תשובה לתגובה / אביעד בילר

  תגובתו של אלחנן מתייחסת לקביעתי כי שאלת העולם הבא שנויה במחלוקת כבר בדברי חז"ל. אלחנן טוען כי מתוך התחקות אחר השורשים הרעיוניים של חז"ל עולה כי: "לחז"ל השקפה אחידה במהות העולם הבא". ואילו הרמב"ם, שרעה בשדות היוונים, הוא זה שסטה מדעתם של חז"ל.

  ראשית, יש להעיר באופן כללי: נושא זה תופס מקום שולי במאמרי, העוסק בנצחיות התורה. אשר על כן לא ראיתי צורך להרצות באורך על השורשים הרעיוניים של חז"ל בנושא (מה גם שבלאו הכי המאמר עלה על גדותיו). גם תגובתי זו אינה אלא כמר מדלי בנושא זה הראוי לחיבור נפרד. אך כיון דנחתינן להכי, להפטר בלא כלום אי אפשר.

  השגותיו של אלחנן נחלקות לשלוש, ואדון בהן אחת לאחת:

א.

אלחנן טוען כי לפי 'דעת חז"ל' המוות בעולם הזה הוא תוצאה של חטא אדם הראשון. לפיכך בתחיית המתים יתוקן העולם ויחיו המתים לנצח. ומכאן שחז"ל מאוחדים בדעה שהעולם הבא, הנצחי, אינו עולם הנשמות.

  והנה בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב: "'והנה טוב מאֹד' - והנה טוב מוֹת" (בראשית רבה, ט', ה). רבי מאיר רואה במוות גורם חיובי, שנברא טרם החטא. המדרש מציג דעה נועזת: "כשברא הקב"ה את העולם, מיום הראשון ברא מלאך המוות... ואדם נברא בשישי, ועלילה נתלה בו שהוא הביא את המיתה לעולם" (תנחומא, וישב, ד [1]).

  רבי מאיר מייצג תפיסה הרואה את עולם הנשמות כעולם טוב יותר מעולמנו הגשמי [2]. תפיסה זו היא המונחת גם ביסודם של דברי בית שמאי: "טוב לו לאדם שלא נברא יותר משנברא" [3]. "אמרו ישראל: ריבונו של עולם, הנפש הזו... עד מתי היא נתונה בעפר?... אמר... חייכם, יגיע הקץ ונפשותיכם שמחות" (דבר"ר ב' כו).

  ומכאן למחלוקת במהות העולם הבא:

"תני ר' ישמעאל: משל למלך שהיה לו פרדס והיה בו בכורות נאות והושיב בו המלך שומרים, אחד חיגר ואחד סומא... רכב חיגר על גבי סומא ואכלו את הבכורות... לימים נכנס המלך באותו פרדס, אמר להן: היכן הם הבכורות הנאות? אמר לו סומא... וכי רואה אני? אמר לו חיגר... וכי יכול אני להלוך? אותו המלך שהיה פיקח, מה עשה, הרכיב חיגר על גבי סומא... כך לעתיד לבוא הקב"ה אומר לנפש: מפני מה חטאת לפני? אמרה... הגוף הוא שחטא!... אומר לגוף מפני מה חטאת לפני? אמר, נשמה היא שחטאת!... מה הקב"ה עושה להן, מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהן כאחד...

תני ר' חייא... לעתיד לבוא הנפש והגוף עומדין בדין. מה הקב"ה עושה? מניח הגוף ומתדיין עם הנשמה, והיא אומרת לפניו: ריבון העולמים, שנינו כאחת חטאנו, מפני מה אתה מניח הגוף ומתדיין עמי? אמר לה: הגוף מן התחתונים הוא, ממקום שהן חוטאין, אבל את מן העליונים, ממקום שאין חוטאין לפני, לפיכך אני מניח את הגוף ומתדיין עימך" (ויקרא רבא, ד', ה)

