד ואלו הודפסו ע"י המועצה הדתית מטה בנימין והופצו בישובים. מלבד כתיבתו בהלכה, חיבר הרב דרשות רבות על סדר פרשיות השבוע, על מועדים ופרקי אבות, ואלו היו עבורו גולת הכותרת של עבודתו הספרותית, ולכן הוא נפנה להגיהם ולהדפיסם ראשונה. בתחילה הדפיס הרב את ספר 'יד יוסף' על ארבע שבתות המיוחדות בשנה (תשובה, זכור, הגדול, כלה). אחר כך הדפיס הרב את ספר 'חכם ויוסף' חלק א – דרשות על פרשות השבוע על חמשה חומשי תורה, ולאחר מכן הספיק להדפיס גם את ספר 'חכם ויוסף' חלק ב – ובו דרשות חדשות על חומשים בראשית – שמות. את ספר 'חכם ויוסף' חלק ג – חומשים ויקרא – דברים הרב הספיק להגיה, אך טרם יצאו הספרים לדפוס, החזיר הרב את נשמתו לבוראה. הספר הודפס וחולק באזכרת השלושים של הרב.
בהמשך הדפיסו בניו של הרב גם את ספר 'יד יוסף' חלק ב – על המועדים וספר 'יד יוסף' חלק ג – על פרקי אבות. בהמשך נמצא חיבור של הרב בהלכות אבלות ואנינות ואלו יצאו לאור כספר 'חיים יוסף' עם הערות 'בן חיים' מבנו הקטן של הרב, אליהו נר"ו. בימים אלו שוקדים בניו על הוצאת כל כתביו בהלכה ובאגדה לאור עולם.