ברכה אחת מעין שלוש / נתנאל הלפגוט

מאמר זה יעסוק בעיקר בשתי שאלות יסוד, בנפקותות ובמסקנות העולות מהן:

1. האם ברכה אחת מעין שלוש היא מדאורייתא או מדרבנן?

2. מה אופיה של ברכה זו? האם היא קיצור של ברכת המזון, או שמא דומה לברכת המזון, אך בעלת אופי שונה לגמרי?

המשנה בברכות דף מ"ד. אומרת:

"אכל ענבים, ותאנים ורימונים מברך אחריהם שלוש ברכות, דברי רבן גמליאל, וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלוש..."

שואלת הגמרא:

"מאי טעמא דרבן גמליאל? דכתיב 'ארץ חטה ושעורה...' וכתיב 'ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם' וכתיב 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך' - ורבנן 'ארץ' הפסיק העניין, ורבן גמליאל נמי 'ארץ' הפסיק העניין, ההוא מבעי ליה למעוטי הכוסס את החיטה, אמר רב יעקב בר אידי אמר ר' חנינא כל שהוא מחמשת המינים בתחילה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלוש, אמר רבה בר מרי, ארבי יהושע בן לוי כל שהוא משבעת המינים בתחילה מברך בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלוש"

מקור יסודי נוסף הוא התוספתא בברכות - פרק ד' הלכה י"ג, המובאת בבבלי:

"ר' יהודה אומר משמו כל שהוא משבעת המינים, ולא מין דגן הוא, או מין דגן ולא עשאו פת, רבן גמליאל אומר שלש ברכות, וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלוש. כל שאינו לא משבעת המינים ולא מין דגן כגון פת אורז ודוחן רבן גמליאל אומר ברכה אחת מעין שלוש וחכמים אומרים ולא כלום..." (דף ל"ז.)

השאלה הבסיסית היא האם ברכה מעין שלוש היא מדאורייתא או מדרבנן? לשאלה זו, יש להקדים ולברר אלו דברים הם מדאורייתא במערכת ברכות הנהנין.

לפי רוב הראשונים, ברכות הנהנין הן מדרבנן1 בין "ברכה שלפניה" ובין "ברכה לאחריה". הברכה היחידה שהיא מדאורייתא ברכת המזון. לפיכך אם נטען שברכה אחת מעין שלוש היא מדאורייתא, הרי שחייבת היא להתקשר לברכת המזון. קשר כזה יכול לנבוע מהבנתה כברכת המזון מקוצרת (אף כי גם אם ברכה אחת מעין שלש היא מדרבנן, יתכן שאופיה הוא קיצור ברכת המזון).

נבדוק אלו חלקים הם מדאורייתא בברכת המזון. הגמרא בברכות דף מ"ח: אומרת:

"ת"ר מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת - זו ברכת הזן, את ה' אלוקיך - זו ברכת הזימון, על הארץ - זו ברכת הארץ, הטובה - זו בונה ירושלים".

בפשטות, משתמע מהגמרא שכל שלוש ברכות בן מדאורייתא, אך בראשונים אין הדבר מוסכם.

הגמרא בדף ט"ז. מדברת על ברכת המזון מקוצרת של פועלים - הכוללת ברכת בונה ירושלים בברכת הארץ ורק חותמין ב"ארץ".

תוספות ד"ה "וחותם בארץ" מוסיף: "ואף על גב דמדאורייתא הם, יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה הואיל וטרודים הם במלאכת בעל הבית". תוספות סובר שמנין הברכות הוא מן התורה, ושחייבות להיות שלוש ברכות שונות. לכן נאלצים לפרש הסוגיא בדף ט"ז שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה.

לפי דעה זו אי אפשר לומר שמעין שלוש היא קיום דאורייתר לפי שאין בה אלא ברכה אחת.