  משל החיגר והסומא משמש במקומות רבים כרקע לתפיסה מטיריאלית של העולם הבא. וכאן יוצא ר' חייא נגד שיטה זו, ורואה את הנשמה כמרכיב הבלעדי האחראי והנידון לעתיד לבוא. במקום אחר מכנה ר' חייא במונח "עולם הבא" את עולם הנשמות: "לעולם הבא - רובו זכויות יורש גן עדן, רובו עבירות יורש גיהנם" (שמחות דר' חייא, א', ו). המונח גן עדן מכוון לעולם הנשמות [4]. רב, תלמידו המובהק של רבי חייא, הוא בעל המימרא: "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה... אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה" (ברכות יז ע"א). לטעמי, המדרש מורה על עולם גמול רוחני, בלא גוף. ואכן במספר מקומות נתפס עולם הנשמות כעולם הגמול העתידי [5].

  ומנגד ניצבת גישה מטיריאלית הגורסת עולם הבא גשמי שיש בו אכילה ושתיה:

"לא כעולם הזה העולם הבא. העולם הזה יש בו צער לבצור ולדרוך. העולם הבא - מביא ענבה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו ומספק הימנה כפטוס גדול ועציו מסיקין תחת התבשיל, ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלושים גרבי יין"(כתובות קיא ע"ב [6])

  התחקות אחר שימושו של המונח "עולם הבא" בדברי חז"ל מראה, כי אמנם על הרוב הוא מתייחס לעולם גשמי, אך לע\יתים נראה כמתייחס לעולם רוחני [7]. מובן שניתן לדחוק ולשעבד כל מדרש לפי כל אחת מן השיטות, ואכן נסיונות כאלו נעשו.

  דומני שמבט בלתי משוחד יוביל למסקנה אותה ביטא הר"ן בדבריו: "וזו היא מחלוקת ישנה, תלוי באשלי רברבי וממדרשי רבותינו ז"ל והגדות החולקות בעניין זה, זו עם זו" (סנהדרין, ריש פרק חלק).  

  אף בספרות הקבלה נשתקעה הגישה הגורסת עולם הבא לנשמות: "בשעת פטירתו של אדם הוא יום הדין הגדול, שהנשמה מתפרדת מן הגוף... נשמתו של צדיק מתאווה, אימתי תצא מן העולם הזה שהוא הבל, כדי להתענג בעולם הבא" (זוהר, בראשית, צח ע"א). ספר הזוהר מתאר את עליית הנשמה לאחר המוות אל העולמות העליונים, כשמיכאל מלווה אותה: "עד שמגיעים לשער השביעי שהוא ערבות [8], וגנזי חיים טובים מצויין שם, וכל נשמותיהם של צדיקים כולם שם, ונעשים מלאכי השרת... וניזונין מזיו השכינה... ושם המנוחה והנחלה ונוח חיי העולם הבא אשר עין לא ראתה א-להים זולתך" (זוהר חדש, נח, כא ע"א). מאוחר יותר ישנה הכרזה מפורשת: "העולם הבא אין בו לא גוף ולא גויה, ונשמתא אתלבש בכורסיא... דעלה איתמר: 'עין לא ראתה א-להים זולתך'" (שם, יתרו, לג ע"ב) [9].

  במקום אחר מודיע בעל הזוהר כי "לעולם טבעו של עולם אינו משתנה... ואין בין עולם הזה לתחיית המתים אלא נקיות והשגת ידיעה. ר' נחמן אמר: ואריכות ימים..." (זוהר, תולדות, קלח ע"ב). הרי שלדעת "תנא קמא" אין בעולם התחייה אף לא אריכות ימים, ולדעת ר' נחמן ישנה אריכות ימים אך אין חיי נצח, שכן טבע העולם לא ישתנה. ומבואר שם כי תחיית המתים הוא העידן האחרון. והיאך מתיישבים הדברים עם 'דעת חז"ל': "צדיקים שעתיד הקב"ה להחיות אינם חוזרים לעפרם"?!

