למתפללי בית הכנסת: "רצוני להביע בדרך זו את תודתי על תשומת הלב שזכיתי לקבל מכם, מאז שחליתי, ושאני ממשיך לקבל גם עתה. ברוך השם בשבוע האחרון חל אצלי שיפור ניכר במצב הבריאות ועל כך מודה אני לרופא חולי עמו ישראל, ולכל חבריי וידידיי שהתפללו לבריאותי… ישלח ה' ברכה ובריאות מלאה לכם ולכל בני משפחותיכם."

לילדיו ונכדיו: "אשרינו שזכינו לצאצאים כמוכם. ירבו כמותכם בישראל, בעצם הודינו אישית לכל אחד ואחד… עם כל זאת, מוצאים אנו לנכון לצרף לתודה שבעל פה גם תודה כתובה, …. ישר כוח גדול!"

לאחת מנכדותיו: "…החובה להודות לקדוש ברוך הוא על הכל, גם על הדברים היום-יומיים, גם בתפילה, גם בברכת המזון, ואפילו על הרעה חייב אדם לברך כשם שהוא מברך על הטובה… חזקה עלייך שאת נמנית עם אלה היודעים וזוכרים להודות לקב"ה על הכול, אנחנו בכל אופן מודים לו בכל רגע ורגע על שזכינו בך… ומאחלים לך את כל הטוב שבעולם (כדי שיהיה לך על מה להודות…)"

עידוד לנכד צעיר כשראה בצערו:

"… לכולנו קשה לדעת שתפילתנו למען רפואתה לא נענתה. כאשר מישהו יקר לנו חולה במחלה שקשה להתרפא ממנה, מוטלות עלינו כמה מצוות, מצוות ביקור חולים, עידוד ועזרה לחולה ולמשפחתו ותפילה למען החולה. אנחנו משתדלים ועושים כל מה שביכולתנו לעשות, גם להתפלל בכוונה, אך איננו יכולים לדעת מראש שהתפילה אכן תיענה. ה' שומע תפילה בוודאי ובוודאי, כפי שאנו אומרים שלוש פעמים ביום: 'כי אתה שומע תפילת עמך ישראל ברחמים' ה' שומע תמיד את התפילה, אך לא תמיד מתמלאות בקשותינו. בואו נזכור מה אמר מלך נינווה כששמע שעירו עומדת להיחרב: 'אולי יתעשת האלוקים לנו ולא נאבד' (יונה א', ו') אולי, אבל לא בוודאי. לנו בני האדם, אין דרך להבין מתי נענה הקב"ה לתפילה ומתי אין הוא נענה: 'הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו' (דברים כ"ח, כ"ט), אין הדבר אומר שלא צריך להמשיך להתפלל, עכשיו אתם צריכים להתפלל שיהיה לכולם הכוח להתגבר על הצער הגדול…"

עידוד לנכד צעיר כשראה בצערו: "… לכולנו קשה לדעת שתפילתנו למען רפואתה לא נענתה. כאשר מישהו יקר לנו חולה במחלה שקשה להתרפא ממנה, מוטלות עלינו כמה מצוות, מצוות ביקור חולים, עידוד ועזרה לחולה ולמשפחתו ותפילה למען החולה. אנחנו משתדלים ועושים כל מה שביכולתנו לעשות, גם להתפלל בכוונה, אך איננו יכולים לדעת מראש שהתפילה אכן תיענה. ה' שומע תפילה בוודאי ובוודאי, כפי שאנו אומרים שלוש פעמים ביום: 'כי אתה שומע תפילת עמך ישראל ברחמים' ה' שומע תמיד את התפילה, אך לא תמיד מתמלאות בקשותינו. בואו נזכור מה אמר מלך נינווה כששמע שעירו עומדת להיחרב: 'אולי יתעשת האלוקים לנו ולא נאבד' (יונה א', ו') אולי, אבל לא בוודאי. לנו בני האדם, אין דרך להבין מתי נענה הקב"ה לתפילה ומתי אין הוא נענה: 'הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו' (דברים כ"ח, כ"ט), אין הדבר אומר שלא צריך להמשיך להתפלל, עכשיו אתם צריכים להתפלל שיהיה לכולם הכוח להתגבר על הצער הגדול…"