מאידך גיסא, אנו מוצאים שיטה קיצונית לצד השני וזוהי שיטת הרמב"ם. בספר המצוות, מצווה י"ט הוא כותב: "היא שציוונו לברכו יתברך אחר כל אכילה והוא אמרו 'ואכלת ושבעת וברכת'". וכן במשנה תורה, הלכות ברכות פרק א' הלכה א': "מצוות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת". לפי פשטות דברי הרמב"ם החיוב הבסיסי מן התורה הוא לברך את ה' אחר כל אכילה ואכילה, והוא מצריך אפילו שלוש רעיונות - מזון, ארץ וירושלים. לכן תיתכן לדעתו אפשרות שמעין שלש הוי קיום של ברכת המזון מדאורייתא. תפיסה אחרת בשאלה זו היא שיטת השיטה מקובצת בדף מ"ח. ד"ה אמר ר' נחמן: "אבל ברכת המזון יש לה קצת נוסח מן התורה שהוא צריך לברך על מזונו ולהזכירו, ולהזכיר הארץ וירושלים...". יוצא שהנושאים הללו הם מדאורייתא, אך מנין הברכות איננו מן התורה. גם לפי תפיסה זו אפשר לומר שברכה אחת מעין שלוש עומדת בדרישות של ברכת המזון מן התורה. הנפקותא היוצאת מדיון זה היא ביחס למיש אכל פת, ובירך מעין שלוש בטעות במקום ברכת המזון. לפי שיטת התוספות ברור שלא יוצאים. לפי השיטות האחרות, האפשרויות פתוחות: אם סוברים שברכה אחת מעין שלוש איננה קיצור של ברכת המזון, סביר להניח שלא יוצאים. אך אם סוברים שהיא אכן קיצור של ברכת המזון ו"קיום" של ברכת המזון יתכן שיוצאים, אם כי אפשר לומר שלא יוצאים משום שבפת ההלכה היא שצריכים שלוש ברכות ולא קיצור שלוש ברכות, שהרי אסור לשנות ממטבע שטבעו חכמים. שאלה זו צריכה להידון על רקע השאלה הכללית המשנה מטבע שטבעו חכמים2.

אך השאלה המרכזית אליה מתייחסים הראשונים בנושא זה איננה שאלת הנוסח, כי אין השאלה: האם ברכה מעין שלוש שאומרים על שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל היא ברכה דאורייתא או לאו? זוהי שאלה נפרדת לחלוטין שהרי כאן יש לדון האם לשבעת המינים נדרשת ברכה דאורייתא. נחזור אם כן למשנה ולגמרא בדף מ"ד. - לדעת החכמים האומרים שרק על הלחם מברכים שלש ברכות, קשה לכאורה מנין יודעים שבשבעת המינים שייכת ברכה מעין שלוש? לשאלה זו מתיחיחס הרשב"א על אתר:

"קשיא לי אם כן מעין שלוש לרבנן מנא להו לתאנים וענבים? ונראה לי דרבנן מדאדכרינהו רחמנא הכא להני (שבעת המינים) וכתב בתרוויהו ואכלת ושבעת שמע מינה שאף הן טעונים ברכה ואי לא דאתא "תאכל בה לחם" ואפסקיה הוה מברכינן עליה שלש ברכות ממש כרבן גמליאל, השתא דאדכרינה ואפסקיה לענייניה בלחם משמעין דלא מברכין ברכה גמורה אלא אלחם לחוד ואשארא מברכין ברכת הלחם דהיינו מעין שלוש".

ברור שהוא סובר שברכה מעין שלוש על שבעת המינים היא גם כן מדאורייתא אלא שהחידוש של הפסוק הוא שברכות שלימות מברכים רק על לחם.

בתוספות רא"ש הדבר מבואר יותר:

"ונראה לפרש 'ארץ' הפסיק הענין שאין צריך לברך שלוש ברכות ארוכות שמזכירין בהם הארץ, והמזון כדדרש לקמן... אבל לעולם 'וברכת' קאי על כל שבעת המינים..."

הרי יוצא בעליל שלפי שיטתם ברכה על שבעת המינים היא גם כן מן התורה, אלא שהיא שונה במקצת מהברכה על לחם. לעומת זאת רש"י על אתר ד"ה 'ארץ' כותב: "ולא קאי וברכת אלא אלחם דסמיך ליה" משמע שהברכה היחידה שהיא מן התורה היא ברכת המזון על הפת. אבל ברכת מעין שלוש על שבעת המינים איננה כלולה בפסוק, וכן כותב תלמידי רבינו יונה על אתה "דברכת מעין שלוש אינה אלא מדרבנן...".