  כללו של דבר: דומני שהנסיון ליצור כמין 'דעת חז"ל' אחידה וחסרת מחלוקות, הינה מלאכותית ואין לה על מה שתסמוך. המושג 'דעת חז"ל' אינו קיים. המונח 'חז"ל' אינו לשון יחיד אלא לשון רבים, וכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהן שונות. וכדרכך בלימוד 'עיון', כן דרכך בלימוד אגדה - ישנם שיטות, אסכולות והשקפות, היוצרות פסיפס מרהיב בשלל גוונים, ואלו ואלו דברי א-להים חיים.

ב.

אלחנן קרא ערר על דברי אודות "האנדרלמוסיה הטרמינולוגית השוררת בשימוש שעושים המדרשים במונחים 'עולם הבא', 'ימות המשיח' ו'לעתיד לבוא'" [10]. מקוצר היריעה אין באפשרותי להוכיח טענה זו, שכן היא מצריכה דיון וניתוח פרטני של מקורות רבים בתלמוד ובאגדה. מכל מקום ראיתי להביא מקצת מדברי הראשונים, הנוגעים לסוגייה זו:

"עולם הבא - עיקרו מונח על עולם הנשמות... תחיית המתים... ימות המשיח" (בית הבחירה, סוף כתובות). "השם הזה [=עולם הבא] הוא כולל שני העניינים [=עולם הנשמות ותחיית המתים], וישתמשו בו לכל אחד משניהם" (אור השם, ג' א' ד' א)

"לעולם הבא - היינו לימות המשיח" (רש"י, סנהדרין, קי ע"ב, ד"ה ת"ר)

"לעולם הבא - איכא מאן דאמר דהא לא מיירי בעניין העולם הבא אלא בעניין תחיית המתים" (ר"ן, סנהדרין קי ע"ב)

"ואני חושב ש'עולם הבא' הוא נאמר במאמרי חז"ל בפנים רבים, ואינו שם מוסכם אל שייאמר באופן אחד לבד, אבל שם משותף, ייאמר על פנים רבים... אחד ייאמר עולם-הבא על עולם הנשמות... שנית ייאמר עולם-הבא על ביאת המשיח... ובצד שלישי ייאמר עולם­הבא על עת התחיה" (ר' אברהם ביבאג', דרך אמונה, ד')

"יש עולם הבא... עולם שלמעלה, שבו נפשות הצדיקים... ופעמים עולם הבא ימות המשיח... ופעמים עולם הבא הוא תחיית המתים... ואני כבר הוכחתי כי שלושה 'עולם הבא' הם" [11].

"החכמים ז"ל קוראים ימות המשיח - 'לעתיד לבוא', כמו שקוראין לעולם הבא - 'לעתיד לבוא'" (ר"א בן הרמב"ם, מלחמות השם, עמ' ס"א)

"לעתיד לבוא - נאמר על כל הזמן הבא, רחוק או קרוב, ואפילו בזמן הבא סמוך ממש" (רשב"א, פירושי הגדות, ברכות יב ע"ב)

"ופעם יאמרו 'לעתיד לבוא' לימות המשיח, ופעם ייאמר על זמן תחיית המתים ופעמים רבות יאמר לאחר המוות" (אברבנאל, ישועות משיחו, ד', ד).

  אם נסכם את האמור לעיל, תתקבל התוצאה הבאה:

  העולם הבא = עולם הנשמות, תחית המתים, ימות המשיח.

  לעתיד לבוא = עולם הבא, עולם הנשמות, תחית המתים, ימות המשיח.

האין זו אנדרלמוסיה טרמינולוגית?

ג.

ולסיום, אלחנן טוען כי השקפת האיסיים שהצגתי, אין לה ולהשקפת חז"ל ולא כלום. גם אני לא טענתי שהאיסיים מייצגים את דעת חז"ל. כל שטענתי הוא כי: "לא מן הנמנע שכל אחת מן הדעות קנתה לה שביתה בתודעת העם, והדים לחילוקי דעות אלו באים לידי ביטוי במחלוקת העוברת כחוט השני, מדור לדור, בשאלת הגמול העתידי". ובכלל, דומני שלא ניתן לעמוד על מלוא המשמעות של דברי חז"ל בלא להכיר גם את המקורות ה'חיצוניים' בני התקופה ההיא [12].

---