לבני המשפחה: "… אנו מאמינים ש'חפץ בנו ה" (במדבר י"ד, ח'), ועל כן נהיה מסוגלים להגשים סיסמה זו 'בלב אמיץ בעזרת ה", בתחומי חיינו הגשמיים והרוחניים, ואלה הם גם איחולינו לכם ביום חגנו: יהי רצון שיאמץ לבכם להתעלות, לעלות ולהעלות…"

לאחת מנכדותיו: "כבוגרת בעלת אמונה בה', אנו מאחלים שתדעי לאמץ לתודעתך את כל עיקרי האמונה של דתנו, ושתהיי נכונה לעשות את כל המעשים המתחייבים מהם, ואז, כידיו של משה רבנו תהיינה ידייך אמונה, דהיינו חזקות ויציבות, בכל אשר תעשי עד מאה ועשרים…."

לאחת מנכדותיו: "… אם נמשיל את מעשי האדם למילות שיר, נוכל להמשיל את דרכי העשייה ללחן, בשוותן ערך מוסף למעשים. לא הרי מעשה חסד הנעשה 'ככה סתם', או חלילה בפנים זועפות, כמעשה חסד המלווה במאור פנים."

לאחד מנכדיו: "דור דור והתלבטויותיו, דור דור והחלטותיו. ודאי מודע אתה לנושאים הקשים שבעניינם היו בני הדורות הקודמים לך צריכים לקבל החלטות. אשריך שחי אתה במדינת ישראל העצמאית…"

לאחד מנכדיו: "בתקופתנו עבר עם ישראל שנים קשות מאד של הסתר פנים. אשרינו שזכינו גם לראות ימי מאור פנים. קמה מדינת ישראל, עולים באו ארצה מכל קצות תבל, ירושלים הולכת ונבנית ועוד כהנה וכהנה. זכינו שהתקיים בנו האמור במגילת אסתר: 'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר…' (אסתר ח', ט"ז)"

לחברי הקיבוץ הדתי: "מיקום הסנהדרין בלשכת הגזית שאצל המזבח, הוא עניין מהותי. חברי הסנהדרין זכו להשראה עליונה, עקב שכנותם למזבח ה', ובכך קוים בהם 'אלוקים ניצב בעדת אל בקרב אלוקים ישפוט' (תהילים פ"ב, א'), וכבר דרשו חכמים: 'מניין שהייתה סנהדרין גדולה אצל המזבח? שנאמר: "ולא תעלה במעלות על מזבחי" (שמות כ', כ"ב), וסמוך ליה: "ואלה המשפטים".' כולנו עורגים ל'ואשיבה שופטיך כבראשונה' (ישעיהו א', כ"ו), לסנהדרין המקורית, לסנהדרין שאצל המזבח, ולא לסנהדרין שגלתה. ומאחר שכך, חייב אתה להתאבל, ובאותה מידה, על לשכת הגזית כעל מזבח ה' ההרוס, ואבל על אלה כלול באבל על ירושלים, אשר המתאבל עליה זוכה ורואה בשמחתה…"

לכבוד הולדת אחת מנכדותיו: "… רשאים אנו לפרש כי בהכללת הביטוי 'למען יאריכון ימיך' במצוות כיבוד אב ואם, ביקשה התורה להדגיש את החשיבות של קיום מצוות כיבוד אב ואם. אין כאן "פיתוי" למתן שכר מצווה גבוה אישי, למי שמקיים מצוות כיבוד אב ואם, יש כאן דרישה מדור הבנים להיות נאמנים למסורת שאבותיהם מנחילים להם. יש לנו אפוא בפרשה דרישה כפולה דו-כיוונית: כבוד למסורת אבות מצד הצעירים, ומצד המבוגרים – טיפוח תחושת מחויבות בעיצוב הדמות הרוחנית של הדור הבא אחריהם. מילוי שתי המשימות גם יחד הוא ערובה לאריכות ימים, ומיותר לומר כי אני מתכוון לאריכות ימים של ישיבת ישראל בארצו."