יתכן גם לחלק בין סוגים שונים של מעין שלוש. אפשר לומר שה"מעין שלוש" על שבעת המינים המפורשים בתורה (למען חטה ושעורה) היא מדאורייתא מכיוון ששבעת המינים כלולים בהדיא בפסוקים, (ובאלו אמרו הרשב"א והרא"ש שכלולים בפסוק של 'וברכת'). לעומת זאת, הקשר לחמשת מיני דגן אפשר להבין שכשהתורה אמרה "חטה ושעורה" הכוונה היא דווקא לצורה של פת, ולכן לא מדובר בכלל בדגן או עוגה, ולכן ברכה מעין שלוש אינה מן התורה, אלא מדרבנן3, (ואכן משמע קצת מן הסוגירא שמדובר דווקא בשבעת המינים מלשון המשנה שמדברת על "אכל תאנים וענבים ורימונים" ולא על דגן, ועיין בשנות אליהו על אתר דלמד שאין זה דווקא).

הדיון בשאלת ברכה אחת מעין שלוש מן התורה או מדרבנן, מוליד נפקותא במצב של ספק. הרמב"ם בפרק ח' בהלכות ברכות דן בכל ברכות הנהנין בין לפני בין לאחר אכילה חוץ מברכת המוציא וברכת המזון בהם הוא דן בפרקים הקודמים. בהלכה י"ב הוא כותב:

"כל ברכות האלו אם נסתפק לו בהם אם בירך או לא בירך אינו חוזר ומברך לא בתחילה ולא בסוף מפני שהן מדברי סופרים".

משמע שגם מעין שלוש היא מדרבנן, וכן דייק ההגהות מיימוניות, והכסף משנה שן. הטור, לעומת זאת, בעקבות אביו הרא"ש פוסק בסוף סימן ר"ט, שברכה מעין שלוש היא מדאורייתא ולכן במקרה של ספק חוזרים כמו ברכת המזון. המחבר סימן ר"ט סעיף ג' פוסק כרמב"ם, שלא חוזרים. המשנה ברורה שם מביא אחרונים שהסתפקו בפסק זה, ולדעתם מי שאכל כדי שביעה4 משבעת המינים ונסתפק לו אם בירך או לא, יאכל עוד שיעור כזית מאותו מין ויברך אחריו.

בין אם הברכה היא מדאורייתא ובין אם היא מדרבנן, צריכים לדון האם היא ברכת המזון מקוצרת על כל המשתמע מכך, או ברכה שאף על פי דמיונה לברכת המזון אופיה ושנה ועצמאי.

נחזור למקור הראשון במשנה בדף מ"ד.

במבט ראשון אפשר היה להסביר את מחלוקת חכמים ורבן גמליאל באחד משני כיוונים:

האחד: מחלוקתם היא בהתייחסות לשבעת המינים: האם כל שבעת המינים כלולים בפסוק המחייב ברכת המזון אך בלי כל קשר לאופי מעין שלוש. על פי הכיוון השני יתכן שכולם מודים שז' מינים טעונים מטבע של ברכת המזון, אך חולקים אם ברכה מעין שלוש מספקת דרישה זו. רבן גמליאל סובר שלא, מכיון שמעין שלוש אינה קיצור של ברכת המזון, וחכמים סוברים שאכן היא קיצור של ברכת המזון. אך מההמשך בבבלי ברור שהבבלי הבין בכיווון הראשון. המחלוקת הוצגה כבעייה טכנית בדרישת הפסוקים, האם כל ז' מינים כלולים ב"ואכלת ושבעת וברכת" או ש"ארץ" הפסיק העניין.

הירושלמי על אתר אינו מסביר את המחלוקת ולכן קשה לעמוד על דעת הירושלמי בענין ברכה מעין שלוש. אך נדמה, שהבנת הירושלמי בנידון, נראית בעליל ממקום אחר בפרק שישי - סוף הלכה א'. שואל הירושלמי: "למה הוא חותם בארץ?" (ביחס למעין שלוש) ומתרץ הירושלמי: "נעשית כברכת הפועלים דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה... וחותמין בשל הארץ". מבלי להכנס לעובי הקורה בהבנת התשובה, אנו רואין בהדיא שהירושלמי משווה בין מעין שלוש לברכת הפועלים שההיא בוודאי קיצור של ברכת המזון, משמע שהירושלמי הבין שגם ברכה מעין שלוש באופיה מהוה קיצור של ברכת המזון. יסוד זה אפשר למצוא גם בראשונים במקומות שונים. כגון בשיטה מקובצת בדף מ"ט., ד"ה "והמילה": הגמרא על אתר עוסקת בהזכרת ברית ותורה בברכת המזון. ומסביר השיטה מקובצת: "...וכל הני וודאי לכתחילה קאמר דבעי למיעבד הכי למצווה, אבל וודאי לאו לעיכובא קאמרינן למימרא דבעו למיהדר אי לא אמרינהו דאם כן הוו להו לאדכורי במעין שלוש...". משמע שלדעתו, ברכה מעין שלוש היא קיצור של ברכת המזון, וכל מה שמעכב בברכת המזון מעכב במעין שלוש, אפילו ההזכרות שהן לא מעצם מהות ברכת המזון כברית ותורה שאף אם מעכבים אין הם דומים להזכרת ארץ, מזון וירושלים, שהללו חיוב הזכרתם הוא מעצם מהותה של ברכת המזון.

