תגובה לתגובה / הרב יהודה שביב
א.
אני מודה לר' יאיר על העיון שהשקיע במאמרי ועל הערותיו . מכלל ההצעות שהצעתי קרא הוא ערער על אחת מהן והיא זו שתלתה את הסמיכות במחלוקות בית הילל ובית שמאי המצויות הן במסכת חגיגה והן בתחילת יבמות.
קודם להתייחסות המפורטת, נראה לי שיש להעיר כללית, כי דקדוק יתר בסברות אפשריות לשאלת סדר המסכתות וסדר הסדרים אינו במקומו. שכן פעמים רבות נסמכים הדברים בשל אסוציאציות שונות - מהן ענייניות, מהן לשוניות ומהן צורניות, ואין בכל אלו דווקאיות. דבריו של הרב המאירי לגבי עניינים בגמרא, שבאו בזה אחר זה דרך גלגול, נכונים במידה מסוימת גם לגבי מסכתות (הוא עצמו - המאירי - לא היה בטוח שיש סדר מובנה והעלה גם אפשרות שהסידור הוא על דרך מקרה). שכן עיקר גדול בתוכנית הסידור היה הקלה על זכירת הדברים שנלמדו בע"פ, ובידוע שסדר אסוציאטיבי מיקל מאד על הזכירה.
ב.
עתה נבוא להערותיו של ר' יאיר.
בהערה הראשונה מזכיר הוא מסכתות נוספות בהן מצינו מחלוקות רבות בין בית שמאי לבית הילל. אמנם כן, אבל ברשימתו אין גם אחת מסדר נשים, פרט למסכת יבמות. והרי גם זו סיבה להסמיכה למסכת חגיגה מרובת המחלוקות בין הבתים.
לגבי ההערה השנייה. לא תמיד הקשר הוא בין סוף המסכת הקודמת לתחילת החדשה. הנה למשל הסמיכות שבין נדרים לכתובות נקבעה, כך מסבירה הגמ' בתחילת מסכת סוטה, בשל עיסוקה של מסכת כתובות בנדרים, והיכן? בפרק המדיר, הוא הפרק השביעי מתוך י"ג פרקי המסכת [1]. נמצא: ששה פרקים מפרידים בין פרק זה למסכת נדרים, ואעפ"כ ראתה בכך הגמ' פשר לסמיכות. מדוע אפוא לא נראה את מחלוקות הבתים הבאים בשני הפרקים הראשונים של חגיגה, כגורם לסמיכות בין יבמות לחגיגה, שהרי בינם לבין תחילת יבמות מפריד רק פרק אחד.
אף בסמיכות מכות לסנהדרין, ושבועות למכות אין ההסבר שבא בגמ' קושר את תחילת המסכת החדשה לסוף המסכת הקודמת.
אכן אף באותה מסכת עצמה מוצאים אנו פעמים רבות קשרים בין האמור בפרק מאוחר לאמור בפרק מוקדם, כשבתווך באים דברים אחדים שנתגלגלו מעניין לעניין אגב אורחא.
אשר להערה ב' - לא הבנתי, שהרי רק המחלוקת השנייה יש בה כדי להזכיר במשהו את המחלוקת במס' קידושין, ואילו שאר המחלוקות הן בהגדרת מצוות ובשאלות איסור והיתר כמפורט להלן.
ביחס להערה ג' - המתבונן יראה כי במסכת חגיגה מחלוקות הבתים נוגעות בהחלט באיסור והיתר. הנה המחלוקת בפ"ב מ"ג - אם מביאים עולות ביו"ט - היא מחלוקת מובהקת של איסור והיתר. יתר על כן, המחלוקת הקודמת שם, זו הקדומה שחצתה דורות רבים של אבות האומה, אם לסמוך או לא לסמוך - אינה רק עניין של איסור והיתר אלא מציגה דילמה של איסור מול חיוב; מה שאצל האחד מצווה וחובה, אצל השני אסור. והלא זה כמזכיר את עיקר המחלוקת שבין הבתים בריש יבמות, שמה שאצל ב"ש הוא מצווה (היינו ייבום הצרות לאחים), אצל ב"ה הוא איסור.
ג.
בהזדמנות זאת כדאי להביא דברי רש"י במסכת בבא מציעא (לב ע"ב, ד"ה בימי רבי), המתייחס שם למפעל סידור המשנה ע"י רבי וחבריו, ואומר: "וסידרו המסכתות, דברי נזיקין לבדם, ודברי יבמות לבדם, ודברי קודשים לבדם". נראה שכל סדר נשים כלול אצלו במלה יבמות. ובזה חיזוק לאשר העלנו במאמר, בסוף הערה 9 שם.
[1] לרש"י זהו הפרק השישי, ראה תוס' בתחילת פרק מציאת דף סה ע"ב.