לאחד מנכדיו: "אני מבקש להדגיש … שיהי רצון שתהיה לומד תורה באהבה. איך לומדים תורה באהבה? זה רחוק מלהיות פשוט. לא תמיד הנושא הנלמד מרתק. דרושה הרבה סייעתא דשמיא כדי ללמוד באהבה, ולסייעתא דשמיא בעניין זה אנו מתפללים בברכת החודש "ותתן לנו … חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים", ומידי יום ביומו כוללים אנו ב'ברכת התורה' בקשה מיוחדת: "והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו…" אנא עשה שדברי התורה יהיו ערבים לנו. אך לא די בתפילה על כך, יש לגלות לב פתוח ונכונות ללמוד תורה, או אז יש סיכוי שאהבת התורה, המתנה ממרום, אכן תיספג בליבנו

. לאחד מנכדיו: "סקרנות והתעניינות מרובה הן מידות רצויות, אך טמונה בהן גם סכנה. סקרנות יתרה, אפילו בלימוד תורה, עלולה להיות מסוכנת. יש תכנים, בעיקר בתורת הנסתר, שאין ללומדם כל עוד לא התבגר האדם והספיק לרכוש לעצמו בסיס איתן בתורת הנגלה, ויש תכנים בתורה שרק אישיות תורנית גדולה רשאית להזדקק להם…"

לאחד מנכדיו: "כעת לומד אתה תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ואולי גם כמה נושאים במחשבת ישראל. אנו מאחלים לך שבבוא העת תרחיב את לימודיך ותעסוק גם בתורת ארץ ישראל, בתלמוד ירושלמי ובמדרשי הלכה ואגדה, שריח ארץ ישראל שרוי בהם."

תגובה על מאמר שקרא: "… במיוחד מסתייג אני מהסגנון "לא להתחשב בדעתם הכוזבת של כל מיני דוקטורלך ופרופסורלך שאת יצריהם האפלים (!!!) הם מנסים להצמיד למקראות". כך כותבים בבטאון של ישיבה ציונית? האמנם זה סגנון הולם? הנך מכיר אותי משכבר השנים, אף לדעתי יש להסתייג מהרבה מהדברים שנכתבים ע"י אנשי אקדמיה, אך הדבר צריך להיעשות עניינית ובסגנון מכובד, ולא בסגנונו של הכותב, שאינו הולם את מחננו. למותר להדגיש שאני מסתייג מהסגנון "שכל מגמתם היא לגנות את מה שאנו מחבבים". אני חושב שצריך להיזהר בלשון הרע גם כלפי אלה הרחוקים מאתנו. אני מכיר את משנתם של הרבה אנשי אקדמיה שיראתם קודמת לחכמתם, וגם אלה שאין להגדירם כך, גם אם נכון להסתייג מדרך עיונם וממסקנותיהם, חושבני שיש מן הסילוף בקביעה כי מגמתם "לגנות את מה שאנו מחבבים". "האם גם אנחנו צריכים לאמץ את מדרשה של ההלכה "חדש אסור מן התורה"? וכי מגמתו של הרב זצ"ל בתכנית הלימודים שביקש לעצב, לא הייתה לחדש כמה דברים בדרך לימוד התורה? למה להיתפס לסיסמאות שלא מבית מדרשנו?"

לכבוד הולדת אחת מנכדותיו: "היום משתמשים במילה 'פאר' בעיקר בהקשר חיצוני, אך זו אינה המשמעות במקורותינו. בפיוט 'האדרת והאמונה', מציינים אנו כי 'הפדות והפאר' לחי עולמים. במילה 'פאר' האמורה על יוצר הכול, שאינו גוף ואין לו דמות הגוף, מתכוונים אנו למהות פנימית רוחנית בלתי נראית. אך אין להסתפק בפאר רוחני, פנימי. מותר וצריך שהמהות הפנימית הנעלה של אדם, תבוא גם לידי ביטוי חיצוני. עיקרה של העבודה החינוכית הוא לטפח את האישיות הפנימית שהיא הפאר של כל אדם ואדם."

אל חברי הקיבוץ הדתי: "אף על פי שדבּריה החילוניים של המדינה חוזרים ומצהירים מפעם לפעם כי ישראל היא מדינת חוק ולא מדינת הלכה, מבחינתנו, כיהודים שומרי תורה ומצוות, מקור הסמכות להחלטות הכנסת או להחלטות הממשלה אינו השלטון עצמו, ש"דין מלך לו" (על פי דבריו של הרב קוק ב'משפט כהן'), אלא התורה, המעניקה לגיטימיות למלך. ומאחר שכך, כמו שלגבי המלך נפסק שאם גזר לבטל מצווה מן המצוות אין שומעין לו, כך גם החלטה של הממשלה או של הכנסת העומדת בניגוד להלכה, מבחינתנו אינה מחייבת."