עד כה דיברנו על ברכה מעין שלוש באופן כללי, אך את ברכה זו עצמה יש לפצל לברכה על ז' מינים וברכה על ה' מינים. כבר ראינו שיתכן הבדל ביניהם על רקעע הגמרא בדף מ"ד. - שהאחד יהיה מדאורייתא והאחר מדרבנן. אפשר לחלק גם ביחס לשאלותינו (על רקע מה שהסברנו לעיל ביסוד ההבדל) ולאמר שהברכה שמברכים על ז' מינים היא באופייה קיצור של ברכת המזון. לעומתה ברכת ה' מינים היא ברכה אחרונה רגילה. חילוק הפוך שמעתי מהרב ליכטנשטיין שליט"א בהתבסס על התוספות ב"ערבי פסחים" דף ק"א: ד"ה "אלא" הכותב:

"לכך נראה דיין וכל שבעת המינים לא הוו בכלל דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם אלא פת וכל מיני פת שמברכין עליו המוציא או ששמא כל מיני מזונות שיש בהם מה' מינים הוו בכלל דברים הטעוניין ברכה לאחריהם במקומן".

את ההבדל בין שבעת המינים בהם לא צריך לחזור למקום לברך ברכה אחרונה, לבין ה' מינים שביחס אליהם תוספות מעלה את האפשרות שמא הוי בכלל דברים הטעונים ברכה במקומם הסביר הרב ליכטנשטיין שליט"א שברכה מעין שלוש על מזונות היא קיצור ברכת המזון שהרי מדובר במיני דגן, דברים שהם במשפחת הפת, ואם קובעים עליהם סעודה אפשר לברך ברכת המזון. לעומתם שבעת המינים שבהם הברכה מעין שלוש היא ברכה אחרונה רגילה, ונפרדת אינם צריכים ברכה במקום אכילתם.

אפשר לחלק גם בתוך ה' המינים ושבעת המינים עצמם, בין דברים שלא מוגדרים כפת, ורק מקבלים ברכת מעין שלוש משום שהם דגן כגון דייסה, בדברים אלו ברכה מעין שלוש היא אולי ברכה אחרונה רגילה. לעומת זאת בפת הבאה בכסנין שהיא ביסודה לחם בכל שאר התורה (כפי שמתבטא הרמב"ם בפרק ג' הלכה ט' בהלכות ברכות:

"וכן עיסה שלשה בדבש או בשמן או בחלב או שעירב בה מיני תבלין ואפאה היא נקראת פת הבאה בכסנין, אע"פ שהוא פת מברך עליה בורא מיני מזונות", (ועיין גם ב"עמק ברכה" בערך "לחם לעניין ברכה").

אם כן זוהי פת רק שבהלכות ברכת המזון אין מברכים עליה שלוש ברכות5, יתכן וברכה מעין שלוש במקרה זה היא ברכת המזון מקוצרת.

שבעת המינים ניתנים לחלוקה על רקע מספר גמרות בברכות. הגמרא בדף י"ב. אומרת:

"דאכלי תמרי וקסברי נהמא אכל ופתח בדנהמא וסיים בדתמרי יצא דאפילו סיים בדנהמא נמי יצא, מאי טעמא? דתמרי נמי מיזן זייני".

אם כך אפשר להבין שגם הברכה מעין שלוש שלו יש לה אופי דומה לברכת הפת, אך דבר זה לא הכרחי, שהרי יתכן שה"מעין שלוש" שלו היא ברכה אחרונה רגילה, והגמרא רק אומרת לנו דין בנפרד, שאוכל זה יכול להפטר בדיעבד על ידי ברכת המזון שהרי יש בו תכונה שגם ברכת המזון מדברת עליה והיא ההזנה, וממילא זה חידוש בדיני ברכת המזון בלבד. ובוודאי שלראשונים האומרים שבכדי לצאת ב"תמרי" צריך לאמר ברכה ראשונה של ברכת המזון בלבד, ומכאן לומדים שאין ברכה מעין שלוש מדאורייתא, שאין שום ראייה להבין שברכה מעין שלוש היא ברכת המזון בקיצור. (עיין תלמידי רבינו יונה דף ל"ב. באלפס ד"ה "ונראה למורי".)

מקור שני עליו אפשר לבסס חילוק בתוך שבעת המינים הוא הגמרא בדף מ"ב. המביאה ברייתא: "פת פוטרת כל מיני מאכל, ויין פוטר כל מיני משקין". לכאורה יש הקבלה, כמו שפת הוא ראש למאכלים, גם ליין יש מעמד דומה ביחס למשקין. הבנה זו מפורשת בתוספות על אתר, ד"ה "אי הכי": "מיהו ר"י ור"ת היו אומרים שלא לברך כלל אשאר משקין הבאים בתוך הסעודה וטעמא דפת פוטרת כל מיני משקין, והשתא יין פוטר כל מיני משקין לפי שעיקר משקה הוא, וראש לכל מיני משקין..." - אם כן יתכן ומעמדו של יין דומה לזה של פת ואולי לדבריו הברכה מעין שלוש מקבילה לברכת המזון.

בגמרא בדף ל"ה: אפשר לראות סמך יותר חזק לחילוק זה. בדיונה על ברכת היין מסיקה הגמרא:

"אלא חמרא אית בה תרתי, סעיד ומשמח, נהמא מסעד סעיד, שמוחי לא משמח, אי הכי נבריך עליה שלוש ברכות? לא קבע סעודתיה עלייהו, א"ל רב נחמן לרבא איקבע עליה סעודתיה מאי? אמר ליה כשיבוא אליהו ויאמר אי הויא קביעותא, השתא מיהא בטלה דעתו אצל כל אדם".

משמע בברור שיש דמיון בין הלחם לפת, ובשלב מסויים עלתה האפשרות לברך עליו שלוש ברכות, בלי התייחסות למחלוקת רבן גמליאל וחכמים. ולכן יתכן שאפילו למסקנה שאין מברכים עליו אלא "מעין שלוש" אופיו כברכת המזון.

התחומים בהם יש נפקותות הנובעות מהשאלה ששאלנו, האם ברכה מעין שלוש היא ברכת המזון מקוצרת או ברכה בפני עצמה:

1. מי שאכל עוגה או ענבים האם יכול להפטר מברכה אחרונה על ידי ברכת המזון? אם נאמר שברכת מעין שלוש היא קיצור של ברכת המזון אפשר שפוטרת בדיעבד, אבל אפשר שמאחר ותיקנו ברכת המזון רק על פת, וברכה מעין שלוש על שבעת המינים, אם כן כל מה שאינו פת מופקע משלוש ברכות מצד "המשנה ממטבע שטבעו חכמים".

להלכה יש מחלוקת פוסקים בנידון. המחבר בסימן ר"ח סעיפים י"ז-י"ח פוסק, שברכת המזון אינה פוטרת חיוב ברכה מעין שלוש כמו דייסא, אך הוא מסכים שביין ותמרים יוצאים בדיעבד, על ידי ברכת המזון, על רקע הגמרות שהבאנו לעיל.

אחרונים אחרים כמו ה"פרי חדש" חולקים וסוברים שברכת המזון פוטרת בכל שבעת המינים.

2. מקרה נוסף בו שאלה זו יכולה לעלות הוא בדין ברכה אחרונה במקומה. ידועה ההלכה שפת טעונה ברכה במקומה, האם דין זה נאמר גם לגבי שבעת המינים? ראינו כבר שיטת התוספות ב"ערבי פסחים" המעלה אפשרות לחלק בין שבעת המינים לחמשת המינים, שבחמשת המינים יש צורך בברכה במקומה, לעומת שבעת המינים, בהם אין צורך בכך. והסברנו (על פי יסודו של הרב ליכטנשטיין שליט"א) שתוספות סוברים שברכת מעין שלוש של ה' מינים היא ברכת המזון מקוצרת ולכן יש לו דין ברכה במקומה, לעומת "מעין שלוש" בשבעת המינים שהיא ברכה אחרונה רגילה. לעומת זאת פוסק הרמב"ם בפרק ד' הלכה א' מהלכות ברכות: "כל המברך ברכת המזון או מעין שלוש צריך לברך אותה במקום שאכל" בלי לחלק בין שבעת המינים לחמשת המינים. ויתכן אם כן שהרמב"ם סובר שכל ברכה מעין שלוש היא באופיה ברכת המזון מקוצרת. אך מהלך זה אינו הכרחי, שהרי יתכן לפרש שדין ברכה במקומה לא תלוי באופי הברכה, אלא באופי האכילה, האם היתה קביעות באכילה זו או לא.

להלכה המחבר סימן קע"ח סעיף ה' מביא שתי דעות: "יש אומרים ששבעת המינים טעונים ברכה לאחריהם במקומם, ויש אומרים דווקא מיני דגן..." הרמ"א שם מביא דעה שפת בלבד חייבת ברכה במקומה, והאחרונים כתבו דלכתחילה יחמיר לברך במקומם אפילו בשבעת המינים.

3. שאלה שלישית שיכולה להתברר על רקע השאלה הבסיסית היא שאלת זימון בשבעת המינים. הגמרא בחולין דף ק"ו אומרת שאין זימון לפירות, ויש ראשונים שהבינו שזה דווקא בפירות רגילים אבל בשבעת המינים יש זימון. אפשר להסביר שיטה זו באחת משתי דרכים: מוקד הדיון הוא שאלת הקביעות ושיטה זו סוברת שיש די קביעות באכילת שבעת המינים בכדי להתחייב בזימון. אבל אפשר שמוקד הדיון הוא אופי ברכה מעין שלוש, ולפי שיטה זו ברכת מעין שלוש היא כעין ברכת המזון מקוצרת ולכן יש בה דין זימון.

להלכה נחלקו האחרונים, יש שמחמירים ואומרים שלא יקבעו שלוש ביחד על שבעת המינים, ויש שמתירים.

4. התחום הרביעי שבו עולה השאלה היסודית היא הזכרת מעין המאורע במעין שלוש. תוספות (בעקבות הירושלמי - פ"ו הלכה א') בדף מ"ד. ד"ה "על העץ" מעלה בעיה זו. יתכן להסביר את צדדי הספק באחד משני אופנים. אפשר לומר שזו שאלת מעמדה של אכילה זו: האם היתה פה קביעות, וחשיבות המחייבת התייחסות גם ליום במעמד זה. כנראה שזוהי הבנת התוספות שכותב - "ויכול להיות מה שמזכירין מעין המאורע היינו דווקא בימיהם שהיו רגילים לקבוע איין ופירות, אבל האידנא לא קבעי…". אפשר גם להסביר שהספק מתייחס לאופי ברכת מעין שלוש, האם זו ברכה חשובה - ברכת המזון מקוצרת, הצריכה להתאים את עצמה ליום בבחינת "בכל יום וים תן לו מעין ברכותיו", או שמא זו ברכה אחרונה רגילה כמו "בורא נפשות" בה וודאי לא תיקנו התייחסות למעין המאורע. הלכה למעשה, כל עם ישראל נוהג להזכיר מעין המאורע. (ועיין בשו"ע סימן ר"ח סעיף י"ב, ועיין הפרק ג' הלכה י"ג בהלכות ברכות לרמב"ם בהגהות מיימוניות שם על אתר בקשר לחנוכה ופורים).

5. הנקודה האחרונה בה נעסוק היא האם יש צורך בכוס של ברכה במעין שלוש. שאלה זו מופיעה ב"אגור", סימן רמ"ט בהוצאת הרשלר, ומובא בדרכי משה בסוף סימן ר"ח בטור, לכאורה אפשר להבין שאלה זו, כנובעת מחשיבות האכילה, האם אכילה זו של שבעת המינים חשבוה דיה בכדי להיות טעונה כוס על ברכתה, או לא. להלכה ה"דרכי משה" פוסק שאין צורך בכוס, וכך נהגו.

---